הלכה זה הלכה. שולחן ערוך ונושאי כליו.. יש לספרדים ספר הלכתי ילקוט יוסף. לגבי אשכנזים אני פחות בקיאה.. 

כתוב שמי שיוצא מהארץ "דומה כמי שאין לו אלו-ה"

ש אפילו שאלה אם מותר לצאת לחו"ל בשביל קברות צדיקים על מה את מדברת..

אבל אני כבר מכירה את הדעות שלך.. לכן אני לא מנסה לשכנע או משהו..

אני דתיה ואני מרגישה עם ראש הכי פתוח שאפשר.. הכל תלוי בהסתכלות.. 

החברה הדתית היא זאת שעוזרת לשמור על גבולות והיא הרבה פעמים מכתיבה מה נכון..

יש פעמים שיש יוצאים מהכלל ויש פעמים שדווקא ללכת נגד הזרם זה הדבר הנכון..

אבל בעיקרון כלל ישראל יודע מה נכון.

יש גדולי ישראל שמוסכמים על כולם והם הפוסקים של הדור שקבעו דברים מאוד ברורים לגבי עניינים מסויימים בהלכה. ברור שיהיו פוסקים שיתירו יותר או פחות אבל אי אפשר להיות פוסק של עצמינו וגם לדעתי אי אפשר לסמוך על כל רב.  

ולגבי הדעות שלך, מן הסתם שאני לא מכירה את כולם.. פשוט ממה שיצא לי לקרוא אז יש לי מעין תמונה על הסגנון הדתי שלך.. 

ולהיות עם ראש פתוח זה אומר להכיר ולהכיל דעות שונות, אבל לאו דווקא להסכים איתן... 

אני מכירה כאלה שלא מכירים ולא יודעים כלום מעבר למה שהם גדלו עליו, זה נקרא ראש סגור מבחינתי.

אבל זה לא אומר שאם יש לי ראש פתוח אז יאללה הכל מותר.. 

ופשוט גדלתי בסביבות שונות ולכן אני מכירה יותר סגנונות. זה הכל.  

להיות אמצע זה הכי קשה.. אין מה לעשות..

תמיד אמרתי שאני שמחה שאני דוסית כי לפחות מאוד ברור מה להציע לי.. 

מזדהה איתך בחלק מהדברים שכתבת

ומשתתפת בבאסה!

אני יכולה להגיד לך משו שעוזר לי. אולי זה יעזור גם לך..

את יכולה לומר שבגלל שאת לא מוקפת בסביבה דתית יותר קשה לך למצוא בחורים בסגנון שלך.

או שאת יכולה לומר שה' כיוון אותך ללמוד באוניברסיטה כדי שיהיה לך יותר קשה בשידוכים.

לפעמים אנחנו מאשימים את נסיבות החיים שלנו במצב שלנו, כשזה בדיוק הפוך- נסיבות החיים שלנו ארעו על מנת לקבל את התוצאה הנוכחית. 

וזה עניין של אמונה וביטחון שהחיים שלנו הם לא טעות, והם לא קורים בגללינו. ולמה זה עוזר לי? כי כשאני חושבת על נסיבות החיים שלי אני לפעמים אומרת- יואו, בגלל זה וזה קשה לי יותר מחברות שלי בדייטים. אבל אז אני נזכרת שהכול ברצון ה' שנתן לי את נסיבות חיי כדי שיהיה לי יותר מאתגר, ולא בגלל דבר כזה או אחר. וברגע שאני מחזירה את האחריות לה' משו יורד מהכתפיים שלי ואני מזדקפת.

מה שכן אני באמת ממליצה לך לחשוב על אסטרטגיות התנהלות שאולי יכולים לעזור כמו פנייה לשדכנים מהז'אנר אותו את מחפשת, השמטת המידע על הודו עד לדייט שני שלישי כזה, וכו'.

לגבי הודו- את צודקת שיש סטיגמות, ולא תמיד יש קשר בין מעשה כזה או אחר לסגנון. מה שכן תכירי בזה שטיסה להודו יש בה אמירה מסוימת, שיכול להיות שלגבייך היא לא נכונה, רק אחרים לא יודעים את זה...

בהצלחה יקרה! 

מצד שני, כל אחד חושב שהוא באמצע והשאר או דוסים מדי או לייטים מדי.

(בייחוד אם מדובר בבני המין השני..)

למישהי שמשדכת מה"סוג" שאת רוצה. לא "לייטים", ולא "דוסים ממש"......  תנסי להגיד לה מה את רוצה. יש עוד כאלה. אם כי נכון, שאצל בנים, למצוא מישהו רציני שדווקא בענין הדתי הוא נשאר קצת "באמצע", יתכן שקצת יותר קשה.

למה משנה למישהו שטיילת בהודו? לא כ"כ ברור בהקשר של מה שאת מחפשת. יש להניח שלמישהו שאת מגדירה "לייט", זה לא משנה. מי ש"דוס ממש" - שיתכן שזה משנה לו (גם לא חייב להיות. שהרי אם מבחינת יציאה לחו"ל, יכול לבדוק שמא הסתמכת על המקלים בנושא. אע"פ שרבים האוסרים, כפשטות ההלכה, לצאת סתם לטיול לחו"ל, אבל דומני שיש מקלים ביציאה זמנית. בפרט שלענ"ד יתכן שיש מקום לומר שבנסיבות מסויימות בזמננו זה מעין "צורך רפואה" נפשי. לא אומר הלכה למעשה, אלא להדגיש שלדעתי גם אצל מישהו כזה, כנראה זה לא בגלל ההלכה הזו, אלא מעבר לכך, כדלהלן) - הרי את לא מחפשת..

מי ש"באמצע", מה איכפת לו?....

אלא יתכן שזה לא ענין ממש "דתי" דווקא. אלא כנראה שיש כאלה ש"נסיעה להודו" מתקשרת באסוציאציה שלהם למישהי "מבולבלת", "רחפנית", "נוסעת להודו".... מכל מיני סיפורים ששמעו/קראו. האמת, שזה ממש לא בהכרח ככה. לא רוצה להאריך, כי אני עצמי לא מעונין לעסוק ב"שבח" יציאה לחו"ל, אבל יש גם אנשים חמודים וטובים שעברו גם שם - אלא מה? אכן בדרך כלל קצת "מקוריים". לא לכולם זה מתאים.

אני לא חושב שצריך לקרוא לזה "מקובעות וחוסר פתיחות" בהכרח. סה"כ, יש משהו טוב בכך שיש לאנשים גם מושגים כלליים על דברים - ולא בודקים כל פרט "מחדש" כאִילו אין דברים שטוב שייקבעו בנפש בתוך "בדרך כלל".

אבל אני בהחלט מסכים, שבחורה כמותך, לפי הרושם העולה כאן, נפגעת מזה, שלא בצדק. וכנראה גם מישהו מהצד השני, עלול להפסיד שלא בצדק... באמת מצער.  באמת ממש לא טוב לתייג ספציפית. זה שטותי. צריך להכיר, לגופו של ענין ושל אדם.

ממליצה לך פשוט לדבר על זה!

להעלות את זה בפני שדכנים שאת מדברת איתם, או אנשים שרוצים להכיר לך

אנסה להבהיר את זה..מקווה שילך לי.

אני לגמרי לא אוהבת הגדרות, ופשוט היה לי הכי קל לזרוק את המילה "אמצע"- לא מאמינה בזה, אבל זו ההגדרה הכי קלה שמצאתי לדתי פתוח.

מבחינתי, דתי באמצע הוא אחד שרואה את הדת כחלק מרכזי בחייו- אבל עם זאת פתוח מאוד לעולם, לסביבה(תרבותית, השקפתית...) . אדם שרואה ביהדות דרך חיים ולא מסגרת שמגבילה אותו/ מונעת ממנו לעשות דברים. וכן, כנראה שברוב המצבים אני אלך על הצד המקל(כי רגע זה מה שמתאים לי), ולכן אני לא רואה מצוות והלכות כשחור-לבן.

אני אכליל לרגע ואגיד שכנראה דתי פתוח זה אחד שיראה סרטים, אוכל גם רבנות וחלב נוכרי, מטייל בעולם, לומד מקצוע שהוא לא בהכרח תורני ועם זאת, ילך עם כיפה (ולא רק בכיס), יקבע עיתים ויחיה חיי תורה (ואני לא בהכרח מסכימה עם כל הרשימה הזאת... ).

פשוט אחד שימצא איזון...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת