לרוב האנשים קשה להתרכז ולעשות את מה שהם צריכים. אז כדי שלא יתרעמו עלי ש"צרת רבים חצי נחמה", באתי בזאת בהצעה מרנינה:

לסדר את הזמן. יש לכך שתי אפשרויות, תבדקי מה הכי נוח לך -

קחי דף ועט, ותעשי רשימה של כל הדברים שאת צריכה לעשות עפ"י סדרי עדיפויות (מה הכי חשוב). סמני וי גדול על כל משימה שביצעת (זה החלק הכי כיף)...

אפשרות שניה - קחי יומן עם שעות, ותהיי מזכירה של עצמך. לדוג' - קיפול כביסה, בין השעות 2-3 בצהריים. קחי בחשבון הפסקות למנוחה וטווח ביטחון (טיפה יותר זמן ממה שצריך לכל משימה).

תנסי להוכיח לעצמך שאת יכולה, ואז העבודה תהיה יותר נמרצת וכיפית...

חוץ מזה, קחי לך כמה דקות ביום (או כל פעם שאת מרגישה קנאה/עצבנות/אי ריכוז), ותנשמי נשימות עמוקות עמוקות מהבטן. באותם רגעים תחשבי טוב ותשמחי בעצמך.

חג שמח גם לכם!

אוסנת-תודה רבה, אבל...

העניין הוא שהסדר זה עניין קצת יותר שולי... (כן, גם לי זה נשמע מוזר, סדר-פרט שולי? לפני פסח?? איך?????. אבל נחיה עם זה)  כל השאר זה היותר מעצבן...  אני סתם כזה מרחפת ולא קשורה, אבל במובן השלילי של זה.

לשמוח בעצמי? זה נשמע הדבר הנכון, אבל זה כל כך קשה שזה מתסכל! אני בנאדם שדברים מתסקלים אותו קצת יותר בקלות... (תכירו קוראים לזה ADD)

וזה עוד מוש', בזמן האחרון ראיתי כמה דברים בשר לריטלין שלא מראים את זה באור יפה כל כך...  אבל אני שמחה בזה שאני לוקחת, עובדה שזה עוזר! אבל זה מחלחל טיפין טיפין, וזה מ-ע-צ-ב-ן-!-!-!  ה יש לכם נגד ריטלין???  זה גם דבר חיובי! אל תשללו מיד! תנסו להבין למה זה יכול להיות טוב! (מי שרוצה- באישי) 

לכל אחד יש את ה"דפקט" שלו. לך יש ADD, ולי יש בעיות לחץ וחרדה (סתם לקחתי את "בעית חיי" כנגד זאת ששלך... אבל זה גם בפרטים הקטנים).

זאת את, זאת אני. וכל אחד צריך לקבל את עצמו כמו שהוא, ללמוד לחיות עם זה, ואפילו לאהוב את עצמו.

נכון שהייתי מעדיפה להיות מושלמת, אבל כרגע אלו הנתונים שלי. אני אנסה לעבוד על עצמי, ולטפל בהם – אבל עם כל הכבוד לכח הרצון, עיוור לעולם לא יוכל לראות...

מה שאני יכולה לעשות, זה לחשוב איך אני מתעלת (מלשון תועלת) את ה"בעיה" שלי. איך אני מתמודדת איתה, ויותר מזה – איך אני מוציאה ממנה רק טוב.

אם ניקח את ה-ADD, אז נאמר שאשריך, יש לך הרבה מרץ וכוח. כרגע אומנם זה נראה לך מעיק (בגלל שכך מקובל היום בעולמנו היום – אדם נמדד על פי ציוניו, ולא על פי אישיותו...), אבל בשביל מה יש חיים אחרי בית הספר? בשביל מה יש תנועות נוער?

את כל הכוחות שיש לך, שניתנו לך ברוך ה' – תשקיעי ב"הרמת" דברים, לדוגמא. ואת יכולה למצוא עוד הרבה אפשרויות...

אני יכולה לחתום לך, שאם תסתכלי על חברות שלך ב א מ ת, ותדמייני אילו יכולת להחליף אחת מהן – תביני מהר שטוב לך מי שאת ואיך שאת. האדם הכי מסכן בעולם, יעדיף את עצמו – כי הוא מכיר את עצמו, יודע איך להתמודד, ובסה"כ – הוא דווקא די אוהב את עצמו.

את מוזמנת גם לעשות רשימה של דברים שאת טובה בהם – דברים שעם אישיות ואופי אחרים, לא היית עושה.

כמה רעיונות מעשיים:

את הכח הגופני אפשר לתעל בספורט. קחי חברה, תעשו הליכות. אם יש לך מקפצה בבית – זה מאוד מאוד משחרר. תקליטי את עצמך לפני מבחן, ותשמעי את ההקלטה בmp3. ויש עוד הרבה רעיונות – את צריכה למצוא בעצמך את הדרך שלך להתמודד.

לעניין הרחפנות – אני משערת שלא סתם מרחפים, אלא מעסיקים את הדמיון שעות נוספות... אשריך. אל תוותרי על זה. דמיון מפתח את החשיבה, ובד"כ מבוגרים לא יכולים כבר לדמיין... חוץ מפיתוח החשיבה, את יכולה גם לכתוב סיפורים מתוך הדמיון שלך. אל תרתעי אם את לא רגילה לכתוב, או שנראה לך שאין לך כישרון לזה. תנסי, תלמדי, תשקיעי – תצליחי. זה באמת תלוי בכח הרצון...

שיהיה לך חג שמח במיוחד!

אם את רוצה יותר לדעת ויותר רעיונות, חיזוק ועידוד – אני יכולה להפנות אותך למישהי שיקרה לי מאוד, והשתחררה מכל ה- ADDוהשמאטעס...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....