אני רואה שיש פה המון חדשים, גם בשבילכם כותבת.
אני לא עכשיו באה ממקום של מאורסת שמבינה מה הקסם להתארס ולזוגיות.
4 שנים הייתי בדייטים.מתוכם בשנתיים האחרונות באמת היה בי רצון אמיתי להקים בית. אלפי תפילות, מיליון דמעות.
המון המון קושי. למה למה למה, וה' לא ענה.
וקשרים שהתחילו והסתיימו
'את כל כך מיוחדת אבל זה לא.מתאים'
אז מה לא בסדר בי.
השנה הזאת אני אישית החלטתי שזה שנה שהיא הכי טובה שתיהיה לי! התחלתי ללמוד מה שאני באמת אוהבת ומתחברת אליו, עזבתי את מקום העבודה שלי!ששם הייתי שלוש שנים ולא הרגשתי בו זוהרת.
הכנסתי לי ללוז יום יומיים מדרשה לנפש.
החלטתי שזאת השנה שלי!
שנה שעברה בחנוכה התפללתי לה' שהשנה אזכה להלדיק נרות חנוכה עם בעלי.
אז השנה באמת זכיתי להדליק עם מי שעכשיו ארוסי ובעז'ה עתיד להיות בעלי.
עשיתי אלפי השתדלויות, שדכנים,פניות לישיבות, לדבר עם חברות נשואות, לברר על בחורים.
ולפני חנוכה היה מבול.חתונות וזה היה הקש ששבר את גב הגמל.
החלטתי שאני מפסיקה להיכנס לפורום, הפסקתי לראות סירטונים של הרבנית ימימה(שאני הכי מעריכה בעולם! פשוט לפעמים גרם לי להרגיש עוד יותר בצוך סגולות וכו)
החלטתי להגיד לעצמי בביטחון יום יום שהשנה אני מתחתנת! חזרתי לתשובה צדקה ותפילה!
אמרתי לה', עשיתי טונות השתדלויות עכשיו תורך.
אמרו לי להתחיל להתפשר, חלמתי על מי שעם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל חשוב לו.
אמרתי לי להתפשר על רמה דתית אמרו לי הכל.
לא הכרנו דרך שידןך, אלא הכרנו עוד לפני והוא אמר לי בואי ננסה, וידעתי שברגע שהוא אמר את זה אנחנו ננתחתן.
גם הוא ידע! תוך שבועיים החלטנו בנינו להתארס. אחרי חודש וחצי היה ווארט.
לא היה שום התפשרות. בהירות גמורה!
יש בנינו הפרש גילאים לטובתי.
אל תתפשרו, בבקשה, תאמינו שאפשר לאהוב,שרתם תקבלן מה שאתם מתפללים לו.
אל תאבדו אמונה,אל.
תודה לכולם פה על הכל.
אני עדין בשלב של לעכל.
חסדי ה'!


(אבל כזאת שבאמת ולא רק באה לנסות)