זה כולל את כל ההכנסות? (קצבת ילדים למשל)

זה מאוד תלוי איפה ותלוי כמה ההוצאות שלכם והאם יש לכם אפשרות לחסוך בשנים הקרובות,

תלוי גם איזה דירה, יש לכם קצת הון עצמי?

לדעתי אם תוכלו לעמוד במשכנתא שווה אפילו לקרוע את עצמיכם כמה שנים בעבודה

כדי להשיג הון עצמי (מצד שני עד אז בטח המחירים יעלו...)

על מה אתם מבזבזים את כל המשכורת?

אתה לא יכול לדעת אם בעל הבית יחטוף קריזה ויחליט שהוא מוציא אותך.

אתה לא משאיר לילדים כלום.

ואתה משלם עד שאתה מת לבנאדם זר מאשר לשלם משכנתא ולגמור עם זה באיזשהו שלב- גם אם זה גיל 60. זה עדיף מאשר לשלם למישהו את הפנסיה שלך.

כל שאר הטיעונים לא נכונים, זה מתמטיקה די פשוטה. אם תעשי חישוב בעצמך תוכלי לראות לבד שלהשאיר משהו לילדים לא תלוי בקניית דירה, ושגם בלי קניית דירה דמי השכירות יכולים להיות לא מהפנסיה אלא מהרווחים והריבית שיצטברו מחסכונות.

איך יהיו להם רווחים מחסכונות אם אין להם יכולת להשיג חסכונות גם לדירה?

שאנחנו לא מנסים לענות פה על השאלה האם עדיף להיות עשיר עם חסכונות רבים או עני בלי חסכונות. על זה אין דיון. אני בטוח שמשכן אבנה לך לא שאלה אותנו האם אנחנו ממליצים לה לקבל משכורת גבוהה יותר.

הדיון כאן הוא על מצב נתון שבו נגיד שכבר יש יכולת כלכלית לקנות בית. האם בסיטואציה כזאת מי שלא קונה בית אלא שוכר דירה מפסיד כסף. אני טוען שלא בהכרח.

בלי נדל"ן?

אני לא. וגם לא חברות השקעות כמו פסגות, הראל וכו.

וזה עוד בלי לדבר על עליית הערך בעשרות אחוזים תוך שנים ספורות. עליה שמחזיקה חזק עוד מקום המדינה.

לא לחינם הממשלה הטילה מסים כבדים על מחזיקי דירות ועל השקעה בדירות ומכירתן. גם היא רוצה להנות מהרווחים שהמשקיעים עושים. 

יותר לכיוון ה-33% לשנה.

חברות ההשקעות רוצות בעיקר להרוויח עליך לכן לוקחות לעצמן את רוב הרווחים שלך, אבל אם תעקפי אותן ותשקיעי ישירות בבורסה אז תרוויחי הרבה יותר.

כמובן שאם אשקיע בבורסה לשנים בודדות אפשר להפסיד כסף, אבל אם משקיעים ליותר מעשרים שנה, הסיכוי לא להרוויח הוא אפסי.

וגם כי לא רק לדירה תמיד יהיה ביקוש, אלא גם לבורסה, אפילו יותר גדול מאשר לדירה.

ואפשר גם להיתפס לניסוח כדי לעקוץ ולהרגיש מלך.

אבל

טענות שנובעות מבורות, לדברייך, לא שוות הרבה.

וכעת לעצם העניין:

זה שלנדל"ן לא היה בשנים האחרונות נפילה רצינית לא אומר שלא תהיה.

דווקא המשבר הכלכלי הגדול האחרון בתקופתנו, בארה"ב, התחיל מנדל"ן, והיה אחד המשברים החמורים היותר בתולדות הכלכלה המודרנית. אאל"ט שני בלבד למשבר 1929

זה שלא היה בארץ לא אומר שלא יהיה.

ועוד נקודה סופר חשובה:

רובם ככולם של משקיעי הנדל"ן (כולל רוכשים לשימוש עצמי) משתמשים במינוף, ואף במינוף כבד. אפילו 1:3

האנשים הבורים הללו, לרוב אפילו לא מבינים שהם מכפילים ומשלשים את הסיכון שהם לוקחים על עצמם בעסקה, עד כדי ירידה לחובות שיהרסו את חייהם.

ניקח עסקה לדוגמה. משפחה רוכשת דירה בעיר זולה בגוש דן. רק 2.5 מליון. המשפחה מגייסת במשך שנים ועמל רב 20% מהסכום, רבע מליון שקל. מגייסת עוד קצת עם הלוואות, ואת השאר במשכנתא.

למחרת העסקה, משבר 2008 נופל על ישראל. מזל טוב, הייתם בבועה. מחירי הדירות יורדים ב - 50%.

השיווי הנקי לפני העסקה - 250,000 

השיווי הנקי אחרי העסקה - מינוס 1000,000

זה חוב של להזרק לרחוב, בבעיית התזרים הראשונה(בעיות תזרים נוטות להופיע בזמני משבר)

בהשקעה בבורסה, או בכל דבר אחר, ללא מינוף, השיווי הנקי שלהם לאחר המשבר היה 125,000. פלוס. 

זה מקרה סופר נפוץ, ובמקרה של משבר מהסגנון, חצי מדינה תהיה פה ברחובות.

זה לא שהממשלה תזרוק אותך לרחוב.

פשוט באופן טבעי לשם מגיע מי שיש לו חובות עצומים שאין לו איך לשלם. זה הכל.

אגב,

"נניח קניתי דירה והבועה התפוצצה. אז אני אמכור אותה במחיר יותר נמוך"

אממה, היא מתפוצצת, אבל ההלוואות שלקחת נשארות על אותו סכום.

בתרחיש אפשרי, הבנק יכול לגבות את הבית, וזה יכסה רק חלק מההלוואה. 

לגבי השאר - הוא פשוט ישתמש בהוצאה לפועל. יעקל חשבון בנק, וכדומה.

כך אפשר להגיע לרחוב, בתסריט לא קיצוני.

אני לא אומר שאסור לקנות דירה בשום פנים ואופן. ממש לא.

אני אומר שצריך להבין את הסיכונים.

וזה שאנשים בורים לוקחים מאתיים אלף שקל, טונה של הלוואות מגמ"חים, ומשכנתא ענקית, ונכנסים לעסקה ממונפת הזויה, זה פשוט חוסר אחריות.

יש פה כמה שרשורים באווירה הזו בפורום. 

לא להתחשב בשום צורה בתרחיש (הסביר) של ירידת מחירים, זו אוולת. אחר כך יבואו ויבכו לנו, וידרשו שהמדינה תציל אותם, עם כספי המיסים שאנחנו משלמים.

כמה הפסידו מרכישת דירה?

התשואה היא השימוש.

אפשר על אותה דרך לומר - למה אנחנו צריכים בגדים  חדשים מדי פעם גם כשאנחנו כבר לא גדלים, למה צריך אוכל שאינו נטו לשובע ולבריאות אלא סתם פינוק, למה צריך לצאת לחופשה, הרי זה בזבוז..

לדירה יש ערך, מעלה גדולה באיכות החיים. לרוב הציבור זה ערך משמעותי. אז גם אם היה אפשר להרוויח מעט יותר בבורסה, עדיין לרוב הציבור הייתה העדפה לקניית דירה.

כל הכותבות של הטיעון הזה הן נשים שרוצות "בית", ואנחנו מתחרפנים מלהסביר להן על בורסה וסיכון סיכוי.

מאמין שאם היה בארץ גופים מוסדיים שמשכיר דירות (כמו שלי יש, אגב)  זה היה יותר פשוט.

זה לא רק עניין רגשי, זה גם מקבע את האדם. זה חיובי כשרוצים להשקיע בבית/ביישוב.

זה מקבע אותו לדירה שיכולה להישרף או להתקלקל או שהשכונה שבה ממוקמת הדירה תיהרס בגלל 1001 סיבות שלא תלויות בו (בניה חדשה, שכנים לא רצויים, מה שלא תרצה)

זה פחות חיובי כשפיטרו אותך מהעבודה ואתה מחפש עבודה ברדיוס מסויים מהבית שלך, במקום פשוט לשכור דירה במקום אחר שיש בו יותר עבודה.

אחוזי הרווח שלהן מוגדרים מראש.

זה הימור, וההימור הצליח בחלון זמן מסוים שעליו אתה מסתכל.

עוד חמש שנים כל מניה כזאת יכולה להתרסק.

רק מזכירה ש"טבע" נחשבה השקעה ישראלית מוצלחת ובטוחה יחסית.

חברות ההייטק הן בועתיות לגמרי. לא הייתי שמה כסף על מניות כאלה בבודדת בכלל. וכנראה גם לא בקבוצה..

זוכרת מהעבודה שלי את החברים שהיו יושבים עם הפרצוף בגרפים של המניות. לפעמים עשו כסף וקנו סלון חדש, ולפעמים הייתה נפילה והסתובבו במסדרון הרבה פרצופים של תשעה באב.

ממה שאני יודעת מקובל להשקיע בסלי מניות, ובמדדים שכוללים קבוצת חברות כגון דאו ג'ונס האמריקאי, או נאסדאק של ההייטק, תל אביב מאה הישראלי ודומיהם. ככה מפחיתים את הסיכון. זה ערך שבגדול תמיד עולה, עלול לרדת בתקופות  מלחמה, אבל בגדול הוא משקף את מצבה הכלכלי של המדינה ולא מצב חברה ספציפית כזו או אחרת. והערך הזה עולה בממוצע כ 10% בשנה, בהסתכלות על עשר שנים. הוא יכול לרדת או לעלות יותר אם אתה מסתכל על חלון זמן קטן יותר.

ולדירה יש גם ערך עצום בפן הנפשי, צריך לקחת אותו בחשבון. גם אם יש מקרים שכלכלי יותר לשכור דירה רוב האנשים יעדיפו לגור בדירה משלהם עם כל הנוחות והשלווה המתלווה לכך.

בקרוב אצל כולם במהרה בימינו אמן, אבל בלי ירידות מחירים חדות שיפילו משפחות אחרות..

בעלי תעוזה ויכולת להפסיד הרבה.

אתם מדברים כמו מאסטרים בהשקעות בבורסה.

בלי לפגוע, ולא באופן אישי, לא נראה לי שהרבה מכם מוכשרים יותר מאנליסטים בחברות השקעות.

שזה המוני משפחות, אולי יותר מאלה שמחפשים לקנות, אין לי מושג?

שינוי דרסטי לא טוב לאף אחד.

וחוץ מזה, הרי ברור שיש מקומות שלעולם לא ירדו, באמת. מישהו חושב שמחירי הדירות בירושלים ירדו? מאז ומעולם יהודים רצו לקנות דירה בירושלים. מכל העולם. כנ"ל בגוש דן או בכל אזור שנחשב יחסית טוב ויש בו כבר צפיפות.

כמובן שיכולה להיות ירידה נקודתית בשכונה כזו או אחרת או בעיר כזו או אחרת (או בבניינים של מחיר למשתכן שעברו להם שנות ההמתנה ואפשר למכור פתאום..). אבל גלובלי, בארץ הקודש, אין סיבה לבנות על ירידות חדות.

את בטוחה שאת עומדת מאחורי זה.

כמה תרחישים:

משבר כלכלי בשוק ההון - יכול לזלוג ולהפיל את שוק הנדל"ן

מלחמה - בהחלט אפשרי שתוריד מאוד את המחירים

ארצות הברית מעלה באופן חד את הריבית - וכל העולם אחריה. תרחיש אפוקליפטי לבעלי דירות עם משכנתא גדולה. ההחזרים יתפחו, והם ירוצו למכור אותה ומחירים ירדו.

סתם יום אחד מתגלה שמחיר השוק האמיתי קטן בהרבה - בועות לא מתפוצצות עם סיבה דווקא.

להמר  על הנחה מופרכת שמחירים יעלו או יישארו לנצח, כשהסיכון הוא לאבד לא רק את הכל - אלא גם יותר מכל רכושך, זה דבר שצריך לעשות בראש צלול.

רוב הישראלים פשוט פועלים מבורות.

אז אני לא בשום סיכון. מלחמה היא ירידה זמנית בלבד.

מתפללים שהקב"ה ישמור על ארצנו והמדינה שנתן לנו ברוב חסדיו. לא רואה צורך להתכונן לתרחישים אפוקליפטיים.

ולגבי התרחיש שיתברר שבו מתגלה שמחיר השוק האמיתי קטן בהרבה - אז לגבי זה בדיוק אני טוענת שזה לא ממש ייתכן. כי יש הרבה יהודים בעולם, אין הרבה מקום בארץ הקודש. ושוב, זה לא אומר שלזמן קצר או במקומות נקודתיים לא יכולות להיות ירידות. אבל לא בצורה גלובלית, ארצית.

הסיכון הכלכלי בדיוק זהה.

אף אחד המתרחישים שהעליתי אינו אפוקליפטי.

מלחמות קורות פה - ברוך ה', בלי לגרום לתוצאות ברמה של אפוקליפסה. 

עליית ריבית - זה ממש לא סוף העולם - למי שלא ממונף בצורה היסטרית כמובן.

משבר כלכלי בשוק ההון - לא רק סביר, אלא אפילו יקרה בהכרח בשנים הקרובות. לא אני ולא את יודעים איך הוא ישפיע על שוק הנדל"ן.

אני מאוד מקווה שאחרי התפוצצות הבועה קברניטי המדינה לא יכנעו לזעקות המפגינים לחלץ אותם מההחלטות הלא אחראיות שעשו, על חשבון אנשים אחראיים.

שימי לב לירידות הבאות:

35% בשנות השבעים

20% בשנות השמונים

22% מסוף שנות התשעים עד הגל הנוכחי

לפי זה לא מופרך בכלל שתהיה ירידה של 50% ויותר

למי שיש אוויר לנשימה לחכות עשור או שניים לתיקון מחדש - סבבה.

בגרפים מסתכלים על קו המגמה.

בינתיים, אלה שישבו על הגדר ב-5 שנים האחרונות, וגם ב-10, רק הפסידו ובגדול. 

קו מגמה הוא קו שאותו צריך להמשיך עד אינסוף. זה המשמעות הכלכלית שלו. הרי אף אחד לא נביא. אלא שמתוך המציאות עד היום מניחים את המשך הגרף.

אני לא רואה שום ניתוח כאן של מה שהולך באמת בשוק. ושהמסקנה המתבקשת ממה שהולך זה שהמחירים לא יירדו. חסרות משהו כמו מאה אלף דירות ברגע הזה (חסרות ממש - בין משקי בית בחיפוש לבין המלאי), הפער בין התחלות בנייה לשיווק (שלא לומר כניסה) הולך וגדל, והעיקר - הציבור החרדי טרם הכניס לביקוש את עיקר הדרישה. אני מאזין בקשב רב לרדיו החרדי - זועקים שם לפוליטיקאים הנציגים שלהם להתחיל ללחוץ על הממשלה "לייצר דירות לציבור החרדי בארבע מאות אלף שקל ולא בעיר הדימיונית כסיף בחולות של הנגב אלא במקומות טובים". והיות שזה הרי לא יקרה כי אף אחד בממשלה לא משוגע לתת כסף כשאנשים מסכימים להתגורר במחסני ירקות בחניונים בירושלים, אז הביקוש יוסיף להיות גבוה מההיצע ושום כחלונילפידיות לא ישנו את זה. סיפרתי לחבר מאמריקה בביקור מולדת (וזה אחד שהיה כאן רוב חייו והיגר לשם בטרם התחתן וקנה בית) כמה עולה דירה בפתח תקווה והוא כמעט נפל לי מהכיסא בבית הקפה והפיל את הספל על הריצפה.

אם משנים קצת את חוקי הבניה, אפשר לפצל את כל מרכז תל אביב ופתח תקווה ותוך שבוע לגמור את מחירי הדירות.

העיריה לא תאהב את זה בגלל שיקולי ארנונה. הם מעדיפים דירות ענק יקרות שהרבה חילונים קונים כי אין להם ברירה.

(הם לא צריכים חמישה חדרים, גם ארבעה לא).

גם תת מגזר הגרושים יכול להסתפק בדירות קטנות שהיום אסור "לייצר".

אף אחד לא יעשה את זה כמובן, אבל ברמה הטכנית זו בעיית רגולציה ולאו דווקא בניה.

מה זה "לפצל את כל מרכז תל אביב ופתח תקווה"? מה זה "דירות ענק יקרות"?
אין שום קשר ל"חילונים" ש"קונים כי אין להם ברירה". אתה בעצמך מודה ש"אף אחד לא יעשה את [מה שלטענתך אפשר לעשות - והייתי חולק גם על זה מכל וכל]". אז כל הסיסמאות והקלישאות ("הם לא צריכים"... ""תת מגזר הגרושים"... ""דירות ענק יקרות ש...חילונים קונים כי אין להם ברירה"...) הן סתם מילים לזרייה לרוח.

אין שום בעיה לעשות את זה מחר בבוקר  בעלות של עוד מטבח ועוד דלת, אבל זה לא קורה מספיק כי זה לא חוקי.

אפשר לייצר ככה במהירות יחידות דיור קטנות שמתאימות לסטודנטים, רווקים, גרושים וכל מיני כאלה.

או שאתה מתכוון לבנייני מגורים?

יש סיבה למה זה לא חוקי, לא? ואם צריך אני אסביר יופי למה זה לא חוקי, זה לא חוקי כי זה יהפוך את המדינה הזאת לסלאמס מגעילים ולשאבראקים מתפוררים עוד יותר ממה שהיא גם ככה עכשיו! את רחוב אלנבי לא צריך להפוך עוד יותר לעיר של עולם שלישי ממה שהוא כבר, כי זה יתמלא תוך שלוש שניות בעוד חמשת אלפים סודאנים. [מה שכן צריך זה השקעה ממשלתית בהריסה עם משאיות כדורי הרס של כל מרכזי הערים, ופינוי אפילו בכוח של בניינים קיימים שנראים כמו הצרות של כולנו, ולבנות במקומם רבי קומות של ארבעים קומה עם פארק מסביב לכל אחד מהם, אבל זה לא יפתור את מצוקת המקום כי זה לא ייתן יותר יחידות דיור ובטח שאת מחירי השכירות זה לא יוריד, אבל זה יקדם במשהו את איכות החיים במדינה הזאת, ואת הרמה שאליה שואף כאן החומר האנושי]. ישראלים לא צריכים על הגב שלהם ניסוי בפיצול של דירות מלאות מקקים שלפחות יש בהן טיפה מקום, והפיכתן במקום זה לחורי עכברושים שורצי מקקים. העיריות יודעות בדיוק איך זה ייגמר אם הן תאפשרנה את הרעיון הזה, ותהיה בטוח שחולדאי וברוורמן יעיפו תוך שלוש שניות מסדר היום של מועצת העיר כל הצעה כזו. אתה יודע, הם עדיין מופקדים על משהו.

לא חוקי לבנות דירות 3 חדרים תקניות (העיריה לא מאשרת)

לא חוקי לבנות 40 קומות במרכז תל אביב כי העיריה והשכנים מתנגדים

לא חוקי לפצל דירות

מי שנהנה מההפקר זה הסודאנים שמשלמים לפי ראש גם כשהדירה לא מפוצלת.

אגב מכיר כמה אנשים שגרים בדירות לא חוקיות שמפוצלות סבבה לגמרי. אם עושים את זה יפה זה לא סלמס.

הטיעון ש"מי שנהנה מההפקר זה הסודאנים" זה התירוץ של כל המשקיעים שיושבים יום ולילה בעיריות בניסיון לאשר פיצולי דירות. זה כמובן מופרך לגמרי - לדירות שאינן מפוצלות יש עוד אפשרות להכניס בני אדם אחרים שיסכימו לבוא. לדירות מפוצלות יגיעו תוך שנייה הסודאנים. אתה פשוט לא יודע על מה אתה מדבר (מזמין אותך לסיור ברחוב חיים עוזר בפתח תקווה), או שאתה משקיע מתוסכל שמנסה בכוח לשכנע. אז לא, לא וממש ממש לא, כי אני מדבר על האינטרס הציבורי ואתה מדבר מהאינטרס של משקיעים.

הסודאנים הם אכן בעיה קשה, אבל הבעיה הקשה זה שהם קיימים, לא שיש להם דירות.

כל דירה מפוצלת (ומסכים, חיים עוזר נהיה נוראי, צריך לאפשר להם לבנות מגדלים) היא עוד 2 דירות להשכרה במקום אחת, כלומר עוזרת להוריד את המחיר גם לישראלי שרוצה לגור איפשהו.

אני לא משקיע, אני שוכר דירה  והאנשים האלה שרוצים לגור בדירות קטנות מתחרים על הדירה שלי.

אני לא יודע איזו ארץ ישראל אתה רוצה לראות. אני רוצה לראות (ובייחוד רוצה שהבן שלי יראה) ארץ ישראל שלא נראית כמו פאוולות בסאו פאולו. אבל אין בעיה, אני מבטיח לך: אם העיריות תיכנענה למשקיעים ותאשרנה את האסון האורבני של פיצול במקום פינוי ובינוי וחידוש ושינוי, הבן שלי יקבל ממני בגיל עשרים ואחת את המתנה הכי טובה שאבא יכול לתת לבן: כרטיס טיסה one way למקום שאני מבטיח לך שלא ייראה כמו שכונות מצוקה בפרברי לנינגרד. וזה לא יהיה רק אני. ואז נראה מי יישאר כאן להגן על המדינה הזו, וכמה מוצלח זה יהיה לסמוך על גדודים של דלת עם מעורבים באריתראים. מעניין שכל הדיונים בכל הפורומים כאן נורא קוראים תמיד לפטריוטיזם גדול ולאהבת הארץ דגולה, אבל כנראה רק עד שזה מגיע לכסף.

בעיה רצינית שככה זה כאב

הרי לא ביקשתי דירוג לסיבות או ציונים למה שאני חושב. אני חושב שאסתטיקה אדריכלית היא אחד הפרמטרים החשובים ביותר לאיכות חיים, פרמטר שבישראל מזלזלים בו זילזול מחפיר. אז אנחנו פשוט במחלוקת סביב העניין וזה בסדר, זו דמוקרטיה.
לגבי "מספיק כמוני" כן-או-לא זה הרי לא תלוי באף אחד מאיתנו. יכול להיות שיהיו מספיק אנשים שלא יהיו "מספיק כמוני" ואז שוב זה לא באמת יאפשר למחירי הדיור לרדת. אבל סתם ככה לא ברור לי, מה יושג בכל העניין. כלומר תסכים איתי שמה שיירד זה לא מחירי וילות בסביון - הדלפונים שיישארו במצב של בריחת שכבות מבוססות (ובאמת, בוא נדבר בכללי, לא ספציפית על הילד שלי או שלך) לא ייקנו גם אותן, אלא שוב רק את הדירות הפריפריאליות (של תל-אביב, כלומר בחולון בת ים וראשון לציון). אז גם במצב כזה לא לא מובן לי מה החגיגה הגדולה. כאילו וואו, יהיה יותר קל לקנות דירה בחולון. פסגת שאיפות האדם ממש.

ביקוש נמוך מתפזר על כל השוק.

מלבד זאת, הניתוח שלך, כאילו מיעוט ברגולציה יגרום לירידה באיכות, מוזר בעיני, ומופרך מכל דוגמה שאתה רק יכול לחשוב עליה במציאות.

"מכל דוגמא"? את זיהום האוויר במפרץ חיפה אתה מכיר?

I rest my case...

אתה לא חושב שהובסת מתוך תשובתך שלך? או שמבחינתך זה אכן סביר ש"חיפה" תהיה "קיימת" ותהיה "תעשייה כימית שהציעה מקומות עבודה" בתמורה לאסון אקולוגי לדורי דורות ותמותת תינוקות שרשמית הוכרזה כגבוהה, ו"מיעוט רגולציה" עדיין ייחשב בעיניך בלתי קשור ל"ירידה באיכות" ושזה "מוזר" "ומופרך מכל דוגמה שאתה רק יכול לחשוב עליה" "במציאות"?
עזוב, עזוב. היות שיש לי הערכה כלפיך אז אין לי אפשרות להאמין שאתה מאמין לעצמך. אבל אם במקרה אתה מאמין לעצמך אז מכל מקום אין קשר בין דבריך לבין אותה "מציאות" שאליה התייחסת.

אנשים באו לגור בחיפה בגלל שיש שם עבודה.

התעשיה הכימית מפרנסת עשרות אלפי אנשים.

כן יש שם סיכונים, כן צריך לטפל בהם, ועדיין -  מדינת ישראל לא יכולה להתקיים בלי התעשייה הכימית הזו.

אני לא חושב שזיהום אוויר זה דבר חיובי, אבל אני מתקשה לראות איך אתה מתעלם מזה שהתעשיה הכימית לא קיימת שם כדי לזהם, זה רק תוצר לוואי שלה.

לגבי רגולציה - אנשים יודעים לקנות מה שטוב להם.

במצב הנתון יש אזרחים שכנראה יהיה שווה להם לגור בכוכים העיקר לשלם פחות, בדיוק כמו שיש כאלה שגרים בקראוונים על מאחז כי אידיאולוגיה או כי אין כסף.

אם יבטלו את חוקי הבניה בשלב ראשון אנשים יגורו בדירות מפוצלות, בשלב שני יבנו מגדלים במרכז תל אביב כדי להדביק את הביקוש  (במקום בשולי פתח תקווה).

זה שאנשים באו לגור כי יש תעשייה כימית, לא אומר שצריך לשמור כל מצב קיים וכל תעשייה לדורי דורות. והסניגוריה המופרכת על התעשייה לאמור "לא קיימת שם כדי לזהם" זה בערך המשפט הראשון בכל מניפסט ניאו-ליברלי, זו כבר קלישאה חבוטה וסיסמה שלא עובדת בערך מאז תום המלחמה הקרה עם קרייני הרדיו הפאתטיים (מלשון פאתוס) של אמריקה ורוסיה. בסגנון "תעשיותינו הפטריוטיות עובדות סביב השעון כדי לספק את צורכי צבאותינו המהוללים". התוצאות ניכרות בערך סביב כל מפעל סובייטי בנהרות (שזורחים באור יקרות מרוב קרינה רדיואקטיבית), וסביב כל מפעל אמריקני שני במקורות המים. ואצלנו בקישון. ולטעון "לא יכולה להתקיים בלי התעשייה הכימית הזו" זה בערך ה - far fetch הכי חזק שאני זוכר אי פעם בפורומים האלו, ואני חושב שיש הרבה מאוד פרופסורים ומומחים שחולקים עליך, בכל הכבוד הראוי.

אז שוב, אני עושה את ההפרדה - מיעוט רגולציה בנושא התעשייה הכימית הוא דיון בפני עצמו, ומיעוט (או שינוי) רגולציה בתחום התכנון והבנייה הוא תחום בפני עצמו. אני יכול להסכים לגבי בנייה שזה עניין של שלבים, הנקודה היא שאני לא חושב שזה האינטרס שלי "כציבור" (היינו, לפחות ברמה של מי שאיכשהוא מסתדר בתחום הדיור ואינו זרוק ברחוב, כך שיש את אורך הנשימה המינימלי לעצור רגע ולחשוב איך דברים ייראו באיזה עתיד נראה לעין) לאפשר את כל הפתרונות הפרוביזוריים שרק יתקעו את פתרון הבעיה לעוד דור שלם נוסף על מה שגם ככה יש, ושיסבכו את התהליכים בעוד סדר גודל.

כבר הבהרתי מה לדעתי הפתרון האמיתי - הפניית משאבי ממשלה למימון בנייה למעמדות ביניים, דהיינו מגדלים רבי קומות (מאוד רבי קומות, לפחות שלושים) של דירות שלושה חדרים (רבות מאוד, לפחות חמש עשרה בקומה) בשכירויות טווח ארוך, בבניית קיימות מודרנית (טיהור ומיחזור מים, בקרת אקלים מרכזית, צמחיית בניין). אבל בישראל אין מצב שיסכימו לכאלו דברים בגלל המורכבות והרגישות החברתית.

אין דבר יותר בזבזני מבניה ממשלתית, אני סבור שקבלנו מספיק דוגמאות לכך.

עוד בזבזנות, כמובן על חשבון אחרים, "בניית קיימות מודרנית".

השטויות האלה זה פינוקים של עשירים, תשאיר את זה להם, לא מכספי משלם המיסים.

מה שאתה מציע זה אבי אבות הסלאמס, חשבתי שאתה מתנגד לזה...

פשוט צריך להוציא את המדינה מהעסק, והכל יפרח מעצמו.

ראשית, אתה שוב לעניות דעתי לא נזהר במילים. זו חד-משמעית לא בנייה ממשלתית, אלא מימון לפרוייקטים - שיש להם אדריכל עצמאי, קבלנים לפי מכרז (ומי שיזכו מן הסתם יהיו רק החזקים כמו שיכון ובינוי, אלקטרה, אשטרום וכל השאר המוכרים היטב) ומעל הכל ממש אבל ממש לא פינוקים של עשירים. מצד אחד האיכות תהיה הרבה יותר גבוהה מאשר סלאמס. ומצד שני ממתי דירת שלושה חדרים היא פינוק של עשירים? מה, אתה חושב שיהיו בזה אמבטיות מזהב? אני במקומך הייתי שואל שאלה אחרת, דהיינו מה ההבדל בין זה לבין סתם אישור של בניינים שיש בהם דירות שלושה חדרים? ההבדל בין הסיפור הזה למצב כיום זה שכרגע המדיניות הממשלתית - דרך רשות מקרקעי ישראל - פשוט לא מעוניינת בכלל לפתור את מצוקת הדיור, כולל לא התכניות של כחלון. זה יהיה ויתור עצום מבחינת המדינה לאפשר בנייה כפי שתיארתי, כי לכאורה עדיף מבחינת המדינה להחזיק בקרקעות עד שייבנו עליהן דירות יוקרה במיסוי הכי גבוה שיש. אבל יש הרבה מאוד שחושבים שהמחיר שהמדינה משלמת כשהשכבות החלשות תקועות במחסנים שווה את ההקרבה הזאת. ובכל מקרה זה ממש לא יהיה "כסף של אחרים", כשם שהוצאה ממשלתית על משאיות כיבוי אש ועל פקחי שווקים אינן סתם "לבזבז כסף של אחרים". שלא לדבר על מערכת החינוך - שעליה אף אחד לא שואל שאלות אלא זורמים לתוכה איזה שישים מיליארד שקל כל שנה מכספי משלם המיסים (הפעם בלי מרכאות). ושם ממש לא ברור איזו תמורה מקבלים.

לגבי בנייה: אתה יכול לזלזל עד מחר בהגדרות אבל בניית קיימות מודרנית נראית ומורגשת שונה לחלוטין מבניית "תותח הבטון" של ישראל בעשור שנות החמישים של המאה הקודמת למניינם. יש בשבדיה ובהולנד כמה שכונות כאלו והן נחשבות למגורים מעולים. אני מודה שיש בעיה כשנכנסת - במדינות ההן - אוכלוסייה מסוג מאוד מסויים (לא אפרט כאן כמובן מי היא...) ועושה ככל יכולתה להרוס את מטהרי המים, לשפוך את הביוב בדרך הכי עקומה ופסולה, ובאופן כללי להוכיח שזה היה הרעיון הכי גרוע בעולם לאפשר להם להכנס למבנים האלו. אבל לבנייני "תותח הבטון" הכניסו בזמנו את האוכלוסייה הכי עדינה ומתורבתת בעולם, עולים הונגרים מהודרים מיוצאי האימפריה בבודפשט, ועדיין הבניינים נהרסו תוך עשר שנים ונראים כמו שנראים, כי זו הייתה שיטת בנייה קטסטרופלית ואסון אורבני מבעית. ולבניית קיימות מודרנית יש ויש פוטנציאל לאפשר כאן חיים נורמליים. ולתוכה לא יוכנסו סודאנים, לא כי יהיו וועדות קבלה אלא מפני שזה ידרוש אזרחות מלאה, חשבונות בנק מסודרים, תלושים (או אישורי רווחה מוסדיים) וכדומה. שוב, זה לא יקרה כי בישראל יש גם את הבעיה שאינך יכול לקיים בניין ששליש ממנו היפסטרים תל-אביביים, שליש מזרחיים שכונתיים ימניים, ושליש חרדים שהקהילה קנתה עבורם דירות. זה כל כך לא יילך, שהממשלה לא תיתן שקל למימון כזה אפילו אם מכשירי הבנייה בכל העולם כולו היו כיום מאפשרים רק את זה. אבל זו הסיבה היחידה שזה לא יקרה בארץ.

דירה אפשר לקנות או למכור. אם אני צריך עכשיו 6000 שקל בשביל לחיות  או 50K בשביל רכב כי הקודם הלך, אני מוכר ניירות ערך בסכום הרצוי שקל ולא צריך למכור את כל הדירה בשביל קצת כסף.

דירה זו דירה אחת, על כל המשתמע - דייר אחד שמשלם או לא משלם, בלאי של דירה אחת, שריפה בדירה אחת.

תמורת הכסף הזה קיבלתי מקום לישון, איש אחזקה שיתקן וזכות שימוש ברכוש שעולה כ-500-700 אלף שקלים

(פעמיים הלך דוד, תקלות צנרת, בעיות חשמל, תריסים ועוד בעיות שעלו כמה עשרות אלפי שקלים לבעל הבית)

לקנות דירה בבעלות זה אחלה, אבל כשכולם רוצים לקנות דירה כי הם חושבים שזה השקעה טובה - המחיר של פרמיית הבעלות מזנק לסכום הזוי שאני חושב שלא נכון לשלם.

את חושבת שנכון לך, זה לגיטימי, יש לזה מחיר ואם השוק יקרוס אכלת אותה.

מסכים לגבי משכיר מוסדי, אבל גם אבא שלי משכיר דירות והוא כזה. היו לו דיירים שגרו אצלו 10 שנים ויותר.

כמו כל בעל מקצוע - גם למצוא משכיר טוב זה אתגר.

יהיה חובה להחזיר את המשכנתא גם אם הדירה תאבד מערכה.

כמו שקרה בארה"ב בסאב פריים.

הוא הבעלים היחיד של זכות התכנון והאישור (פרט כמובן למתחולל במגזר הערבי שבו מחירי הדיור הם בסקאלה אחרת לגמרי רק כי הרגולטור לא קיים לגביו - אם כי ניתנת האמת להיאמר שגם בו משלמים מחיר מסויים על הריסות מצומצמות של בנייה לא-חוקית שהם לוקחים בחשבון ולכן זה גם סוג של רגולציה). כל עוד לא ישתנו נתיבי האישור לבנייה הרי שיש ביד הרגולטור הנוכחי כל כוח שבעולם לווסת ירידות מחירים או למנוע אותן.

יש מחירים אחרים להעדר התכנון (זה נראה כמו כפר ערבי...)

אבל צריך לאמר ביושר שהמחירים שם זולים יותר.

איך בדיוק? יש לך מושג כמה יחידות דיור עיריית רמת-גן הורידה מהתכניות בתל-השומר?

תשאלי את אורי אריאל אם בונים היום הרבה או לא. הוא יגיד לך משהו אחר.

קשה לדעת היום בעידן הפייק ניוז

מטרתו היא למצוא חן ולא לספק עובדות (ולא חלילה כי האופי שלו רע או משהו, פשוט זו הגדרת העבודה)

חוקרים, בודקים, מסתכלים כזה

טלפון לעיריית רמת גן, קפיצה למחלקת תכנון והנדסה, בודקים בקשות שהוגשו ומה שאישרו בוועדה. לא מסובך.

בעיה רצינית שככה זה כאב

על מה שכתבת שהממשלה היא לא אלוה. לא על מדיניות בנק ישראל.

בממוצע כמובן.

ואני לא צריך להתעסק עם דיירים שלא משלמים וכל השטויות האלה. 

אה-  וגם

אני חוסך את מחיר הפינוק, כלומר את הרצון להשקיע סתם בשטויות רק כי זו דירה בבעלות, וגם את ה"צורך" בעוד חדר בשנים שאני לא באמת זקוק לו כי לא קונים דירת 3 חדרים למשפחה שצריכה לגדול.

זה כסף. המון כסף.

מכיוון שהשוכר לא רוצה את הדירה היקרה בהכרח. הוא גר בה בגלל שזה מה יש.  יש סיכוי טוב שהוא יעדיף פחות שכ"ד ודירה פחות יוקרתית ומפוארת, להבדיל מדירה בבעלות.

בנוסף לכך הדירות החדשות ממוקמות בשכונות לא אטרקטיביות לשוכרים, למשל בהעדר תחבורה ציבורית סבירה או מקומות עבודה במרחק סביר. הללו מעדיפים חורבות של ממש ובלבד שיהיו במרכז תל אביב.

המשמעות הפרקטית של זה היא שלקנות דירה חדשה כדי להשכיר אותה (למשל מחיר למסתכן) זה טעות חמורה, ושכונת פסגות אפק בראש העין תוכיח.

ובשביל כסף צריך הרבה פעמים לעבוד במרכז.

לדעתי רוב הרוכשים בפריפריה הם אנשים שרוצים להשכיר את הדירה החדשה ולגור בשכירות במרכז. בעפולה כבר יש בניינים חדשים שלמים להשכרה ואין מספיק שוכרים בשביל כ"כ הרבה דירות.

בעוד 5 שנים הם ירצו למכור את הדירה ו"לעשות את הסיבוב", אבל גם כל השכנים שלהם ירצו...

זה לא לגמרי פשוט כי בעל דירה זה נכס כמו כל נכס אחר (אני זכיתי, למשל).

מה יקרה עם מחירי הדירות? לא יודע. שכר הדירה שלי עלה בשנים האחרונות בצורה מתונה יחסית וזה לגמרי בסדר.

זה גם הגמישות של בעל הבית לסלק אותכם, והעדר הגמישות שלכם להשקיע בדירה כי אולי יעיפו אותכם.

שני הצדדים נכונים. אני בצד של השוכרים כרגע...

(כלומר עוד דירה אחת לבנק)

את יכולה.

מה שכתבת פה זה תגובה רגשית, לא שכלית.

בשביל לקנות את הדירה המשכיר שלך הביא הון עצמי.

על הכסף הזה הוא היה יכול לקבל ריבית או לטוס איתו לתאילנד.

במקום זה הוא קנה לך דירה.

תוריד מזה את עלות התיקונים והתחזוקה והביטוח והחודשים ריקים פה ושם - זה לא בחינם.

קצת פחות מזל (עליית ריבית נניח), המשכנתא שלו תזנק, שכר הדירה שלך לא ישתנה.

אגב, בשום מקום לא כתבתי שאני מתנגד לרכישת דירה.

מה שאני מתנגד בכל תוקף - זה בורות ועצימת עיניים.

בעיניים פקוחות - אפשר לעשות החלטות לא כלכליות. 

לא תאמינו - אני אפילו עושה כאלה בעצמי.

אה, ולגבי "מקצוע שלי ושל בעלי הוא מקצוע של נתינה"

כאן פיהקתי.

מי שזה עושה לו טוב, בשמחה.

בטוח שהיית עושה בדיוק אותו דבר גם ללא משכורת.

כל מה שעוזר לשמר את הקבעון המחשבתי ולא לפתוח את הראש - מבורך

המהלך הרובוטי:

כולם עובדים 40 שנה -> אני אעבוד 40 שנה -> כולם קונים בית שתורם לצורך לעבוד 40 שנה -> גם אני  -> זה גם מה שכלכלי -> זה גם מה שחכם -> בעצם זה כי אני צדיק ורוצה לעבוד המון-המון-המון בעבודה הצדיקית שלי -> כי זה מה שאני ממש ממש רוצה!

אני ממש לא מתווכח ברמה האישית פה - רק מנסה טיפה לערער את הקפאון, לסחוט קצת פלפל חריף על הלשון.

לא להעלב.

גם אני במקצוע של נתינה. נתינת כסף למדינה במס הכנסה.

You're welcome

אין לי כוונה שיהיו מכוונים כלפי אנשים כלשהם, רק דן בדיעות.

אבל נראה לי שדברי הדרדרו קצת להיות אד הומינם.

מתנצל...

לא עולה על מחיר השכירות של דירה באותו גודל 

ומשלמים אותה הרבה פחות שנים

בכל מקרה קניית דירה- הון עצמי+משכנתא+ריביות

תעלה הרבה הרבה (הרבה!) פחות משכירות בטווח של שנים 

בכ"ז אני אישית מעדיפה לקנות בית ולא להשקיע במשהו אחר

אחד לאחד. אגב, כמות הבנייה בתכנית למשתכן באיזור המרכז היא יחסית מפתיעה, אבל בסופו של דבר גם היא במחיר לא מספיק נמוך, לא תפתור דבר למי שממש אין, וכפי שראינו אפילו חברת כנסת (ועוד של כחלון) לא התביישה להשתתף ולזכות בדירה כזו, והיתה רשאית להשתתף בה עם כל המשכורת של יותר מארבעים אלף שקל חדש בחודש. אז שיסבירו לי עכשיו איפה בדיוק הדירות לעשירונים הנמוכים.

כולי האי ואולי. והבעיה של אוכלוסייה ממעמד כלכלי נמוך לא תיפתר גם כשיוגדל היצע הדירות שעולות מיליון שקלים חדשים באשדוד או אשקלון.

אם זה בנוגע לנקודה שזה לא יפתור לעשירונים נמוכים אז כן, חד-משמעית לא. תבדקי שכר חציוני, וזה עוד לפני אופק תעסוקתי.

שזה ביטוי תנאי. התנאי הזה לא יתקיים.

ואני ממש לא רואה תנועה עממית שתוציא לה את הכוח הזה מהידיים. הלוואי וזה היה קורה.

בינתיים הדבר היחיד שקורה בתל אביב זה שקבוצת רכישה למגרש בערך הכי יקר במזרח התיכון (אם לא באסיה) עומדים להפסיד את המכנסיים כי אין ליזם מספיק כסף לבנות. את כנראה ממש אבל ממש לא מכירה את התחום. את הבועה הזו מנפח כסף יהודי מחוץ לישראל והשיטפון הזה אפילו לא ממש התחיל. שיהיה בהצלחה לכולנו (תרתי משמע, גם אנחנו - העם - וגם המפלגה בנושא הדיור!)...

אנחנו קנינו במחיר למשתכן בלוד, עדיין לא קיבלנו מפתח ( צפויים לקבל עוד 3 חודשים בערך) וכבר יש לנו שוכרים לדירה שהחוזה מולם אומר שהם נכנסים לדירה בהתראה של חודש מראש. 

ברגע שפרסמנו את הדירה, למרות שמדובר בחוסר וודאות לגבי תאריך הכניסה, התקשרו אלי באותו יום 8 אנשים שרצו לסגור. ככה יכולתי גם לבחור מתוכם את הדייר שהכי נראה לי. 

ברור שהרבה מזה זה העניין שמדובר בדירה חדשה. כי המחיר שפרסמנו הוא מחיר יותר גבוה ממחיר של דירה מקבילה בשכונה ישנה יותר. וזה למרות שהשכונה שלנו היא שכונה חדשה לגמרי וזה הפרוייקט הראשון שם. 

הכל תלוי במיקום בסופו של דבר.... 

מה יהיה בעוד שנה שיהיו עוד 1000 דירות להשכרה (והדירה שלך כבר לא תהיה חדשה)? לא יודע.

ברמה אישית אני מאחל בהצלחה וכל זה...

זה לא רע, אבל ראיתי גם את הצד האפל של הסיפור הזה, כולל בלאי, סכסוכי יורשים ובתי משפט.

ראיתי, ושמתי את כספי בבורסה.

וחוץ מזה, מסכימה עם כל מילה.

נראה לי שקו השבר פה הוא בין כאלה שהם או המשפחה שלהם כבר קנתה דירות לבין כאלה שנאלצו להחליט לחיות בשכירות. לא מוסיפה עוד פן יסקלוני.

השרשורפלצת הזה מרתק ממש, אבל רחוק מאד מלענות לשאלות של הפותח..

ממשכורת של 6000 ש"ח לשלם שכירות ומשכנתא במקביל במשך 3-4 שנים.

לפותח - 

זה לא הגיוני. אם אתם רוצים דירה אתם צריכים להגדיל הכנסות.

6000 ש"ח זו משכורת לא גבוהה למשרה מלאה של אחד מבני הזוג.

יש אפשרות לעבור לעבודה בשכר גבוה יותר? או להוסיף עבודה קטנה מהצד?

מה עושה בן הזוג השני?

ככה תוכלו לעבור לגור בה בלי לשלם פעמיים- גם שכירות וגם משכנתא.

התכנון שלנו הוא - לקנות באיזורי פריפריה שהמחיר שם נמוך דירה קטנה- שלושה חדרים בערך ואז לחכות עד שנצליח לחסוך לדירה נורמלית (אנחנו כרגע לא חוסכים כי יש לנו משכורת נמוכה משלכם ביחד). ומקסימום לא הצלחנו לפחות אנחנו לא משלמים לאנשים זרים.

בנוסף אפשר לבדוק איך מגדילים הכנסות.

עוד משהו, זו הולכת להיות המשכורת התמידית שלכם? אני מאמינה שמתישהו תעלו ברמת החיים. ואז יהיה קל יותר לחסוך.

היום גם קראוון זה יקר, לא מה שהיה לפני עשרים שנה, אבל ממש כדאי להתאמץ לחפש. מעונות זה הכי כדאי..

וגם תנסו להגדיל הכנסה.

אם מישהו מכם יכול לתת שיעורים פרטיים במשהו זה כדאי מאד, לדוגמא.

ולגבי מקצוע:

אם לאחד מכם עוד אין תואר או מקצוע ביד אז אין ברירה וממש כדאי להשקיע בזה דבר ראשון. מלגות/הלוואה/מתנה מההורים או מה שצריך כדי להגיע לעבודה יציבה יחסית ונורמלית.

ולגבי אברכים:

אם בן הזוג הוא אברך אז במצב כזה, שבו יודעים שההורים משני הצדדים לא יכולים לתמוך, הוא צריך להתאמץ על הפרנסה גם כן. אולי שיעורים פרטיים, שיעורים בכלל, או כל דבר שהוא שיכול להכניס כמה שקלים וגם להישאר בתחום התורה. אישית הייתי חושבת שבמצב כזה אי אפשר להיות אברך, אולי רק למספר שנים קטן ומוגבל מראש. אבל זו דעתי האישית מאד.

ההשקעה הראשונית. 

ההמשך, של תשלום המשכנתא, בד"כ אינו יותר יקר משכירת דירה.

כדאי לעקוב אחרי התכניות המתחדשות של מש' השיכון. כולם מכירים את הבעיה של ההון הראשוני.

לפעמים אפשר לקחת הלוואה גם על זה. אבל צריך חישוב טוב, גם של מה שמרוויחים (מן הסתם יכול להשתנות עם הזמן), גם של מחיר הדירה, שתלוי הרבה באיזור, ולפי זה, של ההחזר הנדרש מידי חודש.

וממשכורת של 6000 קשה עד בלתי אפשרי להחזיר שקל.
משכנתא גם היא הלוואה, רק שהיא מיועדת לדירות, לסכומים גדולים, ופרושה על שנים רבות מאד. הסכום הסופי שמשולם ייצא בערך פי שתיים ממחיר הדירה המקורי, רק שזה פרוש על פני שנים רבות ולכן מועיל.

הלוואה רגילה יותר היא לסכום קטן ועם החזר גבוה ומהיר. הלוואה היא בעצם לא פיתרון לשום דבר, רק למשהו שידוע שהוא טכני זמני לגמרי. למשל, הלוואת גישור לזמן שבין קניית בית חדש למכירת הבית הקודם.

אם לוקחים הלוואה בלי לתכנן טוב טוב איך מחזירים אותה כאילו חופרים לעצמנו קבר כלכלי..

מקפידים להפקיד כללל חודש סכום לחיסכון (אפילו אם סמלי, לפחות יש משהו שמצטבר)
מדי פעם שמצטבר בעובר ושב קצת - שמים בפיקדון.
מנסים לחשוב על משהו מעבר לשעות העבודה שיכול להוות מקור פרנס נוסף ולא דורש השקעה כספית. (איור, ספרות, עבודות הקלדה, ניקיון, להכין קינוחים או סלטים לשבת... כל דבר)

מתחילים מדירה קטנה! מרחיבים או משפצים בהמשך

אם אני (שיש לי כסף) יכולתי לחיות ברמת חיים נמוכה של מתחת לאברכים-שכנים-שלי גם אתם יכולים.

כמה שנים כאלה, והמצב שלכם טוב פי כמה.

כשלא היו חיינו ברמת חיים עוד יותר נמוכה. הייתה לי משכורת לא רעה והכנסות מניירות ערך ולא החזקנו רכב זמן ארוך.

(עד שנשברנו בגלל צורך רפואי).

ואני כבר לא מדבר על מה שעשיתי בתור רווק שזה לא לבזבז כלום, לעבוד, ולחסוך הכל. זה מאוחר מדי בשבילכם.

איך חייתם ברמה נמוכה ממה שהצגתי פה. אני רצינית בלי טיפת ציניות, מבטיחה. זה יכול להועיל.

שכ"ד. אוכל חשמל מים ארנונה. הוצאות בלתי צפויות כמו טיפולי שיניים וכד'.

עזוב ילדים, לפני הילדים.

אין לנו רכב.

במחירי היום זה היה בערך 4000 ומטה. אוכל הכי פשוט (אני צמחוני..),  חשמל מינימלי (לובשים חם ופחות מחממים), לא יותר מקוב וחצי מים, מינימום נסיעות, זהו בעצם.

עבודה קרוב לבית (אם לא, זה מקפיץ את העלויות או את בזבוז הזמן)

טיפולי שיניים ב"ה לא היה לנו אז.

אפשר גם לטפל בצד השני - לקחת עוד עבודה בערב, להישאר שעות נוספות, לקחת פרוייקטים בסופי שבוע (אני שנים ארוכות עובד גם שישי וגם מוצ"שים, לרוב שניהם).

אבל על זה היה צריך לחשוב כשבחרנו להביא אותם לעולם.

אומרים שהקב"ה עושה את שלו, אבל אנחנו צריכים להשתדל.

(לעניים שפחות חושבים על זה יש יותר ילדים מלעשירים שיכולים להרשות לעצמם אבל לא רוצים, אבל זה נושא כלכלי אחר ומטופש)

אבל אנחנו מאמינים שכל ילד מגיע עם פיתו בסלו.

זה לא אומר שאני אביא עכשיו 20 ילדים בלי יכולת לכלכל אותם.

אבל בהחלט יהיו דברים שהם יצטרכו להתאמץ כדי להשיג. ואני עושה את זה מתוך בחירה ומודעות מלאה.

וגם מתוך ניסיון חיים של ילדה שקיבלה הכל ובדיעבד כדאי היה שאתאמץ כדי להשיג.

אגב, הלכתית אני לא חושבת שמותר למנוע ילדים בגלל שאין יכולת כלכלית. אנחנו קיבלנו היתר בתחילת הנישואין אבל מאד מאד ספציפי שקשור לכמה גורמים אבל בפירוש הרב אמר לנו שזה בעייתי. סתם נקודה.

בקיצור גלשתי. 

שיהיה יומקסים לכולם

אבל זה לא המקום.

מוזמנת באישי בכיף.

הבנק בדרך כלל מאשר החזר משכנתא של לא יותר משליש מהמשכורת שלכם. כלומר במשכורת של 6000 הבנק יאשר משכנתא שדורשת החזר חודשי של עד 2000 ש"ח שזה בחלוקה ל10 שנים לפני מחשבון משכנתא מאפשר לקחת משכנתא של בערך 200 אלף. לא מכירה מחירים כאלו לדירה... מצד שני בפריסה ל30 שנה תוכלו לקבל סכום של 450 אלף שזה כבר יותר סביר בשביל דירה קטנה בפריפריה מאחורי קו ירוק פלוס סכום התחלתי זה מגיע לאיזור ה600 אלף.

בערך סביב ה5000 בצד כל חודש יאפשר לכם לקנות דירה באזור סביר תוך 5 שנים בערך. השאלה איפה אתם רוצים לקנות וכמה זמן אתם מתכוונים לחסוך.

בד"כ הרווח שם הוא נומינאלי, אבל ריאלית זה הפסד. (המטבע נשחק יותר מהרווח שאתה מקבל על האג"ח האלה בניכוי דמי ניהול ומיסים. ) 

ככה שלהשקיע באג"ח מדינה זה בעצם סוג של לתת מתנה למדינה. 

במקומות עם סיכון סביר אפשר להשיג בלי בעיה 8%.

אנחנו שמנו כסף לתווך רחוק במקום שהוא יחסית יותר מסוכן- מסלול מניות (בגלל שהסיכון יורד משמעותית כשמדובר לתווך רחוק) והשנה הכסף עשה 16%. 

זה עדיין אחלה, רק צריך לדעת את זה ולחכות ליום שבו זה יקרה כדי לקנות עוד

לא השקענו לבד, הכסף מושקע בתוכנית של חברת הראל. (בגלל שאנחנו לא משלמים דמי ניהול זה מאוד השתלם לנו לשים שם). 

הסיכוי שלטווח רחוק הכסף הזה יפסיד הוא מאוד נמוך כי בשביל זה צריך שהשוק כולו יקרוס. 

את חייבת להחליט מראש על מדיניות מה את עושה כשזה יקרה.

וזה יקרה.

יש משברים, אבל לא מדובר בקריסה. הבורסות העולמיות ממשיכות להתקיים. עובדה. 

כמו שכתבתי למטה, שוק ההון מתנהג בצורה מסויימת של עליות וירידות, אבל הכיוון הכללי הוא לחלוטין עליה. לכן אם מדובר בהשקעה של יותר מ5 שנים לא אמור להטריד אותי מה יקרה עוד שנה או שנתיים כי השוק מפצה על עצמו. 

5 שנים לפני שאני ארצה להוציא את הכסף אני מאמינה שנעביר אותו למסלול יותר "רגוע". 

אני מאמינה שזאת הדרך הכי יעילה לנהל כסף. אפשר להתווכח, ואני יודעת שיש דעות שונות בתחום. אין תשואה בלי סיכון. 

מה שאני יעשה ברגע שיהיה משבר  זה כנראה להשאיר את הכסף בשוק ההון. 

אגב במשבר שהיה ב2008 שנחשב אחד המשברים הגדולים, עד סוף 2009 שוק המניות התאושש ומחק את כל ההפסדים שנרשמו (אני מדברת על שוק המניות הישראלי). בשונה אגב משוק האג"ח שדווקא ספג מכה הרבה יותר קשה והגיע לחדלות פרעון והסדרי חוב  

זה גם מה שאני אעשה.

אני מקשה כדי לחדד, לא כי אני לא מסכים.

הייתי במקומך רק מנסה לשייף את ה "כנראה" הזה שהכנסת שם, כי בפועל כשהמשבר קורה יש כוחות פסיכולוגיים אדירים שהמח של האדם מפעיל על עצמו, ואם אין החלטה נחושה מראש, קשה מאוד לעמוד בזה.

בהצלחה

הכסף הזה נועד לחיסכון לילד שלנו. 

אני מגיעה מהתחום החשבונאי ולמדתי את הנושא של שוק ההון והשקעות בצורה מאוד יסודית.  גם בתקופות של משברים מאוד מאוד קשים (כמו המשבר ב2008 ) מיד אחר המשבר ישנה צמיחה משמעותית "שמפצה" על השנים הללו. 

לכן זה מתאים להשקעה שהיא ליותר מ-5 שנים ולא להשקעה שנועדה לטווח הקצר. 

צריך להבין ששוק הון זה לא לוטו. זה שוק שנמצא במגמת צמיחה כל הזמן, גם בשנים "קשות". 

בסופו של דבר, ב5 שנים האחרונות המסלול הזה עשה תשואה ממוצעת של 9.43% בכל שנה. 

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב