ולא, לא נראה לי ששכח שהיה לבד, או לפחות מרגיש היטב שתופסים את מקומו. בהתחלה התינוקת היא כאילו כלום, לא זזה כזאת, אבל עכשיו היא כבר יותר נוכחת ועושה דברים שתופסים תשומת לב והוא מרגיש את זה. אצלי קנאה מגיעה הרבה פעמים בשלב הזה.

חבל לחשוב רחוק. זו הסיבה הכי מתבקשת לדעתי.

שזה בגלל התינוקת והלחץ שלך - לחץ מאד מאד טבעי, מובן ואנושי - אבל עליו זה משפיע חזק.

לפעמים אין מנוס מללמוד להתנהל להתנהל יותר בנחת למרות הלחצים

בבית - לתת לו המון חום ואהבה, לא לבוא אליו בדרישות, לא להכנס איתו לעימותים של ראש בראש

קורה שאחרי שיש עוד תינוקת הוא נראה לכם כבר "גדול" אבל האמת היא שהוא עדיין לא כל כך גדול וצריך המון יחס ואפילו יחס תינוקי מדי פעם כדי למנוע קנאה

לומר לו כמה את אוהבת אותו, לחבק ולנשק.

לספר לתינוקת איזה אח גדול ומדהים יש לה, כמה הוא חמוד ומתוק וחכם וכו וכו בנוכחותו - זה מאד מעצים את הילד. אני ממש רואה איך זה משפיע עליהם לטובה.

לגבי המטפלת - לבדוק טוב טוב מה קורה אצלה.

איך הוא בבוקר - הולך בשמחה, רוצה ללכת או מביע התנגדות ולא מעונין ללכת למטפלת?

איך התקשורת שלך עם המטפלת - יש לך אמון בה? אם את מדברת איתה שתבין את הילד ותתייחס אליו ביותר חמימות היא מבינה אותך ומשתפת פעולה או שאין עם מי לדבר?

זה מעון או משפחתון/מטפלת פרטית? אם מעון - לערב את המנהלת שתעקוב ותבדוק. אם משפחתון - לבדוק עם עוד הורים איך הם רואים את התפקוד שלה. 

בהצלחה רבה!

לחבק הרבה, לעשות פעילויות משמחות יחד,

לבדוק בנוגע למטפלת - אולי היא לא מתאימה לו.

אפשר להיעזר ברסקיו כדי להקל על הלחץ והמתח. ואם לא מספיק, לפנות לטיפול אלטרנטיבי מעמיק יותר כדי לטפל בגורם הרגשי ולתת לו כלים ותמיכה.

לבת שלי (כיום בת 4) היה מצמוץ בעיינים בגיל בערך 8 חודשיים (בגיל הזה לא ממש מדברים אבל אם היא הייתה מדברת יכול להיות שגם הייתה מגמגמת) הלכתי לרופאים אפילו עשיתי בדיקת אפילפסייה שלא נדע.. ואז התופעה נרגעה ואז שוב חזרה אחרי כמה חודשיים ושניסיתי לברר ממתי בדיוק זה התחיל ולשחזר שמתי לב שכל פעם שהיינו מקפיצים אותה למעלה ומשחקים איתה כאילו שמרימים אותה מלמטה כלפי מלעלה בשביל משחק היא נבהלת מזה וזה קרה לה פשוט מפחד.. ומאותו רגע ששמתי לב לזה הפסקנו לעשות את זה ומאז ב"ה אין לה את זה...

מה שאני מנסה להגיד שתבדקו שהילד לא נבהל ממשהו פתאומי או שהוא לא מפחד ממשהו/ מישהו.. כי ממה שאני יודעת זה נובע הרבה פעמים מפחד..

אני לא הייתי מתעלמת מזה וכן פונה לגורמיים מקצועים.. אולי המכון להתפתחות הילד?? 

יש לנו ילד סופר רגיש, הכי רגיש במשפחה,

חווינו איתו תופעות שונות - כאבי ראש, כאבי בטן, הקאות, מצמוצי עיניים, כחכוחים בגרון, נשיכת שפתיים וכדומה.

כל זאת במהלך 9 שנים, עם הפסקות קצרות/ארוכות.

היה לנו ברור שזה יושב נטו על צד רגשי.

ואכן בתקופות רגועות יותר בבית או בביה"ס או בחופשים זה הפסיק,

רעש/עומס/כעס/העלבות וכדומה הביאו אותו למצבים האלו.

חשוב לשים לב - מה הכוונה לאחרונה?

לנסות לאתר האם יש משהו חדש בתקופה המסויימת הזו?

אולי קשור ללידה?

אולי קורה משהו חדש במעון?

האם יש שינוי בהתנהגות סביבו שמשפיעה עליו?

כדאי לברר - מכיוון שהוא וחבריו בגיל לא קטן, ייתכן שהמטפלת נאלצת להרים את קולה כדי שיקשיבו לה, אולי תבואו במשך היום להטות אוזן?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....