אל תרגישי שאת רעה בצורה מיוחדת.
הכל בסדר.
את תחזרי בתשובה. זה ברור וזה ברור לה'.
אל תתני לזה לייאש אותך! ה' בטוח שאת אלופה ושאת מסוגלת לזה!
והוא יודע - שבעתיד הקרוב, זה יגמר. תנצחי.
ואז שוב. תנצח. ואז שוב. תנצחי.
אם ה' לא היה מאמין בך.. הוא לא היה נותן לך את הכלים להתמודד, הוא לא היה נותן לך את הכלים להפסיק להיות רעה.
אם ה' מאמין בך - מי את בכלל שלא תאמיני בעצמך?!
"מודה אני... רבה אמונתיך"
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
