מסוחרר, מי הוא? מי... מיואש.
לא כי אני יודע כי אין לי כוח להגיד את זה.
כן, אין אושר כמו ההרגשה המכוסנת למשהוא כול כך עמוק, מעלי יש רק בני על מוות,
אם הצלחתי בזה, אין...
וכן, אפשר להגיד שהוא שיחרר,
נתן לה לזרום,
לעצמו לנשום,
לחיות ולהתפתח, נתן סיכוי.
וואי וואי, מחסום כתיבה רציני נהיה לנו פה, אם רק יכולתי לשחרר ולפתוח,
הייתי ממלא את כול הדף ומשחק עם עצמי תופסת, מחביא ומגלה, משלה שאוי מדבר, הייתי מברבר,
בח גם מקפיד על שגיעות כתיב, כמה קטעים יפים, בגדול יהיה יותר מידי מילים,
אבל אנחנו לא אומנים,
רק כותבים, ממלאים חללים, מהלב מורידים, מנתבים את דרכי המחשבה עם הידעים,
פולתים צעקה
דממה.
קצת כמו התבודדות, רק אני, אבא(תאתא לאקזוטים) ומיליון אנשים אבל גם אף אחד.
ןקצת כמו לא, כי בכול זאת לכול דבר יש מטרה,
העיניים כבדות, הראש אתום אחרי מספיק חומר באזרחות כדי להפוך את כול הגבעות לצהובים.
ובכול זאת, כי אין לי דרך ואת האומץ להגיד את זה.
אין לי את יישוב הדעת להגיד, זה אני רוצה זה לא דוואי
,
אז אני בוחר לחכות, בוחר לא ליבחור, שיתבהר.
מים שקטים חודרים עמוק, בוא נבין עם זה אפשרי.