היה מושלם ונגמר.
הגעתי. שוק. הלם. דברים שהיא אמרה לי חזרו לי בראש שוב ושוב.
אני לא מבינה איך אף אחד כמעט לא שם לב לזה. הסימנים מראים הכל!
והיא.. ככה על הרצפה. אני חוטפת הלם! רצה ובורחת ובוכה. *** רצה אחרי ומחבקת. מסבירה לי שזה רק התעלפות. אבל אני רואה הרבה מעבר לרק זה..
לא הסתכלתי. הייתי עם עצמי ובכיתי, וככה גם באוטובוס.
אחרי ספקות והתלבטויות רציתי להגיד לה שלום, אבל הזאתי התחילה לצעוק עלי. יאללה גם כן היא כאילו היא יודעת משהו. תמיד היא חייבת להיות במרכז. רק היא.
