אי אפשר ככה, זה לא חיים, זו השרדות. טוב לך, אל תהיי כפויית טובה. את פשוט בנסיגה, את מפחדת לחזור לשם, ליפול לתהום ההיא. אין לך כח לטפס משם שוב, אם זה ככה - האופציה הכמעט יחידה היא לשקוע, כפשוטו. להניח לעצמי לטבוע, להרגיש איך הבוץ מכסה ומושך מטה, עד איבוד אחיזה-איבוד נשימה-איבוד הכרה. כל מילה נשמעת לך כצעקה. את מכונסת, מכווצת. העולם סוגר עלייך, מאיים והכי גרוע - את משתפת פעולה ונותנת לו לעשות בך כרצונו
😶 אבל למה? היית בהתקדמות והכל כל כך טוב. האם זו בריחה? איפה השורש? אני אי פעם אי נורמלית? איך אפשר לרפא נפש שהיא סדוקה מדיי, שברירית ופצועה ודוחה חיבוק מנחם, מרוב סדקים היא סומכת רק על עצמה. למה את נכנסת שוב לסחרור הזה? אין בך כוחות להרים את עצמך, לקום, להחזיק בשיניים את המציאות, להאחז. אוף. את טובה, ואת יודעת את זה. באמת שרוב רובך טוב. יש לך כח לאנשים, לאנשים שאת אוהבת ואין מקום בלב שלך לאנשים אחרים אז את נאטמת. וזה בסדר לגמרי, נראה לי. פףף. ללמד זכות על עצמי? לכעוס? להיות אדישה? שכחתי איך בוכים, או כך לפחות נדמה לי. הצילו. אני רוצה להיות נורמלית. בא לי חיים של אנשים פשוטים.
|מניח|
|צועק|
|בורח|
(למה לכתוב לעצמי לא עוזר ולדבר עם אנשים אין לי כח? אולי כי אני נואשת לתשומת לב ואין לי כוחות נפש לקבל חיבוקים)
😶 אבל למה? היית בהתקדמות והכל כל כך טוב. האם זו בריחה? איפה השורש? אני אי פעם אי נורמלית? איך אפשר לרפא נפש שהיא סדוקה מדיי, שברירית ופצועה ודוחה חיבוק מנחם, מרוב סדקים היא סומכת רק על עצמה. למה את נכנסת שוב לסחרור הזה? אין בך כוחות להרים את עצמך, לקום, להחזיק בשיניים את המציאות, להאחז. אוף. את טובה, ואת יודעת את זה. באמת שרוב רובך טוב. יש לך כח לאנשים, לאנשים שאת אוהבת ואין מקום בלב שלך לאנשים אחרים אז את נאטמת. וזה בסדר לגמרי, נראה לי. פףף. ללמד זכות על עצמי? לכעוס? להיות אדישה? שכחתי איך בוכים, או כך לפחות נדמה לי. הצילו. אני רוצה להיות נורמלית. בא לי חיים של אנשים פשוטים.
|מניח|
|צועק|
|בורח|
(למה לכתוב לעצמי לא עוזר ולדבר עם אנשים אין לי כח? אולי כי אני נואשת לתשומת לב ואין לי כוחות נפש לקבל חיבוקים)