שמחה אינה תולדה של אירועים כאלו ואחרים- אם יהיה לי את זה ואת זה ואת זה אני אהיה כזו שמחה, בטוח. אין מצב שלא!
אלא תולדה פנימית של תחושת סיפוק ומלאות עם מה שיש.
וכדי להשיג תחושה כזו כדאי-
א. לא להיות נוקשים לגבי דברים שקרו לנו ובחוש הצדק המפותח שלנו אסור היה שיקרו. להשמיט מילים של "אסור היה לו לנהוג כך, מזעזע מה שקרה אתמול, נורא איך שהמצב הדרדר", מהלקסיקון התודעתי, ולהתחיל להשתמש במילים של 'אם זה מה שקרה, כך בדיוק זה אמור להיות'.
ב. להפסיק לקבע לנו איך העתיד אמור להיות, ולהתאכזב נואשות כשהתסריט לא מתממש. במקום מילים כמו "למה היא לא התקשרה? איך היא לא מדברת איתי? אני לא מבינה למה הוא לא חוזר אלי? ולמה אין לי הצעות?" להיות פתוחים לכל תרחיש, ולקבל את זה שבאינטראקציות עם בני אדם ועם המציאות לא מומלץ להכתיב מציאויות מראש. לא מומלץ להשתמש במילות חייב וצריך. אם אני אומרת "למה היא לא התקשרה", משמע כתבתי לה בתסריט שהיא חייבת היתה להתקשר. אבל היא לא חייבת. העתיד כל כך פתוח! אינסופי! תנו לו פשוט לקרות באופן בו הוא קורה. תהיו פלואידיים בטירוף. תזרמו, תהיו מים.
קל להגיד
קשה בטירוף ליישם
אני כותבת את זה בעיקר לעצמי
תכלס נשמע משכנע, לא?



