אהבה והתאהבות ומה שביניהם
אחד מהדברים שיוצא לי לשמוע הרבה משדכנים או אנשים שנשואים,
שההרגשות שאנו מרגישים לפני החתונה, זה התאהבות ולא אהבה.
האהבה - זה לא פרפרים בבטן אלא תוצאה של עבודה ונתינה שנעשית בעיקר לאחר החתונה.
וההתאהבות - זו תחושה שחולפת תוך זמן מה אחרי החתונה.
לכן, לפי דעתם לא באמת צריך שתהיה התאהבות לפני החתונה,
תגיעו לחתונה עם לב טוב, רצון לנתינה והבנה שיש עבודה לאחר החתונה ויהיה טוב..
אני לא בא לחלוק על ההגדרה, אני אפילו חושב שלפחות מבחינת ההגדרה הם מאד צודקים,
ואפילו מבחינת סיפור המציאות, שההתאהבות חולפת ובמקומה מגיעה אהבה אמיתית גדולה.
(אם כי לענ"ד, עדיין יש אפשרות לעורר מחדש מדי פעם את תחושת ההתאהבות באמצעות כל מיני פעולות
כך שזה יתן "חיות" לזוגיות..)
אבל אני כן בא לחלוק על ה-"לכן..", וטוען שיש צורך בהתאהבות לפני החתונה, וזה מכמה סיבות:
1. הקב"ה לא ברא סתם את הרגש של ההתאהבות.
ההתאהבות אמנם עלולה "לסנוור", אבל היא מעידה על פוטנציאל לאהבה.
זה מעיד על האפשרות לפתח רגש חיובי כלפי הצד השני.
זוג מאוהב שמגיע עם לב טוב, רצון לנתינה ונכונות להשקיע -
יש לו פוטנציאל יותר טוב להגיע לאותה אהבה אמיתית
מאשר זוג שהגיע עם אותם הנתונים רק שהם לא מאוהבים..
2. ההתאהבות זה ה-"טריגר" וה-"סטארטר" של הזוגיות,
מי שמאוהב יהיה לו הרבה יותר רצון לעבוד ולהעניק בזוגיות,
כי זה מרגיש לו טוב והרבה יותר קל לו גם לראות את הפירות של מה שהוא עושה.
מי שלא מאוהב, עלול להישבר הרבה יותר מהר, גם כי הוא לא רואה את הפירות,
וגם כי מלכתחילה הם בכלל לא יודעים שהם יכולים לפתח רגשות חיוביים זה כלפי זו.
כמובן שזוגות שלא מגיעים עם לב טוב, רצון להעניק ונכונות להשקיע,
לא משנה כמה הם היו מאוהבים בהתחלה, כנראה שהזוגיות שלהם תעלה על שרטון..
בקיצור, נכון שהרגש שקיים לפני החתונה (שנקרא התאהבות),
יחלוף לאחר זמן מה ולא הוא יחזיק את הזוגיות.
אבל בעיני אסור לוותר עליו, וזה מה שמאד יעזור להכניס את הזוגיות למסלול הנכון.
וזה גם אחד המדדים העיקריים שיש לנו לפני החתונה, כדי לבדוק פוטנציאל לאהבה.
אז לפחות בעיניי,
אל תקשיבו לשום שדכן או ללחץ חברתי או משפחתי שמופעל עליכם לוותר על ההתאהבות
(בהנחה שאתם מעוניינים בה).
תזכרו שגם אם הם צודקים בהגדרה ובסיפור המציאות, הם טועים בניתוח המציאות!!
אני שומע הרבה וגם נפתחים בפורום כאן ובעיקר בפורום של נשואים טריים
פוסטים של זוגות שנמצאים במצב מאד לא טוב.
ויש שני גורמים עיקריים שמובילים למצבים אלו.
או שאין הבנה במה צריך לעשות בזוגיות (הקשבה, הכלה, נתינה וכו'),
או שלא הייתה התאהבות ומציאת-חן מלכתחילה.
ללא שניהם ביחד, הסיכוי לזוגיות טובה ומוצלחת יורד משמעותית,
לכן, אל תוותרו על אף-אחד מהם!!
זה כמו שיש לא מעט מבוגרים ששכחו מה זה להיות ילדים,
הם יודעים שמשחקים זה שטויות, ושלאכול סוכריות זה עושה חורים בשיניים..
ולכן, מכיוון שהם יודעים מה באמת נכון (והם שכחו מה זה להיות ילדים),
הם ימנעו מהילדים לשחק ולאכול סוכריות..
ובסופו של דבר הם יגרמו לפגיעה התפתחותית וחברתית אצל הילד,
הם אמנם כביכול צודקים בהגדרה מה נכון, אבל טועים ובגדול בניתוח המציאות.
מעניין מה תהיינה התגובות,
בהצלחה לכולם!!
נ.ב.
אני אכתוב כאן דבר קצת חריף,
מי שמעוניין בזוגיות עם הרמוניה, כלומר שאם מבחינתו לא תיווצר הרמוניה - הוא ישקול להתגרש.
והוא מתחתן ללא התאהבות ו/או ללא מציאת-חן ראשונית, אני חושב שאפשר להגדיר אותו כפושע.
לסבל שהוא (יכל למנוע מראש והוא) גורם לאשתו, לילדים וגם לשאר המשפחה..
