אצלי בהתחלה כמעט ולא הרגשתי צורך לקלח, התינוק ינק, לא פלט ולא התלכלך, ומצד שני צרח בהיסטריה כל פעם שהפשיטו אותו למקלחת - אז למה?
לעומת זאת, עכשיו בגיל שנתיים (ובזמן גמילה לא מבוססת בעליל) אני מרגישה לפעמים צורך לקלח פעם ביום או יותר. והילד משחק ונהנה

אז זה לגמרי תלוי. סמכי על התחושות שלך ותחשבי על טובת הילד (טובת האם נכללת בזה גם

זה לגמרי לגיטימי שלא נעים לך להחזיק אותה - אז אל תחזיקי אותה. זה הכול. ותשאירי לאמא את השיקולים שלה איך לגדל את הילדה.

וגם זה בגלל התחושה שלי שהם צריכים להיות "סטריליים" יותר.

מגיל מסוים (נגיד שלושה חודשים) - הילדים שלנו מתקלחים כל יומיים, אלא אם כן יש מקרה חריף של פספוס.

ואני ממש מבינה את בת-דודה שלך - הייתי במצב דומה (תאומים פצפונים ועוד שני ילדים בני שלוש וארבע וחצי), וזה היה קשה - גם כשלא התקלחו כל יום... (לא פלא שלימדתי את הבכורה שלי, ואת השאר אחריה, להתקלח לבד כבר בגיל הזה...)

כנראה שהיה משהו מסוים שגרם לתינוקת של בת-דודתך להיות מסריחה באותו זמן. או שהיא סובלת ממשהו קבוע שמביא לריח לא טוב. כי תינוק שלא זוחל ולא אוכל מוצקים - אין סיבה שיריח לא טוב גם אחרי כמה ימים בלי מקלחת...

הם רגישים יותר, למה לייבש להם את העור

לגבי התינוקת המדוברת, זה שהיא במעון עד ארבע כל יום אומר שהיא חוזרת מלוכלכת למדי. אחרי מעון הייתי מקלחת. אחרי יום שהבת שלי היתה בבית כל הזמן או יצאה איתי מרגישה פחות צורך לרחוץ.

מהמעון והגן הם חוזרים לפעמים ממש מלוכלכים!! והייתי אומרת אפילו מזוהמים..

כמו שאמרתי - זו סתם תחושה שלי...

אני תוהה איך היא מסתדרת כשהילד מנוזל כולו / מרייר / מתלכלך באוכל / ממלא טיטול... ועד כמה היא מצליחה לתת לילד יחס נעים במצבים כאלה... 

כשאני טיפלתי בילדים זה לגמרי לא הזיז לי. ב"ה.

בגלל שאת עובדת עם ילדים, חשוב לי לשמוע

אם כל סט הבגדים שלו חדש מהבוקר ומריח כביסה, שער נקי ומסורק. פנים וידים שטופים.

אז איך את מזהה ילד שלא התקלח?

ויכול להיות ילד שלא התקלח ומריח כמו ילד שהתקלח.
אין לך באמת דרך לדעת...
גם ילד מקולח ונקי יכול לעשות צרכים בלילה או בבוקר ולאכול משהו מלכלך כשהוא קם או לזחול ולמצוא משהו בריצפה...

מקלחת, קצת "התעמלות" ומשחק אחר כך (זה הזמן שמגיל קטן הוא היה מתפקע מצחוק וזה היה ממש כיף ככה לפני השינה), בגדים נקיים וטיטול נקי ולישון.

דווקא כשהם גדולים, בחורף זה 4 פעמים בשבוע (בקיץ כמעט תמיד כל יום), אבל כשהם קטנים, גם בחורף אני לא מוותרת, תהליך השינה הרבה יותר קל, הם מותשים אחרי המקלחת, המשחק וההלבשה.

וגם אצלי הם צורחים בשבוע הראשון, אבל לומדים להנות מזה מהר מאוד, אני ממציאה להם שירים וזה נהיה כיף.

באחרון, לא היה לי כוח כל פעם להכין בוילר מראש, אז קלחתי בכיור, יחסית רחב, שיש לנו בחדר אמבטיה - רק להרתיח קומקום, ולהוסיף עוד קצת מים מהברז - וזהו - יש אמבטיה...

אני לא בטוחה שמבחינת נקיות - באמת היה צורך.

במקומות מלוכלכים מדי.
יכול להיות שהיה במקרה מלוכלך אבל לא קשור לדעתי לחלוטין לתדירות המקלחות.

מלוכלכים. במים יש הרבה כלורין. מיבש את השער ןאת עור הראש. המים החמים אינם בראים ללחץ הדם אפילו לתינוק . הבטיה צריכה לעורר לא להרדים, אם הם נרדמים זה לא הכי בריא. כמו להיות בברכה או בים .בכול יום זה מכביד על כלי הדם וצנורת הדם. לא כופת רק חומר למחשבה ולעשות חיפוש בגוגל.

גם אני עם שלושה קטנים ומקלחת כל יום.

אם התינוק בבית אני מבליגה יום אחד

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....