כשהגדולים חוזרים.

אפילו בחלק מהימים, 

זיהית נכון את הקושי ועכשיו צריך למצוא לו פתרון.

ובאמת לא צריך הרבה זמן לזה, מה שחשוב זה 100% פניות בסבלנות, וגם התמדה.

מהר מאוד תראי איך הגדולים נהנים להשקיע בלימודים עם ההדרכה והמעקב שלך.

בנחת ובהדרגה תוכלי להדריך אותם להרגלי למידה, לסדר בתיק, תראי איפה לשים דגש עם כל אחד מהילדים, וכמובן לטעת בהם חווית הצלחה בלימודים.

זה זמן שאין ברירה אלא להקדיש אותו. וגם את תהני מלגלות את הצד הלימודי של הילדים ומהתחושה שאת מטפלת היטב בילדים הגדולים.

כמובן הכל בסבלנות ובנעימות.

לפעמים אפשר גם הפוך - שאת תהיי עם הקטנים ומישהו אחר יעזור בהכנת שיעורי בית והכנה למבחנים.

אפשר להיעזר בסבתות או בשכנה מבוגרת או בנערה צעירה.

ואם קורה מדי פעם שלא מסתייע ולא מספיקים, לא נורא. העיקר להשתדל למלא את המשימה הזו כמה שאפשר בצורה מסודרת.

בעז"ה מעט הזמן שתקדישי לכל אחד יניב רווח עצום לילדים. 

אכתוב על עצמי. בן שלי בכיתה ה' לומד משנה ואני לא למדתי בבית ספר דתי, אין לי מוסג במה שהוא לומד...

גם בגאוגרפיה מי פה זוכר איך נקרא ים קטן ליד יוון , יש שם ארבעה... 

או חילוק. פעם בהריון ולידה היה שרשור שהרבה לא זוכרות סוג של חילוק, זה כיתה ד'... 

במקרה כזה אימא תצטרך בעצמה להשלים חומר לימודים לפני שתשב עם ילד אחרת פשוט אין טעם נראה לי...

גם אנחנו מתמודדים עם המון קשיים של הילדים.

מה שעוזר זה לשבת הכי בנחת ובנעימות, בלי הסחות דעת, ולאט לאט, תוך כדי הכנת שיעורי בית הכי בסבלנות שאפשר, לגלות יחד עם הילד את המקומות החזקים שלו,

לתת טיפים יעילים בלי טיפת ביקורת או שיפוטיות.

לפעמים לוקח לילד כזה כמה ימים להפשיר ולעשות צעד קטן של התחלה של ההתחלה 

אולי אתם מעדיפים בערב? אחרי שהקטנים הושכבו לישון. גם מוצלח.

היו הרבה ימים שקראתי להם למיטה שלי ועבדנו מעט תוך שאני מחבקת אותם ממש.

כל מה שיכול לעזור בעינייך.

גם לפשט את המשימות, לפרק לחלקים קטנים וללכת צעד צעד, להסתפק בצעדים קטנים בהתחלה, לעשות במקומם את החלק של הכתיבה או הקריאה כדי שישארו ממוקדים בנושא הלמידה.

להתייעץ עם המורה המקצועי, לשתף את המורה בקושי ולבקש ממנו/ה להגדיר סדר עדיפויות מה הכי חשוב מבחינתו/ה, וגם טיפים לעבודה זורמת באותו מקצוע.

ושישבח את הילד על כל התקדמות, גם הקטנה ביותר.

ראיתי שכשמשתפים את המורה המקצועי, היחסים מתחממים וזה משפיע גם על המורה וגם על המוטיבציה של הילד.

המון בהצלחה 

את הבן שלי שלחנו למורה פרטית שתעשה איתו ש.ב. באנגלית

היום בעלי "אחראי" על הש.ב. באנגלית ויושב איתו במוצאי שבת וכו'

היום אפילו הבאתי ביביסיטר כדי שהוא יוכל לשבת איתו על זה (לא הייתי בבית)

לא מצליחה לשבת עם ילד אחת על שב כשכולם מסביב כי הוא מוסח מאוד בקלות

יחס אישי לכל ילד זה לעשות איתו שיעורי בית?

לדעתי זה בדיוק ההפך, אחרת הם לא היו מסרבים לעשות איתך.

לדעתי: 1. טוב מאוד שאחריות על שיעורי הבית היא שלהם, כך צריך להיות. אם בביה"ס זה עובר בשלום- אז מה אכפת לך? גם המערכת אמורה להיות אחריות שלהם ושלהם בלבד ומתחילת כיתה א', זה לא קשור אלייך. את יכולה לעזור.

תגידי להם שזמן שיעורי הבית הוא מ-3 עד 4, או כל זמן שנוח לך. ואת יושבת ליד שולחן וזמינה.

ב-4 את קמה ןמשחררת את עצמך ואותם. בזה את גם נותנת עזרה אם צריך וגם האחריות היא עליהם.

2. עם הקטנים זה באמת יותר קשה, אפשר לשמור איזה משחק אטרקטיבי לזמן הזה, מחשב/סרט- אם את מרשה וכו'.

אני נותנת איזה חטיף שלוקח זמן לאכול, כמו קורנפלקס טבעות, או ביגלה מקלות שהם נורא אוהבים.

3. יחס אישי תתני בזמנים אחרים. אני פעם בחודש משאירה ילד בבית, ועושה לו כיף.(אני עובדת מהבית חלק מהימים). תצאי להליכה עם הגדול בערב אחרי שהקטנים ישנים. זה זמן איכות

חולקת על כך שמי שמצליח בחשבון יתאמץ וישקיע באנגלית, כי אצלנו זה לא עבד.

הבן מעולה בחשבון ולא רוצה להשקיע באנגלית.

מסכימה שכדאי לקחת מישהו בתשלום אך דווקא לאנגלית, אם זו הבעיה המרכזית,

הבעיה במקצוע הזה (כמו גם בחשבון) שעם הזמן צוברים פערים

וזה נראה לתלמידים בלתי אפשרי להשלים והם לפעמים מרימים ידיים מראש.

אז ברוך ה' יש עוד ילדים בבית, 

והמסקנה שלי בביתי שלי - שלא תמיד אני פנויה ולא תמיד עם כל ילד אפשר להיות גם המורה,

מישהו חיצוני יכול לנטרל את הרגשות שבעניין ולקדם יותר מאיתנו.

המון המון הצלחה ונחת מכולם!!!

עניין שיעורי בית, והכנת המערכת ועניין היחס.

העניין הראשון: זו לגמרי אחריותם. לא חושבת שאמא צריכה להתרוצץ סביב זה.. אפשר לשאול מידי פעם, לתזכר ומעבר לזה אין מה לעשות. האמא שם כדי להאיר, לכוון.. אבל ממש להכין להם? ממש לא. יש להם אחריות וכדי שילמדו מהי- צריך להעביר אליהם את השרביט בתחומים שנוגעים להם

לעניין היחס: יחס נמדד בדברים הקטנים. זה שאת שואלת לשלומם/ מכינה להם אוכל שהם אוהבים/ זה שאת יושבת איתם לפני שינה ואומרת ק"ש.. וכו וכו.. אלו הם הדברים שמשפיעים.

ובשבתות ל פעם אפילו רבע שעה עם כל אחד מהם במשחק או שיחה באופן אישי

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....