שוב, רציתי לשתף בהרהור שעלה אצלי בעקבות קריאת הספר "גלגולי לשון" שכבר הזכרתי.
בפרק שאני נמצא בו כרגע הוא מדבר על דימויים, הטענה שלו היא שאוצר המילים בשפה בנוי באופן חזק מאוד על דימויים ומטאפורות, ובפרט, וזה מה שמעניין מבחינתי כרגע, הוא טוען (ומדגים את זה בצורה משכנעת ביותר עם המון דוגמאות)
שכאשר רוצים לדבר במסגרת השפה על דברים מופשטים אין מנוס כמעט מלהשתמש בדימויים של דברים מוחשיים וגשמיים.
הנה דוגמאות למושגים מהעולם של האוכל והמזון שמשמשים כדימויים לרעיונות מחשבות ורגשות שהם דברים מופשטים:
יש אנשים שקשה להם לעכל רעיונות חדשים ומעדיפים לטחון עובדות ישנות.
ההמונים בולעים כל מה שהעיתונים ילעיטו אותם.
סקרים מצביעים על תסיסה בעם.
אנשים מרגישים אכולי אכולי אשמה, רותחים מזעם, ומסתובבים בפרצוף חמוץ, לפני שמבשילה איזו החלטה בליבם.
יכולים להיות לנו חלומות מתוקים, יריבויות מרות, אמירות מפולפלות וכמובן ויכוחים חריפים.
דוגמא נוספת לתחום מופשט הוא הזמן, שכדי לחשוב ולדבר עליו אנחנו נעזרים בדימויים של תחום מוחשי, הוא המרחב:
מילות היחס 'אחרי', 'לפני', 'עד', 'ב','מ','ל', מתארות יחסים במרחב אבל אנחנו משתמשים בהם לצורך דיבור על יחסים בזמן. בתוך החדר לעומת בתוך חודשיים, סמוך לחנות לעומת סמוך לתחילת הקיץ, מחוץ לבניין לעומת מחוץ לשעות העבודה, הלכנו עד הבית לעומת הלכנו עד עלות השחר, בין ירושלים לתל אביב לעומת בין כסה לעשור.
חשוב לציין שדימויים בכיוון ההפוך, דהיינו מהתחום המופשט לתחום המוחשי אין כמעט בנמצא, (אני אומר כמעט בבחינת "למד לשונך לומר איני יודע", למרות שלמעשה לא הצלחתי לחשוב על אף דוגמא בכיוון הזה, ואם למישהו יש אשמח לשמוע).
בקיצור הטענה שלו היא שאנחנו יכולים לתפוס במחשבה ולדבר בשפה על מושגים מופשטים רק אם אנחנו ממחישים אותם כדבר-מה גשמי יותר. הדברים האלה גרמו לי להרהר בכך שזה יכול להסביר במידת מה את המניע של אנשים בעבר שניסו לעבוד את ה' דרך פסל ומסכה, הם בסך הכל ניסו להמחיש אותו בצורה גשמית כדי להצליח להתקרב אליו (יש לשים לב שאני לא מדבר על עבודה זרה של אלוהים אחרים), ברור לי שזה לא מסביר לגמרי את היצר הזה של עבודה זרה שאבד כיום, וזה רק הסבר חלקי, אבל זה משהו שלי היה קשה לתפוס ולהבין את הראש של אותם אנשים, וזה קצת מסביר.
בנוסף, זה ענה לי על השאלה מדוע התורה משתמשת ללא הרף בדימויים של שפת גוף כדי לדבר על ה' ("ויאמר ה' אל לבו", "עיני ה'", "יד ה'", "והארץ הדום רגליו" ועוד אינספור דוגמאות), הרי החשש של הגשמה והבנת הדברים כפשוטם ברור וזועק. אז זהו, שפשוט אין ברירה אחרת, רק במתמטיקה ובעזרת השפה של המתמטיקה אפשר ישירות לדבר ולחשוב על מושגים מופשטים, אבל בשפה הטבעית שלנו, והתורה הרי "מדברת בלשון בני אדם", כדי לדבר על ה' שהוא ישות מופשטת וכדי שבני אדם יבינו מוכרחים להשתמש בדימויים כאלה, למרות הסיכון שבכך. זאת פשוט "מגבלה" של החשיבה והשפה שלנו.
