מכירים את הסיפורים על הצדיקים שהזמינו לעצמם נסיונות?
היו כאלה. באמת. הם היו מתפללים לה' שיעמיד אותם בנסיונות, היו מסתובבים במקומות מפוקפקים ועוד.
הם היו עושים את זה כי נסיון זה טוב. בעת נסיון כל מצווה שאדם עושה שווה עשרות מונים יותר משלא בזמן נסיון.
כשהנסיון הוא על עבירה שאדם חטא בה בעבר, אם הוא עומד בו הוא מתקן אותה בצורה הגבוהה ביותר.
אנחנו לא צדיקים, לנו אסור להביא על עצמינו נסיונות, הדבר ברור.
מה כן?
אפשר לעשות סוויץ'.
נסיון?הזדמנות!
אני במקום מלא פריצות-כל השפלת מבט שלי מתקנות הסתכלויות קודמות,
כל השפלת מבט שלי בכח, בהתמודדות, כשהכל צועק להפך- שווה להמוני מצוות
שהייתי עושה ביום אחר.
ובאופן כללי ככל שהמצווה יותר קשה לעשיה שכרה יותר גבוה...
קמתי בבקר הפוך? עצבני?
אני שמח על התפילה, זמן לקצור זכויות,
נפלתי בלילה?
תפילת שחרית שלמחרת-
היא אוצר!
כל מילה בה אוצר שלא משתווה לשום תפילה.
אנחנו לא רוצים נסיונות מלכתחילה, אנחנו אנשים פשוטים שרוצים עבודת ה' נעימה וטובה, אבל צריך לזכור אם כבר הגענו לנסיון- אוצר!
אשרינו ומה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפהיפיה ירושתינו
טוב לאדם וטוב לעולם,







