אלעק זה. היא לא מבטאת נכון כלום מזה. אבל כלום! והכאב שלי עדיין לא התרפא. כנראה שבכלל לא. והיא.. טוב היא בכל מקרה לא יודעת כלום על גבי כלום מכלום. וזהו, מנגבת והדמעות נעלמות.

הקטע הכי מבאס מעצמי

דמעות.

שוב מוצא את עצמי כאן

מלא מחשבות, מלא תהיות

שוב טעון ריגשית ו...

שוב מחפש משו שיעיר שיעורר שימלא

ושוב כמובן שלא מוצא

אלול בפתח, ושב אני מוצא עצמי לא מוכן לסיטואציה

לא יודע מאיפה להתחיל

את מי אני מעניין ביכלל? למי אכפת ממני?

זו הבעיה שמי שבאמת אכפת לו ממני פשוט לא מודע

ריקנות מירוץ החיים

ניסיונות שלא ניגמרים

ערימות של נפילות

קשה כל כך

רוצה שינוי לא יודע איך

רוצה שונה לא יודע איך

למה אני לא מצליח להתמיד בדברים

גול האכזבה כגודל הציפיה

סתם סתם סתם

הכל הבל הבלים אני יודע

אבל כל פעם בא לי עם אורות רעשים ריחות

אבל בטכלס אין שם כלם הכל ריק הכל שקר הכל חיצוני

אז למה אני שוב פעם ושוב פעם נימשך לשם

אני יודע, אבל כניראה מעדיף לחיות בדימיונות

גם כן דרך לברוח מהמצאיות

החיים שלי מושלמים, אז למה לחפש בחוץ למה?

מה חסר לך בחיים

כבר הייתי בסרט הזה יותר מידי פעמים

וביגלל זה אני כאן ואל במקום אחר

ובגלל זה אני מבדר לעצמי ולא עם....

זו כבר התקדמות, התקדמות רצינית

קשה כל כך

איך ממלאים את החסר איך?

הייתי, ניסיתי, הלכתי, למדתי

אבל זה לא באמת זה

דרושה עבודה פנימית רצינית

פעם ראשונה בחיים שלי שאני מודה שאני כניראה צריך טיפול

אבל מי ומה

עוד לא נסגרתי

אני יודע שתה עושה את הכי טוב בשבילי, גם כשקשה לראות

עם כל העומס המבורך, וכל השגרה המפוצצת וכל הצציפיות והחלומות שכרגע במגרה

עם כל הקשיים והדברים שלא הולכים כמו שהייתי רוצה

על אף ולמרות הכל, אני מאמין באמונה שלמה שהכל זה לטובה

והכך ממך בהשגחה מדיוקת ומושלמת

אז למה אני לא מצליח לשמוח?

למה אני כבוי, ככה הוא אמר לי ולצערי אני מסכים איתו

איפה השמחת חיים שהייתה לי

השמחה נימצאת במקומות הפשוטים

כניראה.

אולי יעניין אותך