זה כולל את כל ההכנסות? (קצבת ילדים למשל)

זה מאוד תלוי איפה ותלוי כמה ההוצאות שלכם והאם יש לכם אפשרות לחסוך בשנים הקרובות,

תלוי גם איזה דירה, יש לכם קצת הון עצמי?

לדעתי אם תוכלו לעמוד במשכנתא שווה אפילו לקרוע את עצמיכם כמה שנים בעבודה

כדי להשיג הון עצמי (מצד שני עד אז בטח המחירים יעלו...)

על מה אתם מבזבזים את כל המשכורת?

אתה לא יכול לדעת אם בעל הבית יחטוף קריזה ויחליט שהוא מוציא אותך.

אתה לא משאיר לילדים כלום.

ואתה משלם עד שאתה מת לבנאדם זר מאשר לשלם משכנתא ולגמור עם זה באיזשהו שלב- גם אם זה גיל 60. זה עדיף מאשר לשלם למישהו את הפנסיה שלך.

כל שאר הטיעונים לא נכונים, זה מתמטיקה די פשוטה. אם תעשי חישוב בעצמך תוכלי לראות לבד שלהשאיר משהו לילדים לא תלוי בקניית דירה, ושגם בלי קניית דירה דמי השכירות יכולים להיות לא מהפנסיה אלא מהרווחים והריבית שיצטברו מחסכונות.

איך יהיו להם רווחים מחסכונות אם אין להם יכולת להשיג חסכונות גם לדירה?

שאנחנו לא מנסים לענות פה על השאלה האם עדיף להיות עשיר עם חסכונות רבים או עני בלי חסכונות. על זה אין דיון. אני בטוח שמשכן אבנה לך לא שאלה אותנו האם אנחנו ממליצים לה לקבל משכורת גבוהה יותר.

הדיון כאן הוא על מצב נתון שבו נגיד שכבר יש יכולת כלכלית לקנות בית. האם בסיטואציה כזאת מי שלא קונה בית אלא שוכר דירה מפסיד כסף. אני טוען שלא בהכרח.

בלי נדל"ן?

אני לא. וגם לא חברות השקעות כמו פסגות, הראל וכו.

וזה עוד בלי לדבר על עליית הערך בעשרות אחוזים תוך שנים ספורות. עליה שמחזיקה חזק עוד מקום המדינה.

לא לחינם הממשלה הטילה מסים כבדים על מחזיקי דירות ועל השקעה בדירות ומכירתן. גם היא רוצה להנות מהרווחים שהמשקיעים עושים. 

יותר לכיוון ה-33% לשנה.

חברות ההשקעות רוצות בעיקר להרוויח עליך לכן לוקחות לעצמן את רוב הרווחים שלך, אבל אם תעקפי אותן ותשקיעי ישירות בבורסה אז תרוויחי הרבה יותר.

כמובן שאם אשקיע בבורסה לשנים בודדות אפשר להפסיד כסף, אבל אם משקיעים ליותר מעשרים שנה, הסיכוי לא להרוויח הוא אפסי.

וגם כי לא רק לדירה תמיד יהיה ביקוש, אלא גם לבורסה, אפילו יותר גדול מאשר לדירה.

ואפשר גם להיתפס לניסוח כדי לעקוץ ולהרגיש מלך.

אבל

טענות שנובעות מבורות, לדברייך, לא שוות הרבה.

וכעת לעצם העניין:

זה שלנדל"ן לא היה בשנים האחרונות נפילה רצינית לא אומר שלא תהיה.

דווקא המשבר הכלכלי הגדול האחרון בתקופתנו, בארה"ב, התחיל מנדל"ן, והיה אחד המשברים החמורים היותר בתולדות הכלכלה המודרנית. אאל"ט שני בלבד למשבר 1929

זה שלא היה בארץ לא אומר שלא יהיה.

ועוד נקודה סופר חשובה:

רובם ככולם של משקיעי הנדל"ן (כולל רוכשים לשימוש עצמי) משתמשים במינוף, ואף במינוף כבד. אפילו 1:3

האנשים הבורים הללו, לרוב אפילו לא מבינים שהם מכפילים ומשלשים את הסיכון שהם לוקחים על עצמם בעסקה, עד כדי ירידה לחובות שיהרסו את חייהם.

ניקח עסקה לדוגמה. משפחה רוכשת דירה בעיר זולה בגוש דן. רק 2.5 מליון. המשפחה מגייסת במשך שנים ועמל רב 20% מהסכום, רבע מליון שקל. מגייסת עוד קצת עם הלוואות, ואת השאר במשכנתא.

למחרת העסקה, משבר 2008 נופל על ישראל. מזל טוב, הייתם בבועה. מחירי הדירות יורדים ב - 50%.

השיווי הנקי לפני העסקה - 250,000 

השיווי הנקי אחרי העסקה - מינוס 1000,000

זה חוב של להזרק לרחוב, בבעיית התזרים הראשונה(בעיות תזרים נוטות להופיע בזמני משבר)

בהשקעה בבורסה, או בכל דבר אחר, ללא מינוף, השיווי הנקי שלהם לאחר המשבר היה 125,000. פלוס. 

זה מקרה סופר נפוץ, ובמקרה של משבר מהסגנון, חצי מדינה תהיה פה ברחובות.

זה לא שהממשלה תזרוק אותך לרחוב.

פשוט באופן טבעי לשם מגיע מי שיש לו חובות עצומים שאין לו איך לשלם. זה הכל.

אגב,

"נניח קניתי דירה והבועה התפוצצה. אז אני אמכור אותה במחיר יותר נמוך"

אממה, היא מתפוצצת, אבל ההלוואות שלקחת נשארות על אותו סכום.

בתרחיש אפשרי, הבנק יכול לגבות את הבית, וזה יכסה רק חלק מההלוואה. 

לגבי השאר - הוא פשוט ישתמש בהוצאה לפועל. יעקל חשבון בנק, וכדומה.

כך אפשר להגיע לרחוב, בתסריט לא קיצוני.

אני לא אומר שאסור לקנות דירה בשום פנים ואופן. ממש לא.

אני אומר שצריך להבין את הסיכונים.

וזה שאנשים בורים לוקחים מאתיים אלף שקל, טונה של הלוואות מגמ"חים, ומשכנתא ענקית, ונכנסים לעסקה ממונפת הזויה, זה פשוט חוסר אחריות.

יש פה כמה שרשורים באווירה הזו בפורום. 

לא להתחשב בשום צורה בתרחיש (הסביר) של ירידת מחירים, זו אוולת. אחר כך יבואו ויבכו לנו, וידרשו שהמדינה תציל אותם, עם כספי המיסים שאנחנו משלמים.

כמה הפסידו מרכישת דירה?

התשואה היא השימוש.

אפשר על אותה דרך לומר - למה אנחנו צריכים בגדים  חדשים מדי פעם גם כשאנחנו כבר לא גדלים, למה צריך אוכל שאינו נטו לשובע ולבריאות אלא סתם פינוק, למה צריך לצאת לחופשה, הרי זה בזבוז..

לדירה יש ערך, מעלה גדולה באיכות החיים. לרוב הציבור זה ערך משמעותי. אז גם אם היה אפשר להרוויח מעט יותר בבורסה, עדיין לרוב הציבור הייתה העדפה לקניית דירה.

כל הכותבות של הטיעון הזה הן נשים שרוצות "בית", ואנחנו מתחרפנים מלהסביר להן על בורסה וסיכון סיכוי.

מאמין שאם היה בארץ גופים מוסדיים שמשכיר דירות (כמו שלי יש, אגב)  זה היה יותר פשוט.

זה לא רק עניין רגשי, זה גם מקבע את האדם. זה חיובי כשרוצים להשקיע בבית/ביישוב.

זה מקבע אותו לדירה שיכולה להישרף או להתקלקל או שהשכונה שבה ממוקמת הדירה תיהרס בגלל 1001 סיבות שלא תלויות בו (בניה חדשה, שכנים לא רצויים, מה שלא תרצה)

זה פחות חיובי כשפיטרו אותך מהעבודה ואתה מחפש עבודה ברדיוס מסויים מהבית שלך, במקום פשוט לשכור דירה במקום אחר שיש בו יותר עבודה.

אחוזי הרווח שלהן מוגדרים מראש.

זה הימור, וההימור הצליח בחלון זמן מסוים שעליו אתה מסתכל.

עוד חמש שנים כל מניה כזאת יכולה להתרסק.

רק מזכירה ש"טבע" נחשבה השקעה ישראלית מוצלחת ובטוחה יחסית.

חברות ההייטק הן בועתיות לגמרי. לא הייתי שמה כסף על מניות כאלה בבודדת בכלל. וכנראה גם לא בקבוצה..

זוכרת מהעבודה שלי את החברים שהיו יושבים עם הפרצוף בגרפים של המניות. לפעמים עשו כסף וקנו סלון חדש, ולפעמים הייתה נפילה והסתובבו במסדרון הרבה פרצופים של תשעה באב.

ממה שאני יודעת מקובל להשקיע בסלי מניות, ובמדדים שכוללים קבוצת חברות כגון דאו ג'ונס האמריקאי, או נאסדאק של ההייטק, תל אביב מאה הישראלי ודומיהם. ככה מפחיתים את הסיכון. זה ערך שבגדול תמיד עולה, עלול לרדת בתקופות  מלחמה, אבל בגדול הוא משקף את מצבה הכלכלי של המדינה ולא מצב חברה ספציפית כזו או אחרת. והערך הזה עולה בממוצע כ 10% בשנה, בהסתכלות על עשר שנים. הוא יכול לרדת או לעלות יותר אם אתה מסתכל על חלון זמן קטן יותר.

ולדירה יש גם ערך עצום בפן הנפשי, צריך לקחת אותו בחשבון. גם אם יש מקרים שכלכלי יותר לשכור דירה רוב האנשים יעדיפו לגור בדירה משלהם עם כל הנוחות והשלווה המתלווה לכך.

בקרוב אצל כולם במהרה בימינו אמן, אבל בלי ירידות מחירים חדות שיפילו משפחות אחרות..

בעלי תעוזה ויכולת להפסיד הרבה.

אתם מדברים כמו מאסטרים בהשקעות בבורסה.

בלי לפגוע, ולא באופן אישי, לא נראה לי שהרבה מכם מוכשרים יותר מאנליסטים בחברות השקעות.

שזה המוני משפחות, אולי יותר מאלה שמחפשים לקנות, אין לי מושג?

שינוי דרסטי לא טוב לאף אחד.

וחוץ מזה, הרי ברור שיש מקומות שלעולם לא ירדו, באמת. מישהו חושב שמחירי הדירות בירושלים ירדו? מאז ומעולם יהודים רצו לקנות דירה בירושלים. מכל העולם. כנ"ל בגוש דן או בכל אזור שנחשב יחסית טוב ויש בו כבר צפיפות.

כמובן שיכולה להיות ירידה נקודתית בשכונה כזו או אחרת או בעיר כזו או אחרת (או בבניינים של מחיר למשתכן שעברו להם שנות ההמתנה ואפשר למכור פתאום..). אבל גלובלי, בארץ הקודש, אין סיבה לבנות על ירידות חדות.

את בטוחה שאת עומדת מאחורי זה.

כמה תרחישים:

משבר כלכלי בשוק ההון - יכול לזלוג ולהפיל את שוק הנדל"ן

מלחמה - בהחלט אפשרי שתוריד מאוד את המחירים

ארצות הברית מעלה באופן חד את הריבית - וכל העולם אחריה. תרחיש אפוקליפטי לבעלי דירות עם משכנתא גדולה. ההחזרים יתפחו, והם ירוצו למכור אותה ומחירים ירדו.

סתם יום אחד מתגלה שמחיר השוק האמיתי קטן בהרבה - בועות לא מתפוצצות עם סיבה דווקא.

להמר  על הנחה מופרכת שמחירים יעלו או יישארו לנצח, כשהסיכון הוא לאבד לא רק את הכל - אלא גם יותר מכל רכושך, זה דבר שצריך לעשות בראש צלול.

רוב הישראלים פשוט פועלים מבורות.

אז אני לא בשום סיכון. מלחמה היא ירידה זמנית בלבד.

מתפללים שהקב"ה ישמור על ארצנו והמדינה שנתן לנו ברוב חסדיו. לא רואה צורך להתכונן לתרחישים אפוקליפטיים.

ולגבי התרחיש שיתברר שבו מתגלה שמחיר השוק האמיתי קטן בהרבה - אז לגבי זה בדיוק אני טוענת שזה לא ממש ייתכן. כי יש הרבה יהודים בעולם, אין הרבה מקום בארץ הקודש. ושוב, זה לא אומר שלזמן קצר או במקומות נקודתיים לא יכולות להיות ירידות. אבל לא בצורה גלובלית, ארצית.

הסיכון הכלכלי בדיוק זהה.

אף אחד המתרחישים שהעליתי אינו אפוקליפטי.

מלחמות קורות פה - ברוך ה', בלי לגרום לתוצאות ברמה של אפוקליפסה. 

עליית ריבית - זה ממש לא סוף העולם - למי שלא ממונף בצורה היסטרית כמובן.

משבר כלכלי בשוק ההון - לא רק סביר, אלא אפילו יקרה בהכרח בשנים הקרובות. לא אני ולא את יודעים איך הוא ישפיע על שוק הנדל"ן.

אני מאוד מקווה שאחרי התפוצצות הבועה קברניטי המדינה לא יכנעו לזעקות המפגינים לחלץ אותם מההחלטות הלא אחראיות שעשו, על חשבון אנשים אחראיים.

שימי לב לירידות הבאות:

35% בשנות השבעים

20% בשנות השמונים

22% מסוף שנות התשעים עד הגל הנוכחי

לפי זה לא מופרך בכלל שתהיה ירידה של 50% ויותר

למי שיש אוויר לנשימה לחכות עשור או שניים לתיקון מחדש - סבבה.

בגרפים מסתכלים על קו המגמה.

בינתיים, אלה שישבו על הגדר ב-5 שנים האחרונות, וגם ב-10, רק הפסידו ובגדול. 

קו מגמה הוא קו שאותו צריך להמשיך עד אינסוף. זה המשמעות הכלכלית שלו. הרי אף אחד לא נביא. אלא שמתוך המציאות עד היום מניחים את המשך הגרף.

אני לא רואה שום ניתוח כאן של מה שהולך באמת בשוק. ושהמסקנה המתבקשת ממה שהולך זה שהמחירים לא יירדו. חסרות משהו כמו מאה אלף דירות ברגע הזה (חסרות ממש - בין משקי בית בחיפוש לבין המלאי), הפער בין התחלות בנייה לשיווק (שלא לומר כניסה) הולך וגדל, והעיקר - הציבור החרדי טרם הכניס לביקוש את עיקר הדרישה. אני מאזין בקשב רב לרדיו החרדי - זועקים שם לפוליטיקאים הנציגים שלהם להתחיל ללחוץ על הממשלה "לייצר דירות לציבור החרדי בארבע מאות אלף שקל ולא בעיר הדימיונית כסיף בחולות של הנגב אלא במקומות טובים". והיות שזה הרי לא יקרה כי אף אחד בממשלה לא משוגע לתת כסף כשאנשים מסכימים להתגורר במחסני ירקות בחניונים בירושלים, אז הביקוש יוסיף להיות גבוה מההיצע ושום כחלונילפידיות לא ישנו את זה. סיפרתי לחבר מאמריקה בביקור מולדת (וזה אחד שהיה כאן רוב חייו והיגר לשם בטרם התחתן וקנה בית) כמה עולה דירה בפתח תקווה והוא כמעט נפל לי מהכיסא בבית הקפה והפיל את הספל על הריצפה.

אם משנים קצת את חוקי הבניה, אפשר לפצל את כל מרכז תל אביב ופתח תקווה ותוך שבוע לגמור את מחירי הדירות.

העיריה לא תאהב את זה בגלל שיקולי ארנונה. הם מעדיפים דירות ענק יקרות שהרבה חילונים קונים כי אין להם ברירה.

(הם לא צריכים חמישה חדרים, גם ארבעה לא).

גם תת מגזר הגרושים יכול להסתפק בדירות קטנות שהיום אסור "לייצר".

אף אחד לא יעשה את זה כמובן, אבל ברמה הטכנית זו בעיית רגולציה ולאו דווקא בניה.

מה זה "לפצל את כל מרכז תל אביב ופתח תקווה"? מה זה "דירות ענק יקרות"?
אין שום קשר ל"חילונים" ש"קונים כי אין להם ברירה". אתה בעצמך מודה ש"אף אחד לא יעשה את [מה שלטענתך אפשר לעשות - והייתי חולק גם על זה מכל וכל]". אז כל הסיסמאות והקלישאות ("הם לא צריכים"... ""תת מגזר הגרושים"... ""דירות ענק יקרות ש...חילונים קונים כי אין להם ברירה"...) הן סתם מילים לזרייה לרוח.

אין שום בעיה לעשות את זה מחר בבוקר  בעלות של עוד מטבח ועוד דלת, אבל זה לא קורה מספיק כי זה לא חוקי.

אפשר לייצר ככה במהירות יחידות דיור קטנות שמתאימות לסטודנטים, רווקים, גרושים וכל מיני כאלה.

או שאתה מתכוון לבנייני מגורים?

יש סיבה למה זה לא חוקי, לא? ואם צריך אני אסביר יופי למה זה לא חוקי, זה לא חוקי כי זה יהפוך את המדינה הזאת לסלאמס מגעילים ולשאבראקים מתפוררים עוד יותר ממה שהיא גם ככה עכשיו! את רחוב אלנבי לא צריך להפוך עוד יותר לעיר של עולם שלישי ממה שהוא כבר, כי זה יתמלא תוך שלוש שניות בעוד חמשת אלפים סודאנים. [מה שכן צריך זה השקעה ממשלתית בהריסה עם משאיות כדורי הרס של כל מרכזי הערים, ופינוי אפילו בכוח של בניינים קיימים שנראים כמו הצרות של כולנו, ולבנות במקומם רבי קומות של ארבעים קומה עם פארק מסביב לכל אחד מהם, אבל זה לא יפתור את מצוקת המקום כי זה לא ייתן יותר יחידות דיור ובטח שאת מחירי השכירות זה לא יוריד, אבל זה יקדם במשהו את איכות החיים במדינה הזאת, ואת הרמה שאליה שואף כאן החומר האנושי]. ישראלים לא צריכים על הגב שלהם ניסוי בפיצול של דירות מלאות מקקים שלפחות יש בהן טיפה מקום, והפיכתן במקום זה לחורי עכברושים שורצי מקקים. העיריות יודעות בדיוק איך זה ייגמר אם הן תאפשרנה את הרעיון הזה, ותהיה בטוח שחולדאי וברוורמן יעיפו תוך שלוש שניות מסדר היום של מועצת העיר כל הצעה כזו. אתה יודע, הם עדיין מופקדים על משהו.

לא חוקי לבנות דירות 3 חדרים תקניות (העיריה לא מאשרת)

לא חוקי לבנות 40 קומות במרכז תל אביב כי העיריה והשכנים מתנגדים

לא חוקי לפצל דירות

מי שנהנה מההפקר זה הסודאנים שמשלמים לפי ראש גם כשהדירה לא מפוצלת.

אגב מכיר כמה אנשים שגרים בדירות לא חוקיות שמפוצלות סבבה לגמרי. אם עושים את זה יפה זה לא סלמס.

הטיעון ש"מי שנהנה מההפקר זה הסודאנים" זה התירוץ של כל המשקיעים שיושבים יום ולילה בעיריות בניסיון לאשר פיצולי דירות. זה כמובן מופרך לגמרי - לדירות שאינן מפוצלות יש עוד אפשרות להכניס בני אדם אחרים שיסכימו לבוא. לדירות מפוצלות יגיעו תוך שנייה הסודאנים. אתה פשוט לא יודע על מה אתה מדבר (מזמין אותך לסיור ברחוב חיים עוזר בפתח תקווה), או שאתה משקיע מתוסכל שמנסה בכוח לשכנע. אז לא, לא וממש ממש לא, כי אני מדבר על האינטרס הציבורי ואתה מדבר מהאינטרס של משקיעים.

הסודאנים הם אכן בעיה קשה, אבל הבעיה הקשה זה שהם קיימים, לא שיש להם דירות.

כל דירה מפוצלת (ומסכים, חיים עוזר נהיה נוראי, צריך לאפשר להם לבנות מגדלים) היא עוד 2 דירות להשכרה במקום אחת, כלומר עוזרת להוריד את המחיר גם לישראלי שרוצה לגור איפשהו.

אני לא משקיע, אני שוכר דירה  והאנשים האלה שרוצים לגור בדירות קטנות מתחרים על הדירה שלי.

אני לא יודע איזו ארץ ישראל אתה רוצה לראות. אני רוצה לראות (ובייחוד רוצה שהבן שלי יראה) ארץ ישראל שלא נראית כמו פאוולות בסאו פאולו. אבל אין בעיה, אני מבטיח לך: אם העיריות תיכנענה למשקיעים ותאשרנה את האסון האורבני של פיצול במקום פינוי ובינוי וחידוש ושינוי, הבן שלי יקבל ממני בגיל עשרים ואחת את המתנה הכי טובה שאבא יכול לתת לבן: כרטיס טיסה one way למקום שאני מבטיח לך שלא ייראה כמו שכונות מצוקה בפרברי לנינגרד. וזה לא יהיה רק אני. ואז נראה מי יישאר כאן להגן על המדינה הזו, וכמה מוצלח זה יהיה לסמוך על גדודים של דלת עם מעורבים באריתראים. מעניין שכל הדיונים בכל הפורומים כאן נורא קוראים תמיד לפטריוטיזם גדול ולאהבת הארץ דגולה, אבל כנראה רק עד שזה מגיע לכסף.

אם יהיו מספיק כמוך מחירי הדיור ירדו עוד יותר

אגב, אני יכול למנות לך מאה סיבות יותר טובות לעזוב את הארץ. זו סיבה באמת עלובה.

לא עוזב, כמובן.

הרי לא ביקשתי דירוג לסיבות או ציונים למה שאני חושב. אני חושב שאסתטיקה אדריכלית היא אחד הפרמטרים החשובים ביותר לאיכות חיים, פרמטר שבישראל מזלזלים בו זילזול מחפיר. אז אנחנו פשוט במחלוקת סביב העניין וזה בסדר, זו דמוקרטיה.
לגבי "מספיק כמוני" כן-או-לא זה הרי לא תלוי באף אחד מאיתנו. יכול להיות שיהיו מספיק אנשים שלא יהיו "מספיק כמוני" ואז שוב זה לא באמת יאפשר למחירי הדיור לרדת. אבל סתם ככה לא ברור לי, מה יושג בכל העניין. כלומר תסכים איתי שמה שיירד זה לא מחירי וילות בסביון - הדלפונים שיישארו במצב של בריחת שכבות מבוססות (ובאמת, בוא נדבר בכללי, לא ספציפית על הילד שלי או שלך) לא ייקנו גם אותן, אלא שוב רק את הדירות הפריפריאליות (של תל-אביב, כלומר בחולון בת ים וראשון לציון). אז גם במצב כזה לא לא מובן לי מה החגיגה הגדולה. כאילו וואו, יהיה יותר קל לקנות דירה בחולון. פסגת שאיפות האדם ממש.

ביקוש נמוך מתפזר על כל השוק.

מלבד זאת, הניתוח שלך, כאילו מיעוט ברגולציה יגרום לירידה באיכות, מוזר בעיני, ומופרך מכל דוגמה שאתה רק יכול לחשוב עליה במציאות.

"מכל דוגמא"? את זיהום האוויר במפרץ חיפה אתה מכיר?

I rest my case...

אתה לא חושב שהובסת מתוך תשובתך שלך? או שמבחינתך זה אכן סביר ש"חיפה" תהיה "קיימת" ותהיה "תעשייה כימית שהציעה מקומות עבודה" בתמורה לאסון אקולוגי לדורי דורות ותמותת תינוקות שרשמית הוכרזה כגבוהה, ו"מיעוט רגולציה" עדיין ייחשב בעיניך בלתי קשור ל"ירידה באיכות" ושזה "מוזר" "ומופרך מכל דוגמה שאתה רק יכול לחשוב עליה" "במציאות"?
עזוב, עזוב. היות שיש לי הערכה כלפיך אז אין לי אפשרות להאמין שאתה מאמין לעצמך. אבל אם במקרה אתה מאמין לעצמך אז מכל מקום אין קשר בין דבריך לבין אותה "מציאות" שאליה התייחסת.

אנשים באו לגור בחיפה בגלל שיש שם עבודה.

התעשיה הכימית מפרנסת עשרות אלפי אנשים.

כן יש שם סיכונים, כן צריך לטפל בהם, ועדיין -  מדינת ישראל לא יכולה להתקיים בלי התעשייה הכימית הזו.

אני לא חושב שזיהום אוויר זה דבר חיובי, אבל אני מתקשה לראות איך אתה מתעלם מזה שהתעשיה הכימית לא קיימת שם כדי לזהם, זה רק תוצר לוואי שלה.

לגבי רגולציה - אנשים יודעים לקנות מה שטוב להם.

במצב הנתון יש אזרחים שכנראה יהיה שווה להם לגור בכוכים העיקר לשלם פחות, בדיוק כמו שיש כאלה שגרים בקראוונים על מאחז כי אידיאולוגיה או כי אין כסף.

אם יבטלו את חוקי הבניה בשלב ראשון אנשים יגורו בדירות מפוצלות, בשלב שני יבנו מגדלים במרכז תל אביב כדי להדביק את הביקוש  (במקום בשולי פתח תקווה).

זה שאנשים באו לגור כי יש תעשייה כימית, לא אומר שצריך לשמור כל מצב קיים וכל תעשייה לדורי דורות. והסניגוריה המופרכת על התעשייה לאמור "לא קיימת שם כדי לזהם" זה בערך המשפט הראשון בכל מניפסט ניאו-ליברלי, זו כבר קלישאה חבוטה וסיסמה שלא עובדת בערך מאז תום המלחמה הקרה עם קרייני הרדיו הפאתטיים (מלשון פאתוס) של אמריקה ורוסיה. בסגנון "תעשיותינו הפטריוטיות עובדות סביב השעון כדי לספק את צורכי צבאותינו המהוללים". התוצאות ניכרות בערך סביב כל מפעל סובייטי בנהרות (שזורחים באור יקרות מרוב קרינה רדיואקטיבית), וסביב כל מפעל אמריקני שני במקורות המים. ואצלנו בקישון. ולטעון "לא יכולה להתקיים בלי התעשייה הכימית הזו" זה בערך ה - far fetch הכי חזק שאני זוכר אי פעם בפורומים האלו, ואני חושב שיש הרבה מאוד פרופסורים ומומחים שחולקים עליך, בכל הכבוד הראוי.

אז שוב, אני עושה את ההפרדה - מיעוט רגולציה בנושא התעשייה הכימית הוא דיון בפני עצמו, ומיעוט (או שינוי) רגולציה בתחום התכנון והבנייה הוא תחום בפני עצמו. אני יכול להסכים לגבי בנייה שזה עניין של שלבים, הנקודה היא שאני לא חושב שזה האינטרס שלי "כציבור" (היינו, לפחות ברמה של מי שאיכשהוא מסתדר בתחום הדיור ואינו זרוק ברחוב, כך שיש את אורך הנשימה המינימלי לעצור רגע ולחשוב איך דברים ייראו באיזה עתיד נראה לעין) לאפשר את כל הפתרונות הפרוביזוריים שרק יתקעו את פתרון הבעיה לעוד דור שלם נוסף על מה שגם ככה יש, ושיסבכו את התהליכים בעוד סדר גודל.

כבר הבהרתי מה לדעתי הפתרון האמיתי - הפניית משאבי ממשלה למימון בנייה למעמדות ביניים, דהיינו מגדלים רבי קומות (מאוד רבי קומות, לפחות שלושים) של דירות שלושה חדרים (רבות מאוד, לפחות חמש עשרה בקומה) בשכירויות טווח ארוך, בבניית קיימות מודרנית (טיהור ומיחזור מים, בקרת אקלים מרכזית, צמחיית בניין). אבל בישראל אין מצב שיסכימו לכאלו דברים בגלל המורכבות והרגישות החברתית.

אין דבר יותר בזבזני מבניה ממשלתית, אני סבור שקבלנו מספיק דוגמאות לכך.

עוד בזבזנות, כמובן על חשבון אחרים, "בניית קיימות מודרנית".

השטויות האלה זה פינוקים של עשירים, תשאיר את זה להם, לא מכספי משלם המיסים.

מה שאתה מציע זה אבי אבות הסלאמס, חשבתי שאתה מתנגד לזה...

פשוט צריך להוציא את המדינה מהעסק, והכל יפרח מעצמו.

ראשית, אתה שוב לעניות דעתי לא נזהר במילים. זו חד-משמעית לא בנייה ממשלתית, אלא מימון לפרוייקטים - שיש להם אדריכל עצמאי, קבלנים לפי מכרז (ומי שיזכו מן הסתם יהיו רק החזקים כמו שיכון ובינוי, אלקטרה, אשטרום וכל השאר המוכרים היטב) ומעל הכל ממש אבל ממש לא פינוקים של עשירים. מצד אחד האיכות תהיה הרבה יותר גבוהה מאשר סלאמס. ומצד שני ממתי דירת שלושה חדרים היא פינוק של עשירים? מה, אתה חושב שיהיו בזה אמבטיות מזהב? אני במקומך הייתי שואל שאלה אחרת, דהיינו מה ההבדל בין זה לבין סתם אישור של בניינים שיש בהם דירות שלושה חדרים? ההבדל בין הסיפור הזה למצב כיום זה שכרגע המדיניות הממשלתית - דרך רשות מקרקעי ישראל - פשוט לא מעוניינת בכלל לפתור את מצוקת הדיור, כולל לא התכניות של כחלון. זה יהיה ויתור עצום מבחינת המדינה לאפשר בנייה כפי שתיארתי, כי לכאורה עדיף מבחינת המדינה להחזיק בקרקעות עד שייבנו עליהן דירות יוקרה במיסוי הכי גבוה שיש. אבל יש הרבה מאוד שחושבים שהמחיר שהמדינה משלמת כשהשכבות החלשות תקועות במחסנים שווה את ההקרבה הזאת. ובכל מקרה זה ממש לא יהיה "כסף של אחרים", כשם שהוצאה ממשלתית על משאיות כיבוי אש ועל פקחי שווקים אינן סתם "לבזבז כסף של אחרים". שלא לדבר על מערכת החינוך - שעליה אף אחד לא שואל שאלות אלא זורמים לתוכה איזה שישים מיליארד שקל כל שנה מכספי משלם המיסים (הפעם בלי מרכאות). ושם ממש לא ברור איזו תמורה מקבלים.

לגבי בנייה: אתה יכול לזלזל עד מחר בהגדרות אבל בניית קיימות מודרנית נראית ומורגשת שונה לחלוטין מבניית "תותח הבטון" של ישראל בעשור שנות החמישים של המאה הקודמת למניינם. יש בשבדיה ובהולנד כמה שכונות כאלו והן נחשבות למגורים מעולים. אני מודה שיש בעיה כשנכנסת - במדינות ההן - אוכלוסייה מסוג מאוד מסויים (לא אפרט כאן כמובן מי היא...) ועושה ככל יכולתה להרוס את מטהרי המים, לשפוך את הביוב בדרך הכי עקומה ופסולה, ובאופן כללי להוכיח שזה היה הרעיון הכי גרוע בעולם לאפשר להם להכנס למבנים האלו. אבל לבנייני "תותח הבטון" הכניסו בזמנו את האוכלוסייה הכי עדינה ומתורבתת בעולם, עולים הונגרים מהודרים מיוצאי האימפריה בבודפשט, ועדיין הבניינים נהרסו תוך עשר שנים ונראים כמו שנראים, כי זו הייתה שיטת בנייה קטסטרופלית ואסון אורבני מבעית. ולבניית קיימות מודרנית יש ויש פוטנציאל לאפשר כאן חיים נורמליים. ולתוכה לא יוכנסו סודאנים, לא כי יהיו וועדות קבלה אלא מפני שזה ידרוש אזרחות מלאה, חשבונות בנק מסודרים, תלושים (או אישורי רווחה מוסדיים) וכדומה. שוב, זה לא יקרה כי בישראל יש גם את הבעיה שאינך יכול לקיים בניין ששליש ממנו היפסטרים תל-אביביים, שליש מזרחיים שכונתיים ימניים, ושליש חרדים שהקהילה קנתה עבורם דירות. זה כל כך לא יילך, שהממשלה לא תיתן שקל למימון כזה אפילו אם מכשירי הבנייה בכל העולם כולו היו כיום מאפשרים רק את זה. אבל זו הסיבה היחידה שזה לא יקרה בארץ.

דירה אפשר לקנות או למכור. אם אני צריך עכשיו 6000 שקל בשביל לחיות  או 50K בשביל רכב כי הקודם הלך, אני מוכר ניירות ערך בסכום הרצוי שקל ולא צריך למכור את כל הדירה בשביל קצת כסף.

דירה זו דירה אחת, על כל המשתמע - דייר אחד שמשלם או לא משלם, בלאי של דירה אחת, שריפה בדירה אחת.

תמורת הכסף הזה קיבלתי מקום לישון, איש אחזקה שיתקן וזכות שימוש ברכוש שעולה כ-500-700 אלף שקלים

(פעמיים הלך דוד, תקלות צנרת, בעיות חשמל, תריסים ועוד בעיות שעלו כמה עשרות אלפי שקלים לבעל הבית)

לקנות דירה בבעלות זה אחלה, אבל כשכולם רוצים לקנות דירה כי הם חושבים שזה השקעה טובה - המחיר של פרמיית הבעלות מזנק לסכום הזוי שאני חושב שלא נכון לשלם.

את חושבת שנכון לך, זה לגיטימי, יש לזה מחיר ואם השוק יקרוס אכלת אותה.

מסכים לגבי משכיר מוסדי, אבל גם אבא שלי משכיר דירות והוא כזה. היו לו דיירים שגרו אצלו 10 שנים ויותר.

כמו כל בעל מקצוע - גם למצוא משכיר טוב זה אתגר.

יהיה חובה להחזיר את המשכנתא גם אם הדירה תאבד מערכה.

כמו שקרה בארה"ב בסאב פריים.

הוא הבעלים היחיד של זכות התכנון והאישור (פרט כמובן למתחולל במגזר הערבי שבו מחירי הדיור הם בסקאלה אחרת לגמרי רק כי הרגולטור לא קיים לגביו - אם כי ניתנת האמת להיאמר שגם בו משלמים מחיר מסויים על הריסות מצומצמות של בנייה לא-חוקית שהם לוקחים בחשבון ולכן זה גם סוג של רגולציה). כל עוד לא ישתנו נתיבי האישור לבנייה הרי שיש ביד הרגולטור הנוכחי כל כוח שבעולם לווסת ירידות מחירים או למנוע אותן.

יש מחירים אחרים להעדר התכנון (זה נראה כמו כפר ערבי...)

אבל צריך לאמר ביושר שהמחירים שם זולים יותר.

איך בדיוק? יש לך מושג כמה יחידות דיור עיריית רמת-גן הורידה מהתכניות בתל-השומר?

תשאלי את אורי אריאל אם בונים היום הרבה או לא. הוא יגיד לך משהו אחר.

קשה לדעת היום בעידן הפייק ניוז

מטרתו היא למצוא חן ולא לספק עובדות (ולא חלילה כי האופי שלו רע או משהו, פשוט זו הגדרת העבודה)

חוקרים, בודקים, מסתכלים כזה

טלפון לעיריית רמת גן, קפיצה למחלקת תכנון והנדסה, בודקים בקשות שהוגשו ומה שאישרו בוועדה. לא מסובך.

על מה שכתבת שהממשלה היא לא אלוה. לא על מדיניות בנק ישראל.

בממוצע כמובן.

ואני לא צריך להתעסק עם דיירים שלא משלמים וכל השטויות האלה. 

אה-  וגם

אני חוסך את מחיר הפינוק, כלומר את הרצון להשקיע סתם בשטויות רק כי זו דירה בבעלות, וגם את ה"צורך" בעוד חדר בשנים שאני לא באמת זקוק לו כי לא קונים דירת 3 חדרים למשפחה שצריכה לגדול.

זה כסף. המון כסף.

מכיוון שהשוכר לא רוצה את הדירה היקרה בהכרח. הוא גר בה בגלל שזה מה יש.  יש סיכוי טוב שהוא יעדיף פחות שכ"ד ודירה פחות יוקרתית ומפוארת, להבדיל מדירה בבעלות.

בנוסף לכך הדירות החדשות ממוקמות בשכונות לא אטרקטיביות לשוכרים, למשל בהעדר תחבורה ציבורית סבירה או מקומות עבודה במרחק סביר. הללו מעדיפים חורבות של ממש ובלבד שיהיו במרכז תל אביב.

המשמעות הפרקטית של זה היא שלקנות דירה חדשה כדי להשכיר אותה (למשל מחיר למסתכן) זה טעות חמורה, ושכונת פסגות אפק בראש העין תוכיח.

ובשביל כסף צריך הרבה פעמים לעבוד במרכז.

לדעתי רוב הרוכשים בפריפריה הם אנשים שרוצים להשכיר את הדירה החדשה ולגור בשכירות במרכז. בעפולה כבר יש בניינים חדשים שלמים להשכרה ואין מספיק שוכרים בשביל כ"כ הרבה דירות.

בעוד 5 שנים הם ירצו למכור את הדירה ו"לעשות את הסיבוב", אבל גם כל השכנים שלהם ירצו...

זה לא לגמרי פשוט כי בעל דירה זה נכס כמו כל נכס אחר (אני זכיתי, למשל).

מה יקרה עם מחירי הדירות? לא יודע. שכר הדירה שלי עלה בשנים האחרונות בצורה מתונה יחסית וזה לגמרי בסדר.

זה גם הגמישות של בעל הבית לסלק אותכם, והעדר הגמישות שלכם להשקיע בדירה כי אולי יעיפו אותכם.

שני הצדדים נכונים. אני בצד של השוכרים כרגע...

(כלומר עוד דירה אחת לבנק)

את יכולה.

מה שכתבת פה זה תגובה רגשית, לא שכלית.

בשביל לקנות את הדירה המשכיר שלך הביא הון עצמי.

על הכסף הזה הוא היה יכול לקבל ריבית או לטוס איתו לתאילנד.

במקום זה הוא קנה לך דירה.

תוריד מזה את עלות התיקונים והתחזוקה והביטוח והחודשים ריקים פה ושם - זה לא בחינם.

קצת פחות מזל (עליית ריבית נניח), המשכנתא שלו תזנק, שכר הדירה שלך לא ישתנה.

אגב, בשום מקום לא כתבתי שאני מתנגד לרכישת דירה.

מה שאני מתנגד בכל תוקף - זה בורות ועצימת עיניים.

בעיניים פקוחות - אפשר לעשות החלטות לא כלכליות. 

לא תאמינו - אני אפילו עושה כאלה בעצמי.

אה, ולגבי "מקצוע שלי ושל בעלי הוא מקצוע של נתינה"

כאן פיהקתי.

מי שזה עושה לו טוב, בשמחה.

בטוח שהיית עושה בדיוק אותו דבר גם ללא משכורת.

כל מה שעוזר לשמר את הקבעון המחשבתי ולא לפתוח את הראש - מבורך

המהלך הרובוטי:

כולם עובדים 40 שנה -> אני אעבוד 40 שנה -> כולם קונים בית שתורם לצורך לעבוד 40 שנה -> גם אני  -> זה גם מה שכלכלי -> זה גם מה שחכם -> בעצם זה כי אני צדיק ורוצה לעבוד המון-המון-המון בעבודה הצדיקית שלי -> כי זה מה שאני ממש ממש רוצה!

אני ממש לא מתווכח ברמה האישית פה - רק מנסה טיפה לערער את הקפאון, לסחוט קצת פלפל חריף על הלשון.

לא להעלב.

גם אני במקצוע של נתינה. נתינת כסף למדינה במס הכנסה.

You're welcome

אין לי כוונה שיהיו מכוונים כלפי אנשים כלשהם, רק דן בדיעות.

אבל נראה לי שדברי הדרדרו קצת להיות אד הומינם.

מתנצל...

לא עולה על מחיר השכירות של דירה באותו גודל 

ומשלמים אותה הרבה פחות שנים

בכל מקרה קניית דירה- הון עצמי+משכנתא+ריביות

תעלה הרבה הרבה (הרבה!) פחות משכירות בטווח של שנים 

בכ"ז אני אישית מעדיפה לקנות בית ולא להשקיע במשהו אחר

אחד לאחד. אגב, כמות הבנייה בתכנית למשתכן באיזור המרכז היא יחסית מפתיעה, אבל בסופו של דבר גם היא במחיר לא מספיק נמוך, לא תפתור דבר למי שממש אין, וכפי שראינו אפילו חברת כנסת (ועוד של כחלון) לא התביישה להשתתף ולזכות בדירה כזו, והיתה רשאית להשתתף בה עם כל המשכורת של יותר מארבעים אלף שקל חדש בחודש. אז שיסבירו לי עכשיו איפה בדיוק הדירות לעשירונים הנמוכים.

כולי האי ואולי. והבעיה של אוכלוסייה ממעמד כלכלי נמוך לא תיפתר גם כשיוגדל היצע הדירות שעולות מיליון שקלים חדשים באשדוד או אשקלון.

אם זה בנוגע לנקודה שזה לא יפתור לעשירונים נמוכים אז כן, חד-משמעית לא. תבדקי שכר חציוני, וזה עוד לפני אופק תעסוקתי.

שזה ביטוי תנאי. התנאי הזה לא יתקיים.

ואני ממש לא רואה תנועה עממית שתוציא לה את הכוח הזה מהידיים. הלוואי וזה היה קורה.

בינתיים הדבר היחיד שקורה בתל אביב זה שקבוצת רכישה למגרש בערך הכי יקר במזרח התיכון (אם לא באסיה) עומדים להפסיד את המכנסיים כי אין ליזם מספיק כסף לבנות. את כנראה ממש אבל ממש לא מכירה את התחום. את הבועה הזו מנפח כסף יהודי מחוץ לישראל והשיטפון הזה אפילו לא ממש התחיל. שיהיה בהצלחה לכולנו (תרתי משמע, גם אנחנו - העם - וגם המפלגה בנושא הדיור!)...

אנחנו קנינו במחיר למשתכן בלוד, עדיין לא קיבלנו מפתח ( צפויים לקבל עוד 3 חודשים בערך) וכבר יש לנו שוכרים לדירה שהחוזה מולם אומר שהם נכנסים לדירה בהתראה של חודש מראש. 

ברגע שפרסמנו את הדירה, למרות שמדובר בחוסר וודאות לגבי תאריך הכניסה, התקשרו אלי באותו יום 8 אנשים שרצו לסגור. ככה יכולתי גם לבחור מתוכם את הדייר שהכי נראה לי. 

ברור שהרבה מזה זה העניין שמדובר בדירה חדשה. כי המחיר שפרסמנו הוא מחיר יותר גבוה ממחיר של דירה מקבילה בשכונה ישנה יותר. וזה למרות שהשכונה שלנו היא שכונה חדשה לגמרי וזה הפרוייקט הראשון שם. 

הכל תלוי במיקום בסופו של דבר.... 

מה יהיה בעוד שנה שיהיו עוד 1000 דירות להשכרה (והדירה שלך כבר לא תהיה חדשה)? לא יודע.

ברמה אישית אני מאחל בהצלחה וכל זה...

זה לא רע, אבל ראיתי גם את הצד האפל של הסיפור הזה, כולל בלאי, סכסוכי יורשים ובתי משפט.

ראיתי, ושמתי את כספי בבורסה.

וחוץ מזה, מסכימה עם כל מילה.

נראה לי שקו השבר פה הוא בין כאלה שהם או המשפחה שלהם כבר קנתה דירות לבין כאלה שנאלצו להחליט לחיות בשכירות. לא מוסיפה עוד פן יסקלוני.

השרשורפלצת הזה מרתק ממש, אבל רחוק מאד מלענות לשאלות של הפותח..

ממשכורת של 6000 ש"ח לשלם שכירות ומשכנתא במקביל במשך 3-4 שנים.

לפותח - 

זה לא הגיוני. אם אתם רוצים דירה אתם צריכים להגדיל הכנסות.

6000 ש"ח זו משכורת לא גבוהה למשרה מלאה של אחד מבני הזוג.

יש אפשרות לעבור לעבודה בשכר גבוה יותר? או להוסיף עבודה קטנה מהצד?

מה עושה בן הזוג השני?

ככה תוכלו לעבור לגור בה בלי לשלם פעמיים- גם שכירות וגם משכנתא.

התכנון שלנו הוא - לקנות באיזורי פריפריה שהמחיר שם נמוך דירה קטנה- שלושה חדרים בערך ואז לחכות עד שנצליח לחסוך לדירה נורמלית (אנחנו כרגע לא חוסכים כי יש לנו משכורת נמוכה משלכם ביחד). ומקסימום לא הצלחנו לפחות אנחנו לא משלמים לאנשים זרים.

בנוסף אפשר לבדוק איך מגדילים הכנסות.

עוד משהו, זו הולכת להיות המשכורת התמידית שלכם? אני מאמינה שמתישהו תעלו ברמת החיים. ואז יהיה קל יותר לחסוך.

היום גם קראוון זה יקר, לא מה שהיה לפני עשרים שנה, אבל ממש כדאי להתאמץ לחפש. מעונות זה הכי כדאי..

וגם תנסו להגדיל הכנסה.

אם מישהו מכם יכול לתת שיעורים פרטיים במשהו זה כדאי מאד, לדוגמא.

ולגבי מקצוע:

אם לאחד מכם עוד אין תואר או מקצוע ביד אז אין ברירה וממש כדאי להשקיע בזה דבר ראשון. מלגות/הלוואה/מתנה מההורים או מה שצריך כדי להגיע לעבודה יציבה יחסית ונורמלית.

ולגבי אברכים:

אם בן הזוג הוא אברך אז במצב כזה, שבו יודעים שההורים משני הצדדים לא יכולים לתמוך, הוא צריך להתאמץ על הפרנסה גם כן. אולי שיעורים פרטיים, שיעורים בכלל, או כל דבר שהוא שיכול להכניס כמה שקלים וגם להישאר בתחום התורה. אישית הייתי חושבת שבמצב כזה אי אפשר להיות אברך, אולי רק למספר שנים קטן ומוגבל מראש. אבל זו דעתי האישית מאד.

ההשקעה הראשונית. 

ההמשך, של תשלום המשכנתא, בד"כ אינו יותר יקר משכירת דירה.

כדאי לעקוב אחרי התכניות המתחדשות של מש' השיכון. כולם מכירים את הבעיה של ההון הראשוני.

לפעמים אפשר לקחת הלוואה גם על זה. אבל צריך חישוב טוב, גם של מה שמרוויחים (מן הסתם יכול להשתנות עם הזמן), גם של מחיר הדירה, שתלוי הרבה באיזור, ולפי זה, של ההחזר הנדרש מידי חודש.

וממשכורת של 6000 קשה עד בלתי אפשרי להחזיר שקל.
משכנתא גם היא הלוואה, רק שהיא מיועדת לדירות, לסכומים גדולים, ופרושה על שנים רבות מאד. הסכום הסופי שמשולם ייצא בערך פי שתיים ממחיר הדירה המקורי, רק שזה פרוש על פני שנים רבות ולכן מועיל.

הלוואה רגילה יותר היא לסכום קטן ועם החזר גבוה ומהיר. הלוואה היא בעצם לא פיתרון לשום דבר, רק למשהו שידוע שהוא טכני זמני לגמרי. למשל, הלוואת גישור לזמן שבין קניית בית חדש למכירת הבית הקודם.

אם לוקחים הלוואה בלי לתכנן טוב טוב איך מחזירים אותה כאילו חופרים לעצמנו קבר כלכלי..

מקפידים להפקיד כללל חודש סכום לחיסכון (אפילו אם סמלי, לפחות יש משהו שמצטבר)
מדי פעם שמצטבר בעובר ושב קצת - שמים בפיקדון.
מנסים לחשוב על משהו מעבר לשעות העבודה שיכול להוות מקור פרנס נוסף ולא דורש השקעה כספית. (איור, ספרות, עבודות הקלדה, ניקיון, להכין קינוחים או סלטים לשבת... כל דבר)

מתחילים מדירה קטנה! מרחיבים או משפצים בהמשך

אם אני (שיש לי כסף) יכולתי לחיות ברמת חיים נמוכה של מתחת לאברכים-שכנים-שלי גם אתם יכולים.

כמה שנים כאלה, והמצב שלכם טוב פי כמה.

כשלא היו חיינו ברמת חיים עוד יותר נמוכה. הייתה לי משכורת לא רעה והכנסות מניירות ערך ולא החזקנו רכב זמן ארוך.

(עד שנשברנו בגלל צורך רפואי).

ואני כבר לא מדבר על מה שעשיתי בתור רווק שזה לא לבזבז כלום, לעבוד, ולחסוך הכל. זה מאוחר מדי בשבילכם.

איך חייתם ברמה נמוכה ממה שהצגתי פה. אני רצינית בלי טיפת ציניות, מבטיחה. זה יכול להועיל.

שכ"ד. אוכל חשמל מים ארנונה. הוצאות בלתי צפויות כמו טיפולי שיניים וכד'.

עזוב ילדים, לפני הילדים.

אין לנו רכב.

במחירי היום זה היה בערך 4000 ומטה. אוכל הכי פשוט (אני צמחוני..),  חשמל מינימלי (לובשים חם ופחות מחממים), לא יותר מקוב וחצי מים, מינימום נסיעות, זהו בעצם.

עבודה קרוב לבית (אם לא, זה מקפיץ את העלויות או את בזבוז הזמן)

טיפולי שיניים ב"ה לא היה לנו אז.

אפשר גם לטפל בצד השני - לקחת עוד עבודה בערב, להישאר שעות נוספות, לקחת פרוייקטים בסופי שבוע (אני שנים ארוכות עובד גם שישי וגם מוצ"שים, לרוב שניהם).

אבל על זה היה צריך לחשוב כשבחרנו להביא אותם לעולם.

אומרים שהקב"ה עושה את שלו, אבל אנחנו צריכים להשתדל.

(לעניים שפחות חושבים על זה יש יותר ילדים מלעשירים שיכולים להרשות לעצמם אבל לא רוצים, אבל זה נושא כלכלי אחר ומטופש)

אבל אנחנו מאמינים שכל ילד מגיע עם פיתו בסלו.

זה לא אומר שאני אביא עכשיו 20 ילדים בלי יכולת לכלכל אותם.

אבל בהחלט יהיו דברים שהם יצטרכו להתאמץ כדי להשיג. ואני עושה את זה מתוך בחירה ומודעות מלאה.

וגם מתוך ניסיון חיים של ילדה שקיבלה הכל ובדיעבד כדאי היה שאתאמץ כדי להשיג.

אגב, הלכתית אני לא חושבת שמותר למנוע ילדים בגלל שאין יכולת כלכלית. אנחנו קיבלנו היתר בתחילת הנישואין אבל מאד מאד ספציפי שקשור לכמה גורמים אבל בפירוש הרב אמר לנו שזה בעייתי. סתם נקודה.

בקיצור גלשתי. 

שיהיה יומקסים לכולם

אבל זה לא המקום.

מוזמנת באישי בכיף.

הבנק בדרך כלל מאשר החזר משכנתא של לא יותר משליש מהמשכורת שלכם. כלומר במשכורת של 6000 הבנק יאשר משכנתא שדורשת החזר חודשי של עד 2000 ש"ח שזה בחלוקה ל10 שנים לפני מחשבון משכנתא מאפשר לקחת משכנתא של בערך 200 אלף. לא מכירה מחירים כאלו לדירה... מצד שני בפריסה ל30 שנה תוכלו לקבל סכום של 450 אלף שזה כבר יותר סביר בשביל דירה קטנה בפריפריה מאחורי קו ירוק פלוס סכום התחלתי זה מגיע לאיזור ה600 אלף.

בערך סביב ה5000 בצד כל חודש יאפשר לכם לקנות דירה באזור סביר תוך 5 שנים בערך. השאלה איפה אתם רוצים לקנות וכמה זמן אתם מתכוונים לחסוך.

בד"כ הרווח שם הוא נומינאלי, אבל ריאלית זה הפסד. (המטבע נשחק יותר מהרווח שאתה מקבל על האג"ח האלה בניכוי דמי ניהול ומיסים. ) 

ככה שלהשקיע באג"ח מדינה זה בעצם סוג של לתת מתנה למדינה. 

במקומות עם סיכון סביר אפשר להשיג בלי בעיה 8%.

אנחנו שמנו כסף לתווך רחוק במקום שהוא יחסית יותר מסוכן- מסלול מניות (בגלל שהסיכון יורד משמעותית כשמדובר לתווך רחוק) והשנה הכסף עשה 16%. 

זה עדיין אחלה, רק צריך לדעת את זה ולחכות ליום שבו זה יקרה כדי לקנות עוד

לא השקענו לבד, הכסף מושקע בתוכנית של חברת הראל. (בגלל שאנחנו לא משלמים דמי ניהול זה מאוד השתלם לנו לשים שם). 

הסיכוי שלטווח רחוק הכסף הזה יפסיד הוא מאוד נמוך כי בשביל זה צריך שהשוק כולו יקרוס. 

את חייבת להחליט מראש על מדיניות מה את עושה כשזה יקרה.

וזה יקרה.

יש משברים, אבל לא מדובר בקריסה. הבורסות העולמיות ממשיכות להתקיים. עובדה. 

כמו שכתבתי למטה, שוק ההון מתנהג בצורה מסויימת של עליות וירידות, אבל הכיוון הכללי הוא לחלוטין עליה. לכן אם מדובר בהשקעה של יותר מ5 שנים לא אמור להטריד אותי מה יקרה עוד שנה או שנתיים כי השוק מפצה על עצמו. 

5 שנים לפני שאני ארצה להוציא את הכסף אני מאמינה שנעביר אותו למסלול יותר "רגוע". 

אני מאמינה שזאת הדרך הכי יעילה לנהל כסף. אפשר להתווכח, ואני יודעת שיש דעות שונות בתחום. אין תשואה בלי סיכון. 

מה שאני יעשה ברגע שיהיה משבר  זה כנראה להשאיר את הכסף בשוק ההון. 

אגב במשבר שהיה ב2008 שנחשב אחד המשברים הגדולים, עד סוף 2009 שוק המניות התאושש ומחק את כל ההפסדים שנרשמו (אני מדברת על שוק המניות הישראלי). בשונה אגב משוק האג"ח שדווקא ספג מכה הרבה יותר קשה והגיע לחדלות פרעון והסדרי חוב  

זה גם מה שאני אעשה.

אני מקשה כדי לחדד, לא כי אני לא מסכים.

הייתי במקומך רק מנסה לשייף את ה "כנראה" הזה שהכנסת שם, כי בפועל כשהמשבר קורה יש כוחות פסיכולוגיים אדירים שהמח של האדם מפעיל על עצמו, ואם אין החלטה נחושה מראש, קשה מאוד לעמוד בזה.

בהצלחה

הכסף הזה נועד לחיסכון לילד שלנו. 

אני מגיעה מהתחום החשבונאי ולמדתי את הנושא של שוק ההון והשקעות בצורה מאוד יסודית.  גם בתקופות של משברים מאוד מאוד קשים (כמו המשבר ב2008 ) מיד אחר המשבר ישנה צמיחה משמעותית "שמפצה" על השנים הללו. 

לכן זה מתאים להשקעה שהיא ליותר מ-5 שנים ולא להשקעה שנועדה לטווח הקצר. 

צריך להבין ששוק הון זה לא לוטו. זה שוק שנמצא במגמת צמיחה כל הזמן, גם בשנים "קשות". 

בסופו של דבר, ב5 שנים האחרונות המסלול הזה עשה תשואה ממוצעת של 9.43% בכל שנה. 

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..