להתאפק, שלא יתהפכו לי המעיים.
לא יכולה, זה חזק ממני.
"את יכולה", לוחש לי קול פנימי.
אז אני חושקת שפתיים,
וממלאה את הפה במים.
לא לתת לה למלא לי את הראש
לא לחשוב עליה. להפסיק לחשוש.
את לא צריכה אותה.
אני כן, בוהה בה בלי הפסקה.
זה גדול עלי, רוצה להיתייאש,
והמבט שלה שוב גורם לי להתרגש.
הלב שלי רוצה להתפוצץ,
מזל שיש מוח, שעוצר אותו מלהתפרץ.
להשתלט, לחסום.
שלא יהרס לי ככה כל היום.
המלחמה בעיצומה.
מי ינצח? זו כבר חידה בפני עצמה.