משאירים אותי בדד
אני שוקלת מה לעשות באותה שבת כל אופציה אבאמא יאשרו ושהיא לא קשורה איכשהו למשפחה מתקבלת על הדעת.
תודה מראש
אנוכיני
בסוף אני אהיה איתה ואיתה ועם סבתא וכי ולא באלי ונמאס לי מכאלה שבתות ושמעשירים אותי בדד. אבל אמרנו שאנחנו חיוביים היום אז נגיד שאיזה כיף שהם מרשים לעצמם לסוע ושאם היה לי פתרון זה היה בכלל נהדר.
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
