זה כולל את כל ההכנסות? (קצבת ילדים למשל)

זה מאוד תלוי איפה ותלוי כמה ההוצאות שלכם והאם יש לכם אפשרות לחסוך בשנים הקרובות,

תלוי גם איזה דירה, יש לכם קצת הון עצמי?

לדעתי אם תוכלו לעמוד במשכנתא שווה אפילו לקרוע את עצמיכם כמה שנים בעבודה

כדי להשיג הון עצמי (מצד שני עד אז בטח המחירים יעלו...)

על מה אתם מבזבזים את כל המשכורת?

אתה לא יכול לדעת אם בעל הבית יחטוף קריזה ויחליט שהוא מוציא אותך.

אתה לא משאיר לילדים כלום.

ואתה משלם עד שאתה מת לבנאדם זר מאשר לשלם משכנתא ולגמור עם זה באיזשהו שלב- גם אם זה גיל 60. זה עדיף מאשר לשלם למישהו את הפנסיה שלך.

כל שאר הטיעונים לא נכונים, זה מתמטיקה די פשוטה. אם תעשי חישוב בעצמך תוכלי לראות לבד שלהשאיר משהו לילדים לא תלוי בקניית דירה, ושגם בלי קניית דירה דמי השכירות יכולים להיות לא מהפנסיה אלא מהרווחים והריבית שיצטברו מחסכונות.

איך יהיו להם רווחים מחסכונות אם אין להם יכולת להשיג חסכונות גם לדירה?

שאנחנו לא מנסים לענות פה על השאלה האם עדיף להיות עשיר עם חסכונות רבים או עני בלי חסכונות. על זה אין דיון. אני בטוח שמשכן אבנה לך לא שאלה אותנו האם אנחנו ממליצים לה לקבל משכורת גבוהה יותר.

הדיון כאן הוא על מצב נתון שבו נגיד שכבר יש יכולת כלכלית לקנות בית. האם בסיטואציה כזאת מי שלא קונה בית אלא שוכר דירה מפסיד כסף. אני טוען שלא בהכרח.

בלי נדל"ן?

אני לא. וגם לא חברות השקעות כמו פסגות, הראל וכו.

וזה עוד בלי לדבר על עליית הערך בעשרות אחוזים תוך שנים ספורות. עליה שמחזיקה חזק עוד מקום המדינה.

לא לחינם הממשלה הטילה מסים כבדים על מחזיקי דירות ועל השקעה בדירות ומכירתן. גם היא רוצה להנות מהרווחים שהמשקיעים עושים. 

יותר לכיוון ה-33% לשנה.

חברות ההשקעות רוצות בעיקר להרוויח עליך לכן לוקחות לעצמן את רוב הרווחים שלך, אבל אם תעקפי אותן ותשקיעי ישירות בבורסה אז תרוויחי הרבה יותר.

כמובן שאם אשקיע בבורסה לשנים בודדות אפשר להפסיד כסף, אבל אם משקיעים ליותר מעשרים שנה, הסיכוי לא להרוויח הוא אפסי.

וגם כי לא רק לדירה תמיד יהיה ביקוש, אלא גם לבורסה, אפילו יותר גדול מאשר לדירה.

ואפשר גם להיתפס לניסוח כדי לעקוץ ולהרגיש מלך.

אבל

טענות שנובעות מבורות, לדברייך, לא שוות הרבה.

וכעת לעצם העניין:

זה שלנדל"ן לא היה בשנים האחרונות נפילה רצינית לא אומר שלא תהיה.

דווקא המשבר הכלכלי הגדול האחרון בתקופתנו, בארה"ב, התחיל מנדל"ן, והיה אחד המשברים החמורים היותר בתולדות הכלכלה המודרנית. אאל"ט שני בלבד למשבר 1929

זה שלא היה בארץ לא אומר שלא יהיה.

ועוד נקודה סופר חשובה:

רובם ככולם של משקיעי הנדל"ן (כולל רוכשים לשימוש עצמי) משתמשים במינוף, ואף במינוף כבד. אפילו 1:3

האנשים הבורים הללו, לרוב אפילו לא מבינים שהם מכפילים ומשלשים את הסיכון שהם לוקחים על עצמם בעסקה, עד כדי ירידה לחובות שיהרסו את חייהם.

ניקח עסקה לדוגמה. משפחה רוכשת דירה בעיר זולה בגוש דן. רק 2.5 מליון. המשפחה מגייסת במשך שנים ועמל רב 20% מהסכום, רבע מליון שקל. מגייסת עוד קצת עם הלוואות, ואת השאר במשכנתא.

למחרת העסקה, משבר 2008 נופל על ישראל. מזל טוב, הייתם בבועה. מחירי הדירות יורדים ב - 50%.

השיווי הנקי לפני העסקה - 250,000 

השיווי הנקי אחרי העסקה - מינוס 1000,000

זה חוב של להזרק לרחוב, בבעיית התזרים הראשונה(בעיות תזרים נוטות להופיע בזמני משבר)

בהשקעה בבורסה, או בכל דבר אחר, ללא מינוף, השיווי הנקי שלהם לאחר המשבר היה 125,000. פלוס. 

זה מקרה סופר נפוץ, ובמקרה של משבר מהסגנון, חצי מדינה תהיה פה ברחובות.

זה לא שהממשלה תזרוק אותך לרחוב.

פשוט באופן טבעי לשם מגיע מי שיש לו חובות עצומים שאין לו איך לשלם. זה הכל.

אגב,

"נניח קניתי דירה והבועה התפוצצה. אז אני אמכור אותה במחיר יותר נמוך"

אממה, היא מתפוצצת, אבל ההלוואות שלקחת נשארות על אותו סכום.

בתרחיש אפשרי, הבנק יכול לגבות את הבית, וזה יכסה רק חלק מההלוואה. 

לגבי השאר - הוא פשוט ישתמש בהוצאה לפועל. יעקל חשבון בנק, וכדומה.

כך אפשר להגיע לרחוב, בתסריט לא קיצוני.

אני לא אומר שאסור לקנות דירה בשום פנים ואופן. ממש לא.

אני אומר שצריך להבין את הסיכונים.

וזה שאנשים בורים לוקחים מאתיים אלף שקל, טונה של הלוואות מגמ"חים, ומשכנתא ענקית, ונכנסים לעסקה ממונפת הזויה, זה פשוט חוסר אחריות.

יש פה כמה שרשורים באווירה הזו בפורום. 

לא להתחשב בשום צורה בתרחיש (הסביר) של ירידת מחירים, זו אוולת. אחר כך יבואו ויבכו לנו, וידרשו שהמדינה תציל אותם, עם כספי המיסים שאנחנו משלמים.

כמה הפסידו מרכישת דירה?

התשואה היא השימוש.

אפשר על אותה דרך לומר - למה אנחנו צריכים בגדים  חדשים מדי פעם גם כשאנחנו כבר לא גדלים, למה צריך אוכל שאינו נטו לשובע ולבריאות אלא סתם פינוק, למה צריך לצאת לחופשה, הרי זה בזבוז..

לדירה יש ערך, מעלה גדולה באיכות החיים. לרוב הציבור זה ערך משמעותי. אז גם אם היה אפשר להרוויח מעט יותר בבורסה, עדיין לרוב הציבור הייתה העדפה לקניית דירה.

כל הכותבות של הטיעון הזה הן נשים שרוצות "בית", ואנחנו מתחרפנים מלהסביר להן על בורסה וסיכון סיכוי.

מאמין שאם היה בארץ גופים מוסדיים שמשכיר דירות (כמו שלי יש, אגב)  זה היה יותר פשוט.

זה לא רק עניין רגשי, זה גם מקבע את האדם. זה חיובי כשרוצים להשקיע בבית/ביישוב.

זה מקבע אותו לדירה שיכולה להישרף או להתקלקל או שהשכונה שבה ממוקמת הדירה תיהרס בגלל 1001 סיבות שלא תלויות בו (בניה חדשה, שכנים לא רצויים, מה שלא תרצה)

זה פחות חיובי כשפיטרו אותך מהעבודה ואתה מחפש עבודה ברדיוס מסויים מהבית שלך, במקום פשוט לשכור דירה במקום אחר שיש בו יותר עבודה.

אחוזי הרווח שלהן מוגדרים מראש.

זה הימור, וההימור הצליח בחלון זמן מסוים שעליו אתה מסתכל.

עוד חמש שנים כל מניה כזאת יכולה להתרסק.

רק מזכירה ש"טבע" נחשבה השקעה ישראלית מוצלחת ובטוחה יחסית.

חברות ההייטק הן בועתיות לגמרי. לא הייתי שמה כסף על מניות כאלה בבודדת בכלל. וכנראה גם לא בקבוצה..

זוכרת מהעבודה שלי את החברים שהיו יושבים עם הפרצוף בגרפים של המניות. לפעמים עשו כסף וקנו סלון חדש, ולפעמים הייתה נפילה והסתובבו במסדרון הרבה פרצופים של תשעה באב.

ממה שאני יודעת מקובל להשקיע בסלי מניות, ובמדדים שכוללים קבוצת חברות כגון דאו ג'ונס האמריקאי, או נאסדאק של ההייטק, תל אביב מאה הישראלי ודומיהם. ככה מפחיתים את הסיכון. זה ערך שבגדול תמיד עולה, עלול לרדת בתקופות  מלחמה, אבל בגדול הוא משקף את מצבה הכלכלי של המדינה ולא מצב חברה ספציפית כזו או אחרת. והערך הזה עולה בממוצע כ 10% בשנה, בהסתכלות על עשר שנים. הוא יכול לרדת או לעלות יותר אם אתה מסתכל על חלון זמן קטן יותר.

ולדירה יש גם ערך עצום בפן הנפשי, צריך לקחת אותו בחשבון. גם אם יש מקרים שכלכלי יותר לשכור דירה רוב האנשים יעדיפו לגור בדירה משלהם עם כל הנוחות והשלווה המתלווה לכך.

בקרוב אצל כולם במהרה בימינו אמן, אבל בלי ירידות מחירים חדות שיפילו משפחות אחרות..

בעלי תעוזה ויכולת להפסיד הרבה.

אתם מדברים כמו מאסטרים בהשקעות בבורסה.

בלי לפגוע, ולא באופן אישי, לא נראה לי שהרבה מכם מוכשרים יותר מאנליסטים בחברות השקעות.

שזה המוני משפחות, אולי יותר מאלה שמחפשים לקנות, אין לי מושג?

שינוי דרסטי לא טוב לאף אחד.

וחוץ מזה, הרי ברור שיש מקומות שלעולם לא ירדו, באמת. מישהו חושב שמחירי הדירות בירושלים ירדו? מאז ומעולם יהודים רצו לקנות דירה בירושלים. מכל העולם. כנ"ל בגוש דן או בכל אזור שנחשב יחסית טוב ויש בו כבר צפיפות.

כמובן שיכולה להיות ירידה נקודתית בשכונה כזו או אחרת או בעיר כזו או אחרת (או בבניינים של מחיר למשתכן שעברו להם שנות ההמתנה ואפשר למכור פתאום..). אבל גלובלי, בארץ הקודש, אין סיבה לבנות על ירידות חדות.

את בטוחה שאת עומדת מאחורי זה.

כמה תרחישים:

משבר כלכלי בשוק ההון - יכול לזלוג ולהפיל את שוק הנדל"ן

מלחמה - בהחלט אפשרי שתוריד מאוד את המחירים

ארצות הברית מעלה באופן חד את הריבית - וכל העולם אחריה. תרחיש אפוקליפטי לבעלי דירות עם משכנתא גדולה. ההחזרים יתפחו, והם ירוצו למכור אותה ומחירים ירדו.

סתם יום אחד מתגלה שמחיר השוק האמיתי קטן בהרבה - בועות לא מתפוצצות עם סיבה דווקא.

להמר  על הנחה מופרכת שמחירים יעלו או יישארו לנצח, כשהסיכון הוא לאבד לא רק את הכל - אלא גם יותר מכל רכושך, זה דבר שצריך לעשות בראש צלול.

רוב הישראלים פשוט פועלים מבורות.

אז אני לא בשום סיכון. מלחמה היא ירידה זמנית בלבד.

מתפללים שהקב"ה ישמור על ארצנו והמדינה שנתן לנו ברוב חסדיו. לא רואה צורך להתכונן לתרחישים אפוקליפטיים.

ולגבי התרחיש שיתברר שבו מתגלה שמחיר השוק האמיתי קטן בהרבה - אז לגבי זה בדיוק אני טוענת שזה לא ממש ייתכן. כי יש הרבה יהודים בעולם, אין הרבה מקום בארץ הקודש. ושוב, זה לא אומר שלזמן קצר או במקומות נקודתיים לא יכולות להיות ירידות. אבל לא בצורה גלובלית, ארצית.

הסיכון הכלכלי בדיוק זהה.

אף אחד המתרחישים שהעליתי אינו אפוקליפטי.

מלחמות קורות פה - ברוך ה', בלי לגרום לתוצאות ברמה של אפוקליפסה. 

עליית ריבית - זה ממש לא סוף העולם - למי שלא ממונף בצורה היסטרית כמובן.

משבר כלכלי בשוק ההון - לא רק סביר, אלא אפילו יקרה בהכרח בשנים הקרובות. לא אני ולא את יודעים איך הוא ישפיע על שוק הנדל"ן.

אני מאוד מקווה שאחרי התפוצצות הבועה קברניטי המדינה לא יכנעו לזעקות המפגינים לחלץ אותם מההחלטות הלא אחראיות שעשו, על חשבון אנשים אחראיים.

שימי לב לירידות הבאות:

35% בשנות השבעים

20% בשנות השמונים

22% מסוף שנות התשעים עד הגל הנוכחי

לפי זה לא מופרך בכלל שתהיה ירידה של 50% ויותר

למי שיש אוויר לנשימה לחכות עשור או שניים לתיקון מחדש - סבבה.

בגרפים מסתכלים על קו המגמה.

בינתיים, אלה שישבו על הגדר ב-5 שנים האחרונות, וגם ב-10, רק הפסידו ובגדול. 

קו מגמה הוא קו שאותו צריך להמשיך עד אינסוף. זה המשמעות הכלכלית שלו. הרי אף אחד לא נביא. אלא שמתוך המציאות עד היום מניחים את המשך הגרף.

אני לא רואה שום ניתוח כאן של מה שהולך באמת בשוק. ושהמסקנה המתבקשת ממה שהולך זה שהמחירים לא יירדו. חסרות משהו כמו מאה אלף דירות ברגע הזה (חסרות ממש - בין משקי בית בחיפוש לבין המלאי), הפער בין התחלות בנייה לשיווק (שלא לומר כניסה) הולך וגדל, והעיקר - הציבור החרדי טרם הכניס לביקוש את עיקר הדרישה. אני מאזין בקשב רב לרדיו החרדי - זועקים שם לפוליטיקאים הנציגים שלהם להתחיל ללחוץ על הממשלה "לייצר דירות לציבור החרדי בארבע מאות אלף שקל ולא בעיר הדימיונית כסיף בחולות של הנגב אלא במקומות טובים". והיות שזה הרי לא יקרה כי אף אחד בממשלה לא משוגע לתת כסף כשאנשים מסכימים להתגורר במחסני ירקות בחניונים בירושלים, אז הביקוש יוסיף להיות גבוה מההיצע ושום כחלונילפידיות לא ישנו את זה. סיפרתי לחבר מאמריקה בביקור מולדת (וזה אחד שהיה כאן רוב חייו והיגר לשם בטרם התחתן וקנה בית) כמה עולה דירה בפתח תקווה והוא כמעט נפל לי מהכיסא בבית הקפה והפיל את הספל על הריצפה.

אם משנים קצת את חוקי הבניה, אפשר לפצל את כל מרכז תל אביב ופתח תקווה ותוך שבוע לגמור את מחירי הדירות.

העיריה לא תאהב את זה בגלל שיקולי ארנונה. הם מעדיפים דירות ענק יקרות שהרבה חילונים קונים כי אין להם ברירה.

(הם לא צריכים חמישה חדרים, גם ארבעה לא).

גם תת מגזר הגרושים יכול להסתפק בדירות קטנות שהיום אסור "לייצר".

אף אחד לא יעשה את זה כמובן, אבל ברמה הטכנית זו בעיית רגולציה ולאו דווקא בניה.

מה זה "לפצל את כל מרכז תל אביב ופתח תקווה"? מה זה "דירות ענק יקרות"?
אין שום קשר ל"חילונים" ש"קונים כי אין להם ברירה". אתה בעצמך מודה ש"אף אחד לא יעשה את [מה שלטענתך אפשר לעשות - והייתי חולק גם על זה מכל וכל]". אז כל הסיסמאות והקלישאות ("הם לא צריכים"... ""תת מגזר הגרושים"... ""דירות ענק יקרות ש...חילונים קונים כי אין להם ברירה"...) הן סתם מילים לזרייה לרוח.

אין שום בעיה לעשות את זה מחר בבוקר  בעלות של עוד מטבח ועוד דלת, אבל זה לא קורה מספיק כי זה לא חוקי.

אפשר לייצר ככה במהירות יחידות דיור קטנות שמתאימות לסטודנטים, רווקים, גרושים וכל מיני כאלה.

או שאתה מתכוון לבנייני מגורים?

יש סיבה למה זה לא חוקי, לא? ואם צריך אני אסביר יופי למה זה לא חוקי, זה לא חוקי כי זה יהפוך את המדינה הזאת לסלאמס מגעילים ולשאבראקים מתפוררים עוד יותר ממה שהיא גם ככה עכשיו! את רחוב אלנבי לא צריך להפוך עוד יותר לעיר של עולם שלישי ממה שהוא כבר, כי זה יתמלא תוך שלוש שניות בעוד חמשת אלפים סודאנים. [מה שכן צריך זה השקעה ממשלתית בהריסה עם משאיות כדורי הרס של כל מרכזי הערים, ופינוי אפילו בכוח של בניינים קיימים שנראים כמו הצרות של כולנו, ולבנות במקומם רבי קומות של ארבעים קומה עם פארק מסביב לכל אחד מהם, אבל זה לא יפתור את מצוקת המקום כי זה לא ייתן יותר יחידות דיור ובטח שאת מחירי השכירות זה לא יוריד, אבל זה יקדם במשהו את איכות החיים במדינה הזאת, ואת הרמה שאליה שואף כאן החומר האנושי]. ישראלים לא צריכים על הגב שלהם ניסוי בפיצול של דירות מלאות מקקים שלפחות יש בהן טיפה מקום, והפיכתן במקום זה לחורי עכברושים שורצי מקקים. העיריות יודעות בדיוק איך זה ייגמר אם הן תאפשרנה את הרעיון הזה, ותהיה בטוח שחולדאי וברוורמן יעיפו תוך שלוש שניות מסדר היום של מועצת העיר כל הצעה כזו. אתה יודע, הם עדיין מופקדים על משהו.

לא חוקי לבנות דירות 3 חדרים תקניות (העיריה לא מאשרת)

לא חוקי לבנות 40 קומות במרכז תל אביב כי העיריה והשכנים מתנגדים

לא חוקי לפצל דירות

מי שנהנה מההפקר זה הסודאנים שמשלמים לפי ראש גם כשהדירה לא מפוצלת.

אגב מכיר כמה אנשים שגרים בדירות לא חוקיות שמפוצלות סבבה לגמרי. אם עושים את זה יפה זה לא סלמס.

הטיעון ש"מי שנהנה מההפקר זה הסודאנים" זה התירוץ של כל המשקיעים שיושבים יום ולילה בעיריות בניסיון לאשר פיצולי דירות. זה כמובן מופרך לגמרי - לדירות שאינן מפוצלות יש עוד אפשרות להכניס בני אדם אחרים שיסכימו לבוא. לדירות מפוצלות יגיעו תוך שנייה הסודאנים. אתה פשוט לא יודע על מה אתה מדבר (מזמין אותך לסיור ברחוב חיים עוזר בפתח תקווה), או שאתה משקיע מתוסכל שמנסה בכוח לשכנע. אז לא, לא וממש ממש לא, כי אני מדבר על האינטרס הציבורי ואתה מדבר מהאינטרס של משקיעים.

הסודאנים הם אכן בעיה קשה, אבל הבעיה הקשה זה שהם קיימים, לא שיש להם דירות.

כל דירה מפוצלת (ומסכים, חיים עוזר נהיה נוראי, צריך לאפשר להם לבנות מגדלים) היא עוד 2 דירות להשכרה במקום אחת, כלומר עוזרת להוריד את המחיר גם לישראלי שרוצה לגור איפשהו.

אני לא משקיע, אני שוכר דירה  והאנשים האלה שרוצים לגור בדירות קטנות מתחרים על הדירה שלי.

אני לא יודע איזו ארץ ישראל אתה רוצה לראות. אני רוצה לראות (ובייחוד רוצה שהבן שלי יראה) ארץ ישראל שלא נראית כמו פאוולות בסאו פאולו. אבל אין בעיה, אני מבטיח לך: אם העיריות תיכנענה למשקיעים ותאשרנה את האסון האורבני של פיצול במקום פינוי ובינוי וחידוש ושינוי, הבן שלי יקבל ממני בגיל עשרים ואחת את המתנה הכי טובה שאבא יכול לתת לבן: כרטיס טיסה one way למקום שאני מבטיח לך שלא ייראה כמו שכונות מצוקה בפרברי לנינגרד. וזה לא יהיה רק אני. ואז נראה מי יישאר כאן להגן על המדינה הזו, וכמה מוצלח זה יהיה לסמוך על גדודים של דלת עם מעורבים באריתראים. מעניין שכל הדיונים בכל הפורומים כאן נורא קוראים תמיד לפטריוטיזם גדול ולאהבת הארץ דגולה, אבל כנראה רק עד שזה מגיע לכסף.

בעיה רצינית שככה זה כאב

הרי לא ביקשתי דירוג לסיבות או ציונים למה שאני חושב. אני חושב שאסתטיקה אדריכלית היא אחד הפרמטרים החשובים ביותר לאיכות חיים, פרמטר שבישראל מזלזלים בו זילזול מחפיר. אז אנחנו פשוט במחלוקת סביב העניין וזה בסדר, זו דמוקרטיה.
לגבי "מספיק כמוני" כן-או-לא זה הרי לא תלוי באף אחד מאיתנו. יכול להיות שיהיו מספיק אנשים שלא יהיו "מספיק כמוני" ואז שוב זה לא באמת יאפשר למחירי הדיור לרדת. אבל סתם ככה לא ברור לי, מה יושג בכל העניין. כלומר תסכים איתי שמה שיירד זה לא מחירי וילות בסביון - הדלפונים שיישארו במצב של בריחת שכבות מבוססות (ובאמת, בוא נדבר בכללי, לא ספציפית על הילד שלי או שלך) לא ייקנו גם אותן, אלא שוב רק את הדירות הפריפריאליות (של תל-אביב, כלומר בחולון בת ים וראשון לציון). אז גם במצב כזה לא לא מובן לי מה החגיגה הגדולה. כאילו וואו, יהיה יותר קל לקנות דירה בחולון. פסגת שאיפות האדם ממש.

ביקוש נמוך מתפזר על כל השוק.

מלבד זאת, הניתוח שלך, כאילו מיעוט ברגולציה יגרום לירידה באיכות, מוזר בעיני, ומופרך מכל דוגמה שאתה רק יכול לחשוב עליה במציאות.

"מכל דוגמא"? את זיהום האוויר במפרץ חיפה אתה מכיר?

I rest my case...

אתה לא חושב שהובסת מתוך תשובתך שלך? או שמבחינתך זה אכן סביר ש"חיפה" תהיה "קיימת" ותהיה "תעשייה כימית שהציעה מקומות עבודה" בתמורה לאסון אקולוגי לדורי דורות ותמותת תינוקות שרשמית הוכרזה כגבוהה, ו"מיעוט רגולציה" עדיין ייחשב בעיניך בלתי קשור ל"ירידה באיכות" ושזה "מוזר" "ומופרך מכל דוגמה שאתה רק יכול לחשוב עליה" "במציאות"?
עזוב, עזוב. היות שיש לי הערכה כלפיך אז אין לי אפשרות להאמין שאתה מאמין לעצמך. אבל אם במקרה אתה מאמין לעצמך אז מכל מקום אין קשר בין דבריך לבין אותה "מציאות" שאליה התייחסת.

אנשים באו לגור בחיפה בגלל שיש שם עבודה.

התעשיה הכימית מפרנסת עשרות אלפי אנשים.

כן יש שם סיכונים, כן צריך לטפל בהם, ועדיין -  מדינת ישראל לא יכולה להתקיים בלי התעשייה הכימית הזו.

אני לא חושב שזיהום אוויר זה דבר חיובי, אבל אני מתקשה לראות איך אתה מתעלם מזה שהתעשיה הכימית לא קיימת שם כדי לזהם, זה רק תוצר לוואי שלה.

לגבי רגולציה - אנשים יודעים לקנות מה שטוב להם.

במצב הנתון יש אזרחים שכנראה יהיה שווה להם לגור בכוכים העיקר לשלם פחות, בדיוק כמו שיש כאלה שגרים בקראוונים על מאחז כי אידיאולוגיה או כי אין כסף.

אם יבטלו את חוקי הבניה בשלב ראשון אנשים יגורו בדירות מפוצלות, בשלב שני יבנו מגדלים במרכז תל אביב כדי להדביק את הביקוש  (במקום בשולי פתח תקווה).

זה שאנשים באו לגור כי יש תעשייה כימית, לא אומר שצריך לשמור כל מצב קיים וכל תעשייה לדורי דורות. והסניגוריה המופרכת על התעשייה לאמור "לא קיימת שם כדי לזהם" זה בערך המשפט הראשון בכל מניפסט ניאו-ליברלי, זו כבר קלישאה חבוטה וסיסמה שלא עובדת בערך מאז תום המלחמה הקרה עם קרייני הרדיו הפאתטיים (מלשון פאתוס) של אמריקה ורוסיה. בסגנון "תעשיותינו הפטריוטיות עובדות סביב השעון כדי לספק את צורכי צבאותינו המהוללים". התוצאות ניכרות בערך סביב כל מפעל סובייטי בנהרות (שזורחים באור יקרות מרוב קרינה רדיואקטיבית), וסביב כל מפעל אמריקני שני במקורות המים. ואצלנו בקישון. ולטעון "לא יכולה להתקיים בלי התעשייה הכימית הזו" זה בערך ה - far fetch הכי חזק שאני זוכר אי פעם בפורומים האלו, ואני חושב שיש הרבה מאוד פרופסורים ומומחים שחולקים עליך, בכל הכבוד הראוי.

אז שוב, אני עושה את ההפרדה - מיעוט רגולציה בנושא התעשייה הכימית הוא דיון בפני עצמו, ומיעוט (או שינוי) רגולציה בתחום התכנון והבנייה הוא תחום בפני עצמו. אני יכול להסכים לגבי בנייה שזה עניין של שלבים, הנקודה היא שאני לא חושב שזה האינטרס שלי "כציבור" (היינו, לפחות ברמה של מי שאיכשהוא מסתדר בתחום הדיור ואינו זרוק ברחוב, כך שיש את אורך הנשימה המינימלי לעצור רגע ולחשוב איך דברים ייראו באיזה עתיד נראה לעין) לאפשר את כל הפתרונות הפרוביזוריים שרק יתקעו את פתרון הבעיה לעוד דור שלם נוסף על מה שגם ככה יש, ושיסבכו את התהליכים בעוד סדר גודל.

כבר הבהרתי מה לדעתי הפתרון האמיתי - הפניית משאבי ממשלה למימון בנייה למעמדות ביניים, דהיינו מגדלים רבי קומות (מאוד רבי קומות, לפחות שלושים) של דירות שלושה חדרים (רבות מאוד, לפחות חמש עשרה בקומה) בשכירויות טווח ארוך, בבניית קיימות מודרנית (טיהור ומיחזור מים, בקרת אקלים מרכזית, צמחיית בניין). אבל בישראל אין מצב שיסכימו לכאלו דברים בגלל המורכבות והרגישות החברתית.

אין דבר יותר בזבזני מבניה ממשלתית, אני סבור שקבלנו מספיק דוגמאות לכך.

עוד בזבזנות, כמובן על חשבון אחרים, "בניית קיימות מודרנית".

השטויות האלה זה פינוקים של עשירים, תשאיר את זה להם, לא מכספי משלם המיסים.

מה שאתה מציע זה אבי אבות הסלאמס, חשבתי שאתה מתנגד לזה...

פשוט צריך להוציא את המדינה מהעסק, והכל יפרח מעצמו.

ראשית, אתה שוב לעניות דעתי לא נזהר במילים. זו חד-משמעית לא בנייה ממשלתית, אלא מימון לפרוייקטים - שיש להם אדריכל עצמאי, קבלנים לפי מכרז (ומי שיזכו מן הסתם יהיו רק החזקים כמו שיכון ובינוי, אלקטרה, אשטרום וכל השאר המוכרים היטב) ומעל הכל ממש אבל ממש לא פינוקים של עשירים. מצד אחד האיכות תהיה הרבה יותר גבוהה מאשר סלאמס. ומצד שני ממתי דירת שלושה חדרים היא פינוק של עשירים? מה, אתה חושב שיהיו בזה אמבטיות מזהב? אני במקומך הייתי שואל שאלה אחרת, דהיינו מה ההבדל בין זה לבין סתם אישור של בניינים שיש בהם דירות שלושה חדרים? ההבדל בין הסיפור הזה למצב כיום זה שכרגע המדיניות הממשלתית - דרך רשות מקרקעי ישראל - פשוט לא מעוניינת בכלל לפתור את מצוקת הדיור, כולל לא התכניות של כחלון. זה יהיה ויתור עצום מבחינת המדינה לאפשר בנייה כפי שתיארתי, כי לכאורה עדיף מבחינת המדינה להחזיק בקרקעות עד שייבנו עליהן דירות יוקרה במיסוי הכי גבוה שיש. אבל יש הרבה מאוד שחושבים שהמחיר שהמדינה משלמת כשהשכבות החלשות תקועות במחסנים שווה את ההקרבה הזאת. ובכל מקרה זה ממש לא יהיה "כסף של אחרים", כשם שהוצאה ממשלתית על משאיות כיבוי אש ועל פקחי שווקים אינן סתם "לבזבז כסף של אחרים". שלא לדבר על מערכת החינוך - שעליה אף אחד לא שואל שאלות אלא זורמים לתוכה איזה שישים מיליארד שקל כל שנה מכספי משלם המיסים (הפעם בלי מרכאות). ושם ממש לא ברור איזו תמורה מקבלים.

לגבי בנייה: אתה יכול לזלזל עד מחר בהגדרות אבל בניית קיימות מודרנית נראית ומורגשת שונה לחלוטין מבניית "תותח הבטון" של ישראל בעשור שנות החמישים של המאה הקודמת למניינם. יש בשבדיה ובהולנד כמה שכונות כאלו והן נחשבות למגורים מעולים. אני מודה שיש בעיה כשנכנסת - במדינות ההן - אוכלוסייה מסוג מאוד מסויים (לא אפרט כאן כמובן מי היא...) ועושה ככל יכולתה להרוס את מטהרי המים, לשפוך את הביוב בדרך הכי עקומה ופסולה, ובאופן כללי להוכיח שזה היה הרעיון הכי גרוע בעולם לאפשר להם להכנס למבנים האלו. אבל לבנייני "תותח הבטון" הכניסו בזמנו את האוכלוסייה הכי עדינה ומתורבתת בעולם, עולים הונגרים מהודרים מיוצאי האימפריה בבודפשט, ועדיין הבניינים נהרסו תוך עשר שנים ונראים כמו שנראים, כי זו הייתה שיטת בנייה קטסטרופלית ואסון אורבני מבעית. ולבניית קיימות מודרנית יש ויש פוטנציאל לאפשר כאן חיים נורמליים. ולתוכה לא יוכנסו סודאנים, לא כי יהיו וועדות קבלה אלא מפני שזה ידרוש אזרחות מלאה, חשבונות בנק מסודרים, תלושים (או אישורי רווחה מוסדיים) וכדומה. שוב, זה לא יקרה כי בישראל יש גם את הבעיה שאינך יכול לקיים בניין ששליש ממנו היפסטרים תל-אביביים, שליש מזרחיים שכונתיים ימניים, ושליש חרדים שהקהילה קנתה עבורם דירות. זה כל כך לא יילך, שהממשלה לא תיתן שקל למימון כזה אפילו אם מכשירי הבנייה בכל העולם כולו היו כיום מאפשרים רק את זה. אבל זו הסיבה היחידה שזה לא יקרה בארץ.

דירה אפשר לקנות או למכור. אם אני צריך עכשיו 6000 שקל בשביל לחיות  או 50K בשביל רכב כי הקודם הלך, אני מוכר ניירות ערך בסכום הרצוי שקל ולא צריך למכור את כל הדירה בשביל קצת כסף.

דירה זו דירה אחת, על כל המשתמע - דייר אחד שמשלם או לא משלם, בלאי של דירה אחת, שריפה בדירה אחת.

תמורת הכסף הזה קיבלתי מקום לישון, איש אחזקה שיתקן וזכות שימוש ברכוש שעולה כ-500-700 אלף שקלים

(פעמיים הלך דוד, תקלות צנרת, בעיות חשמל, תריסים ועוד בעיות שעלו כמה עשרות אלפי שקלים לבעל הבית)

לקנות דירה בבעלות זה אחלה, אבל כשכולם רוצים לקנות דירה כי הם חושבים שזה השקעה טובה - המחיר של פרמיית הבעלות מזנק לסכום הזוי שאני חושב שלא נכון לשלם.

את חושבת שנכון לך, זה לגיטימי, יש לזה מחיר ואם השוק יקרוס אכלת אותה.

מסכים לגבי משכיר מוסדי, אבל גם אבא שלי משכיר דירות והוא כזה. היו לו דיירים שגרו אצלו 10 שנים ויותר.

כמו כל בעל מקצוע - גם למצוא משכיר טוב זה אתגר.

יהיה חובה להחזיר את המשכנתא גם אם הדירה תאבד מערכה.

כמו שקרה בארה"ב בסאב פריים.

הוא הבעלים היחיד של זכות התכנון והאישור (פרט כמובן למתחולל במגזר הערבי שבו מחירי הדיור הם בסקאלה אחרת לגמרי רק כי הרגולטור לא קיים לגביו - אם כי ניתנת האמת להיאמר שגם בו משלמים מחיר מסויים על הריסות מצומצמות של בנייה לא-חוקית שהם לוקחים בחשבון ולכן זה גם סוג של רגולציה). כל עוד לא ישתנו נתיבי האישור לבנייה הרי שיש ביד הרגולטור הנוכחי כל כוח שבעולם לווסת ירידות מחירים או למנוע אותן.

יש מחירים אחרים להעדר התכנון (זה נראה כמו כפר ערבי...)

אבל צריך לאמר ביושר שהמחירים שם זולים יותר.

איך בדיוק? יש לך מושג כמה יחידות דיור עיריית רמת-גן הורידה מהתכניות בתל-השומר?

תשאלי את אורי אריאל אם בונים היום הרבה או לא. הוא יגיד לך משהו אחר.

קשה לדעת היום בעידן הפייק ניוז

מטרתו היא למצוא חן ולא לספק עובדות (ולא חלילה כי האופי שלו רע או משהו, פשוט זו הגדרת העבודה)

חוקרים, בודקים, מסתכלים כזה

טלפון לעיריית רמת גן, קפיצה למחלקת תכנון והנדסה, בודקים בקשות שהוגשו ומה שאישרו בוועדה. לא מסובך.

בעיה רצינית שככה זה כאב

על מה שכתבת שהממשלה היא לא אלוה. לא על מדיניות בנק ישראל.

בממוצע כמובן.

ואני לא צריך להתעסק עם דיירים שלא משלמים וכל השטויות האלה. 

אה-  וגם

אני חוסך את מחיר הפינוק, כלומר את הרצון להשקיע סתם בשטויות רק כי זו דירה בבעלות, וגם את ה"צורך" בעוד חדר בשנים שאני לא באמת זקוק לו כי לא קונים דירת 3 חדרים למשפחה שצריכה לגדול.

זה כסף. המון כסף.

מכיוון שהשוכר לא רוצה את הדירה היקרה בהכרח. הוא גר בה בגלל שזה מה יש.  יש סיכוי טוב שהוא יעדיף פחות שכ"ד ודירה פחות יוקרתית ומפוארת, להבדיל מדירה בבעלות.

בנוסף לכך הדירות החדשות ממוקמות בשכונות לא אטרקטיביות לשוכרים, למשל בהעדר תחבורה ציבורית סבירה או מקומות עבודה במרחק סביר. הללו מעדיפים חורבות של ממש ובלבד שיהיו במרכז תל אביב.

המשמעות הפרקטית של זה היא שלקנות דירה חדשה כדי להשכיר אותה (למשל מחיר למסתכן) זה טעות חמורה, ושכונת פסגות אפק בראש העין תוכיח.

ובשביל כסף צריך הרבה פעמים לעבוד במרכז.

לדעתי רוב הרוכשים בפריפריה הם אנשים שרוצים להשכיר את הדירה החדשה ולגור בשכירות במרכז. בעפולה כבר יש בניינים חדשים שלמים להשכרה ואין מספיק שוכרים בשביל כ"כ הרבה דירות.

בעוד 5 שנים הם ירצו למכור את הדירה ו"לעשות את הסיבוב", אבל גם כל השכנים שלהם ירצו...

זה לא לגמרי פשוט כי בעל דירה זה נכס כמו כל נכס אחר (אני זכיתי, למשל).

מה יקרה עם מחירי הדירות? לא יודע. שכר הדירה שלי עלה בשנים האחרונות בצורה מתונה יחסית וזה לגמרי בסדר.

זה גם הגמישות של בעל הבית לסלק אותכם, והעדר הגמישות שלכם להשקיע בדירה כי אולי יעיפו אותכם.

שני הצדדים נכונים. אני בצד של השוכרים כרגע...

(כלומר עוד דירה אחת לבנק)

את יכולה.

מה שכתבת פה זה תגובה רגשית, לא שכלית.

בשביל לקנות את הדירה המשכיר שלך הביא הון עצמי.

על הכסף הזה הוא היה יכול לקבל ריבית או לטוס איתו לתאילנד.

במקום זה הוא קנה לך דירה.

תוריד מזה את עלות התיקונים והתחזוקה והביטוח והחודשים ריקים פה ושם - זה לא בחינם.

קצת פחות מזל (עליית ריבית נניח), המשכנתא שלו תזנק, שכר הדירה שלך לא ישתנה.

אגב, בשום מקום לא כתבתי שאני מתנגד לרכישת דירה.

מה שאני מתנגד בכל תוקף - זה בורות ועצימת עיניים.

בעיניים פקוחות - אפשר לעשות החלטות לא כלכליות. 

לא תאמינו - אני אפילו עושה כאלה בעצמי.

אה, ולגבי "מקצוע שלי ושל בעלי הוא מקצוע של נתינה"

כאן פיהקתי.

מי שזה עושה לו טוב, בשמחה.

בטוח שהיית עושה בדיוק אותו דבר גם ללא משכורת.

כל מה שעוזר לשמר את הקבעון המחשבתי ולא לפתוח את הראש - מבורך

המהלך הרובוטי:

כולם עובדים 40 שנה -> אני אעבוד 40 שנה -> כולם קונים בית שתורם לצורך לעבוד 40 שנה -> גם אני  -> זה גם מה שכלכלי -> זה גם מה שחכם -> בעצם זה כי אני צדיק ורוצה לעבוד המון-המון-המון בעבודה הצדיקית שלי -> כי זה מה שאני ממש ממש רוצה!

אני ממש לא מתווכח ברמה האישית פה - רק מנסה טיפה לערער את הקפאון, לסחוט קצת פלפל חריף על הלשון.

לא להעלב.

גם אני במקצוע של נתינה. נתינת כסף למדינה במס הכנסה.

You're welcome

אין לי כוונה שיהיו מכוונים כלפי אנשים כלשהם, רק דן בדיעות.

אבל נראה לי שדברי הדרדרו קצת להיות אד הומינם.

מתנצל...

לא עולה על מחיר השכירות של דירה באותו גודל 

ומשלמים אותה הרבה פחות שנים

בכל מקרה קניית דירה- הון עצמי+משכנתא+ריביות

תעלה הרבה הרבה (הרבה!) פחות משכירות בטווח של שנים 

בכ"ז אני אישית מעדיפה לקנות בית ולא להשקיע במשהו אחר

אחד לאחד. אגב, כמות הבנייה בתכנית למשתכן באיזור המרכז היא יחסית מפתיעה, אבל בסופו של דבר גם היא במחיר לא מספיק נמוך, לא תפתור דבר למי שממש אין, וכפי שראינו אפילו חברת כנסת (ועוד של כחלון) לא התביישה להשתתף ולזכות בדירה כזו, והיתה רשאית להשתתף בה עם כל המשכורת של יותר מארבעים אלף שקל חדש בחודש. אז שיסבירו לי עכשיו איפה בדיוק הדירות לעשירונים הנמוכים.

כולי האי ואולי. והבעיה של אוכלוסייה ממעמד כלכלי נמוך לא תיפתר גם כשיוגדל היצע הדירות שעולות מיליון שקלים חדשים באשדוד או אשקלון.

אם זה בנוגע לנקודה שזה לא יפתור לעשירונים נמוכים אז כן, חד-משמעית לא. תבדקי שכר חציוני, וזה עוד לפני אופק תעסוקתי.

שזה ביטוי תנאי. התנאי הזה לא יתקיים.

ואני ממש לא רואה תנועה עממית שתוציא לה את הכוח הזה מהידיים. הלוואי וזה היה קורה.

בינתיים הדבר היחיד שקורה בתל אביב זה שקבוצת רכישה למגרש בערך הכי יקר במזרח התיכון (אם לא באסיה) עומדים להפסיד את המכנסיים כי אין ליזם מספיק כסף לבנות. את כנראה ממש אבל ממש לא מכירה את התחום. את הבועה הזו מנפח כסף יהודי מחוץ לישראל והשיטפון הזה אפילו לא ממש התחיל. שיהיה בהצלחה לכולנו (תרתי משמע, גם אנחנו - העם - וגם המפלגה בנושא הדיור!)...

אנחנו קנינו במחיר למשתכן בלוד, עדיין לא קיבלנו מפתח ( צפויים לקבל עוד 3 חודשים בערך) וכבר יש לנו שוכרים לדירה שהחוזה מולם אומר שהם נכנסים לדירה בהתראה של חודש מראש. 

ברגע שפרסמנו את הדירה, למרות שמדובר בחוסר וודאות לגבי תאריך הכניסה, התקשרו אלי באותו יום 8 אנשים שרצו לסגור. ככה יכולתי גם לבחור מתוכם את הדייר שהכי נראה לי. 

ברור שהרבה מזה זה העניין שמדובר בדירה חדשה. כי המחיר שפרסמנו הוא מחיר יותר גבוה ממחיר של דירה מקבילה בשכונה ישנה יותר. וזה למרות שהשכונה שלנו היא שכונה חדשה לגמרי וזה הפרוייקט הראשון שם. 

הכל תלוי במיקום בסופו של דבר.... 

מה יהיה בעוד שנה שיהיו עוד 1000 דירות להשכרה (והדירה שלך כבר לא תהיה חדשה)? לא יודע.

ברמה אישית אני מאחל בהצלחה וכל זה...

זה לא רע, אבל ראיתי גם את הצד האפל של הסיפור הזה, כולל בלאי, סכסוכי יורשים ובתי משפט.

ראיתי, ושמתי את כספי בבורסה.

וחוץ מזה, מסכימה עם כל מילה.

נראה לי שקו השבר פה הוא בין כאלה שהם או המשפחה שלהם כבר קנתה דירות לבין כאלה שנאלצו להחליט לחיות בשכירות. לא מוסיפה עוד פן יסקלוני.

השרשורפלצת הזה מרתק ממש, אבל רחוק מאד מלענות לשאלות של הפותח..

ממשכורת של 6000 ש"ח לשלם שכירות ומשכנתא במקביל במשך 3-4 שנים.

לפותח - 

זה לא הגיוני. אם אתם רוצים דירה אתם צריכים להגדיל הכנסות.

6000 ש"ח זו משכורת לא גבוהה למשרה מלאה של אחד מבני הזוג.

יש אפשרות לעבור לעבודה בשכר גבוה יותר? או להוסיף עבודה קטנה מהצד?

מה עושה בן הזוג השני?

ככה תוכלו לעבור לגור בה בלי לשלם פעמיים- גם שכירות וגם משכנתא.

התכנון שלנו הוא - לקנות באיזורי פריפריה שהמחיר שם נמוך דירה קטנה- שלושה חדרים בערך ואז לחכות עד שנצליח לחסוך לדירה נורמלית (אנחנו כרגע לא חוסכים כי יש לנו משכורת נמוכה משלכם ביחד). ומקסימום לא הצלחנו לפחות אנחנו לא משלמים לאנשים זרים.

בנוסף אפשר לבדוק איך מגדילים הכנסות.

עוד משהו, זו הולכת להיות המשכורת התמידית שלכם? אני מאמינה שמתישהו תעלו ברמת החיים. ואז יהיה קל יותר לחסוך.

היום גם קראוון זה יקר, לא מה שהיה לפני עשרים שנה, אבל ממש כדאי להתאמץ לחפש. מעונות זה הכי כדאי..

וגם תנסו להגדיל הכנסה.

אם מישהו מכם יכול לתת שיעורים פרטיים במשהו זה כדאי מאד, לדוגמא.

ולגבי מקצוע:

אם לאחד מכם עוד אין תואר או מקצוע ביד אז אין ברירה וממש כדאי להשקיע בזה דבר ראשון. מלגות/הלוואה/מתנה מההורים או מה שצריך כדי להגיע לעבודה יציבה יחסית ונורמלית.

ולגבי אברכים:

אם בן הזוג הוא אברך אז במצב כזה, שבו יודעים שההורים משני הצדדים לא יכולים לתמוך, הוא צריך להתאמץ על הפרנסה גם כן. אולי שיעורים פרטיים, שיעורים בכלל, או כל דבר שהוא שיכול להכניס כמה שקלים וגם להישאר בתחום התורה. אישית הייתי חושבת שבמצב כזה אי אפשר להיות אברך, אולי רק למספר שנים קטן ומוגבל מראש. אבל זו דעתי האישית מאד.

ההשקעה הראשונית. 

ההמשך, של תשלום המשכנתא, בד"כ אינו יותר יקר משכירת דירה.

כדאי לעקוב אחרי התכניות המתחדשות של מש' השיכון. כולם מכירים את הבעיה של ההון הראשוני.

לפעמים אפשר לקחת הלוואה גם על זה. אבל צריך חישוב טוב, גם של מה שמרוויחים (מן הסתם יכול להשתנות עם הזמן), גם של מחיר הדירה, שתלוי הרבה באיזור, ולפי זה, של ההחזר הנדרש מידי חודש.

וממשכורת של 6000 קשה עד בלתי אפשרי להחזיר שקל.
משכנתא גם היא הלוואה, רק שהיא מיועדת לדירות, לסכומים גדולים, ופרושה על שנים רבות מאד. הסכום הסופי שמשולם ייצא בערך פי שתיים ממחיר הדירה המקורי, רק שזה פרוש על פני שנים רבות ולכן מועיל.

הלוואה רגילה יותר היא לסכום קטן ועם החזר גבוה ומהיר. הלוואה היא בעצם לא פיתרון לשום דבר, רק למשהו שידוע שהוא טכני זמני לגמרי. למשל, הלוואת גישור לזמן שבין קניית בית חדש למכירת הבית הקודם.

אם לוקחים הלוואה בלי לתכנן טוב טוב איך מחזירים אותה כאילו חופרים לעצמנו קבר כלכלי..

מקפידים להפקיד כללל חודש סכום לחיסכון (אפילו אם סמלי, לפחות יש משהו שמצטבר)
מדי פעם שמצטבר בעובר ושב קצת - שמים בפיקדון.
מנסים לחשוב על משהו מעבר לשעות העבודה שיכול להוות מקור פרנס נוסף ולא דורש השקעה כספית. (איור, ספרות, עבודות הקלדה, ניקיון, להכין קינוחים או סלטים לשבת... כל דבר)

מתחילים מדירה קטנה! מרחיבים או משפצים בהמשך

אם אני (שיש לי כסף) יכולתי לחיות ברמת חיים נמוכה של מתחת לאברכים-שכנים-שלי גם אתם יכולים.

כמה שנים כאלה, והמצב שלכם טוב פי כמה.

כשלא היו חיינו ברמת חיים עוד יותר נמוכה. הייתה לי משכורת לא רעה והכנסות מניירות ערך ולא החזקנו רכב זמן ארוך.

(עד שנשברנו בגלל צורך רפואי).

ואני כבר לא מדבר על מה שעשיתי בתור רווק שזה לא לבזבז כלום, לעבוד, ולחסוך הכל. זה מאוחר מדי בשבילכם.

איך חייתם ברמה נמוכה ממה שהצגתי פה. אני רצינית בלי טיפת ציניות, מבטיחה. זה יכול להועיל.

שכ"ד. אוכל חשמל מים ארנונה. הוצאות בלתי צפויות כמו טיפולי שיניים וכד'.

עזוב ילדים, לפני הילדים.

אין לנו רכב.

במחירי היום זה היה בערך 4000 ומטה. אוכל הכי פשוט (אני צמחוני..),  חשמל מינימלי (לובשים חם ופחות מחממים), לא יותר מקוב וחצי מים, מינימום נסיעות, זהו בעצם.

עבודה קרוב לבית (אם לא, זה מקפיץ את העלויות או את בזבוז הזמן)

טיפולי שיניים ב"ה לא היה לנו אז.

אפשר גם לטפל בצד השני - לקחת עוד עבודה בערב, להישאר שעות נוספות, לקחת פרוייקטים בסופי שבוע (אני שנים ארוכות עובד גם שישי וגם מוצ"שים, לרוב שניהם).

אבל על זה היה צריך לחשוב כשבחרנו להביא אותם לעולם.

אומרים שהקב"ה עושה את שלו, אבל אנחנו צריכים להשתדל.

(לעניים שפחות חושבים על זה יש יותר ילדים מלעשירים שיכולים להרשות לעצמם אבל לא רוצים, אבל זה נושא כלכלי אחר ומטופש)

אבל אנחנו מאמינים שכל ילד מגיע עם פיתו בסלו.

זה לא אומר שאני אביא עכשיו 20 ילדים בלי יכולת לכלכל אותם.

אבל בהחלט יהיו דברים שהם יצטרכו להתאמץ כדי להשיג. ואני עושה את זה מתוך בחירה ומודעות מלאה.

וגם מתוך ניסיון חיים של ילדה שקיבלה הכל ובדיעבד כדאי היה שאתאמץ כדי להשיג.

אגב, הלכתית אני לא חושבת שמותר למנוע ילדים בגלל שאין יכולת כלכלית. אנחנו קיבלנו היתר בתחילת הנישואין אבל מאד מאד ספציפי שקשור לכמה גורמים אבל בפירוש הרב אמר לנו שזה בעייתי. סתם נקודה.

בקיצור גלשתי. 

שיהיה יומקסים לכולם

אבל זה לא המקום.

מוזמנת באישי בכיף.

הבנק בדרך כלל מאשר החזר משכנתא של לא יותר משליש מהמשכורת שלכם. כלומר במשכורת של 6000 הבנק יאשר משכנתא שדורשת החזר חודשי של עד 2000 ש"ח שזה בחלוקה ל10 שנים לפני מחשבון משכנתא מאפשר לקחת משכנתא של בערך 200 אלף. לא מכירה מחירים כאלו לדירה... מצד שני בפריסה ל30 שנה תוכלו לקבל סכום של 450 אלף שזה כבר יותר סביר בשביל דירה קטנה בפריפריה מאחורי קו ירוק פלוס סכום התחלתי זה מגיע לאיזור ה600 אלף.

בערך סביב ה5000 בצד כל חודש יאפשר לכם לקנות דירה באזור סביר תוך 5 שנים בערך. השאלה איפה אתם רוצים לקנות וכמה זמן אתם מתכוונים לחסוך.

בד"כ הרווח שם הוא נומינאלי, אבל ריאלית זה הפסד. (המטבע נשחק יותר מהרווח שאתה מקבל על האג"ח האלה בניכוי דמי ניהול ומיסים. ) 

ככה שלהשקיע באג"ח מדינה זה בעצם סוג של לתת מתנה למדינה. 

במקומות עם סיכון סביר אפשר להשיג בלי בעיה 8%.

אנחנו שמנו כסף לתווך רחוק במקום שהוא יחסית יותר מסוכן- מסלול מניות (בגלל שהסיכון יורד משמעותית כשמדובר לתווך רחוק) והשנה הכסף עשה 16%. 

זה עדיין אחלה, רק צריך לדעת את זה ולחכות ליום שבו זה יקרה כדי לקנות עוד

לא השקענו לבד, הכסף מושקע בתוכנית של חברת הראל. (בגלל שאנחנו לא משלמים דמי ניהול זה מאוד השתלם לנו לשים שם). 

הסיכוי שלטווח רחוק הכסף הזה יפסיד הוא מאוד נמוך כי בשביל זה צריך שהשוק כולו יקרוס. 

את חייבת להחליט מראש על מדיניות מה את עושה כשזה יקרה.

וזה יקרה.

יש משברים, אבל לא מדובר בקריסה. הבורסות העולמיות ממשיכות להתקיים. עובדה. 

כמו שכתבתי למטה, שוק ההון מתנהג בצורה מסויימת של עליות וירידות, אבל הכיוון הכללי הוא לחלוטין עליה. לכן אם מדובר בהשקעה של יותר מ5 שנים לא אמור להטריד אותי מה יקרה עוד שנה או שנתיים כי השוק מפצה על עצמו. 

5 שנים לפני שאני ארצה להוציא את הכסף אני מאמינה שנעביר אותו למסלול יותר "רגוע". 

אני מאמינה שזאת הדרך הכי יעילה לנהל כסף. אפשר להתווכח, ואני יודעת שיש דעות שונות בתחום. אין תשואה בלי סיכון. 

מה שאני יעשה ברגע שיהיה משבר  זה כנראה להשאיר את הכסף בשוק ההון. 

אגב במשבר שהיה ב2008 שנחשב אחד המשברים הגדולים, עד סוף 2009 שוק המניות התאושש ומחק את כל ההפסדים שנרשמו (אני מדברת על שוק המניות הישראלי). בשונה אגב משוק האג"ח שדווקא ספג מכה הרבה יותר קשה והגיע לחדלות פרעון והסדרי חוב  

זה גם מה שאני אעשה.

אני מקשה כדי לחדד, לא כי אני לא מסכים.

הייתי במקומך רק מנסה לשייף את ה "כנראה" הזה שהכנסת שם, כי בפועל כשהמשבר קורה יש כוחות פסיכולוגיים אדירים שהמח של האדם מפעיל על עצמו, ואם אין החלטה נחושה מראש, קשה מאוד לעמוד בזה.

בהצלחה

הכסף הזה נועד לחיסכון לילד שלנו. 

אני מגיעה מהתחום החשבונאי ולמדתי את הנושא של שוק ההון והשקעות בצורה מאוד יסודית.  גם בתקופות של משברים מאוד מאוד קשים (כמו המשבר ב2008 ) מיד אחר המשבר ישנה צמיחה משמעותית "שמפצה" על השנים הללו. 

לכן זה מתאים להשקעה שהיא ליותר מ-5 שנים ולא להשקעה שנועדה לטווח הקצר. 

צריך להבין ששוק הון זה לא לוטו. זה שוק שנמצא במגמת צמיחה כל הזמן, גם בשנים "קשות". 

בסופו של דבר, ב5 שנים האחרונות המסלול הזה עשה תשואה ממוצעת של 9.43% בכל שנה. 

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.