אפורות ונוצצות כמו קצף ים באמצע סערה.

הוא רואה את הירח הדק, המואר, שמשתקף בצד ימין של העין שלה, באזור העמוק יותר של האפור.

כמו אבקת פיות באמצע סופת גשמים.

הוא מעמיק את המבט לתוך עיניה.

האישון שלה שחור, שחור כל כך עד שהוא רואה את כל הצבעים משתקפים בו, נותנים לו מן אי של שלווה בתוך כל האפור הגועש.

המבט שלה חודר ואמיתי, והוא רואה את השכבה השקופה והנוצצת שיכולה להיות דמעה.

הוא חוקר את העיניים שלה, מחפש נקודות נסתרות, רוכב על הגלים שבהן ונאחז במקומות הבודדים שהיא מאפשרת לו להגיע אליה.

כשהיא עוצמת את העיניים לרגע, הגלים כאילו נעלמים לשניה. אבל הוא יודע שזה רק השקט שלפני הסערה. כי כשהיא מביטה בו בחזרה הוא רואה את השמיים משתקפים באפור ונוצצים מדמעות, ותוהה לעצמו לעצמו איך העולם יכול להיות כל כך סוער וכל כך מלא תקוה בו זמנית.

אבל למה

למה מרגישה הכל יותר מדי

למה הכל כואב

למה הכל

למה

זה אשכרה העלה לי דמעות

לכתוב את כל זה

יצא ארוך

וזה אפילו לא כל מה שיש לי להגיד

ובאלי שהיא תבין

היא אמרה שהיא תגיב כשיהיה לה זמן

נראה מתי זה יהיה ומה היא תגיד

אבל פאק איך זה הגיע לזה בכלל

למה עלו לי דמעות

זה לא פייר. וזה לא כזה פשוט "לא להתייחס" ו"לשחרר" כמו שהיא אמרה

אופ

I don't know why I'm so scared about it

?It's gonna be okay, right

She said it's the first step

Kind of

And it is, but it's also not

I don't know how to explain this

Even to myself

I just want it to go well

After this I'm going to Jerus and I hope it will help

I'm so confused but also know what I want and it's scary like hell and I'm kinda freaking out

I have nothing to worry about

?Right

God

I know I'm mad at you

But please show me this is okay

That I'm loved

And I'm not something disgusting like I feel

I need to accept this and why this is so hard

Oh god

I hate this

Why am I so anxious about it

It's gonna be alright

?Right 

ככה

למה תמיד זו מיכל

מה יש שם שזה קורה

אל תוותרי אהבה שלי

אל תוותרי

אל תתייאשי

עוד לא

עוד קצת

רק עוד קצת

תיכף יהיו מים מתוקים

מים מלוחים

אל תשכחי

זה מים מלוחים

את מופתעת כל פעם מחדש

פשוט תזכרי את זה

זה מים מלוחים

זה לא הדבר האמיתי

עוד יהיה לך מים מתוקים

הרבה דברים קרו מאז שהייתי פה פעם אחרונה

נולד לי אח

סיימתי קקצ

קיבלתי תפקיד

התחילה המלחמה

קיבלתי שיבוץ מעולה למחזור הבא

התפרקתי

והייתי מאושרת

ואז התפרקתי

והייתי מאושרת שוב

והמלחמה הזאת אין לה סוף

רק עבודה נון סטופ

כבר 3 חודשים שהחיים לא אותו דבר

הכל הפוך, ומפרק

וגם הכל מאושר.

אני לא יודעת איך נפלה בחלקי הזכות להיות איפה שאני היום

במלחמה שקורית היום

ולהיות חודש הבא

במקום שאפילו לא יכולתי לחלום עליו.

ולפעמים המלחמות בתוכי מתפרצות

אבל הם תמיד חוזרות

ויש מספיק אנשים שאני אוהבת

ושאוהבים אותי

אני מקווה.