אני תוהה ומשתדלת לא להתייאש, נותרו בחורים כאלו בעולמנו?ריעות.
שלא יצפו בסדרות חילוניות, שלא יחפשו היתרים לכל דבר אפשרי, שירצו לחיות חיי תורה? כי עד עכשיו אני מוצאת רק אנשים שאומרים ש"רב כזה וכזה מתיר לסוג מסויים של אנשים לעשות דבר מסוים שהוא מנוגד להלכה, אז אני אסנן סצנה לא צנועה בסדרה כלשהי". ואולי אני לא מכירה מספיק בנים, אבל זה כל כך מפחיד. שאח שלי הצדיק והטהור לא מסנן מה שצריך לסנן, שאבא שלי הצדיק והטהור לא מסנן דברים שצריך לסנן, שכל כך הרבה בחורים טובים מחפשים רק לצאת בסדר, כשהם בפירוש עושים דברים שדעתו של אף רב לא תהיה נוחה מהם, שמנוגדים לרוח ההלכה. ואני לא יודעת מספיק, ואולי אני טועה, אבל אני כל כך רוצה להתחתן עם מישהו שלא מחפש להתפשר, שלא מחפש להידמות לחילוניות הגויית. הלוואי שיש לכם מילים מרגיעות. כל כך כואב ומפחיד לי.
תראה לי מי מהפוסקים שטוענים שזה מותר מתמודד עם זה באמתהדוכס מירוסלב
לא ראיתי אחד שלא אומר שזה לא בדיעבד, למי שבגדר חולה (ממש חולה, לא המצאות), ובוודאי רק תוך כדי שסומכים על דעת הסוברים שכל האיסור הוא מדרבנן שזה מיעוט בפועל (ככה הרב פיינשטיין ענה וכו')
יוצא לי גם לראות תמונות מונפשות לפעמים, כן? אני בודק לפני בדיוק את רמת הצניעות ואני עדיין יודע שזה עבירה לכל דבר. למה צריך להמציא שזה מותר? לא עדיף להתמודד?
שגם בישיבות של הדוסים הרציניים יהיו כאלה שרואים למשל סדרות ולהפך, בישיבות הלכאורה פחות כבדות יש חברה יותר חרדלניקים.. מכיר אישית חברה כאלה משני הצדדים..
אני לא לא אצא עם בחור מסוים רק כי הוא מישיבה ספציפית,ריעות.
מזדהה איתך לגמרי... יש היום באמת יותר נטייה לצאת בסדר עם ההלכה, ולא לחיות את התוכן
זה לא נעים, כי העיקר חסר מהספר ויוצא שהתרבות והזמן הפנוי של דתיים ולא דתיים די אותו דבר וחבל...הקטע גם שכדי באמת לחיות חיים רוחניים ומהותיים צריך לשקוע במימד עמוק של חיפוש וערכים, וזה בלתי אפשרי עם טלוויזיה וכו'- כי זה משאיר אותנו במקום רגיל ולא מיוחד ואמיתית👍
כן, אתה יכול לומר שאתה מכיר אותי ולכן אתה יודע שאני לא הסגנון שלך. וזה בדיוק מה שאמרתי. שאני מכירה אותם ויודעת שהם לא הסגנון שלי, ולכן לא אסתכל עליהם, כדי לחפש את הטוב במקומות אחרים. זה לא הטוב הכללי אלא הטוב שלי. לא שהם רעים, אלא שהם לא מתאימים לי.
אני מכבד את האמונה שאורח חייו של אדם יהודי צריך להיות יותר רוחני וקדוש ולרצון למצוא בן זוג כזה. אבל עושה רושם שאת יותר מדי ביקורתית כלפי אחרים. תנסי לשפוט אנשים לפי המידות שלהם וההתנהגות שלהם כלפי אחרים ופחות לפי דברים ששייכים לדברים שבין אדם למקום. בואו ננסה למצוא את הטוב שבאנשים ולא להסתכל בביקורתיות יתר.
אני מסכימה, אבל אני ספציפית מחפשת משהו מסויםריעות.
ישיבות הן קיבוצים חברתיים שחבריהם באים לשמוע דבר ה'.
אולי חלקן לוקות במה שאמרת, אבל בודאי שיש ישיבות שלא.
חוץ מזה, אפשר לפתוח כאן דיון על מה שכתבת שהם באים לשמוע את מה שהם רוצים, כי אם זה בא מתוך מחשבה ולא ממקום של חיפוש נוחות, זה עדיין לא בסדר? מי אמר שהם לא מכוונים לדבר ה'?
את לא יכולה לעשות משהו ולצפות מבעלך להיות מושלם בתחום.
זה מזכיר לי שבהדרכת כלות אמרו לי לא להיות מופתעת אם בעלי לא יקום לתפילה כל יום. הייתי בהלם! מה פירוש לא יקום? מה עם סוזק״ש?
גם לי היה כזה מין קיבעון שבחורים הם עם צדיק ולמדן שרוצה רק להתעלות במדרגות התורה והיראה... זה פשוט לא נכון. הם בני אדם, כמונו!!!
בדור הזה יש יותר מידי פיתויים. הרבה הרבה יותר מידי. לא יודעת למה, אבל לבנות יש תחושה של ״לי מותר לראות מה שאני רוצה כי זה בנות, לבעלי אסור כי שמירת העיניים...״
זה לא נכון. ולהם הרבה יותר קשה מאיתנו. בחור שלא רואה כלום כלום נדיר למצוא, אבל קיים, ולא מעט, אם זה מנחם אותך. והם צדיקים!!! אחד אחד!!!
ויש כאלה שרואים אבל לא שואפים להידמות לחילוניות הגויית. הם פשוט אוהבים את האקשן, את הבריחה מהמציאות, את המעניין שבעולם, ממש כמוני וכמוך. וקשה להם להפסיק. אבל הם רוצים!!! והם גם צדיקים! אחד אחד!!!
אם את עושה תשובה למה שלא תאמיני שיש בחורים שגם עושים?
אגב, סליחה אם התייחסתי לטרולית שקישרה לשרשורים שלך. אני לא חושבת שזה סותר, לראות דברים אבל לרצות להשתפר ולרצות בית שונה לגמרי, בית על יסודות טהורים. וכל הכבוד לך על הרצון הזה.
אז קיימים בחורים כאלה. כן. אבל שתדעי שגם אלה שכן רואים, יודעים שזה לא בסדר ורובם לא רוצים לראות בעתיד, ממש כמוך.
עוד נקודה למחשבה- מי אמר שתסתדרי עם מישהו שלא מכיר כלום, כשאת מכירה כל כך הרבה? את לא תראי בו מישהו סגור, שאי אפשר לדון איתו על כלום? אולי שווה לך לקחת מישהו כמוך? שהיה רואה פעם, מכיר את העולם הזה, אבל בחר בגבורה להפסיק? לדעתי יהיה לכם יותר דברים משותפים. ובעיקר, אל תפסלי על זה.
אני לא חושבת שיש אדם כזה, בטח שלא אדם שמתאים לי, שכל כך מקפיד על דברים עד כדי כך שהוא מושלם (לא הכול מושלם, אבל מושלם זה לא הכול). אני חושבת שבפתיחת השרשור התכוונתי לאנשים שמקלים בכוונה, שמחפשים היתרים, שחושבים שזה בסדר לעשות דברים מסוימים, כשמבחינתי הם לא בסדר.
בזה שאת מתקשה למצוא בחורים, אהבלים,חסרי אופי, מרובעים ומשעממים. אני הייתי בטוח תמיד שאני מוקף בדיוק בסוג כזה של בחורים, שרוממות ההלכה בגרונם והתחנפות לרבנים היא לחם חוקם, בחורים אטומים ורדודים שלא קראו את הארי פוטר ואין להם מושג מי זו דאינריז טרגאריין.
אבל אם את מתקשה למצוא כאלו, אני ארשה לעצמי לטפח תקווה שהגזע הזה מתקרב להכחדתו.
תודה רבה לך, מי יתן ותזכי לחיות חיים שאת בכלל לא מדמיינת.
אדם שהוא נבון, ויצירתי מסתכל על העולם כעל הרפתקאה משולבת בלימודים.
הוא רוצה לנסות דברים, לחוות, להעצים את אישיותו מתוך שאיפה טבעית להתפתח על מנת לקדם את עצמו ואת סביבתו.
הוא לא ירצה להתחפר ולקבור את עצמו בפינה קטנה ומאובקת של היקום.
אנשים שמגדרים את עצמם באופן קבוע, עושים את זה בגלל פחדנות ושאיפה לשמור על הקיים מתוך רצון להמנע מכל התקדמות והתפתחות.
זה גם סוג של קמצנות, אבל זו קמצנות נפשית ולא חומרית.
יש בשמרנות הזו, גם הרבה אלימות, אלימות שמופנית אל אנשים אחרים שהם יצירתיים ומוכשריים יותר וחייבים את השיח הזה עם הסביבה הרב תרבותית, כדי לשמור רצף של חיות.
לכן זה תמיד ילך ביחד, הצמיחה עם הצומחים והמוות עם הקבורים.
מהסיבה הפשוטה שבעיניי אדם שמקפיד כמה שהוא יכול על שמירת מצוות, הוא לא "אדם קבור". אדם שמקפיד על שמירת מצוות רואה מעבר למה שכולנו מסוגלים לראות. אדם שלא יראה סדרה לא נקיה, אף על פי שזה קשה לו מאוד, הוא נעלה יותר על אדם שמחפש איך לעשות כל מה שבא לו.
אפשר ליצור בגבולות ההלכה. אפשר להיפתח לעולם היוצר בגבולות ההלכה. לא חסרים שירים וניגונים של דתיים. אפילו תיאטרון יש. סרטים לדתיים? יש. למה לחפש מעבר לזה? למה ללכת למקומות שהם בפירוש לא טובים לנו?
אחותי, זה שטויות. מי שרוצה לקיים מצוות, מקיים מצוות. חייתי במאה שערים כמה שנים, ולמדתי בשנים האלו שיעור חשוב. לפני זה חשבתי שאנשים שגדלו כמוני בבני עקיבא , אין להם דבקות, אין להם אמונה, אין להם מסירות נפש. אחרי כמה שנים בעדה החרדית גיליתי שהפך נכון. להגיד על העדה החרדית שהם מקפידים על מצוות זה כמו להגיד על תרנגולת שהיא מקפידה להטיל ביצים. ככה הם. הם לא מכירים שום דבר אחר, הם לא יודעים לעשות שום דבר אחר. הם חיים בעולם צר, פשטני ורדוד והם תבנית נוף מולדתם , חבורה של טמבלים. לעומת זאת הבנתי שההורים שלי ובני המשפחה שלי, שיש להם טלוויזיה , שהולכים לקאנטרי קלאב וטסים לאיפה שבא להם בחוץ לארץ, הם הדתיים האמתיים. הם חיים כל הזמן בעירנות, בבחירה. יש להם אתגרים, איך למצוא זמן לתפילת מנחה, איך לאכול כשר על הקרחון בפינלנד, איך לשמור שבת על יאכטה בים, איך להסתדר עם לימודים באוניברסיטה בחו"ל איפה שלומדים בראש השנה וביום כיפור ופסח. החיים שלהם, הם חיים של תורה. החיים במאה שערים, הם חיים של פרות ברפת. ואת יכולה להמציא ערך חסר משמעות כמו "הקפדה על המצוות" כמו שאת יכולה להמציא קולנוע דתי חסר משמעות ומוזיקה דתית חסרת ערך וטלוויזיה דתית סוג ד' אבל כל "יצירה המגזרית" הזו תמיד תהיה משהו ברמת עיתון בית ספר, תמיד תהיה משהו חובבני ועלוב. כמו שאין לך במגזר מישהו שיכתוב כמו שיקספיר , או שילחין את התשיעית של בטהובן , או שימציא אייפון כמו סטיב ג'ובס. את יכולה לכלוא את עצמך יחד עם עוד כמה דגיגים באקווריום ולשחק בכמה אצות מפלסטיק או שאת יכולה לחיות כשכל מרחבי האוקיינוס לפנייך.
רק אל תתבלבלי אקווריום זה אקווריום, אוקיאנוס זה אוקיאנוס ואין בין זה לזה שום מקום להשוואה. דבר אחרון, אני מאוד אוהב את סדרת הטלוויזיה משחקי הכס, אבל הספרים המקוריים של ג'ורג' מרטין באמת יותר טובים.
1. אתה שומע את עצמך? אדם שלא מעמיד את עצמו בניסיונות בכוח, כדי לא להכשל, הוא פחות דתי?! מאיפה הקביעה הזו?? 2. מסכימה עם זה שהרבה מהיצירות החרדיות נראות כפי שתיארת, אבל הזלזול והביטויים ממש לא מתאימים!
ברצינות, הכוונה, סדרים והכל. אחת מהתכניות שיש לי זה לנסות למצוא משרה של רב באיזו קהילה קטנה בחו"ל. זו עבודה מאוד נוחה ומשתלמת. בכל מקרה , אני לומד. ובאמת מה ששמתי לב, זה שכאן אנשים מדברים על שמירת הלכה ואין להם שום מושג מה זה הלכה. כל מה שהם יודעים זה ברמה של השטויות שכותבים ב"עולם קטן" . כאילו, סתם מקשקשים. לעומת זאת, החברים שלי במאה שערים, הם יודעים יותר. אולי הם לא למדו אף פעם שו"תים רציניים ,בני בנים, מרדכי , ציץ אליעזר וכאלו, לכל הפחות שולחן ערוך עם המגן אברהם, הם יודעים מה זה לכל הפחות וקראו פעם הלכות מרכזיות. עם על זה, אורח החיים שלהם, בכלל לא תואם שום דבר הלכתי. יש להם כל מיני החמרות מפגרות , כל מיני מנהגים משונים שאין להם מושג מה מקורם והם כאילו "עובדי השם" ,אבל רק בכאילו. הם עדר. הם שטחיים לגמרי. חוץ מזה, גם בתור בני אדם הם לא שווים הרבה. הם מתקוטטים על כל שטות, כמו הסיפור הזה עם העוף המזוקן.
לעומת זה בן אדם שחי חיים מודרניים. רואה את כל הטלביזיה והולך לקולנוע ומשחק ווארקראפט וכל הדברים ואף על פי כן מוצא זמן גם להתפלל וגם ללמוד קצת, הוא בוודאי ברמה הרבה הרבה יותר גבוהה.
לא רק שהוא הרבה יותר חכם, הוא גם בוחר. זאת עבודת השם אמתית, לא דאווינים של מתלהבים שמתנדנדים.
אדם בוחר, אדם לוקח אחריות על מעשיו. הוא עושה את זה מתוך שיקול דעת. הוא לא "מעמיד את עצמו במבחן ". הוא חווה חוויות ולומד את עצמו. כך הוא מכיר את עצמו יותר, כך הוא מכיר יותר את סביבתו ואת נסיבותיו.
רק הקב"ה עושה את זה. כן, אנחנו צריכים להתרחק ממה שעלול להפיל אותנו. כנ"ל לגבי בחירה. ש"י עגנון, אמונה אלון, מוכרים לך? סופרים ברמה כל כך גבוהה. ישי ריבו, חיליק פרנק, מכיר? מוזיקאים שאני פשוט מתמוגגת מהמוזיקה שלהם.
יהודים אמורים להיבדל מהעולם. אנחנו לא גויים. כן, השפה שלנו צריכה להיות שונה, הלבוש צריך להיות שונה, השמות צריכים להיות שונים. ואני מאמינה שכל אורח החיים צריך להיות שונה. לא סגפני, לא סגור, אלא פתוח במרחבים המותרים לנו. וזו גבורה אמיתית בעיניי.
ישי ריבו יחסית למוצרט , זה באמת שלולית ליד אוקיאנוסשפיפול
ואת רוצה לגור בצנצנת, וזו זכותך.
אבל עדיין נעים לי לשמוע שאת מתקשה לאתר בחורים שיסכימו לכלוא את עצמם באותה מסגרת רדודה ומינימלית .
אני ליברל, ואני אלחם שיוכלו להשמיע דעה. גם אתה? כי הפלת את כל היסודות של הבמה! אין לחברה השפעה? אני חייתי בארצות הברית ובאנגליה, קהילות מתפוררות כמו... שוטה... החרדים עוברים קשיים. לא אם ללבוש כיפה ולשכב עם מישהי, אלא במצוות ועברות אחרות. התורה היא לא ספר אתגרים, חצוף. זה ספר הוראה. מה לעשות. לא חייבים לקיים את התורה במועדון חשפנות בקצה של הר מתנדנד. אתם יכולים לחיות איך שאתם רוצים אל תכפה על אחרים. יש אנשים שלא מעניין אותם דברי העולם. הם עסוקים בעבודת ה'. את הזוהמה שלך תשפוך בחור אחר. וכן אני ליברל. אבל ליברל לא נותן לאדם לא ליברל להשמיע את דעותיו. ואעפכ נשאר ליברל. אם תכתוב בצורה יפה יענו בצורה יפה
אבל אני אף פעם לא טענתי אף אחת מהשטויות שאתה מייחס לי. איפה טענתי שלחברה אין השפעה? אולי בהזיות שלך. כמובן , ככל שהחברה סגורה יותר, נחשלת ומושחתת, ככה היא שואפת ליותר שליטה על הפרט.
ובאמת אנחנו רואים איך היום חברות כאלו מתפוררות ונעלמות.
בקושי קראתי את מה שכתבת. תכתוב בצורה מכובדת ויהיה אפשרי לקרוא. זה נכתב כמחאה!!! "גם אתה בתור" אתה לא מכיר אותי. (הסיבה נראלי שהדוסים מתבדלים הינו שהעולם משפיע. אז זה כן קשור) בבקשה תכתוב בלי לפגוע בדוסים. אין בנינו ויכוח נסיתי לא לבזבז תזמן שלי בקריאה. תנסח מחדש ויהיה אפשרי לקרוא.
על ידי שתשב בישיבה בעותניאל , תקרא "עולם קטן" ותקשיב לישי ריבו?
אני כתבתי בדיוק מה שראיתי. ראיתי חברה אדוקה וקפדנית בגלל שאין לה אופציות אחרות. אנשים שם עניים בדעת.
אני זוכר , בבחירות האחרונות, ישבתי בבית כנסת "אהבת תורה" זה במאה שערים, וכמה בחורים ניגשו אלי לדבר איתי על הבחירות. להם אסור להצביע, כמובן, זה שלטון הכפירה, כנסת המינים, מה שתרצה.
אחד אומר לי "אולי תצביע כחלון" מה זה כחלון, מי זה כחלון, מי מספר שתיים אצלו, מי מספר שלוש.
הוא נראה בחור נחמד, אמרו שהוא מסורתי, למה לא להצביע לו? לא יודעים כלום. אצלם כל לילה הם הולכים לחתונה, אין להם משהו אחר לעשות. כשאסור להתחתן , נגיד בספירת העומר, לא מוצאים את עצמם. מחפשים הלוויות, מחפשים הפגנות. באו לאחד מרבני ברסלב, שיעשה להם טיש בערב שבת . אמר להם , אסור, זה ברסלב. לא מעניין אותם. לא נעים ללכת לטיש בקרלין, לא נעים ללכת לשומרי אמונים, אז מה זה משנה שהוא ברסלב? שיעשה להם טיש כי משעמם להם.
זו חברה ריקנית. עם כל המצוות שלהם והכל, אין להם שום עומק. אז מושכים את התפילה פי שלוש. למה? לא בגלל יראת שמיים. סתם אין מה לעשות.
כמו שלא מעניין אף אחד כאן דברי השנאה שלך? אתמהא 🙄הדוכס מירוסלב
אוקיי קודם תודה! על הפירוט מחדש בשבילי. מעריך!!ארצ'יבלד
נכתב לפי סדר הכתיבה שלך
מניסוח השאלה שלך אני מבין שאתה טוען שלאגור ידע, פרספקטיבה רחבה, זה דבר ראוי. אני חולק. פרספקטיבה היא עזר למצוא את הראוי. (אם אתה מסכים אחלה) אנשים שם לא ריקים בדעת פשוט הפנו את זה למקומות אחרים, לימוד תורה. זה בערך כמו סבא שלי, פיזיקאי מספר אחד!! באנגליה, אבל עם הארץ בפזיותרפיה וכו'. זה בעיה?? האם הם כפויים? בהחלט חלקם. חלקם פחות וחלקם כלל. יש בעיה להיות חברה אדוקה? לא! (חייבים לזכור שהם מפנים את זמנם לתורה ואם כך ברור שרוצים להיות אדוקים ב"לבד"...כי אחרת תורה או מה שיש ב"חוץ"?)
(אז ברור למה הם בערים בבחירות כי אסור להם להצביע.... סתם צוחק) צודק הם לא יודעים על בחירות. אבל ודאי שיש כאלה שיודעים! או שהרב שלהם יודע. ה"דוס" חושב שהרב חכם. הרב אמר x הדוס עושה x מ.ש.ל. (אני בתחומים שאני לא מבין מתייעץ עם אדם שמבין, ומכריע נגד שיקול דעתי... כמובן תלוי בנושאים) הבחורים האלה דבילים. אבל לא כולם ככה, שמתי לב שהרבה דוסים ברכבת עם אוזניות. אני מהמר רדיו. (אגב הרבה חילונים לא יודעים כלום על בחירות. העם בוחר את המנהיג שהוא רוצה שיהיה, אבל לא את מה שהוא. (ארי1 חם עכשיו)
חברה ריקנית??? קשה לומר. ביחס לחילונים? אדם שלא רואה טלווזיה וסרטים הוא לא ריק. הוא פשוט לא משועמם. או מפנה את השיעמום לחתונות וטישים. בבקשה אל תתטען שכל חילוני הוא דוקטור. איך אין להם עומק אם הם שומרים מצוות. כאילו לעשות את מה שה אומר. זה ווואו מושכים את התפילה. בא נעשה סיבוב ב"בית ישראל" במאה שערים. זה לא ככה!!
אין להם מה לעדות מתפללים ארוך? שיבנו סוכה במשך חודשיים. די. מה הקשר.
יכול להיות שמפריע לך שהם מזלזלים בידע. ולא שהם לא "יודעים" ידע. אחרת אפשר לצת לציד מכשפות באפריקה ומדינות ערב.
כמו שאמר האדמו"ר מאיזביצ'ה "מי השילוח" פרשת כי תשאשפיפול
צריך האדם לדעת את כל החכמות , כדי להבין את חכמת התורה.
לא שהאנשים האלו לומדים תורה הרבה.
הסדרניק ממוצע לומד הרבה יותר מהם.
אבל גם התורה שהם לומדים לא שווה, כי השכל שלהם לא מפותח כדי להבין את מה שהם לומדים
לא יודע אם כולם בקבלים את המי שילוח. אישית מסכים שצריך את כל החוכמות. אבל בהם אין מטרה! המטרה שלהם היא בהבנת התורה!! לא יודע או אני או אתה התפזרנו. דוגרי לא מבין מה אתה רוצה. לא מספיק ברור לי מה ההוצאה להורג של דוסים בשימוש הכנסייה שלך. 😁 אני רציני. משהו לא ברור תחדד לי תנקודה
כשאתה אומר להיות יותר וכו. בידע כללי או בעבודת ה'... היה מפוזר מדי בשבילי... בבקשה תכתוב במילים הכי מתומצתות מה הנכון לעשות. ובמה הם שוגים. והאם עבודת ה' או סתם צורת חיים.
כנראה פספסת מקודם כשהוא חשף את פרצופו האמיתיאניוהוא
עם ציטוט מהספר של הנוצרים ה'עוון-גליון'. (משום מה המנהלים העדיפו למחוק מאשר להשאיר את ההוכחה למקור הטענות שלו.) רק דע עם מי יש לך עסק.
אדם שבחתימתו שם "שו"ת ברסלב"... (בערך כמו שהמסיון שמים בפרסומיהם כל מיני פסוקים..),
וכבר הספיק לכתוב כאן (כעת ראיתי - לא נוהג להסתכל בהבליו):
"בחורים, אהבלים,חסרי אופי, מרובעים ומשעממים. אני הייתי בטוח תמיד שאני מוקף בדיוק בסוג כזה של בחורים, שרוממות ההלכה בגרונם והתחנפות לרבנים היא לחם חוקם, בחורים אטומים ורדודים שלא קראו את הארי פוטר ואין להם מושג מי זו דאינריז טרגאריין"
כל ה"תארים" שכתב עליהם, מתאימים לו. אין צורך להוסיף, למרות שאפשר.
איאיאי.. "בחורים שלא קראו האריפוטר"... גיוולאד.
יש אנשים שכ"כ השחיתו את הנפש שלהם, עד שאיבדו טוטאלית את היכולת לתפוס רוממות של תלמידי חכמים, ואת הרצון האמיתי בקרבתם; איבדו טוטאלית את היחס להלכה, ולכן בעיניהם כל מקיים הלכה, זה רק "רוממות ההלכה בגרונו"..
כ"כ אטומים ורדודים, עד שאינם חשים את הנפש ורגשותיהם של אלו שהם כביכול "מזלזלים" בהם, ורק הארי פוטר ו"סדרות" של פריצות עושים להם את זה...
תמהני על המערכת כאן שעוד נותנת לו לכתוב. מן הסתם יגיב בסדרת קללות מאוצר לשונו העשיר. לא מתכווין להתייחס. וכמו שנאמר: שוטה, רשע וגס רוח.
יש אנשים רגשיים יותר ויש שכלתניים. יש מי שהוא יוצר, או מנגן או שר, או מציג. יש מי שהוא חוקר ולמדן. כל אחד צריך למצוא את המהות האמתית. יש כאלו "עובדי השם" . לדעתי הם מאוד נדירים, אבל ישנם. יש להם דרך שלהם, לאחרים יש דרכים אחרות.
הדבר הנכון הוא לחפש את המהות שלך. הטעות היא לחרות דרכים של אחרים.
הם מה שה' אומר לעשות. מבחינתי אם ה' אומר. עושים. אם נראה לך שיש משהו יותר חשוב חוששני שהויכוח תם. אני חולק. אלא אם כן תוכיח אחרת. כמעט לא אפשרי כיוון שאנחנו נכנסים לתורת המוסר...
דאינריז "פרי-סער" טארגאריין (באנגלית: Daenerys "Storm-Born" Targaryen) היא דמות הגיבורההראשית בסדרת ספרי הפנטזיה האפית "שיר של אש ושל קרח" מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין, ובסדרת הטלוויזיה המצליחה "משחקי הכס", המבוססת על סדרת הספרים. דאינריז משמשת כנקודת תצפית בסיפור - כלומר: פרקים רבים מסופרים מנקודת מבטה. דאינריז מאופיינת כאישה חזקה, אמיצה, נחושה, נדיבה ורחומה אך לעיתים קשוחה, ובעלת מידות טובות. כנצר האחרון לבית טארגאריין, היא טוענת לכתר שבע הממלכות של וסטרוז ויוצאת להשיב לידיה את כס הברזל.
אשריך שקראת הארי פוטר
ואגב, הארי פוטר מבחינתי בסדר גמור. משחקי הכס לעומת זאת...ריעות.
(ברוך השם ברוך השם שגם בתקופות הכי קשות שלי לא ראיתי משחקי הכס)
הם אחלה בחורים! מה הקשר אבהלים ורדודים? אי ולי מי שלא כמו הם רדוד, אני מעריכה אותם לומדת מהם שלמרות יש להם יצהר חזק הם מתגברים עליו!! הם פי אלף יותר ממי שניכנע ליצר הרע... הם אלופים!! שירביט כמותם בישראל! אמן!
אני חושבת(לפחות מעידה על עצמי) שאני נופלת. הרבה או קצת זה לא העניין.. לפעמים אני מרגישה כזאת קטנה ושאין לי כוחות להתמודד עם העולם הזה והיצר הרע הזה ואני מוצאת את עצמי רואה סדרות כאלו ואחרות ומהר מאוד אני תופסת את עצמי ואומרת באנה זאת לא אני ולא מי שאני רוצה להיות.. לא רוצה שבעלי יהיה כזה ובטח שלא הילדים. אבל קשה ונופלים. ואז קמים ומתגברים. ושוב קשה ושוב נופלים. זה יכול לקרות לכל אחד. וגם אני מחפשת מישהו צדיק וטהור לא משנה מאיזו ישיבה.. וברור לי שאם הוא יגיד לי שבנפילה הוא ראה זה לא יגרום לי לפסול אותו(מה שכן יקרה אם מישהו יגיד שזה בסדר מבחינתו).
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
נניח שמדובר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחיתshaulreznik
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מי שהפוכה ממני ב180 מעלות לא יכולה להיות שותפה שליאביעד מילוא
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אז זהו, אצל רבים דעה פוליטית לא עומדת במרכז הערכיםadvfb
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.
יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,
ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.
אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.
מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.
אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,
והוא אמר שלא, אז יצאנו.
פערים זה בריא, אבל דעה פוליטית קשורה גם לאופימתוך סקרנות
הרבה פעמים.
אז כל מקרה לגופו, אבל אם יש מישהי שתומכת בהפגנות האלימות של קפלן מצד אחד, ומצד שני זה שאני תומך בפייגלין נשמע לה מופקע, מבחינתי מעידה על האופי שלה, מעבר לשאלת הדעה הספציפית והאם נצליח להסתדר ולבנות אהבה למרות הפערים...