הרי אף אחת לא היתה בוחרת להשאיר תינוק ללא השגחה כדי לצבור כוחות

אז למה שלא ידעו את האמת- שלהשאיר בתינוקיה זה כמעט כמו להשאיר לבד?

עדיף שידעו את זה ומכאן- שכל אחת תבחר

אני אגב מזדהה עם כל מילה שלה, מנסיון אישי שלי.

כל אחת יכולה לבחור מה שטוב לה ומתאים לה אבל לא מתוך הדחקה של מה שבאמת קורה עם התינוק שלה בתינוקיה.

בני גילו ובהשגחת מבוגר אוהד.. ונכון את צודקת גם כששולחים ילד לגן או בי"ס חובה להמשיך לפקוח עיניים ולבחון היטב האם הכל בסדר...

א-ב-ל לא זה לא טבעי שתינוק שנולד יורחק מאמא שלו!!! זה לא דרך העולם ולתינוק שרק נולד אין כוחות להתמודד עם הפרידה הזאת!!!

זאת האמת!!

גילוי נאות- כשילדתי את הילדים הראשונים שלי, המילה ביות נראה לי עדיין לא נוצרה אפילו.... ועדיין היה לי קשה לראות את תינוקי בוכה כשהגעתי לתינוקיה ולרוב התינוקות היו איתי, אבל התחושה היתה שאיכשהו בבי"ח התינוק שייך' למערכת ואני סוג של אורחת שעושים לה טובה...

והיום? ב"ה היום האמהות (והאבות) התעוררו לאבסורד שבעניין!! הרי יום אחרי השיחרור כבר לא יעלה בדעת אמא נורמטיבית להשאיר תינוק מאושפז בלי השגחה לאורך הלילה...אז מה פתאום באשפוז המיידי אחרי לידה??

נכון זה מאד מאד קשה.. ואני חושבת שחובה שיאפשרו מלווה צמוד לכל יולדת כל שעות היממה (מלווה אחד לא חמולה מפריעה ורעשנית..) כדי לעזור לה להתמודד עם הצרכים שלה במנוחה ובכלל צרכים טבעיים... 

צריך למצוא פתרונות למנוחת היולדת

אבל הפתרון הוא לא להשתיק את האמת הכואבת שהתינוקות נמצאים במקום שלא טוב עבורם, חד וחלק... ונכון לפעמים צריך לעשות את הבחירה הפחות טובה עבור התינוק כי אין ברירה והאם לא מסוגלת לתת לו את הטיפול הטוב ביותר עבורו, אבל לפחות צריך לעשות זאת בעיניים פקוחות . כמו ששולחים תינוק למעון אין צורך לפצות את עצמנו בתואנות שווא ש'זה הכי טוב לתינוק' לא זה לא הכי טוב לתינוק.. אולי זה הכי טוב לו כי זה במכלול המשפחתי טוב עבור המשפחה... אבל אין ספק שתינוק קטן ירוויח בחיק אמו האוהבת על פני כל מעון או מטפלת..

(אגב, נראה לי (ואולי יתקנו אותי) שדוקא בבתי החלמה דוגמת טלז סטון, יש יותר טיפול מסור בתינוקות, האמנם? מי שהיתה אשמח לשמוע...)

בכל מקרה ילד בריא יש לו רזרבות על מנת להתמודד עם המערכת יותר מאשר תינוק שק נולד...

ובכל מקרה בגלל שיש בעיות במערכות נוספות, נתחיל לפגוע בילדינו כבר מרגע הולדתם?????

חינוך בייתי מורכב וקשה פי כמה מאשר אפס הפרדה- ביות מלא

וברור שגם לי יש דברים שאני מזניחה או מדחיקה וודאי וודאי שאני לא מושלמת

אבל, כשאני נחשפת למידע ש"הורס לי את ההדחקה" אני רואה בזה אות משמים שאני צריכה להתייחס לעניין הזה, להתפלל לה' שייתן לי את הכח והיכולת לעשות את הדבר הנכון ולא מתרעמת ותוקפת את מי שהאירה את עיני שהיא כביכול "כופה עלי את דעותיה" כי היא לא. היא רק מציפה את המציאות ואני צריכה להתמודד.

בית ספר זה מציאות, לצאת לעבוד או לשלוח למעון זה כורח המציאות בדר"כ ואנחנו רק יכולים להתפלל ולהשתדל לעשות את המיטב שביכולתינו.

הגבתי לאותה אחת שהתעצבנה שמספרים לה מה קורה בתינוקיה. ואולי גם באמת התנסחתי בנימה לא כל כך נעימה ועל כך אני מתנצלת. 

אבל אני האחרונה שכופה את דעתי וכשחברה משתפת אותי בקושי שלה להשאיר תינוק בתינוקיה ובוחרת בזאת בכל זאת כי קשה לה עם ביות אני מאד מכילה ומראה לה את הצדדים האחרים שיעזרו לא להרגיש רגשות אשמה.

אבל מי שבתמימות חושבת שבתינוקיה מטפלים לה בתינוק והוא מרגיש בטוח ונחשפת כך או אחרת למידע איך זה באמת מתנהל - כבר לא יכולה להמשיך לעצום עינים לזה. יכולה לבחור להשאיר בתינוקיה בכל זאת וכל אחת יש לה את השיקולים שלה. זה בסדר גמור. אבל שלא תתנפל על מי שהרס לה את התמימות, למרות שזה לא נעים.

איך אני עושה את זה - פשוט: לא נכנסת לשרשורים בנושא. לא קוראת טקסטים שלא בא לי עליהם.

אבל לא יעלה בדעתי לבקש ממי שכן מתכתבת בנושא שלא תכתוב את דעתה... בחירתי מה לקרוא ומה לא.

ולכן גם לא יכולה להתייחס לתוכן דבריך (כי לא קראתי אותם)

מאחלת הצלחה וסיעתא דשמיא לכל אחת בבחירותיה.

וזה בהחלט כולל את מערכת החינוך.

ושוב, מה את משווה בין האפשרות ליישם חינוך בייתי לביות? השני אפשרי הרבה יותר, ואם המערכת תתכוונן אליו יותר הוא גם יהיה קל יותר.

את ממש לא היחידה שהיית בתינוקיה אגב, גם אני הייתי ולא ממש התלהבתי

אבל בשעתו זה מה שהיה מקובל, ואלמלא שהאירו את תשומת ליבי ועיניי לאבסורד שבדבר, אולי לא הייתי מתוודעת לבעייתיות שבמצב הבלתי טבעי הזה.

ב"ה שיש  נשים אמיצות שמוכנות לומר ולהסתכל למציאות בעיניים.

ושוב, אני בעד גם במקרים של חינוך.

כן המציאות לא תמיד נעימה, אבל רק כשמתמודדים איתה באמת, מצליחים לשפר אותה גם אם לא מגיעים למציאות אידיאלית.

לחיים היא המשמעותית ביותר!! לגבי השעות/ימים ראשונים אני בהחלט חושבת שאין דרך לכמת..

אבל למה את חושבת שפגיעות אחרות מצדיקות את הפגיעה הזאת שאפשר למנוע אותה בקלות רבה, ויודעת מה? רוב האמהות כשהן מתוודעות לעניין וההגיון שבו מסכימות איתו די בקלות כי הוא מסתדר להן עם ההגיון.

אגב, הרבה כתבו כאן ואני בתוכן שאפשר לנסות ואם זה קשה מדי להפסיק... אבל למה שלא לתת לפחות סיכוי?

כמו חברות, תעסוקה מגוונת, הפעלות ריתמיקה וכו'...

לא נראה לי שעם כל היצריתיות מישהו יכול לטעון שיש רווח כל שהוא לתינוק עצמו(כלומר לא רווח עקיף שאמו תנוח וכו') בהימצאות בתינוקיה...

תינוקייה היא מדגרה טובה לחיידקים - נמצאים שם ביחד הרבה פונדקאים שמערכת החיסון שלהם חלשה.

בביות התינוק צמוד לאמו, שהיא בעלת מערכת חיסון בוגרת. וכשהיא נחשפת לאותם מחוללי מחלות שהוא נחשף אליהם - היא מייצרת עבורו את הנוגדנים המדויקים שהוא זקוק להם.

תינוקייה היא מדגרה טובה לחיידקים - נמצאים שם ביחד הרבה פונדקאים שמערכת החיסון שלהם חלשה.

בביות התינוק צמוד לאמו, שהיא בעלת מערכת חיסון בוגרת. וכשהיא נחשפת לאותם מחוללי מחלות שהוא נחשף אליהם - היא מייצרת עבורו את הנוגדנים המדויקים שהוא זקוק להם.

ניסית פעם להתקרב לגור חתולים ליד החתולה שזה עתה המליטה? ככה נראה אינסטינקט אימהי אחרי לידה ואין מישהו אחר שיטפל לך בתינוק באמת, לא אחזור על ההסברים של מה שקורה בתינוקיות. אמרו פה מספיק.

לא בטוחה שזאת ההגדרה הנכונה. אולי זה תלוי ילד...
הם ישנים הרבה אבל גם הרבה יונקים ועל הידיים. וישנים לאו דווקא בלילה.

אפס הפרדה לא יצא לי להיות. אבל בביות כן.
זה לא קל אבל הכי טבעי שהילד יהיה עם אמא שלו.

ככה שגם אם זה קשה- זאת המציאות ואיתה מתמודדים

תפרים לדעתי זה גורם קושי מאוד משני, זה קושי "מהצד" לא הקושי העיקרי

אני למשל לגמרי לא נעזרת באחיות כי לא צריכה ב"ה. כך היה גם אחרי לידה ראשונה. ביות מלא תמיד (חוץ מלידה ראשונה שלא הסכימו ובשעות הלילה חייבו אותי לשים את התינוק בתינוקיה אבל קראו להנקות)

הבאתי לו מהבית בגדים שנפתחים מקדימה (ולעצמי ביקשתי כמה חלוקים מחדר לידה, כי במחלקת יולדות החלוקים סגורים מקדימה), וככה יכולתי שעות לשים אותו עליי במגע עור לעור. היה גן עדן!! אני זוכרת את האחות שנכנסה לחדר וראתה אותי איתו ככה, קורנת מאושר, ואמרה: וואו, זה נראה כל כך נעים. גם כשבאו לתת לי איזו זריקה נשארתי איתו עליי, בשכיבה. תענוג!

ממש חידדתם דברים.

לצערי הבנתי שבמאיר אפס אפרדה זה אפס הפרדה, ואי אפשר להשאיר לתינוקיה אלה אם כן יורדים לביות מלא או חלקי. מצד שני שם יש חדרים פרטיים ובלניאדו זה שתיים בחדר (מופרד בוילון כאילו?)

איך אפשר מלווה 24/7, יש שם עוד מיטה??

מתי אני צריכה לציין את הבחירה באפס הפרדה? ברגע הלידה?

שוב תודה ממש

שבלילה התינוק לא יכול להיות איתך. ואם חשוב לך להשגיח עליו את נאלצת לבלות את הלילה בחדר הנקה שבמתחם התינוקיה, את לא יכולה לקחת אותו לחדר שלך. זה יכול להיות מאד לא נח.

בביות מלא אין שום בעיה עם שירותים או מקלחת - או שהם גדולים מספיק בשביל להכניס את התינוק איתך או שאת יכולה לבקש מהאחיות לשמור על התינוק בזמן שאת מתקלחת. זה לא נקרא "ביות חלקי"

*מאירה את עיניך כדי שלא תמצאי את עצמך בביות חלקי, מעונינת בתינוק בלילה בחדרך ולא יכולה.

ממליצה שתעשי ככה-

א- לכי על אפס הפרדה וביות מלא, כי ברור שזה הכי טוב לתינוק.

ב- תעשי כל מה שאפשר כדי לעשות את זה קל עבורך. מלווה צמודה (רצוי אישה, לטובת המאושפזות האחרות), ולא להתבייש לבקש ממנה כל דבר - שתחתל, שתביא לך אוכל מהחדר אוכל (אפילו אם המגישות לא מתות על זה...), וכו' וכו'. על מקלחת אני מציעה לוותר. גם ככה לא הכי בריא להם מקלחת ביומיים ראשונים.

ג- אם עשית את כל הנ"ל ואת רואה שבכל זאת זה יוצא לך קשה, קשה מדי - תגידי שהתחרטת על הביות המלא ותשימי בתינוקייה בלב שקט. את ההשתדלות שלך עשית, ורבש"ע מנהל את העולם ובע"ה יהיה עם הקטן ויגן עליו מכל רע. זה שיעור חשוב להורות שלא תמיד אנחנו מסוגלות להגשים את האידיאל. העיקר שמשתדלים, בגבולות היכולת והמאמץ הסביר.

אל תסיקי ממה שכתבתי שזה חייב להיות קשה נורא. זה יכול להיות גם ממש קל וכיף. אבל א"א לדעת מראש.

את צרכי התינוק.

אנחנו כציבור יולדות צריכות לדרוש את האפשרות הלגיטימית הזאת כאופציה.

זה הפיתרון שנותן מענה נפלא ליולדת, חיסכון מקסימלי בכח אדם לבית החולים, ודורש מסירות רבה ממישהי במשפחה.

אבל לי אין את מי להביא!! ולעוד הרבה נשים אין!

ולהביא אמא מבוגרת ממך שתשב כל הלילה על כורסה ולא תוכל לישון נורמלי, בעיני זה לא כיבוד הורים.

זהו, גמרתי להתרגז על השטות הזאת.

צריך להבין שזה נפלא אבל זה לוקסוס שלהרבה אין אותו.

פיתרון אמיתי היה אם העומס על בתי החולים היה נמוך יותר והיה יכול להיות סיוע צמוד יותר מהאחיות.

דרך אגב אני הייתי ביולדות א' בשעצ והיה לא עמוס בכלל, התינוקיה היתה רגועה ונפלאה. הייתי שם הרבה וראיתי. רק כשעזבתי היה פתאום עומס והיו בכיות. ואישית לא יכולתי לקום בכלל ביום הראשון וגם אחרי כן הייתי חלשה נורא. בקושי הלבשתי את הפשושית ביום השחרור, הייתי כולי מזיעה וכמעט מעולפת רק מזה. אז נמאס לשמוע מכמה זה נורא לתינוקות. ב"ה שיש את השירות הזה בבתי החולים, וזה יהיה גרוע מאד אם כולם יבטלו את התינוקיות ויסמכו על הסיוע של משפחת היולדת.

ועכשיו כולן פה תגדנה את בסדר, לא היתה לך ברירה, לא יכולת.. אז לא, אני בסדר כי ראיתי שגם בתינוקיה היה בסדר.

מישהו/מישהי שיהיו איתן, כמו הרבה מאושפזים אחרים בכל המחלקות בביה"ח.

 פעם לא הרשו למלווים בכלל להיות עם החולים במחלקות השונות והיום הצוות הרפואי מעודד את זה ומסתמך על המשפחה. 

אגב בעיני זה תפקיד המשפחה יותר מאשר תפקיד הצוות.. גם פעם כמו שהזכירו את זה, החמולה היתה מתגייסת לעזור ליולדת. אני חושבת שצריך להחזיר את המשפחה לעניין, וכמו שכתבו כאן מדובר על יומיים בסה"כ אז לדעתי אפשר להסתדר... עם משפחה /חברה או אפילו מישהי בתשלום כמו שכתבו.

אגב במצב כזה הצוות יוכל באמת לעזור למי שאין לה אפשרות ומשפחה להיתמך בהם.

אבל שוב, בעיני מדובר בנורמה חברתית , אגב נורמה שצריכה להימשך גם לבית היולדת במשכב הלידה.

בואנה נסתכל רגע על ההיסטוריה של הלידה בכלל,

בעבר הרחוק לידה היתה אירוע משפחתי/קהילתי, היו נוכחים/נוכחות בו נשים ואנשים הקרובים ליולדת  והיא היתה מוקפת בחברה  תומכת בכל זמן משכב הלידה.

אח"כ האירוע הפך להיות רפואי והרופאים השתלטו עליו והתאימו אותו לנוחות שלהם. ואז היולדת הפכה למספר והמשפחה הוצאה מהתמונה.

  לא הרשו למלווה ללוות את היולדת בחדר הלידה!!! הייתן מאמינות?? בזמן שסבתא שלי ילדה היולדת הוכנסה לחדר הלידה לבדה!!! אף אחד לא חשב שהמשפחה צריכה ללוות אותה בפנים, הלידה היתה אירוע רפואי ששייך לרופאים בלבד, כמו אגב כל המחלקות כפי שהזכרתי. יש ספר של הנס פאלדה שמתאר את האימה שבמצב הזה (איש קטן מה עכשיו) בעיקר אגב מעיני הבעל שפשוט הודר מהבמה כאילו התינוק לא שייך גם לו...

כולנו מכירים אגב את הסיפור על האחות שיוצאת להודיע לאב הטרי על התינוק שנולד לו...

אצל אמי וחמותי שתחיינה, זאת היתה התפיסה בלידותיהן הראשונות ובלידות האחרונות המצב השתנה מעט..

אצלי בלידות הראשונות המצב השתנה עוד מעט.. הרשו רק לבעל להיות שותף בלידה ואם היולדת רצתה מלווה נוסף הבעל היה צריך לצאת, או להישאר בגניבה...

התינוקות היו 'שייכים' לתינוקיה ואוי ואבוי אם היית משאירה את התינוק בחדר בשעת ביקור... התירוץ היה שיש מבקרים והם מלאי חיידיקים... (לא, כי התינוקיה  ובי"ח בכלל הם ממש מקום סטרילי... <צ>)

ב"ה היום המצב טוב לאין ערוך וזאת בעיקר בשל תגובות ששיקפו את המציאות המעוותת על ידי נשים אמיצות שקראו לא עוד.. החזירו לנו את הלשיטה והזכויות על גופנו ועל הלידות שלנו!! החזירו לנו את השליטה והזכויות על התינוק שלנו!

כל העניין הזה הוא עניין תפיסתי תרבותי, וככל שהמודעות לנזקים שקיימים במערכת הנוכחית, תגדל, כך המצב ישתפר כמו שקרה עד עכשיו.

הגדול שלי כמעט בן 16 ב"ה, והקטנה בת שנה וחצי ב"ה, אין שום קשר בין סגנון הלידה שהיתה לי בלידה הראשונה לזאת של הקטנה. בלידה הראשונה לא הרגשתי שיש לי זכויות להבין מה קורה ומה נעשה בי. רציתי לעשות מקלחת אך המיילדת טענה שזה 'ביזבוז מים' ואמרה לי לצאת אחרי כמה דק' למרות שהמים הרגיעו את הכאב, המיילדת אמרה בואי קחי אפידורל במקום... ואז השכיבו אותי במיטה וסאלמת... כמה נוח לצוות! ב"ה והרבה בזכות נשים יקרות ואמיצות שסללו עבורי את הדרך התפיסה שלי לגבי לידה וזכויות היולדת והתינוק כ"כ השתנתה עם השנים, שבלידה של הקטנה ילדתי בבית לאחר שהבנתי שזה הדבר הנכון ביותר עבורי ועבור ביתי ולא, אני לא חושבת שלידה בייתית מתאימה לכולן... ולכן אני בעד התאמת ביה"ח לצרכי היולדת והתינוק כמה שאפשר. ובע"ה כמו שהמצב הלך והשתפר הוא ימשיך וישתפר, אבל רק מלמטה, עם מודעות ציבור היולדות לזכויותיהן.

(אגב, רק כדי להראות שמדובר בתפיסה תרבותית,  כשיש סב חולה בבי"ח לדוג' המשפחה לא עושה משמרות בביה"ח?  גם כשמדובר באישפוזים ארוכים, רוב המשפחות תתגייסנה להיות סביב השעון אצל הסב החולה... וכשמדובר ביולדת מדובר רק בשני לילות! וביום היא לא חייבת עזרה צמודה כל הזמן...)

המשפחה כבר לא משפחה אם מישהו בבי"ח?? באמת שאני לא מבינה, בעיני זה הכי טבעי בעולם שהמשפחה תהיה נוכחת ומעורבת, כיבוד הורים זאת מצווה של המשפחה לא של הצוות, וזה שאדם מאושפז לא מפקיע אותו ממשפחתו.

לעולם לא יהיה מספיק כח אדם כדי לתת לכל איש ואיש את מה שהוא באמת זקוק לו.. אלה סתם חלומות אוטופיים בלתי מציאותיים..

אם יהיה מספיק כסף במערכת הבריאות אישית אני מעדיפה שיפנו אותו קודם כל למיטות אישפוז נוספות שחסרות, אח"כ לתרופות נוספות לסל הבריאות ועוד טיפולים חדשים ומצילי חיים שנותרים בחוץ.

אני לא רואה שום סיבה למה שהמשפחה לא תהיה מעורבת. נכון זה קשה מאד מאד לעיתים, אבל זה המצב, זה לא נגזרת של חוסר כוח האדם אלא של המצב שבו מישהו חולה.

מקסימום צריך לשפות את המטפל הסמוך לחולה דרך ביטוח לאומי על חשבון שעות סיעוד וכו', ואני בהחלט בעד שביטוח לאומי יממן דבר כזה.

לגבי התגייסות ליולדת, בעיני שוב זה תפקיד המשפחה והחמולה, ואולי עצוב שזה הפך להיות מופרך כ"כ בעיני החברה המערבית, עד כדי כך שאת מרגישה כאילו הצעתי לך להיות נזקקת ח"ו, בעוד שמדובר המהלך טבעי נורמלי ובריא שב"ה כולנו חלק ממנו, כך היה מאז בריאת העולם וכך ימשיך בע"ה. חבל שהפכנו מנוכרים כ"כ לאנשים הקרובים לנו ביותר, המשפחה שלנו.

אף אחת שילדה ונסמכה על ידי משפחתה בעבר לא הרגישה 'חולה' או 'נתמכת סעד' האלא פשוט 'יולדת' וזה היה הכי טבעי ונרומלי שכולם יעזרו לה ויתגייסו לשם כך, כולם גם ידעו שבע"ה זה גלגל, וגם הן או בנותיהן תזדקננה לזה ואותה יולדת במצב אחר תהיה דוקא במעגל התומכות.

ונכון, אני גם חושבת שיש יולדות שצריכות  ליווי יותר צמוד, אם כי לאו דוקא 24/7 רוצה להגיד לך שהסתדרתי עם התינוקת שלי לבד אחרי הלידה מצוין (בבית) ונזקקתי לבעלי רק כדי שאוכל לישון מדי פעם.. אבל אני בהחלט לא ישנה 24 שעות ביממה... אגב, את חושבת שאחרי היומיים האלה היולדת כבר מסוגלת 'לעמוד על הרגליים'? אם זה המצב ביומיים הראשונים, לא נראה לי שאותה יולדת נהיית פופאי בין רגע כשהיא חוזרת הביתה, ומה אז?

הלואי שנוכל לשוב ולהיות משפחתיים וקהילתיים יותר כמו שהיה בעבר, אם יש משהו שהקדמה הרסה זה את הדבר הבסיסי והנחוץ הזה.

שלו (מדברת על קשישים), אחרת הוא יכול לרצות כוס מים ואף אחד לא יביא לו במשך שעות עד שיגיע בן משפחה, או וזה נורא יותר- ישימו לו טיטול (למרות שאין צורך פיזי) כי אין כח וצוות לקחת אותו בכל פעם לשירותים...

עוד כמה מחשבות פזורות על הורות וחסד

"זה לא קשור לטובת התינוק או לא אלא לזה שהשירות הרפואי בארץ אמור להיות נגיש במידה שווה לעשירים ועניים, לכאלה שעלו לארץ לבד ואין להם פה הרבה משפחה ולכאלה שההורים שלהם מבוגרים יחסית וכו'.

אי אפשר לדרוש שירות רפואי ציבורי שווה לכולם וגם לדרוש לוקסוס ורמת שירות גבוהה. שירות ציבורי מעצם היותו כזה, הוא עממי, ועונה על הצרכים הרפואיים הבסיסיים . אף אחד לא חייב לך כלום.

ולחשוב שאנחנו חיים בעולם שבו כולם שווים וכולם מקבלים שירות או טיפול זהה- זה קצת נאיבי...

גם זקנים וחולים מטופלים בד"כ לפי כמות הכסף שהם יכולים להזרים. 

1. אישפוז נצרך והכרחי לצורך קבלת שירות רפואי שלא ניתן לקבלו (בשלב זה) בבית החולה.

לכן מבחינת הצוות בבי"ח, אישפוז (בכל המחלקות אגב) כולל בעיקר פעולות רפואיות כמו לקיחת דמים/ מעקב אמצעות מכשירים כמו א.ס. וכד'.

מניסיוני אישפוז בכל המחלקות לא רק ביולדות אינו כולל כלל טיפול שוטף. במחלקת נשים לא חלמו להביא לי את הקערה כהקאתי את נשמתי והייתי חלשה כמו זבוב .. במחלקה הכירורגית אחרי ניתוח לא חלמו לעזור לי לקום לשירותים...  אלמלא שהיה לידי בן משפחה אוהב באותו זמן הייתי נשארת לבדי ו/או שהייתי מסתדרת או שלא... 

אולי זה בגלל שכבר הפנמתי את מצב הרפואה בארץ, אבל בעיני זה מצב תקין. בי"ח נועד לפעולות רפואיות, לגבי השאר החולה צריך את המשפחה שלו, בדיוק כמו בבית אגב, גם אם הייתי בבית באותו זמן, הייתי זקוקה לאוהבי.

אז בעיני מי שחושב שהוא 'מאשפז' את יקירו בבי"ח (או בבית אבות למשל ) וכעת הוא יוצא לחופשה מכל המחויבות שלו כלפיו, טועה. אותו מאושפז לא יקבל את מה שהוא זקוק לו ובעיני זה בסדר כי  זה לא מתפקדי הצוות הרפואי ואין באפשרותו לתת לו זאת. 

רפואה ציבורית זה אומר שתרופות יהיו בזול, שבדיקות לא תעלנה כסף, שאישפוז בלית ברירה, לא יעלה כסף, ניתוחים ועוד ועוד... וזה קיים בארץ. יש מה לשפר ברפואה הציבורית ובעיני השיפור צריך להיות בתחום הרפואה כמו שכתבתי עוד תרופות עוד טיפולים חיוניים לכל. 

בעיני לקחת כסף חיוני מתחום שירותי הבריאות ולהפנות אותו לפעולות שגם משפחה יכולה לעשות, זה בזבוז משווע של כספי ציבור. הרי תרופות חיוניות עם כל הרצון המשפחה לא יכולה לייצר בעצמה, אבל סוג של סיעוד- כן.

בעיני בי"ח לא 'צריך לקחת אחריות' על המטופלים שלו אלא מבחינה רפואית. לדאוג שיקבלו את הטיפול הרפואי הטוב ביותר- זה כן, לגבי השאר אין זה מתפקידו.

אגב, דוקא מהפן הזה יש פחות חשיבות לעשירים ועניים, כי לפעמים דוקא במשפחות חסרות אמצעים, יש הרבה אהבה ואכפתיות ותמיד תראי מישהו מבני המשפחה ליד הסבא הקשיש. 

נכון זה יוצר פער בין אלה שיש להם מעטפת חברתית לאלה שאין להם, וזה באמת עצוב מאד, אבל כפי שכתבתי אם רוב החולים יהיו עטופים ע"י המשפחות שלהם, אז הצוות יוכל להעניק יותר למי שבאמת אין לו. 

2. לגבי זה שכתבת- מי שמרגישה מעולה אחרי לידה, אז אני לגמרי לא מאלה. ההריונות שלי מאד מאד קשים ואני חלושה ביותר אחרי  לידות. לוקח לי חודשים להתאושש ולחזור לעצמי. אבל תינוק קטנטן לא דורש הרבה פרט להנקה וזמן יחד עם אמא שלו... להחליף טיטול  זה באמת לא כ"כ קשה, ואין שום חובה לרחוץ אותם בימים הראשונים כמו שכתבו כאן...

שוב בעיני, זה עניין של תפיסה, אגב, בילדי הראשונים כמו שכתבתי, לא יודעת אם קראת כאן למעלה, גם התפיסה שלי היתה שונה.. וכאמור בזכות נשים יקרות מפה, הפורום הזה, התפיסה שלי השתנתה אט אט, וגילית עולם חדש ומופלא שדוקא מתאים לי מאד לערכי הכלליים.

לפעמים כדאי לנסות לראות מה נכון בגישה שונה משלי, פעמים רבות מרוויחים מכך.

בבקשה, אל תקראי את זה בנימה מתנשאת, אני מתכוונת מכל הלב, תנסי לקרוא את כל מה שכתבו כאן בשירשור לא מתוך עמדה מתגוננת כאילו מאשימים אותך שאת אמא לא מספיק טובה. להיפך את אמא נהדרת!!! ומספיק שתשכבי עם התינוק שלך במיטה רוב היום בבי"ח כדי שתספקי לו את מה שהוא זקוק לו... אותי זה מאד מאד העצים כשהפנמתי את זה. התינוקי הקטן הזה בסה"כ זקוק לקרבה שלי ואז הכל (או הרוב) בסדר גמור מבחינתו. דבר כ"כ מדהים! אי אפשר לשחזר את זה בגיל יותר גדול  (ואני מתכוונת לגדול)  לצערי...

למה התינוק צריך השגחה שאני רגע נכנסת להתפנות אם הוא נמצא במקום מוגן?

לחדר האוכל הוא גם יגיע איתי?

למה קשה בלי מלווה? רב הסיכויים שבעלי לא יהיה נוכח תמיד ולא תמיד יהיה מישהו

כל כך עצבן אותי שבאו לבקר אותי על הבוקר שאחרי הלידה, עוד אפילו לא התקלחתי 

אנשים- טקט!

אני דווקא ממש ממש שמחתי שבאו לבקר אותי בבוקר אחרי הלידה (ילדתי ב 21 בלילה)

ועדיין מסכימה שכדאי לשאול ברגישות את היולדת אם זה מתאים לה

רק שתדעי שיש היום נשים שמתעסקות עם זה

במכון פועה ובעוד ארגונים

זה הכי מובן הקושי שלך

ממליצה לך לחפש מישהי כזאת שתרגישי בנוח

לתחתונים

במיוחד שבמקרה שלי זה כל הזמן

באמת שבחצי שנה האחרונה אולי חודש וחצי במצטבר היינו מותרים

נשמע קשה כל כך!

אולי כדאי לך לעבור לגלולות?

אני עם יסמין, ומצרפת חפיסות וחודשים ברצף אני בלי מחזור. אם את גם ככה רוצה למנוע זה יכול להיות פתרון טוב

אני לא רוצה למנוע

ועוד OCD והרבה טבילות והרבה שאלות. ממש חיבוק ענק זה סיוט נוראי.

אני רואה שכתבת שאת לא מונעת, את בבירור רפואי כלשהו על מה הדימומים? אני לא מבינה בזה רק מעלה, מניחה שכבר חשבת על זה.

הלוואי שייגמר כבר במהרה, וכל המתח הזה ילך איתו.

כרגע אומרים לי שזה תגובה של הגוף אחרי התקן הורמונלי

אבל כברו כמה חודשים והדימומים התחילו עוד עם ההתקן

לק"י

מכירה אישית את מי שפרסמה, ומניחה שהיא חלק מהתוכנית (אשה מקסימה):

בעיקר מזדהה עם האובססיה בהכנה

לוקח לי שעות

אשמח לדבר. 

וגם אני מכירה את המי שפירסמה את התוכנית "ותמצאנה", מומלץ.

האמת כרגע שOCD זאת הבעיה הקטנה

אני רוצה לטפל בזה בלי קשר

אבל גם בלי זה יש כאן חתיכת התמודדות 

אני רק אתן לך חיבוק חזק חזק חזק!!!!

מבינה עד כאב עד כמה זה קשה וכואב

הרגשתי את זה על בשרי יותר מדי...

אני בימים כאלו הייתי מפצה את עצמי באוכל שווה, קניות מפנקות, מזמינה סל מפנק בשיין (גם אם את רובו החזרתי)

היינו יוצאים למסעדה, לטיולים. מנסים להיות הכי ביחד בכיף שיש גם אם זה מרחוק.

הלוואי והייתי יכולה להסתכל לך בעיניים ולהגיד לך- עוד יבואו ימים טובים.

הם יבואו בעז"ה,

אבל כרגע, אני יודעת עד כמה החור שם עמוק ושחור

אתפלל עלייך שתזכי לטבול בקרוב בבריאות, שבמחה , בקדושה ובטהרה, ללא שום עוגמות נפש בדרך

ותזכו לשפע ברכה והצלחה.

זוכרת אותך

וזה ניסיון שבאמת אין לי מושג איך הצלחת לעבור

 מרגיש כאילו האמצעי מרחיק מהמטרה... (גם אם איננו יודעים את טעמי המצוות)

אני לא רב מן הסתם, אבל חייבת לציין כשקוראת אותך:

לא יודעת מה את כן היית שומרת בעבר (כשאת אומרת שאז שמרת פחות), אבל "ליבת האיסור" מצומצמת משמעותית ממה שנהוג היום, כמו שאת בטח יודעת, ואם זה מביא לכל כך הרבה כעס, ובלשונך "שנאה", ומרמור - הייתי משתפת את בעלי בעשיית חושבים שוב בעניין הזה, ושוקלת לחזור במקרה הייחודי שלכם לשמירת "ליבת האיסור" ולו לתקופה מוגדרת. ההתחזקות שלו לא אמורה לפגוע ככה בזוגיות שלכם.

בטח כשזה נוגע להלכות טהרת המשפחה

לבי על פותחת השרשור

היא מתארת מצב כואב מאוד!

והלוואי וימצא פתרון

אבל ממש להזהר עם עצות הלכתיות בתחום

בטח באופן פומבי

מי שרוצה יש לו לאן לפנות ועם מי להתייעץ

ובעיקר שולחת חיבוק

מאחלת שכנגד כל הצער תזכו לשפע ברכה 🙏🏻

היא לא פירטה פה. אבל הגיוני שיש צבע אוסר, גם עם הרב הכי בקיא בעולם.

מה שכן, אם הוא לא רב עם ניסיון רב, אז אולי באמת שווה להתייעץ עם רב מנוסה.

אז בהחלט להחליף רב.

כתם לא אמור לאסור.

רק על עד.

אבל ברגע שמצלחים לטבול אם יש רב שיכול להתיר להם לא ללבוש תחתון לבן אין שום סיבה בעולם לאאסר מכתמים

לא משהו שאפשר להתיר

לפעמים אני חושבת שזה איזה תיקון על תקופות שלא הייתי שומרת

אם אתם רוצים למנוע ותהיי במצב של עצות,

ייתכן ויש לי עצה בשבילך.

(ייתכן כי אי אפשר להבטיח אם זה יעבוד אצל כל אשה)

מבינה אותך מאוד!

באמת אין לי מה להוסיף חוץ מזה שזה סיוט ושאני מבינה אותך. באמת שנסתרות דרכי ה'

אולי אפשר להבא לצרף מכתב עם הסבר שלך. כך הדריכו אותי, מפרטת ממש איזו בדיקה זו, וֹאם כאב לי נגיד כשבדקתי, וכמה זמן כבר ננסה,  ומתי ההתקּן הוצא וכו וכו כל מה שיכול להיות קשור.

ואת ככ גיבורה שכבר 3 חודשים מנסה שוב ושוב בדיקות.

בהצלחה ושתזכי להנות בחוש (-להרגיש ממש) משכר הטרחה

99 אחוז עלי ואני מתמודדת עם כזה הרבה

אז את המעט שהוא כן יכול לעשות, שיעשה כמו שצריך

והרב הזה פשוט לא מספיק בקיא

ואם הוא היה שולח לרב אחר אני חושבת שלא היתה בעיה

ועכשיו גם הבדיקה עצמה נעלמה

ואני פשוט לא מתכוונת להשתגע שוב עם בדיקות והפסקים, באמת שלא.

מצד שני זה היה הרב הכי קרוב

ואת כל המרמור שלי אני מוציאה עליו

והוא לא יודע לתמוך נפשית ובורח למערה שלו

ורק מעצבן אותי יותר

052-846-5585

לא התמודד בקלות עם הכתמים שיש על הרצפה שלנו, היה כבד מדי בעיניי ובעיקר עשה רעש שלא יכולתי לסבול.

נראה לי שזמן העבודה שלו כן היה ארוך. לא בדקתי אותו מספיק בשביל להיות בטוחה.

אני אישית משתמשת במגב שפריצר (יש הרבה סוגים), זה זול והכי נוח לי. על כתמים קשים אני שופכת מים לפני כן ולא מסתפקת בשפריץ מי הסבון מהמיכל, אבל בעצם גם עם הטינקו הייתי צריכה לעשות את זה, והוא התמודד פחות טוב עם שאיבת המים המלוכלכים...

סליחה אם ביאסתי

אבל זה כן הרגיש לי מאמץ בגב וגם בעיקר מרח..היתי צריכה לאאטא יותר מדי טוב לפני אחרת מרח לכלוך..ולאט לאט הפסקתי להשתמש..

הוא היה נחמד אבל רציתי משהו שעושה עבודה יותר טובה ופחות במאמץ

הטובים הם ממש יקרים ולכן הבעיה

אני לא מכירה אותו

אבל קניתי לאמא שלי את הדרימי 14 בערך ב1,000

והוא עושה את העבודה

בית עם תינוקות וילדים

אז השואב שוטף לא יהיה במקום שטיפה לגמרי

זה עוזר לתחזוקה של הניקיון

אבל אחרי כמה ימים צריך שטיפה רגילה

זה מנסיון אישי ולא חושבת שזה קשור לדגם השואב שוטף.

לכן אני דווקא חושבת שלא צריך דגם יקר ולשלם עליו כמה אלפים.

אני קניתי לא יקר

נותן לי את המענה הנ"ל וזהו.. גם לא מצפה מעבר.

בית עם ילדים צריך שטיפה מידי פעם ולא נוכל לברוח מזה..

אין לי כרגע ידיים םנויות או זמן לשטיפות באמצע ..גם לא כח במילא הכל מתלכלך תוך רגע

ולכן כל מה שקשור לדלי וסמרטוט לא בלקסיקון

אבל כן מבאס כי באמת המטבח מלוכלך מאוד

אם באמת הטינקו הזה עושה עבודה גם אם לא מושלמת אבל רן עושה נעים יותר אולי זה כן שווה

אבל אם יתקלקל אחרי שנתיים אז כבר לא שווה לי

הוא באמת עוזר לשמר נקיון

ובטח כשהאופציה השניה זה לא לנקות ולא לשטוף בכלל

הבית שלי מאוד מתלכלך ב"ה סיבות טובות

ויש לי קצת נטיה לפדנטיות שלא באה לידי ביטוי בפועל כי למדתי לשחרר

לכן אני יודעת להגיד שזה מנקה ועוזר

אבל אף פעם זה לא תחליף לשטיפה

הוא יכול להיות תחליף לשטיפה במצבים שלא חשוב נקיון 100 אחוז. או כשאין אופציה אחרת או זה או כלום

לא שוטפת רצפה כמעט בכלל, פעם ב..כזה שיש זמן

ברגע שעושים עם זה כל יום-יומיים לא מגיעים לכתמים קשים והבית נשאר נקי תמיד

מה שכן כל הניקיון של המכשיר קצת מבאס אבל עדיין זה עוזר לי מאוד  ממש שינה לנו את החיים

היתה תקופה שהפסקתי להשתמש בגלל זה

הפריע לי מאוד הריח

שופכים לאסלה

ומעבירים צחצוח באמבטיה

לא הרגיש לי מורכב מידי

אולי זה משתנה בין אחת לשנייה

החומר בערבוב הלכלוך מסריח מאוד

ואת המיכל של המים המלוכלכים צריך לשטוף מידי פעם

לא מספיק רק לרוקן

ומידי פעם צריך לנקות את החלק של המברשת

בחורים מהמברשת למיכל מצטבר שם לכלוך מידי פעם, זה מגיע עם מברשת ייעודית ארוכה וצרה לנקות שם אבל זה מגעיל..

זה משהו שאין לך בדלי מים סמרטוט ומגב..

אני מסכימה שזה דבר שעוזר ומיקל בחיים

אבל צריך גם להגי את האמת

לפחות בעיני זה לא מושלם כמו שמצטייר מהתגובות פה

תודה רבה. אולי באמת אני אקנה את הטינקו s5+

כי רוצה לקנות את זה עם שובר שקיבלנו אז מוקבלת לאתר מסוים וזה מה יש..ויוצא לי שמשלמת עליו רק 400שח..וזה בטוח שווה את ה400

הדרימי 14 עולה שם איזה 2000+ לכן לא רלוונטי לי

שווה אפילו כדי לראות איך זה משתלב לך בבית

אם תהיי אולי בעתיד תשקלי לקנות דגם יותר משוכלל.

אגב רוב הדגמים היותר יקרים הם לאו דווקא יותר טובים בביצועים. בדקתי את זה

זה פשוט כל מיני פונקציות נוספות שאפשר לוותר עליהם.

מה שחשוב לדעתי זה

אורך חיי סוללה

עוצמת שאיבה

גודל מיכל

ופונקציית שטיפה וייבוש עצמי

כל הדברים האחרים אפשר לוותר לדעתי

שימי לב שיש חובת פיקוח מרגע שיש במשפחתון 7 ילדים. גם שלך נחשב בספירה (אם הוא איתך במשפחתון).

דבר שני תעשי ביטוח. זה לא קשור לפיקוח, אפשר גם אם המשפחתון לא מפוקח.

במעט תינוקות בערך 3.

ביטוח למה הוא מיועד?

נראלי אמרו פעם שזה 50 לשנה לילד אם לא טועה..

לק"י

שיכלול:

מספר ילדים שבטיפולך.

ימי עבודה ושעות.

ממתי עד מתי בשנה את עובדת.

האם כולל אוכל או לא.

מה עושים במקרה של עזיבה (יש מקומות שמבקשים תשלום על החודש שאחרי העזיבה).

מה עושים במקרה שאת חייבת להיעדר.

מה קורה במקרה של איחור מצד ההורים.

מה הנוהל לגבי תינוק חולה (לא לשלוח מראש עם חום/ דברים מדבקים, ואם חולה באמצע היום- שההורים יבואו לקחת).

המטפלת אצלינו מודיעה מראש בחוזה שהיא לוקחת 3 ימי חופש במהלך השנה, ומודיעה עליהם שבוע מראש.

בתחילת שנה לתת לוח עם ימי חופשה.

להוסיף סעיפים- במקרה ופורצת מלחמה (או לכי תדעי...עברנו כבר קורונה) הילדים לא מגיעים.
מה אז?
האם הכסף יוחזר להורים, או ישאר אצלך?
בזמנו המטפלת של בני הייתה הוגנת ומחצית מהכסף חזר להורים מחצית הלך אליה.

חוזה כזה מפורט זה הכי חשוב!!

ובאמת מקקובל 3 ימי חופש שאת יכולה לקחת לך, עם עדכון מראש.

לדעת מה עוד יהיה בדור הגאולה שלנו.

לק"י

בדיוק השבוע חתמתי על חוזה לשנה הבאה, אבל אנחנו איתה עוד מלפני הקורונה, ועברנו יחד גם קורונה וגם מלחמות😅

אולי באמת נשאל אותה.

בכל מקרה לא משלמים על שירות שלא קיבלתי...

למטפלת שעובדת נקי ומפרישה לעצמה ביטוח לאומי- במקרה של חלת תקבל פיצויים מהמדינה

מטפלת שלא דואגת לעצמה- בעיה שלה...

(יום יומיים שבוע אני אספוג... חודש כמו בקורונה- אין מצב )

לק"י

ככה לפחות זכור לי.

והמטפלת שלנו עובדת מסודר והכל. אז היו פעמים ששילמנו רק חצי תשלום, היו פעמים שהיא החזירה, והמדינה שילמה לה.

בכל מקרה, הייתי דואגת שזה יהיה מעוגן בחוזה.

לא חושבת שזה קורה בשום מקום אחר בשוק הפרטי

וזה לא שיש למטפלת הרבה הוצאות במקאה של השבתת משק אלא אם כן היא דוכאפרת מקום

ולרוב התשלומים התבססו על הוכחת ירידה בהכנסה... אז מי שה

ביטולים של 'כוח עליון' כמו מלחמה מי משלם עליהם?

אוכל- מי מביא? איך הילדים ישנים במה וכמה זמן.

האם יש הגבלה על מספר הילדים

מה עושים כשאת או ילדייך חולים ח"ו

איך משלמים? מתי?

בכללי מציעה לשאול את הai על נקודות שצריך לים לב אליהם. אולי הוא יכול להכין לך גם חוזה.

המטפלת שלנו הכניסה לחוזה, שהילד יצולם בתמונות וסרטונים. לא יודעת כמה זה נצרך.

אותן ללוז וזה היה תענוג..

בהתחלה היא כן זורמת עם הלוז שלהם ולאט לאט מזיזה אותם לכיוון הלוז של כולם..

נגיד התחילו להיות עייפות בשמונה וחצי אז משכה אותן עם משחקים עוד רבע שעה עד שבסוף התחברו לשנת בוקר של כולם בתשע.. או להפך, השכיבה אותם עוד לפני שהתחילו להיות ממש עייפים.. בהתחלה קצת שכבו עירניות במיטה ואז התרגלו לשעה הזו. 

את החוזה של המטפלת של הבת שלי

ולהשיג ציוד בשביל זה..

אפשר מקבוצות מסירה

מאוד מקל שיש לך תשתית נוחה לטיפול..

נגיד טרמפולינות שיוכלו גם להירגע וגם לאכול בהם

משטח פעילות גדול שיהיה לכולם מקום לשחק

מזרונים לשינה או שיביאו עגלות..

ולהגדיר אם הם מביאים אוכל מהבית

לעשות לך סלסלאות לכל דבר

בקבוקים תמל טיטולים בגדי החלפה

או נגיד מקום נוח להניח את התיקים ואת יכולה לשלוף לכל אחד מה שהוא צריך..

למוצצים עדיף שיגיעו עם מחזיק מוצץ

ואם לא אפשר לתלות מוצצים על מתלה ייעודי..

או שבטרמפולינות התכוונת להאכיל מבקבוק?

מניסיון עם המטפלת של ילדיי

1. חוזה מסודר. מה קורה בימי מלחמה מבחינת תשלום, שעות, מועד תשלום, ימי עבודה בחגים ובחופש, מה קורה כשאת חולה למשל, תשלום ביטוח, אוכל ראש

2. ביטוח כמובן

3. תנאים ראויים - לולים והאכלה בטיחותית בכסא אוכל. מקום מגודר, משטח פעילות איכותי ומשחקים

4. הצהרת בריאות שלא ידוע על אלרגנים וכד

בהצלחה!

זה כלכלי ומשתלם

גיל 4 חודשים זה מושלם

זה זמן בטן, אוכל, שינה ושוב בטן/גב פחות או יותר

ביטוח זה חשוב גם אם זה פרטי זה לא משנה

חשוב שיהיו לך את הכללים שלך להורים מין הודעה כזו שלא יהיו אי נעימויות לגבי תשלומים, לוח חופשות וכו

לולים שאת צריכה לקנות, משטח פעילות ומשחקים

זה מה שעולה לי כרגע

אני הפסקתי רק כי היה לי קשה להיות בבית כל היום, אם יש לך עוד שאלות נשמח לענות 🙂

1. כי את אוהבת את זה

מכירה הרבה נשים שהגיעו לזה מתוך שיקול כלעלי, חוסר בהשכלה לצאת לשוק העבודה, רצון להישאר בבית עם התינוק שלך

בסוף בסוף- כל הנל לא ישנה אם זה לא משהו שאצ אוהבת (לא רק בסדר עם זה... ממש אוהבת)

זה עבודה קשה גם אם משתלמת, לבד. ושוחקת

ובסוף הנסיבות למה התגלגלת לזה לא יעזרו לך אם אין לך את הדרייב הפנימי וההנאה מלטפל בתינוקות

(ומי שאוהבת את זה ממש זורחת ורואים עליה... וזה גם מגיע לילדים)

2. תנאים

המקום צריך להיות מותאם לטיפול בתינוקות, כם טם זה הבית, צריך להיות נקי ובטיחותי יותר ממה שאני מקפידה בבית שלי...

שיהיה ציוד מתאים

3. יכולת להתמודד עם הורים... להיות מטפלת זה לא רק לטפל בתינוקות... מאחורי כל תינוקת עומדים הורים עם דרישות וציפיות והם לא תמיד נחמדים

4. שקיפות... כלפי ההורים בעיני זה המפתח להצלחה, רוב התקלים זה על דברים שלא ציפו להם, אם הכל יהיה גלוי  סעיך 3 יהיה יותר קל

5. חוזה מסודר על *הכל*

ימי חופש, בלתמים. מחליפה, שעות עבודה, תפריט, ציוד, השבתת המשק, תשלומים, עזיבות, מספר ילדים, אוגוסט - הכל!!!! - כנל סעיף 3 יהיה יותר קל

6. ביטוח- חשוב מאוד וזה גרושים, זה מושת על ההורים וזה מעיד גם על רצינות

כשאני שומעת מהמטפלת גם על זמנים פחות טובים של הילד, או כשהיא שולחת לי הודעה- אם היה משהו בבוקר, כי הוא לא כרגיל, זה נותן לי תחושה שהיא לא מייפה את המציאות.

(לא אומרת לבעס את ההורים כל הזמן, ולנסח דברים בצורה נעימה. אבל כן לשתף ולחשוב איתם אם נראה שמשהו לא כרגיל אצל הילד).

ובמקביל, לשתף בדברים טובים, לספר סיפורים שהיו. זה תמיד כיף לשמוע.

לק"י

בהתחלה הייתי מעדכנת במהלך היום איך הילד- מתי נרדם, מתי אכל.

בהמשך אפשר לשחרר, ולעדכן בסוף היום.

אבל יש הורים שבטח ירצו יותר עדכונים במהלך היום, בעיקר אם זה ילד ראשון. אז כן חשוב להגיע איתם לאיזושהי החלטה. כי מן הסתם שאת לא עם הפלאפון כל היום וכל היום מצלמת ושולחת להורים תמונות. רצוי שתהיי עם הילדים🤭

ובכללי מנצלת אחסון לגובה כמה שאפשר.

אם את שומרת בגדים גם שקטנים עליהם אז שקיות ואקום בתוך ארגזי מצעים או מדפים עליונים/מעל ארונות

חייבת אותה

ואני שואלת לגבי בגדים של יומיום לא אחסון

שכל המיטות יהיו עם ארגזי מצעים עמוקים זה המון אחסון..

אפילו שולחן סלון ראיתי שיש עם כמו ארגז כזה.

ואם אין ארגז מצעים אז אפשר לשים קופסאות שקופות גדולות מתחת למיטב של הילדים ולאחסן שם.

אם יש אפשרות לאחסן אצל ההורים בגדים שכבר קטנים/עגלות /ציוד שמשתמשים רק פעם ב...

אני אישית מעבירה הלאה בגדים שקטנים לנו אבל לשמור אצל ההורים זו אופציה טובה.

השידה נמוכה ולכן עדיף במקומה ארון גבוה עד התקרה.

את יכולה גם לתלות ארון מעל המכונת כביסה שיתן לך עוד אחסון.

אם יש מקום במסדרון אפשר לשים ארון צר כזה לעוד אחסון

אני מחפשת איל להוסיף ארון או מקום לבגדי היומיום שלי ושל בעלי

אחסון אני מאלתרת

אבל להתלבש נמאס לי מהצפיפות הנוראית הזאת במדפים

סליחה על השאלה...

אצלנו הבגדים של כולם מאוחסנים בשני ארונות של דלת אחת, ארון של שלוש דלתות, ארון תלייה אחד ברוחב של דלת וחצי וחמישה מגירונים. 11 נפשות... (האחסון מתחלק בין החדרים כמובן)

באופן כללי אני לא מאמינה בארונות גדולים בבית, כי בעיניי הם תופסים מקום...

אני שמתי בארון של הילדים מדף נתלה, שמאפשר לי לאחסן יותר דברים בארון.

ואני שמה בארון דברים בשתי שכבות, קדמי ואחורי.

לילדים שבני 4 ו 6, לכל אחד יש מדף אחד, הדברים הקטנים נמצאים במדפים הנתלים, וחוץ מזה יש מקום לתלייה לכל הילדים.

מהמקס סטוק מדפים כאלה של סידור נעליים, והנחתי את זה מעל השידה, והשתמשתי במדפים לשים בגדים במקום נעליים. מקווה שהבנת למה התכוונתי. עלה לי בזמנו בערך 100 שקל

שמה לך פה דוגמא למשהו דומה:

https://www.ace.co.il/5770029?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_content=731896064861_177204583129&utm_term=&matchtype=&gad_source=1&gad_campaignid=22192422213&gbraid=0AAAAAD9Br5B90G3fJUbCaNw4VGbSF3I30&gclid=Cj0KCQiAnJHMBhDAARIsABr7b854x8zSZ03mL1J1vasi-mqteNlfHCY9qHigZ4eOH9D1glMHstPokPQaAqDHEALw_wcB

איפה הארון נמצא כרגע? הוא לא בחדר שלך?

אם לא ישאיר מקום לעריסה ואת מתכוונת להישאר בדירה לטוח ארוך ובעז"ה עוד ילדים - לדעתי חבל להכניס ארון לחדר אם לא ישאיר מקום למרות שאת לא חייבת ארון עמוק או גדול מאוד.

אצלי ארון עומק 60 ונכנסים בו בגדים גם ב2 שורות אז אפשר פחות ועדיין יהיה לתועלת

זה מאוד תלוי גם מה גודל החדר. אצלי ארון על קיר כמעט שלם 3.2 מטר (הזמנתי 2 ארונות אותו דבר והצמדנו אותם) אם הייתי לוקחת ארון אחד 1.6 היה נשאר לא מעט מקום לעריסה אם הייתי צריכה

ויש גם ארונות במידות שונות שאולי יוכלו להתאים ואפשר אולי להכניס לחדר של הילדה. אצלי באחד מחדרי הילדים יש ארון 1.2 מטר וזה אחלה

אני בכל אופן כן בעד ארון נוסף. וגבוה ככל שניתן. אולי בחדר אחר אפילו? יש לכם? אני אוהבת שלכל דבר יש מקום מוגדר זה פחות בלאגן בעיניים וההפרדה ביניכם לבין הילדה זה יתרון

חדר ממד וחדר הורים

בממד יש את הארון בגדים

מדף אחד לילדה

2 לבעלי

3 לי

2 למצעים ומגבות

ותליה מפוצצת של בעלי ושלי

אני מחפשת להכניס ארון בחדר הורים אפילו שאני ממש לא רוצה

מהארון שלכם

אני אישית שמה מצעים בארגז מצעים של המיטה (שלנו) ואצל הילדים מתחת למיטה יש לי תיבות פלסטיק ענקיות על גלגלים שאני מאחסנת בהן מצעים בין היתר

מגבות - הייתי קונה ארונית שירות לשירותים. חבל על המקום וזה גם לא ככ פרקטי בעיניי שזה לא במקלחת. יש בעיצובים ממש יפים

הארון בממד תופס את כל הקיר? לא נשמע שהוא מאוד גדול. או שהחדר מאוד קטן..

אולי כדאי להחליף אותו לאחד גדול יותר שיהיה על כל הקיר

הפוטרים תופסים הרבה מקום

ואני לא אוהבת 2 עמודות 

לק"י

ואז קל להוציא גם מה שמאחורה.

פשוט שולפים את כל הסלסילה

שלא מתחיל מהרצפה אלא מהאמצע ללמעלה

ואז הרצפה פנויה

או פינטרסט פתרונות אחסון עם ניצול חכם של החלל. אלו פתרונות של נגרות בהתאמה אישית

אבל אם זו הדירה שלכם ואתם מתכננים להישאר ב"ה לאורך זמן שווה להשקיע בזה כספית בעיני.

דוגמה לרעיון - לעשות ארון במסגרת מסביב למיטה כולל נישה מהצד שתשמש אותך כמו שידת לילה אם את צריכה.

מה גודל הארון שיש לכם? נשמע בית ממש ממש פיצי אם את אומרת שבהכנסת ארון לחדר שינה לא יישאר מקום לעריסה..

ארונות מטבח (קצרים ועמוקים) שתולים צמוד לתקרה, משמש כאחסון ולא תופס מקום בחדר/במסדרון. אפשר לבגדים ששומרים, נגיד של העונה הבאה או של מידה קטנה או גדולה. ולעשות שרינק בשקית וואקום שייקח פחות מקום.

מדפים עליונים למשחקים/ספרים/סלסלות אחסון, במסדרון גם אפשר.

ארון מזנון יפה בכניסה לבית שמשמש כאחסון לתיקים מעילים.

ספסל צר קטן שהוא ארגז אחסון לנעליים מחוץ לדלת הבית.

מדף עליון/ארון עליון בשרותים לנייר טואלט או חומרי ניקיון.

אולי אפשר להוסיף מדף יפה במטבח איפשהו ובסלסלות מעליו לשמור גם דברים שלא קשורים למטבח כמו אביזרים לשיער של הילדה.

ופעם שמעתי את הרבנית ימימה מזרחי מתארת את הדירה הקודמת שלהם שהיתה קטנה כברכה ממש, במילים לא מדויקות: עומדת מושיטה יד אחת מגיעה לסיר מושיטה יד שניה מגיעה לנענע העגלה שבסלון.

זה כיף בית קטן, זה מגבש, כולם ביחד. לומדים לא לאגור ציוד מיותר. 

הכל עניין של הסתכלות

ומזל שאני מסודרת וממיינת

וזה באמת מחייב להיות במיון מתמיד

באלי לפעמים להזניח אבל אי אפשר 😂

ותודה על הרעיונות

זה יכול לתת כיוון

אנחנו עכשיו בבירור גם של הנושא.. ממה שהבנתי לבדוק זה לא מזיק

יצאו קצת דברים, עוד כמה דברים ברמה נמוכה.

ברור שלא מזיק לבדוק, אבל זה זמן והתעסקות.

לרוב בתפקודים האלו.

זה גורם לקשיים לימודיים ועלול גם לפגוע בקשרים חברתיים. מביא לקושי בניהול משימות, ארגון הזמן והמקום, איבוד חפצים ועוד.

ממליצה מאד לבדוק את הנושא כבר עכשיו.

כיום ישנן מרפאות בעיסוק מומחיות בשיטת קוג פאן שעובדת בדיוק על התחום הזה של תפקודים ניהוליים.

בהצלחה רבה.

כי ממה שאני רואה, זה קושי יותר ספציפי

ואם באמת זה נובע ממקור אחר, הטיפול הוא אותו טיפול?

ולפעמים זה גם עובר כשגדלים קצת

לא יודעת לגבי טיפול..

מסלולים אין לי כוח ללכת הרבה, זה עושה לי ממש רע אח"כ

סדנא זוגית (חימר נגרות זכוכית או בסגנון)

צימר עם בריכה ואז זה ממלא הרבה זמן וכיף ביחד..

כן יכול להיות רלוונטי, כאלה עם חניה קרובה. אפשר גם שמורות טבע שאפשר לעשות בהם הליכות קלילות ומוצלות.

אני עשיתי עם בעלי בשבוע 39 את נחל הקיבוצים ( ללכת הרבה לא הייתי מסוגלת אבל לשחות כן... 🙃 ) חוץ מזה אפשר להביא איתכם גם משחקי קופסא או משחקים זוגיים וללכת לסיור במקום סגור 

במים המשקל הרבה פחות מורגש וזה ממש מקל.

אנחנו לקחנו צימר עם בריכה (היינו בחופש באמצע שמיני) וטיילנו קצת באזור. הייתי בלי הרבה כוח, אבל ידעתי שללכת קצת כן יעשה לי טוב. אבל ממש אפשר פשוט מקומות עם מים. הכנרת עכשיו ריקה וכיפית וככה גם כל המעיינות בעמק המעיינות ועוד מלא מעיינות בארץ וממש חונים צמוד.

אם את רוצה המלצות מסויימות תכווני באיזה אזור בארץ.

בא לי גם חופש משפחתי מלא זמן לא עשינו,

וממש בא לי צימר עם בריכה אבל הנחתי שבעונה הזו חייבים בריכה מחוממת. 

אני מאמינה שכל דבר בא על חשבון משהו אחר.

אם האמא משקיעה בניקיון-זה בא על חשבון הזמן והסבלנות לילדים.

ובכללי למדתי בחיים לא להשוות את עצמי לאחרים. מחליטה מהם סדרי העדיפויות שלי ונוהגת על פיהם.

כמובן במקביל לחנך את הילדים לשמור על הסדר והניקיון (אבל שוב, בלי הגזמה)

כלים בכיור, כביסה לא מקופלת, בלאגן של משחקים

הכל בסדר, זה בית וחיים בו

או שרק בשכל אבל בפועל הבלאגן מעצבן?

אני קוראת אותך ומסכימה אבל בפועל מתחרפנת

ברור שיותר נעים כשהבית מסודר, אבל לא מספיק בשביל להקים אותי מהספה😅

בשעות הערב או הבוקר משתדלת שהבית יראה סביר- הדחת כלים, פינוי השיש, לפני שהולכים לישון לאסוף משחקים וספרים...

אבל הבית שלי ממש לא נראה מבריק ונוצץ, הזמן היחיד שהוא נראה מבריק זה בערב שבת, בשאר הזמן הוא נראה כמו בית שיש בו משפחה עם ילדים במגוון גילאים והאמא עסוקה בהרבה משימות בבית ובחוץ והן לא רק לתקתק את הבית.

אני ממש לגמרי בסדר עם זה, אבל באופי שלי אני לא מסודרת במיוחד ומעדיפה לבלות את שעות אחר הצהריים בקריאת סיפור, יצירה או משחק ולא בלסדר או לנקות

לא להשוות אף פעם זה סתם מפחית מהערך!

יתכן שהילדים הרבה מול המסך ופחות ממש במשחקים

ילדים מאד רגועים וממושמעים לסדר וניקיון ועוד...

זה בדם שלהן, אין אפשרות לקום מהשולחן בלי לפנות ולשטוף את הכלים..

גם אצל חמותי זה ככה, אין מציאות של כלים בכיור.

לא לכולם זה קשה להחזיק ככה את הבית, זה בא להם באופן טבעי, הילדים רגילים לבית מאורגן, לאכול מסודר וליד השולחן וזה גם גלגל שמזין את עצמו.

ומתרגלים שמפנים ומטאטאים את הרצפה - זה בהחלט יכול לקרות

בעיניי זה שינוי הרגלים

לא שאני שם לגמרי, כן? בתקופה האחרונה בכלל לא לצערי, אבל זה אפשרי.

לגבי האיך - כשהילדים סיימו לאכול צהריים,מה את עושה? לאיזה משו אחר את מתפנה?

ואז רגע אחד לנסות לנשום בכל זאת אני אחרי יום עבודה ונסיעות וגם אני בן אדם אס אם יהיה לי רגע אחד של ידיים פנויות וילדים לא בוכים או רבים אני כנראה אברח לחדר לנשום רגע של שקט.

או שאהיה עם הילדים בספה

זה לא שאף פעם לא אסדר ..פשוט אתזמן את זה למתי שנח לי ולא ככלל שחייב לקרות בזמן ספציפי

ולכן גם אצלי סביר שתמצאי בלכן  קבוע

בערב מסדרת כמה שיכולה ואס נופלת לספה..יחד עם התינוק על הידיים 

הרי לך התשובה איך את כך ואחרות אחרת

קצב החיים שלך שונה

אולי האמהות האחרות עובדות פחות? אולי הילדים יותר מווסתים? אולי הן לא רעבות ומניקות אחרי שהילדים אכלו? אולי השקט שלהן זה לסדר?

אגב, גמני אוהבת לסדר בערב. מתוך הרגל כי אני עובדת ומעדיפה שהילדים יישנו מוקדם ויהיה לי יותר שקט לסדר כי קשה לי לעצור את עצמי לכל התייחסות שלהם ולהמשיך אז רוב אחהצ פה סביר אבל לא מתוקתק. אני מחכה שיגדלו ובינתיים עובדת קשה על דילול חפצים בימים האחרונים כדי שיהיה פחות בלאגן

אפשר כך ואפשר אולי אחרת. כל אחת והקצב שלה ♥️

כמעט תמיד הבית מסודר ונקי (לא הכל אבל המראה הכללי)

אבל אין לנו ילדים קטנים

וגם כשהיה קטן

היה אחד

לא כמה

אנחנו פנויים לסדר ולנקות באופן שוטף 

ביום רגיל

וביום שסידרתי....

גם אחרי שאני מסדרת הבית לא מתוקתק

ובוודאי אם לא סידרנו....

אצלי גם בדיוק כמוך

רק סוף יום ( או יום למחרת)  עושה סדר

לא מסוגלת להיות סביב זה כל היום

תמיד הכניסה לבית תיהיה נקייה ומזמינה.

שריטה מבית אמא…

זמן הבלגן הוא בדרך כלל בארוחת ערב עד אחרי ההשכבות (כשעה)

שאז אני מיד אחרי האוכל מארגנת את הילדים לשינה והאזור של האוכל נשאר מלוכלך עד שאתפנה לנקות.

כך שאם מישהו יכנס אלי אחר הצהריים בהחלט יראה בית נקי. 

תמיד יש חפצים בכל מקום: תיקים של הילדים, סוודרים, יצירות שהביאו מהגן.

הכביסה תמיד איפשהו בדרך לארון: בסלסילה, במכונה, מחכה לתליה, מחכה לקיפול.

תמיד יש כלים בכיור ואם שטפנו איך שסיימנו גילינו שיש צלחת על השולחן שלא נשטפה או שיש כוס קפה מלוכלכת.

ואנחנו כל הזמן כל הזמן מנקים ומסדרים מנקים ומסדרים.

אבל הכל בנחת ובכייף וברוגע.

לא דחוף לי בית מצוחצח, כן דחוף לי בית רגוע ושלו (ומסודר בגבולות ההגיון כי זה עושה לי רוגע בראש).

בואי אלינו, יש בלאגן בשפע

עד שהילדים הולכים לישון בטח.. אבל גם אחרי לא מתוקתק

והיו גם תקופות שהיה ממש מבולגן באופן קבוע...

בכל מקרה לדעתי הכי חשוב זה להשתדל לא להשוות לאחרים, לחשוב מה משמעותי בשבילך ועל זה להתאמץ ולהשקיע.. 

ופשוט חונכנו לזה. אוכלים וישר לכיור, מסיימים ארוחה שוטפים כלים. אמא ששוטפת את הבית כל יום וכו..

ולדעתי זה גם הרבה תחזוק בשגרה ופחות הגעה למקרי קצה.

להגיד שזה הדבר המושלם, 🤷‍♀️

בסוף היה כיף לחיות בבית מבריק ושכיף להיכנס אליו, אבל זה בא על חשבון דברים אחרים (שנים לא היה גואש או פלסטלינה בבית, רק בחצר בהשגחת אבא😅)..

וכיום גם אני לא מסוגלת שהבית שלי לא נקי, גם אם זה אומר לנקות תנור עם מסיר שומנים בהריון וכן הלאה.. (למה? סתם כי לטעמי הוא לא מספיק נקי 😒).

שורה תחתונה לכל דבר יש פלוסים ומינוסים ובעיניי הכי חשוב לילדים זה לגדול בבית בריא ושמח😄 

בהריון

תקראי על זה קצת וזה יתן לך כוח להימנע..

בעיקרון ממש לא מומלץ מסיר שומנים הוא חזק מאודדד

ואקונומיקה גם לא מומלץ..

ב. אפשר להשיג כמעט כל דבר אם מוכנים לשלם תמורתו. תחשבי אם המחיר שווה לך.

ג. תמיד כדאי לבדוק לאן את רוצה להגיע ומה יכול לעבוד בשבילך בדרך לשם.

ב- כשיודעת שצריכים להגיע אליי, משתדלת לסדר קצת.. אולי מה שאת רואה זו לא המציאות הקבועה😉

יש בתים כאלה

נדירים עד מאוד

היא אמרה לי לי זה מאוד נעים לראות בלגן אצל אחרים

נותן תחושה טובה שלא רק אצלנו ככה😅

ביקורים ברגעים אמיתיים בחיים.

אמר שתמיד אנשים רואים בתים של אחרים כשמושלם שם, ואז אוכלים את הלב

ואצל רובינו בפועל הבית לא נראה כל היום מושלם

אני רואה שצדק...

אני יכולה להצטרף לצוות

אם תגיעי אלינו ביום ראשון אחה"צ, סביר להניח שתראי בית מסודר, פשוט כי הוא עדיין מסודר ממוצש. לעומת זאת, אם תגיעי אלינו בחמישי- הכי בלאגן שיש..

חוץ מזה, בעלי ורני עובדים משרה מלאה מחוץ לבית, והבנות שלנו במסגרות עד 16:00, אז כמה כסר בלאגן יכול להיות אם לא נמצאים בבית?

היתה לי היום אורחת לא צפויה באחת וחצי.

ש-י-א הבאלגן של החיים. כל הבאלגן של כל השבוע + בישולים לשבת + קניות שטרם נפרקו על הרצפה (ובשביל להוסיף- גם שני ילדים בוכים ועצבניים).

ואז נשמתי עמוק, ואמרתי לעצמי-

כל הכבוד לי. אני עושה לה שירות חשוב שהיא תרגיש טוב עם עצמה.

מקווה רק שתעיז לבוא שוב אחרי מה שהיה כאן.