מסתבר שהשם שלי הוא אחד הכי נפוצים בעולם. במיוחד אצל מי שנולדו ב2001.
(בארץ הוא גם אחד הכי הנפוצים. אבל האמת היא שהוא די נדיר. פשוט כל מי שקוראים לה ככה זה שם שני וסודי שלא משתמשים בו בכלל, ורק אצלי זה באמת השם)
מה היה דפוק אז בעולם? ובמיוחד בהורים שנולדו להם אז בנות?
למה גיליתי את זה? טרנד אינטרנטי חדש ודי דבילי
באמת. מה יפה בשם הזה?
קודם זה לא מצא לי את השם שלי בכתיב הנכון.
איך שאני כותבת הוא איזה מקום 700
איך שכותבים בד"כ באנגלית יש כמות לא נורמלית של בנות עם השם הזה
אצל כולם זה השם שלא משתמשים בו
פשוט יש פה אנשים שאני מעדיפה שלא ידעו שזו אני. אבל אם מעניין אתכם תשלחו הודעה בפרטי
שבאתי להכין את ההזמנה לבר מצווה..
העורך שם אמר שהוא לא יודע מה קרה, אבל כל המחזור הזה כולם שמות כמו שלי.
הוא כבר משתגע מהחוסר מקוריות (והיותר מידי מקריות) של ההורים!!
אני אריאל.
שנה שעברה היינו בכיתה 4 אריאל 2 אוריאל והראל.
כיתה שניה אוראל אראל ועוד אחד שעזב לפני שלוש שנים - אוריאל(אבל בחולם.)
ועוד כהנה וכהנה 
אריאל זה אחד השמות הכי יפים שיש, ואין כמעט כאלה.
כל מי שאני מכירה שנקרא ככה אלו אנשים מבוגרים.
אבל זה יותר יפה לבנות
עברי אנכיאז הייתי כזה לא מיוחד 
אריאל זה שם חתיך. לא לבנות.
אריאל זה מזבח. ואם תגידי שאריאל זה אחד מ70 השמות של ירושלים שהיא נקבה זה נכון אבל טעות.
ירושלים קרויה אריאל על שם המזבח שבתוכה.
ועד כמה שאני זוכר רשי בברכות יח אומר שזה ביהמק?
בכל מקרה, זה זכר. ירושלים קרויה פה על שם הדבר שבתוכה.
שאני לא סגורה על זה אם אריאל זה רק ירושלים, או גם בית המקדש
(לדוגמה ציון- זה גם א"י וגם ירושלים)
ומה הכוונה ב" זה נכון אבל טעות."? לא הבנתי אותך
רשי ברכות יח.
אריאל - זה בית המקדש שנא' הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד (ישעיה כט א)
הפסוק בישעיה זה הפסוק שלי. פתחתי עכשיו את רשי שם וכך הוא אומר:
תרגם יונתן 'מדבחא דה' (=מזבחו של ה בארמית) ואף יחזקאל קראו כן שנאמר (יחזקאל מג) והאריאל שתים עשרה על שם אש של מעלה שהיתה רובצת כארי על גבי המזבח כמו ששנינו בסדר יומא. ורבותינו פירשו על ההיכל שהיה צר מאחוריו ורחב מלפניו.
פתחתי יחזקאל מג:
מצודות: והאריאל" - שטח המזבח הוא מקום המערכה היה י"ב אמות על י"ב וזהו מאמצעיתו לכל רוח והיה א"כ כ"ד על כ"ד.
ורש"י אומר אותו דבר.
המלבים: "והאריאל" רוחב מקום המערכה היה.
אבל הוא מוסיף בביאורי המילות: "האריאל". כן נקרא המזבח ע"ש אש השמים שהיתה רבוצה כארי ואוכלת הקרבנות
בזבחים נט ב משמע מזבח וכך גם מנחות צז ב
אריאל זה המזבח. מזבח החיצון כמובן.
על שמו קרוי ביהמק שיבנה בהמרה בימנו
על שמו קרויה ירושלים. שתיבנה במהרה בימנו.
ואני.
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
