הם כבר למדו איך להצניע את עצמם
טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם
טיפות גדולות זולגות על עלבונם.
את מרוחקת ואינך רואה אותם
הם מקבצים את חיוכייך בגניבה
ומבטך עןד לא נפגש במבטם
עוד לא אמרת להם מילה טובה
אם אוהבייך י

סתרי המדרגההמשוררת בנתה את אנשי הגשם כך שיהיו מסתוריים ולא ברורים.
בכל זאת, יש פירושים שממש קשה להכניס אותם לשיר
אם קוראים את כל המילים.
בשורה התחתונה נראה לי שהפירוש שהכי מסתדר הוא שאנשי הגשם הם ההורים.
פירטתי על זה במאמר מאד מאוד מפורט שכתבתי באתר מילימילים
עם ירידה לפרטים הכי הכי קטנים. מוזמנים לקרוא.
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול