ישעיהו הנביא מתנבא על הנהגת ה' את עם ישראל בגאולה העתידה-
"לא ירעבו ולא יצמאו, לא יכם שרב ושמש, |כי מרחמם ינהיגם|".
אומר ר' נחמן מברסלב- 'מי שהוא רחמן הוא יכול להיות מנהיג... כי צריך לדעת איך להתנהג ברחמנות,
שלקטן כזה- צריך לתת לו חלב דווקא, ולגדול-מאכל הצריך לו. וכן על כל אחד ואחד צריכים לרחם במה שצריך לו'.
כלומר למנהיג צריך להיות רגישות בהנהגתו, ושימת לב לדקויות ולצרכים שונים של עמו.
בדרך כלל מנהיג נתפס כאסרטיבי, מחוספס, הולך מה שמאמין בו עד הסוף בלי להסתכל לצדדים.
רגישות נתפסת לעיתים כחולשה. כהתחשבות מוגזמת במציאות,
שמפריעה להתנהל ב'דוך'. ב'זבנג וגמרנו'.
דווקא משה רבנו, המנהיג הראשון של עם ישראל  מגלה יותר מכל בהנהגתו רגישות וירידה לפרטים הקטנים,  ממרום מושבו כבן בית בארמון המלוכה הוא נחלץ לעזרת איש ישראלי ששוטר מצרי מכה אותו, הוא אפילו מתערב בסכסוך לא לו בין שני ישראלים. 
במדרש מסופר שהתגלות אלוהים למשה דרך הסנה התרחשה בעקבות חיפושיו אחר שה קטן שאבד מהעדר שרעה.
שנזכה גם אנו לא לדחות רגישות ולא לבוז לה אלא להיטיב בעזרתה, להוביל ולהנהיג.
שבת שלום ומבורך 🙂