אין צורך "להתלכלך". צרך לשים לב לא לפרוץ גדרי צניעות, ולנסות להכיר לשם שמיים, ברוח טובה, ובגבולות הנכונים. יש לאדם בחירה. 

ב. בוודאי שאין דבר כזה "חברים". ולא כל מושג שממציאים הופך להיות משהו ביהדות.

צריך להכיר כדי הצורך בשביל להרגיש וודאות מספיקה להתחתן. למרוח מעבר לכך, אין כל ענין.

כמה זמן? זה משתנה מאדם לאדם.

כי הם ודאי לא בכלל ל"התרחק מאוד מאוד."

אני אתן דוגמא: אדם יצא עם בחורה עשר פגישות שניהם החליטו שזה לא זה. ששניהם יתחתנו (כל אחד בנפרד) האם תוכל להגיד ששניהם הגיעו טהורים לגמרי וכל מה שרשמתי בפתיחה???

ב.לגבי ה"ודאות המספיקה" אולי זה בכלל לא מושג יהודי אלא מושג שחדר אלנו מתרבות המערב. אולי פשוט מחליטים עפ"י השכל. וברגע שיש חיבור שכלי(של אותו כיוון) ואין מניעה רגשית גדולה צריך לבנות רגשות וככה עולם הדיטים מצתמצם ל-4 דייטים גג??

כשנפגשים, שעוסקים בלהכיר כדי לבדוק אם מתאים לנישואין. כמו שהרמב"ם כותב, שאדם חייב לראות את האשה טרם יתחתן, שמא תהיה מגונה בעיניו ויעבור על "ואהבת לרעך כמוך". ואם לא מצאה חן בעיניו וצריך מישהי אחרת? הוא עשה מה שצריך לשם שמיים, כדי להתחתן בצורה נכונה.

אז נכון, שיכולים גם סתם "לסחוב" או לחפש "להרגיש" בשביל החוויה, וזה באמת לא במקום. וגם נכון שאין ענין לכתחילה לייצר קשרים של חודשים רבים עם עוד ועוד.

אבל, מי שבודק לשם שמיים, לוקח לו את הזמן שלוקח כדי לדעת; אז אם זה לא, יעבור את השלב הזה, יראה מה לא היה מתאים - ויחפש לגמרי מחדש עם מי שכן.

נכון, שפעם היו מבררים ההורים לפני כן, והפגישות היו מעט מאד עד להחלטה, וגם היום יש כאלה, והעיקר שאין תחושה שלא, ויש רצון לשידוך המוצע. ולא בטוח שזה מצליח למעשה פחות, סטטיסטית. אבל אי אפשר לומר, שזה יכול להתאים כיום לכולם, בפרט שמתחתנים גם בגיל יותר מבוגר.

ולהגיד שלסמוך רק על הכיוון המשותף ושאין מניעה רגשית גדולה, אני חושב שזה לא נכון. צריך שהלב ירצה, צריך הרגשה. 

רגש לא תמיד ייבנה, גם עם מישהי ש"באותו כיוון". צריך לחוש "תדר משותף". 

והפרטים גמישים? ושכן צריכים להיתלכלך? (אם תופסים ש"ליכלוך" זה רע זה שקר זה קילקול אז לא צריכים להתקלקל אפילו טיפה בטח לא לכתחילה כל אחד בחייו?)

במשודכ/ת התירו

1. העניין של גדרי צניעות הוא לעשות רצון ה'. אחד מהרווחים והיתרונות של חיי צניעות הם הגעה נקייה לחיי הזוגיות האמיתיים של האדם, והייחודיות שלהם. יש עוד. אבל העניין, זה עשיית רצון ה'.

2. יש דייטים ויש דייטים. מי שהופך את הדייטים לחברות קרובה, גם אם לא למטרת חתונה- זה באמת לא דרך בריאה. גם שוחק את כוחות הנפש של האדם וגם פוגע בעדינות שלו.
אבל יש גם דרכים אחרות. בירור טוב לפני יציאה, והגדרה של מטרה ברורה מהדייט- זה חלק חשוב מאוד.
כלומר, לצאת כי "כולם" יוצאים, זו בעיה. שגם מובילה לקשרים לא רציניים. אבל לצאת מתוך רצון להתחתן, זה מאפס ושומר על האדם.

3. אנשים זה לא מכונות. לפעמים לוקח לאדם ארבע חמש פגישות בשביל להיות מסוגל לעשות את הצעד, לפעמים ארבעים חמישים. כל עוד הדברים נשמרים במקום הנכון. אין בעיה. אין גם בעיה לעשות דברים משותפים שהם יותר מלשבת על ספסל. זה אפילו נצרך פעמים רבות. כל עוד זה נמצא תחת מסגרת הבדיקה, זה שומר.

4. אם באמת היה כדבריך, אז לא היה מקום לפרק ב'. שהרי כמה שאדם לא "התלכלך" בדייטים- בחיי נישואים על כל רובדיהם בוודאי שהיה כבר קרוב יותר. וזה אומר שהוא פגם בכל הערך של הצניעות והרס לדעתך, את כל העניין של גדרי צניעות. וזה וודאי שלא.

5. "להתלכלך" זה חלק מהחיים. גם כשאדם אוכל הוא "מתלכלך" רוחנית ויורד ממדרגיתו(ראה עין אי"ה על מים אחרונים חובה), אז מה? לא נאכל? אלא שחלק מהחיים זה להתלכלך ולהתנקות. כל הזמן. העניין הוא שיש לכלוך ויש לכלוך. יש לפצוע את עצמך וזה משאיר צלקות, ויש להתלכלך. כל החיים והירידה לעולם הם "לכלוך" לרוחניות שבאדם. מי שפועל נכון בדייטים- רק מתלכלך ולא פוצע את עצמו. כי מה שהוא עושה נמצא בתוך גדרי הצניעות. כמו שסעיף א' באבן העזר כ"א זה צניעות, כך גם סעיף ג', במיוחד שהשו"ע הוסיף בו "ולא עוד אלא שראוי לעשות כן."

העניין הוא עשיית רצון ה'- להתנקות כי זה רצון ה' ולהתלכלך כי זה רצון ה'. 

ופה אני נכנס ושואל מי אמר??? 

2.ולא נכון להגיד "תציע משו אחר". כי אם יש דרך שהיא רעה אז היא רעה גם אם אין פתרון חילופי...

3.לקחתי את נקודת הפרק השני אבל שוב ברור שזה לא אידאלי אלא מכורח המציאות ולכן אינו הוכחה!! 

4.נשמעות פה טענות של זה של פעם וזה של היום... זה קצת רפורמי..

5.חוץ מזה משמע ממכם שצריך חיבור רגשי ושמתם הרבה דגש.. הרי השכל הוא המנחה אותנו בחיים(וברור שאם יש דחייה גדולה אז לא) אך אם אין דחייה מי אמר שהרגש קובע? ולא השכל שהוא אגב "מלך הכוחות" ןמשמע שהוא אמור להכריע(וזה גם עונה למדרש שם סתם שידכו, פה עם שכל וביטול שאר הכוחות כגון רגש אליו).

ברית עולם. ומתי שאינו לעולם=ליכלוך.

ולגבי הדייטים עצמם התכווני שאנחנו ברמת בירור הדעות אז זה לא טענה שאין אופציה אחרת.. השאלה האם יש צד פסול שעדיף שלא היה בדייטים?

והבאתי דוגמאות 1.אדם ממצוע לא מתחתן עם המדוייטת הראשונה...

                        2.וכן גדרי צניעות של שיח פתוח וצחוקים ופיתוח רגש. אינם קורים???

צריך להתרחק מאוד מאוד...ז ה הגדר, נכון שלשידוך יש הקלות אך עדין קשה לי...

נגיד יחוד ופיתוח רגש (ככל הידוע לי) לא הותרו אלא לראות שהיא נראית טוב ולדבר הרבה כן..

אני מבין שקיימת הסקרנות של השלבים הבאים של החיים.

אבל "שמע בקולי איעצך", לך תהנה מהחיים שלך, תהנה מזה שאתה עדיין לא נמצא בחיפושים.

תשקוד על התורה בלי דאגות, ותהנה ממה שבחורים בגילך נהנים.

תאמין לי שזה מעניין רק לפני שנכנסים לזה, אחרי זמן קצר זה כבר לא כזה מעניין..

אני מציע לך להתעסק בזה כשזה יהיה יותר רלוונטי עבורך.

בהצלחה!

הבנת הנושא, מה מותר מה אסור וכו' איך כמה ולמה. אם כי אתה צודק יש לי עוד זמן.. חוץ מזה נחמד לעורר את המבוגרים לשאלות "של צעירים".. 

כשהייתי בגילך (ואף יותר מאוחר) גם היו לי "אמיתות" כאלו ואחרות..

אבל כשמגיעים למציאות רואים שמדובר במשהו יותר מורכב,

ואין אפשרות להסביר לך את המורכבות בלי שתחווה את התהליך בעצמך..

רק אביא לך אנקדוטה קטנה,

שבתקופת החיפושים אתה לומד הרבה יותר להכיר את עצמך (כפי שלא הכרת את עצמך מעולם),

מאשר להכיר את אשתך לעתיד..

אני מזה לא יכול לתת ביקורת עליכם, שהרי מי אני ליידכם, לא התנסתי בסיטואציה וביום יום שלי אני לא אידאלי וממש רחוק מלחיות עפ,י השכל והאמת... ומאותה סירה של מכורח המציאות נראה שהמצב עצוב כזה...(ושוב הכי לא בביקורת)

פשוט אדם שלא חווה סיטואציה מסויימת, לא יכול להבין במה מדובר.

אתה יכול לתת כמה ביקורת שאתה רוצה, אבל כל עוד לא חווית את זה לא תוכל להבין את התשובות.

השאלה שלי האם אני פועל כל דבר שאני עושה עפ"י הנכון והאמיתי ובוחן או שאני זורם עם המציאות ואפילו לא מספיק לחשוב אם זה רע או טוב

ונראה שהשאלה לא נשאלת

רק שיש דברים שאפשר להבחין בנכון והאמיתי רק לאחר שחווים אותם.

אפשר לנסות לבוא עם דעה מקדימה, אבל צריך ענווה כדי לדעת שיכול להיות שהמציאות שונה.

יכול להיות שאתה תוכל להכיר את אשתך בלי דייטים וכד' ותסתדר עם מה שיש,

אבל לא לכולם זה מתאים..

אתה לא תפתור את זה פה מולנו. אתה לא מכיר ובטח שלא מעריך אותנו מספיק בשביל לשנות את דעתך.

תיגש לרב שאתה מעריך וסומך עליו עם השאלה הזו ותברר אותה, זו שאלה שחשוב שתבין את התשובה שלה ושתקבל את זה מאדם שאתה מקבל את הראיה והסמכות שלו בתורה וקדושה.

בהצלחה.

לידעתך אחוזי הגירושים עולים ועולים...אחוזי הרווקים/ות המאוחרים וכו' 

קשה להגיד שהקשר אצלנו מוצלח יותר

והדמיון (שזה נמוך מהשכל) ואנו תולים את זה בהתגדלות שלנו??? דוגרי אחי נראה לי שזה לשקר לעצמי...

אם לא עקומה.

פעם חיו בפשטות, מה שנקרא תכל'ס, בלי יותר מדי התחכמויות

הלוואי עלינו..

מה בדורינו? מלאים דמיונות מכל הספרים סרטים וכו'

יש עניין? יש קשר? יש מציאת חן? סוגרים פרטים אחרונים.

בטח לא מפרקים חבילה מפני נק' מבט עכורה, בטח ובטח לא 

כשיש ילדים על הפרק.

דור חולה מקיים מציאות חולה.

'אשרינו' שזכינו לכך שהאינטרנט והסמארטפונים כ"כ נוכחים בהוויתנו 

אפשר וצריך לצאת בקדושה!!

לא מסתכלים על הצד השני בצורה אסורה..

ויותר מזה, כתוב שלאחר שהתברר שיש מציאת חן, להסתכל רק מה שהכרחי (כדי לא לפגוע)

לא יוצאים יותר ממה שצריך כדי לדעת מי עומד מולך.. ההערכה היא בין 4-7 פגישות ארוכות

מעבר לזה לא תכיר יותר. וכמו שכתבת, מתחילים לפתח רגשות וחבל..

מעצמי אני אומר לך, שיצאתי בצורה כזאת..

וככה אתה אמנם מספיק לאהוב את המידות של הבחורה,(במקרה שיש לה כמובן)

אבל אתה עדיין לא מספיק להקשר אליה ספציפית ולראות בה רק טוב, כמו שאוהבים...

וככה הלב שלך נשאר נקי לגמרי!!  מניסיון אחי

מעידה על הרבה רגש טהור וחשיבה עמוקה

עלה והצלח עוד תגיע רחוק

(אני נשואה)

אכן שאלה חשובה ויקרה,

המפגשים הללו אכן הכרחיים וממילא רצון ה', אך יש להקפיד על גבולות וכללים.

גם על מנת לשמור על הטהרה וגם על מנת להזהר.

- מומלץ להשתדל לא לשבת ממש אחד מול השני אלא בזווית, כך אין צורך "להסתכל בעיניים" כל הפגישה,

- יש דברים שאומרים ויש דברים שלא גם לא בשלבים מתקדמים.

- לא מדברים על נושאים צנועים.

- לא נפגשים במקומות שוממים.

- בשלבים מתקדמים יותר- רצוי מאוד לשקול את מספר השבתות שמתארחים אחד אצל השני- שבת היא זמן ארוך ואינטנסיבי שלא בהכרח בריא להרבות בו בשלב זה.

רצוי גם להתפלל כמובן וללמוד על הנושא.

אך חשוב מאוד גם לא להיכנס ללחץ מכך, הדברים צריכים לעשות בזהירות אך גם בנעימות, כלפי עצמנו וכלפי מי שאנו נפגשים איתו/איתה.

- נקודה נוספת, אולי הגיע הזמן להפסיק לקרוא לזה "דייטים" ולקרוא לזה פגישות- יותר עדין, יותר יהודי, יותר צנוע ויותר טהור!

"לעשות רצונך א-להי חפצתי"

חלופה זו היתה קיימת בתקופות היסטוריות כדרך המקובלת להתחתן ועדיין נהוגה בחלק גדול מהמגזר החרדי.

בגמרא מוזכרים מספר אמוראים צדיקים שסבלו מאוד מנשותיהם. אם זה נכון לגבי אותם אמוראים צדיקים זה נכון יותר לגבי בעלי בתים ועמי ארצות. המסקנה היא שהדרך החלופית לא בהכרח מביאה לתוצאה יותר טובה ונקייה.

לכן, אתה צריך לשאול קודם כל את עצמך , מה יותר נכון לך, להמנע מלהתלכלך קצת במהלך חיפוש בת הזוג או לחיות חיי נישואים טהורים ומאושרים. אם בכל זאת תחליט שעדיף להמנע מלהתלכלך בשלב החיפושים , יהיה לך קשה יותר למצוא את בת הזוג, כי במגזר הלא חרדי שיש מעט מאוד נשים  כמוגם גברים שיסכימו להתספק בשידוך+תשאולים.

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

יש את אסף זולדן הוא תותח

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

מההורים שלו.

בכל התחומים.