ולא, לא נראה לי ששכח שהיה לבד, או לפחות מרגיש היטב שתופסים את מקומו. בהתחלה התינוקת היא כאילו כלום, לא זזה כזאת, אבל עכשיו היא כבר יותר נוכחת ועושה דברים שתופסים תשומת לב והוא מרגיש את זה. אצלי קנאה מגיעה הרבה פעמים בשלב הזה.

חבל לחשוב רחוק. זו הסיבה הכי מתבקשת לדעתי.

שזה בגלל התינוקת והלחץ שלך - לחץ מאד מאד טבעי, מובן ואנושי - אבל עליו זה משפיע חזק.

לפעמים אין מנוס מללמוד להתנהל להתנהל יותר בנחת למרות הלחצים

בבית - לתת לו המון חום ואהבה, לא לבוא אליו בדרישות, לא להכנס איתו לעימותים של ראש בראש

קורה שאחרי שיש עוד תינוקת הוא נראה לכם כבר "גדול" אבל האמת היא שהוא עדיין לא כל כך גדול וצריך המון יחס ואפילו יחס תינוקי מדי פעם כדי למנוע קנאה

לומר לו כמה את אוהבת אותו, לחבק ולנשק.

לספר לתינוקת איזה אח גדול ומדהים יש לה, כמה הוא חמוד ומתוק וחכם וכו וכו בנוכחותו - זה מאד מעצים את הילד. אני ממש רואה איך זה משפיע עליהם לטובה.

לגבי המטפלת - לבדוק טוב טוב מה קורה אצלה.

איך הוא בבוקר - הולך בשמחה, רוצה ללכת או מביע התנגדות ולא מעונין ללכת למטפלת?

איך התקשורת שלך עם המטפלת - יש לך אמון בה? אם את מדברת איתה שתבין את הילד ותתייחס אליו ביותר חמימות היא מבינה אותך ומשתפת פעולה או שאין עם מי לדבר?

זה מעון או משפחתון/מטפלת פרטית? אם מעון - לערב את המנהלת שתעקוב ותבדוק. אם משפחתון - לבדוק עם עוד הורים איך הם רואים את התפקוד שלה. 

בהצלחה רבה!

לחבק הרבה, לעשות פעילויות משמחות יחד,

לבדוק בנוגע למטפלת - אולי היא לא מתאימה לו.

אפשר להיעזר ברסקיו כדי להקל על הלחץ והמתח. ואם לא מספיק, לפנות לטיפול אלטרנטיבי מעמיק יותר כדי לטפל בגורם הרגשי ולתת לו כלים ותמיכה.

לבת שלי (כיום בת 4) היה מצמוץ בעיינים בגיל בערך 8 חודשיים (בגיל הזה לא ממש מדברים אבל אם היא הייתה מדברת יכול להיות שגם הייתה מגמגמת) הלכתי לרופאים אפילו עשיתי בדיקת אפילפסייה שלא נדע.. ואז התופעה נרגעה ואז שוב חזרה אחרי כמה חודשיים ושניסיתי לברר ממתי בדיוק זה התחיל ולשחזר שמתי לב שכל פעם שהיינו מקפיצים אותה למעלה ומשחקים איתה כאילו שמרימים אותה מלמטה כלפי מלעלה בשביל משחק היא נבהלת מזה וזה קרה לה פשוט מפחד.. ומאותו רגע ששמתי לב לזה הפסקנו לעשות את זה ומאז ב"ה אין לה את זה...

מה שאני מנסה להגיד שתבדקו שהילד לא נבהל ממשהו פתאומי או שהוא לא מפחד ממשהו/ מישהו.. כי ממה שאני יודעת זה נובע הרבה פעמים מפחד..

אני לא הייתי מתעלמת מזה וכן פונה לגורמיים מקצועים.. אולי המכון להתפתחות הילד?? 

יש לנו ילד סופר רגיש, הכי רגיש במשפחה,

חווינו איתו תופעות שונות - כאבי ראש, כאבי בטן, הקאות, מצמוצי עיניים, כחכוחים בגרון, נשיכת שפתיים וכדומה.

כל זאת במהלך 9 שנים, עם הפסקות קצרות/ארוכות.

היה לנו ברור שזה יושב נטו על צד רגשי.

ואכן בתקופות רגועות יותר בבית או בביה"ס או בחופשים זה הפסיק,

רעש/עומס/כעס/העלבות וכדומה הביאו אותו למצבים האלו.

חשוב לשים לב - מה הכוונה לאחרונה?

לנסות לאתר האם יש משהו חדש בתקופה המסויימת הזו?

אולי קשור ללידה?

אולי קורה משהו חדש במעון?

האם יש שינוי בהתנהגות סביבו שמשפיעה עליו?

כדאי לברר - מכיוון שהוא וחבריו בגיל לא קטן, ייתכן שהמטפלת נאלצת להרים את קולה כדי שיקשיבו לה, אולי תבואו במשך היום להטות אוזן?

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...