פעילות מבצעית-  פעילות מבצעית - נסיונות פעילים

חלק א'- מתחת לפחדים - נסיונות פעילים

חלק ב'- מתחת לפחדים חלק ב' - נסיונות פעילים

הרוח נשבה בעוז. 

דודה ג'סי עמדה על הצוק המשקיף על הכפר, ובחנה במבטה כל בית ובית.

"אתה רואה את זה?" היא קראה אלי. "כל זה עומד להיעלם."

"מה זאת אומרת להיעלם?" שאלתי.

"מה שזה אומר." היא נאנחה. "מה שזה אומר." היא התחילה לרדת חזרה לכיוון הכפר. ירדתי אחריה.

"אז זה אומר שגם אני אעלם?" שאלתי אותה.

"לא, מה פתאום." היא חייכה אלי. "אבל אתה עומד להשתנות."

"מה זה אומר, דודה? אל תדברי איתי בקודים."

"אתה עומד להשתנות..." היא אמרה והתחילה להיעלם עם הרוח.

"רגע, דודה!"

"להשתנות..."

"הי! תתעורר כבר!"

פתחתי את העיניים וראיתי את י'. הוא החזיק קנקן מים ביד וחייך אלי חיוך רחב.

"מלמלת משפטים לא ברורים מתוך שינה וניסיתי להעיר אותך ולא הצלחתי, אז כמעט שפכתי עליך את זה," והצביע על הקנקן מים. "יש לך מזל..."

חייכתי אליו. אם יש מישהו שאני אוהב ממש במקום הזה זה את י'.

הוא עזר לי לקום. "מה איתך, איך היה אתמול?" שאלתי אותו.

הוא נאנח. "לא משהו ת'אמת. כל העניין הזה ממ--"

"קדימה כולם! להתאסף בחדר המפקד!" א' צעק וקטע לנו את השיחה.

"נדבר אחרי זה." י' אמר לי והתקדם לכיוון חדר המפקד.

המשך יבוא...

תיוגים:

@ירא שמים!

@חוני המעגל פינות

@נצח

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול