אני קורא עכשיו ספר ממש מעניין שנקרא 'גלגולי לשון' (מאת גיא דויטשר, על שפות העולם מכל מיני היבטים, כאמור מעניין מאוד, אבל נקודת המוצא שלו היא לא של אדם מאמין, קחו בחשבון)
הגעתי לפסקה שהולידה אצלי תובנה מסוימת, ובסה"כ רציתי לשתף. הקטע שהגעתי אליו עוסק בתהליכי האינפלציה שגורמים לשחיקה במשמעותם של מילים וביטויים בשפה (למשל, כשמשתמשים במילה 'אסון' לתיאור מבחן לא מוצלח או תקרית לא נעימה, אז אמנם בטווח הקצר זה עושה את העבודה ומדגיש את הכוונה, אבל לטווח הארוך זה שוחק את העוצמה שבמילה הזאת, דוגמא נוספת היא כמובן השימוש התכוף בתארי שבח כמו הרה"ג שליט"א שכבר לא עושה רושם ואיבד מהאמינות שלו).
הוא כותב שם טענה שהיא לא עמוקה מאוד אבל בהחלט נכונה:" עוצמת משמעותה של מילה תלויה בייחודה, ככל שאנו שומעים מילה פעמים רבות יותר, ובהקשרים רחבים יותר, כך היא עושה עלינו פחות רושם".
וכשקראתי את זה, חשבתי שזה בדיוק העניין של איסור הזכרת שם שמיים לבטלה. אישית, תמיד תפסתי את זה כאסור "בגלל שזה קדוש" בצורה סתומה משהו, בלי לחשוב למה, אבל פתאום הבנתי שתכלית האיסור הזה היא בדיוק למנוע מצב כזה של שחיקה וכתוצאה מכך זילות ברושם ששם ה' אמור לעורר אצל האדם. ואולי זה יכול להסביר את דברי הגמרא בבבלי בנדרים (ז ע"ב) "שכל מקום שהזכרת השם מצויה, שם עניות מצויה", שזה מידה כנגד מידה, ירידה בערך של שם ה', גורמת לירידה בערך הכלכלי של האדם.
זהו, רק תובנה קטנה שרציתי לשתף בה.
)
יפה מאוד!
