על מה אני כותבת, על חיים שהם לא שלי.
תמיד היתה לי את הנטיה הזו, לראות את הסיטואציה מעיניים של אחרים. לנסות להרגיש במקומם. לנסות להיכנס לראש שלהם.
אולי זאת יכולת המשחק שלי, אולי זאת סתם שריטה. סביר להניח שגם וגם.
אז בואי ותמשיכי לכתוב ולדמיין חיים של דמות אחרת שיום אחד תכתבי את הסיפור שלה. בנתיים את בונה אותו לאט לאט, משאיפות שלך ומחלומות שלך ומסצנות שאת יודעת שלא יקרו לך ולא טוב שיקרו, למרות שלפעמים את מקווה.
ולכי תתני לגיבורה שלך את כל האכזבות שהיו לך, את הפחדים שלך, את הכאב הצורב הזה שאת לא חווית וכל כך לא רוצה לחוות אבל מסוגלת לכתוב עליו.
תני לגיבורה שלך סיבה להיות כמו שהיא, תממשי לה בחיים את הפחדים שלך, תעמידי אותם מולה ותאלצי להתמודד עם המילים שיוצאות לך מהדף.
היא לא יודעת מי היא בשבילי, הגיבורה שלי. אין לה מושג כמה היא דומה לי, והיא גם לעולם לא תדע.
היכולת שלי לשחק במילים צריכה להשתפר עוד הרבה, כן. יש לי עוד הרבה מה ללמוד.
אני מפחדת להשתמש בזה לרע.