ואני ביקורתי, יצירתי. עושה המון דברים בחיים.
וביחד הבאנו כבר שני מתוקים.
הסבלנות שהייתה בי, הקשבה עמוקה, הכל נעלם בשטף החיים. בביקורת ובכעסים, על הבלגן, תחושה של חוסר השקעה, חוסר יכולת. קצת חנוק לי, ואני מסתדר טוב מידי לבד.
אבל אני רוצה לשנות, להפוך את החץ למעלה ולא יכול. הדיבור האינטימי נעלם. ואני עצמי אטום וקר.
איך חוזרים לדבר באמת? איך נהיים פחות ביקורתיים?
)