בהיסטוריה למשל שיש הרבה פרטים,

הייתי עושה לעצמי ראשי תיבות שעוזרים לי להיזכר.

במקצועות קודש חשוב להבין את ההיגיון והעקרונות,

למשל בקושי ותירוץ של פרשנים - ללמוד את סוגי הקשיים שיש

וללמוד לאתר לבד את הקושי בפסוק,

אז לא צריך לזכור הרבה חומר אלא למצוא אותו בתוך הכתוב.

אני פשוט הולכת לאמא שלי\חברה\אבא\דודה\ או אפילו ילדה בת שנתיים ופשוט מלמדת אותם את מה שאני צריכה ללמוד, זה נכנס לי ככה ממש טוב לראש

ללמוד עם חברה, לסכם, להסביר לחברה (כמו מורה)

את פשוט מסתגרת בחדר ומלמדת את עצמך את החומר כאילו את המורה לי זה ממש נכנס לראש מעולה

אני בקושי לומדת אני צוחקת. מדברת....

אני מורה למקצוע רב מלל, השאלה הופיעה בעמוד הראשי של הפורומים וכך הגעתי לענות לך...

1. קחי בחשבון שיש שונות בין לומדים - כמו שכתבו לך יש הרבה שיטות ולפעמים צריך לנסות עד שמגיעים לשיטה המתאימה.

2. כדאי להפעיל שני חושים במקביל כדי לקלוט טוב יותר את החומר, דוגמאות: לקרוא עם העיניים ולסכם בכתב, לקרוא עם העיניים ולמרקר, לקרוא בקול (להשמיע לעצמך) ולמרקר, לקרוא בקול וללכת בחדר במעגלים או שמיניות.

3. סיכום של החומר לא חייב להיות כתיבה של כל הספר או המחברת מחדש. סיכום של החומר יכול להיות ביצירה של ראשי תיבות, יצירה של תרשים זרימה, ציור שמבחינתך יש לו משמעות.

4. בחלק מהזמן - לעבוד עם מישהו נוסף: להשמיע למישהו את החומר, (כמו שאמרו כאן אפילו לילד קטן), לפתור שאלות יחד עם חברה.

5. אם יש במקצוע סיכומים מוכנים של החומר (מיקודיות וכד') אני ממליצה לתלמידים לעבוד עם הסיכומים ולהתמקד בפתרון שאלות לדוגמא. (כמו לפתור בחינה עם חומר פתוח). דרך פתרון השאלות את לומדת לתרגם את עומס הפרטים לתשובה מסודרת שמכילה את כל מה שנדרש. 

6. תכנון הזמן הוא מאוד קריטי במבחנים עם הרבה חומר. נניח שאת יודעת שבעוד שבוע יש לך בחינה. חלקי את החומר למנות קטנות ואל תשאירי מסה גדולה לרגע האחרון, כי אז נוסף גם אלמנט הלחץ שמקשה על הלמידה. אחרי בחינה או שתיים כבר תדעי כמה זמן לוקח לך ללמוד פרק אחד - ואז תכנון הזמן בפעם הבאה כבר הרבה יותר קל. כמו כן לפעמים יש עומס של בחינות בטווח זמן קצר, ואז- כן, מותר לך לומר לעצמך שיש מקצוע שאת מקדישה לו יותר זמן ומקצוע שאת מקדישה לו פחות זמן. יצירת סדר עדיפויות היא דבר שתצטרכי לעשות גם בכל מהלך חייך הבוגרים, וזה כלי חשוב בניהול זמן.

בהצלחה רבה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....