תתפללי על זה, באמת בלי סוף.

ראש הישיבה שלי פעם אמר לנו שמצד הדין אם מישהו מפריע לך בתפילה צריך לתקוע בו סכין כי זה דין רודף, כי אם עכשיו התפילה שלי לא תשפיע על עם ישראל - זה סכנת נפשות. (כמובן, לא למעשה)

תלמדי על התפילה (יש המון ספרים), תפתחי מפרשים בתנ"ך על פרקי הללויה, תראי מה חסר בעם ישראל וככה הברכות שלך בתפילה ייראו אחרת (נניח, תדמייני את כל בתי החולים בארץ, את מאות אלפי החולים, וברכת רפאנו תיראה אחרת וכו')..

בעז"ה, הרבה הצלחה, "כל התחלות קשות" אומר רש"י..

זה להתנענע ממש מהר זה ממקד אותי

הלוואי שנצליח להתפלל בכוונה בעז"ה

צריך לחשוב על התפילה יותר מעל דבר טכני אלא דבר עצום דבר שמעמיק את הקשר שלנו עם הקב"ה עם אבא שלנו ככה לא רק שהתפילה לא מעמסה אלא מחכים לה (כמובן אחרי עבודה והתבוננות) וצריך גם תמיד לזכור שהכוונה בתפילה משמעותית עד שחכמים תקנו תפילה קצרה למי שלא מסוגל להתפלל בכוונה (בדרך וכו') (השו"ע כתב שהיום לא נוהגים לאומרה ) וצריך לעבוד ולחשוב על זה 

בהצלחה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....