שיממש את החלום בפורים ולא מאוחר יותר כל השנה...

אם הוא ממש ממש רוצה הייתי הולכת לקראתו אלא אם כן זה משהו שבאמת לא שייך בכלל.  

בס''ד

תודה רבה על ההתייחסות! הדמות היא לא סמל של עמדת כח, רוע ושליטה. יותר בכיוון של כאובוי, רק משהו אחר. יש לו חבר אחד שהתחפש ככה בשנה שעברה וזה מה שנתן לו חשק להתחפש ככה גם, זה כל הסיפורץ ב''ה אין בבית לא משחקי מחשב ולא סרטים (עונה גם ל@מודדת כובעים). למה כאובוי זה בסדר בעינייך? (מנסה באמת להבין כדי לגבש לעצמי דעה בנושא).

תודה שוב!

למה מלך או מלכה זה כן בסדר? אפשר להגיד שיש פה בצע שלטון וכסף. מה חינוכי בזה? סתם... בדיחה

תחפושת לא משקפת שאיפות אלא נראית מעניינת, טוב לשחק בה, היא תרשים את חברים שלו... 

לשחרר

השאלה באיזה רמה זה מפריע לך. 

אני חושבת שאם הילד רוצה את זה כבר כל כך הרבה זמן עדיף לתת לו, זה לא בא ממקום של הזדהות עם סרטים וכו 

מציעה לך לעשות בירור עם עצמך מה בדיוק מפריע לך בזה, על מה זה יושב אצלך. 

זה יעזור לך לגבש לעצמך דעה ברורה יותר ואז גם אם תחליטי לוא לאפשר לו, יהיה לך גם יותר קל לעשות את זה. כרגע הילד לא מקבל מסר ברור ואת לא מצליחה להיות ברורה איתו

הוא ישחק וישכח... 

תסבירו לו בנועם שאתם לא אוהבים תחפושת רעה, הוא ילד טוב, ובוא נבחר אם להתחפש לזה או לזה, או אפילו לזה. אולי לקחת אותו לחנות לבחור.

הייתי מנסה לחשוב מאיפה עלה בדעתו הרעיון: אולי סרטים, משחקי מחשב, ומרחיקה את "הגורם האחראי". יש היום מספיק תוכניות יפות וחינוכיות, אבל להתלכלך על הגרועות שבהן...

כן הייתי מנסה לעדן איכשהו את הרעיון. אבל אם לא נמצא תחליף הולם אז בסדר
וגם בתנאי שזה לא דורש קניה של משהו יקר.
לדוגמא, נגיד אם הילד רוצה להיות צב נינג'ה וזה לא מתאים כי זה דמות מסרט וכו' אז אולי נינג'ה רגיל (סתם לוחם יפני כזה) זה יהיה יותר סביר?

סה"כ בפורים זה זמן כזה שפעם בשנה יש לו אפשרות להיות מה שבד"כ הוא לא.
אז זה שהוא רוצה להיות דמות רעה זה לא דווקא בגלל שהוא רוצה להיות רע, אלא להפך אולי.

וגם הרבה ילדים אוהבים להתחפש למשהו חזק כי זה תכונה שלא תמיד יש להם אותה וזה זמן כזה שאפשר לחוש קצת יותר חזק וגיבור מהרגיל. זה לא צורך רע כ"כ ואולי לא חייבים ממש להלחם בזה.

הוא בטח רואה ממילא שאת לא מתלהבת 

בגדול בנסיון חיים ופרספקטיבה רחבה של החיים 

הדברים האלה לא מה שיעשו את ההבדל כדאי לשמור את המלחמות לדברים יותר מהותים וחשובים

לא מאמינה שזה מה שיעשה את ההבדל בחיים שלו בעתיד ולא כדאי ליצור אנטי סתם 

כמובן זה הגישה שלי לא נראה לי כל כך מהותי ומשמעותי שיהיה מבסוט ויעבור לו זה לא שאם עכשיו הוא יהיה כזה דמות זה מה יעשה את העתיד שלו עדיף לתת לרצון לצאת ולהשתחרר ולעבור מאשר לחנוק אותו ולהשאיר אותו שם להרגיש שיש בזה משהו.

ואני גם יחסית דוסית בלי סרטים וזה אבל הכי חשוב שיהיו ילדים בריאים ומבחינה נפשית אני לא היתי עושה עסק על משהו שילד רוצה שנה נראה לי מסיג את התוצאה ההפוכה. (יותר ירצה ויראה לו מיוחד)

למרות שהוא באמת קטן וזה לא קריטי אפשר לכוון אותו אבל אם לא הולך בקלות ומיד לא היתי נכנסת לזה כדאי לשמור את זה לדברים יותר חשובים בחיים.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....