אבאר שלי מתץנכל לי מתיק לי מסכסך בני לבין כל העולם היה תקופה אפילו של שזה הגיע לרמות אחרות אפילו..

הוא נרקסיסט אבא שלי חושב את עצמו עליונות אני לא יפרט פה הכול!

אבל מהמסקנות שהגעתי אליהם אביגיל שאפחד לא שווה את זה שתכנסי לדיכאון ותהיי בדאון בגללו אפחד בעיקר לא א פהוא רוצה לדפוק אותך....ואני יודע שזה לא ככה אצל כולם ויש פרשניות וכו'..אבל אצלי זה שונה...ותמיד צריך להסתכל על החצי כוס מלאה את בריאה רואה שומעת יש לך קורת גג אפילו שהיא לא הכי משו אבל יש ויש אוכל שתייה זה המון וצריך לדעת להעריך את זה כי זה לא מובן מאליו וכל עוד יש בריאות את השאר את יכולה לשנות לשפר לנתק יחסים אם זה פוגע..אבל תזכרי גם שהכי חשוך ואפל לך לא משנה איזה תקופה בחיים צמיד תתמקדי ותתפסי בנקודות אור הכי קלושות ודהיות שיש לך בחיים כי הכי קל לשקוע ביאוש ובדיכאון וקשה מאוד לצאת משם אחרי ז ה ברגע שאת נותנת לאנשים לתמרן אותך ולתת לך להגיע למקום כזה את נותנת להם בדיוק מה שהם רוצים לשלוט עליך ומשם הדרך לאבד את השליטה על החיים שלך מאוד קצרה כי את יכולה כבר לאבד שפיות דעת...מבינה תמיד תתאמצי בכל הכוחות לצוף להיות שמחה באמיתי זה הכי חשוב!ותמיד תהיי אופטימית ולא פסימית מטבעך...תהיי מאושרת ואל תתני לאף אחד לקחת לך את האושר ברגע שאת מאבדת את זה איבדת שליטה ושפיות על החיים שלך...תאטי את קצב החיים גם את א יכולה לשנות אחרים תני את עצמך.... וברגע שאת יודעת שאת בסדר ואחרים לא זה לא אשמתך זה העולם השתגע מבחינתך....תעלי לעצמך את הביטחון עצמי אל תהיי הרבה בבית תהי במקומות שטוב לך בהם עם חברות , סניף. וכו' תהי עם אנשים שטוב לך תשקיעי בעצמך (כמה שזה שטחי) זה עובד...ברגע שתא מרגישה טוב ע םעצמך ואת כבר לא מזלזלת בעצמך זה משדר לחברה עוצמה כח ולא יזלזלו בך גם בקיצור כתבתי המון!!מקווה שעזרתי....לילה מקסים...

בס"ד

הייתי כותב לך- לולי שהייתי מרגיש שאת חזקה.

את מרגישה איך הכוחות חוזרים אלייך.. התקווה!.. זה בסך הכל היה גל שעבר...ועוד יחזור.. עד שתלמדי לגלוש!

חג התחדשות שמח!! 

צרת רבים חצי נחמה

ונראה לי הבעיות גם דומות.. סבבה?

זה צורת ההסתכלות של האדם על הצרות שלו וצורת ההתמודדות שלו איתם.. זה ש אדם אומר שהוא הולך להתאבד זה לא אומר שהצרות שלו יותר גדולות מצרות של אדם אדם שמח שנהנה מהחיים!!
העצה היחידה שיכולה להיות למצב כזה זה להגיד לאדם שיסתכל בצורה חיובית יבין שזה שלב.

שיכול עוד להוסיף לו לחיים ולחזק אותו לעתיד.

ושאדם לא יחשוב שזה הדבר הרע הכי בעולם ושאין לזה שום מטרה!!
כשאדם מבין שזה לא דבר רע שבא רק כדי להחשיל אותו הוא יצליח להתמודד!!!

אני אהיה יותר שמח כי מה?

כי אני יכול לצחוק עליו שלו יש צרות?

כי אני לא היחיד שנדפק?

כי אני סדיסט שנהנה שאחרים סובלים?

(לא אישי אנדרלמוסיה..)

מי שמח? ואיזה סדיזם ואיזה נעליים.. איך אפשר לצחוק על מישהו שיש לכם אותה בעיה? ומי נדפק??

אלא רק כי אתה לא לבד בצרה, ויש לך אנשים שיוכלו לעזור לך, או לתמוך בך וירטואלית. שיש חיה כזאת, בעיות עם ההורים ויש לך עם מי להתייעץ.. זה הכל.

יותר קשה להתמודד עם משהו כשאף אחד לא מבין אותך, או כשאתה לבד. איך היית מעדיף להיתקע באי בודד? עם חברים או לב-ד? עם חברים טכנית יהיה יותר קל לצאת משם.

הייתי מעדיף לסבול לבד ולא שנגיד שאת תסבלי איתי כי אז יש נחמה בזה שלפחות לך טוב.

זה לא עוזר מצד העצות כמו שאת רואה כי התשובה של הרוב פה היתה בסגנון של "ברוך הבא למועדון" ולא "מנסיון אני חושב ש..".

זה לא כמו להיתקע עם חברים על אי זה כמו להיתקע על אי לזרוק פתק הצילו בתוך בקבוק ולקבל עשרה פתקים שכתוב בהם " מה אתה בוכה גם אני תקוע על אי".

שוב זה נגד המשפט ולא אישי.

כנראה קצת אגואיסטית כי אני רואה בזה נחמה..

וההשוואה שלי האמת לא היתה נכונה.. בין הבעיות היומיומיות ללהיות תקוע על אי.

פשוט הבעיות של מריבות עם החבר'ה והמשפחה אלו דברים יומיומיים שקורים לכל אחד ואחד מאיתנו וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו להתמודד איתם כי כל מקרה לגופו ואין שום עצה שעובדת לכולם.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות