אין צורך "להתלכלך". צרך לשים לב לא לפרוץ גדרי צניעות, ולנסות להכיר לשם שמיים, ברוח טובה, ובגבולות הנכונים. יש לאדם בחירה. 

ב. בוודאי שאין דבר כזה "חברים". ולא כל מושג שממציאים הופך להיות משהו ביהדות.

צריך להכיר כדי הצורך בשביל להרגיש וודאות מספיקה להתחתן. למרוח מעבר לכך, אין כל ענין.

כמה זמן? זה משתנה מאדם לאדם.

כי הם ודאי לא בכלל ל"התרחק מאוד מאוד."

אני אתן דוגמא: אדם יצא עם בחורה עשר פגישות שניהם החליטו שזה לא זה. ששניהם יתחתנו (כל אחד בנפרד) האם תוכל להגיד ששניהם הגיעו טהורים לגמרי וכל מה שרשמתי בפתיחה???

ב.לגבי ה"ודאות המספיקה" אולי זה בכלל לא מושג יהודי אלא מושג שחדר אלנו מתרבות המערב. אולי פשוט מחליטים עפ"י השכל. וברגע שיש חיבור שכלי(של אותו כיוון) ואין מניעה רגשית גדולה צריך לבנות רגשות וככה עולם הדיטים מצתמצם ל-4 דייטים גג??

כשנפגשים, שעוסקים בלהכיר כדי לבדוק אם מתאים לנישואין. כמו שהרמב"ם כותב, שאדם חייב לראות את האשה טרם יתחתן, שמא תהיה מגונה בעיניו ויעבור על "ואהבת לרעך כמוך". ואם לא מצאה חן בעיניו וצריך מישהי אחרת? הוא עשה מה שצריך לשם שמיים, כדי להתחתן בצורה נכונה.

אז נכון, שיכולים גם סתם "לסחוב" או לחפש "להרגיש" בשביל החוויה, וזה באמת לא במקום. וגם נכון שאין ענין לכתחילה לייצר קשרים של חודשים רבים עם עוד ועוד.

אבל, מי שבודק לשם שמיים, לוקח לו את הזמן שלוקח כדי לדעת; אז אם זה לא, יעבור את השלב הזה, יראה מה לא היה מתאים - ויחפש לגמרי מחדש עם מי שכן.

נכון, שפעם היו מבררים ההורים לפני כן, והפגישות היו מעט מאד עד להחלטה, וגם היום יש כאלה, והעיקר שאין תחושה שלא, ויש רצון לשידוך המוצע. ולא בטוח שזה מצליח למעשה פחות, סטטיסטית. אבל אי אפשר לומר, שזה יכול להתאים כיום לכולם, בפרט שמתחתנים גם בגיל יותר מבוגר.

ולהגיד שלסמוך רק על הכיוון המשותף ושאין מניעה רגשית גדולה, אני חושב שזה לא נכון. צריך שהלב ירצה, צריך הרגשה. 

רגש לא תמיד ייבנה, גם עם מישהי ש"באותו כיוון". צריך לחוש "תדר משותף". 

והפרטים גמישים? ושכן צריכים להיתלכלך? (אם תופסים ש"ליכלוך" זה רע זה שקר זה קילקול אז לא צריכים להתקלקל אפילו טיפה בטח לא לכתחילה כל אחד בחייו?)

במשודכ/ת התירו

1. העניין של גדרי צניעות הוא לעשות רצון ה'. אחד מהרווחים והיתרונות של חיי צניעות הם הגעה נקייה לחיי הזוגיות האמיתיים של האדם, והייחודיות שלהם. יש עוד. אבל העניין, זה עשיית רצון ה'.

2. יש דייטים ויש דייטים. מי שהופך את הדייטים לחברות קרובה, גם אם לא למטרת חתונה- זה באמת לא דרך בריאה. גם שוחק את כוחות הנפש של האדם וגם פוגע בעדינות שלו.
אבל יש גם דרכים אחרות. בירור טוב לפני יציאה, והגדרה של מטרה ברורה מהדייט- זה חלק חשוב מאוד.
כלומר, לצאת כי "כולם" יוצאים, זו בעיה. שגם מובילה לקשרים לא רציניים. אבל לצאת מתוך רצון להתחתן, זה מאפס ושומר על האדם.

3. אנשים זה לא מכונות. לפעמים לוקח לאדם ארבע חמש פגישות בשביל להיות מסוגל לעשות את הצעד, לפעמים ארבעים חמישים. כל עוד הדברים נשמרים במקום הנכון. אין בעיה. אין גם בעיה לעשות דברים משותפים שהם יותר מלשבת על ספסל. זה אפילו נצרך פעמים רבות. כל עוד זה נמצא תחת מסגרת הבדיקה, זה שומר.

4. אם באמת היה כדבריך, אז לא היה מקום לפרק ב'. שהרי כמה שאדם לא "התלכלך" בדייטים- בחיי נישואים על כל רובדיהם בוודאי שהיה כבר קרוב יותר. וזה אומר שהוא פגם בכל הערך של הצניעות והרס לדעתך, את כל העניין של גדרי צניעות. וזה וודאי שלא.

5. "להתלכלך" זה חלק מהחיים. גם כשאדם אוכל הוא "מתלכלך" רוחנית ויורד ממדרגיתו(ראה עין אי"ה על מים אחרונים חובה), אז מה? לא נאכל? אלא שחלק מהחיים זה להתלכלך ולהתנקות. כל הזמן. העניין הוא שיש לכלוך ויש לכלוך. יש לפצוע את עצמך וזה משאיר צלקות, ויש להתלכלך. כל החיים והירידה לעולם הם "לכלוך" לרוחניות שבאדם. מי שפועל נכון בדייטים- רק מתלכלך ולא פוצע את עצמו. כי מה שהוא עושה נמצא בתוך גדרי הצניעות. כמו שסעיף א' באבן העזר כ"א זה צניעות, כך גם סעיף ג', במיוחד שהשו"ע הוסיף בו "ולא עוד אלא שראוי לעשות כן."

העניין הוא עשיית רצון ה'- להתנקות כי זה רצון ה' ולהתלכלך כי זה רצון ה'. 

ופה אני נכנס ושואל מי אמר??? 

2.ולא נכון להגיד "תציע משו אחר". כי אם יש דרך שהיא רעה אז היא רעה גם אם אין פתרון חילופי...

3.לקחתי את נקודת הפרק השני אבל שוב ברור שזה לא אידאלי אלא מכורח המציאות ולכן אינו הוכחה!! 

4.נשמעות פה טענות של זה של פעם וזה של היום... זה קצת רפורמי..

5.חוץ מזה משמע ממכם שצריך חיבור רגשי ושמתם הרבה דגש.. הרי השכל הוא המנחה אותנו בחיים(וברור שאם יש דחייה גדולה אז לא) אך אם אין דחייה מי אמר שהרגש קובע? ולא השכל שהוא אגב "מלך הכוחות" ןמשמע שהוא אמור להכריע(וזה גם עונה למדרש שם סתם שידכו, פה עם שכל וביטול שאר הכוחות כגון רגש אליו).

ברית עולם. ומתי שאינו לעולם=ליכלוך.

ולגבי הדייטים עצמם התכווני שאנחנו ברמת בירור הדעות אז זה לא טענה שאין אופציה אחרת.. השאלה האם יש צד פסול שעדיף שלא היה בדייטים?

והבאתי דוגמאות 1.אדם ממצוע לא מתחתן עם המדוייטת הראשונה...

                        2.וכן גדרי צניעות של שיח פתוח וצחוקים ופיתוח רגש. אינם קורים???

צריך להתרחק מאוד מאוד...ז ה הגדר, נכון שלשידוך יש הקלות אך עדין קשה לי...

נגיד יחוד ופיתוח רגש (ככל הידוע לי) לא הותרו אלא לראות שהיא נראית טוב ולדבר הרבה כן..

אני מבין שקיימת הסקרנות של השלבים הבאים של החיים.

אבל "שמע בקולי איעצך", לך תהנה מהחיים שלך, תהנה מזה שאתה עדיין לא נמצא בחיפושים.

תשקוד על התורה בלי דאגות, ותהנה ממה שבחורים בגילך נהנים.

תאמין לי שזה מעניין רק לפני שנכנסים לזה, אחרי זמן קצר זה כבר לא כזה מעניין..

אני מציע לך להתעסק בזה כשזה יהיה יותר רלוונטי עבורך.

בהצלחה!

הבנת הנושא, מה מותר מה אסור וכו' איך כמה ולמה. אם כי אתה צודק יש לי עוד זמן.. חוץ מזה נחמד לעורר את המבוגרים לשאלות "של צעירים".. 

כשהייתי בגילך (ואף יותר מאוחר) גם היו לי "אמיתות" כאלו ואחרות..

אבל כשמגיעים למציאות רואים שמדובר במשהו יותר מורכב,

ואין אפשרות להסביר לך את המורכבות בלי שתחווה את התהליך בעצמך..

רק אביא לך אנקדוטה קטנה,

שבתקופת החיפושים אתה לומד הרבה יותר להכיר את עצמך (כפי שלא הכרת את עצמך מעולם),

מאשר להכיר את אשתך לעתיד..

אני מזה לא יכול לתת ביקורת עליכם, שהרי מי אני ליידכם, לא התנסתי בסיטואציה וביום יום שלי אני לא אידאלי וממש רחוק מלחיות עפ,י השכל והאמת... ומאותה סירה של מכורח המציאות נראה שהמצב עצוב כזה...(ושוב הכי לא בביקורת)

פשוט אדם שלא חווה סיטואציה מסויימת, לא יכול להבין במה מדובר.

אתה יכול לתת כמה ביקורת שאתה רוצה, אבל כל עוד לא חווית את זה לא תוכל להבין את התשובות.

השאלה שלי האם אני פועל כל דבר שאני עושה עפ"י הנכון והאמיתי ובוחן או שאני זורם עם המציאות ואפילו לא מספיק לחשוב אם זה רע או טוב

ונראה שהשאלה לא נשאלת

רק שיש דברים שאפשר להבחין בנכון והאמיתי רק לאחר שחווים אותם.

אפשר לנסות לבוא עם דעה מקדימה, אבל צריך ענווה כדי לדעת שיכול להיות שהמציאות שונה.

יכול להיות שאתה תוכל להכיר את אשתך בלי דייטים וכד' ותסתדר עם מה שיש,

אבל לא לכולם זה מתאים..

אתה לא תפתור את זה פה מולנו. אתה לא מכיר ובטח שלא מעריך אותנו מספיק בשביל לשנות את דעתך.

תיגש לרב שאתה מעריך וסומך עליו עם השאלה הזו ותברר אותה, זו שאלה שחשוב שתבין את התשובה שלה ושתקבל את זה מאדם שאתה מקבל את הראיה והסמכות שלו בתורה וקדושה.

בהצלחה.

לידעתך אחוזי הגירושים עולים ועולים...אחוזי הרווקים/ות המאוחרים וכו' 

קשה להגיד שהקשר אצלנו מוצלח יותר

והדמיון (שזה נמוך מהשכל) ואנו תולים את זה בהתגדלות שלנו??? דוגרי אחי נראה לי שזה לשקר לעצמי...

אם לא עקומה.

פעם חיו בפשטות, מה שנקרא תכל'ס, בלי יותר מדי התחכמויות

הלוואי עלינו..

מה בדורינו? מלאים דמיונות מכל הספרים סרטים וכו'

יש עניין? יש קשר? יש מציאת חן? סוגרים פרטים אחרונים.

בטח לא מפרקים חבילה מפני נק' מבט עכורה, בטח ובטח לא 

כשיש ילדים על הפרק.

דור חולה מקיים מציאות חולה.

'אשרינו' שזכינו לכך שהאינטרנט והסמארטפונים כ"כ נוכחים בהוויתנו 

אפשר וצריך לצאת בקדושה!!

לא מסתכלים על הצד השני בצורה אסורה..

ויותר מזה, כתוב שלאחר שהתברר שיש מציאת חן, להסתכל רק מה שהכרחי (כדי לא לפגוע)

לא יוצאים יותר ממה שצריך כדי לדעת מי עומד מולך.. ההערכה היא בין 4-7 פגישות ארוכות

מעבר לזה לא תכיר יותר. וכמו שכתבת, מתחילים לפתח רגשות וחבל..

מעצמי אני אומר לך, שיצאתי בצורה כזאת..

וככה אתה אמנם מספיק לאהוב את המידות של הבחורה,(במקרה שיש לה כמובן)

אבל אתה עדיין לא מספיק להקשר אליה ספציפית ולראות בה רק טוב, כמו שאוהבים...

וככה הלב שלך נשאר נקי לגמרי!!  מניסיון אחי

מעידה על הרבה רגש טהור וחשיבה עמוקה

עלה והצלח עוד תגיע רחוק

(אני נשואה)

אכן שאלה חשובה ויקרה,

המפגשים הללו אכן הכרחיים וממילא רצון ה', אך יש להקפיד על גבולות וכללים.

גם על מנת לשמור על הטהרה וגם על מנת להזהר.

- מומלץ להשתדל לא לשבת ממש אחד מול השני אלא בזווית, כך אין צורך "להסתכל בעיניים" כל הפגישה,

- יש דברים שאומרים ויש דברים שלא גם לא בשלבים מתקדמים.

- לא מדברים על נושאים צנועים.

- לא נפגשים במקומות שוממים.

- בשלבים מתקדמים יותר- רצוי מאוד לשקול את מספר השבתות שמתארחים אחד אצל השני- שבת היא זמן ארוך ואינטנסיבי שלא בהכרח בריא להרבות בו בשלב זה.

רצוי גם להתפלל כמובן וללמוד על הנושא.

אך חשוב מאוד גם לא להיכנס ללחץ מכך, הדברים צריכים לעשות בזהירות אך גם בנעימות, כלפי עצמנו וכלפי מי שאנו נפגשים איתו/איתה.

- נקודה נוספת, אולי הגיע הזמן להפסיק לקרוא לזה "דייטים" ולקרוא לזה פגישות- יותר עדין, יותר יהודי, יותר צנוע ויותר טהור!

"לעשות רצונך א-להי חפצתי"

חלופה זו היתה קיימת בתקופות היסטוריות כדרך המקובלת להתחתן ועדיין נהוגה בחלק גדול מהמגזר החרדי.

בגמרא מוזכרים מספר אמוראים צדיקים שסבלו מאוד מנשותיהם. אם זה נכון לגבי אותם אמוראים צדיקים זה נכון יותר לגבי בעלי בתים ועמי ארצות. המסקנה היא שהדרך החלופית לא בהכרח מביאה לתוצאה יותר טובה ונקייה.

לכן, אתה צריך לשאול קודם כל את עצמך , מה יותר נכון לך, להמנע מלהתלכלך קצת במהלך חיפוש בת הזוג או לחיות חיי נישואים טהורים ומאושרים. אם בכל זאת תחליט שעדיף להמנע מלהתלכלך בשלב החיפושים , יהיה לך קשה יותר למצוא את בת הזוג, כי במגזר הלא חרדי שיש מעט מאוד נשים  כמוגם גברים שיסכימו להתספק בשידוך+תשאולים.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"