אותי, מפעם.

השתקמתי! אני מצויין. תודה לאל

זה בעיקר הזמן, עושה את שלו.

והחיפוש אחר אמת, והשמחה, והנחמה במה שיש..

וההתבגרות.

זה דברים קטנים בדרך שבונים את הבנאדם.. הופכים אותו לחזק יותר (דוקא מהבלבול וכו')

בנחת אדון(: 

לא להבהל מידי, זה יעבור בעזרת ה'.

אולי מבט אחר על המציאות יעזור..?

אבל זו גם בחירה.

שמעתי משפט יפה שאומר: 'להזדקן זה מציאות, להתבגר זו בחירה'.

אתה יכול לשבת עם עצמך, ממליצה התבודדות במקום חסר אנשים ותנועה לא טבעית..

רק ציפורים ושמים ואתה וה'. גם עצים ופרחים אפשר, ואפילו הרים.

ולחשוב מה איך אני מעביר את החיים שלי, איפה אני עכשיו- האם זה מה שאני רוצה להיות?

והכי בכנות עם עצמך, כי זהו. אתה לבד. וכבר אין על מי לעבוד...

ושקט.

מותר לבכות. ולשקוע בהרוהרים ומחשבות נקיות כאלה. זה מדהים! זה מטורף.

איך הייתי רוצה לחיות? מה תלוי בי? מה לא? איך אפשר לשנות את מה שלא תלוי בי, אם אפשר..

ואם לא? אז איך אני יכול לשנות את ההסתכלות שלי לגביי זה..

לעיתים רחוקות, אני מוצאת זמן לכתוב לעצמי..

פשוט לכתוב, גם כשהכל מצויין.

וזה הזוי,!! כי כאילו, אני? יומן ושטויות כאלה?? אומייגד.. טעטע בחיים לא.

אבל זה פשוט מועיל בצורה מטורפתת

זה עובד ככה:

פשוט לכתוב לדף, כאילו יש לו אישיות. כןכן זה נשמע מטומטם בטירוף אבל אני ממליצה אתזה לכל מי שקורא אתזה עכשיו.

ולפרוק. ולדבר.. אני קוראת לזה 'דף פריקה'

כותרת: דף פריקה.

יוצרים הכירות איתו. להתחיל מהמפגר והשטחי.

היי אני ויפ. קוראים לי ככה כי אני מעריכה תעצמי, בנאדם חשוב ואנערףף

וואי אתמול היו לי מושלם! באמת, ואתה יודע למה?

ווייי וציפורים זה יפה!

חח זה חונק וגם.. זה היה קצת מוזר כי כאילו שנים... ואוף מה אני עובדת עליך?! רר זה מוזר הייתה הרגשה מוזרה טיפה. טוב לאמשנה.

אינלך מושג. ואנאערף. איזה מפגר זה לכתוב לדף?  כי כאילו מה?? מי צריך אותו?!

אבל פשוט הייתי חייבת לשתף.. 

קיצרררררר עד פה דוגמאא

לחפור לו. לא חייב לכתוב בשפה גבוהה. יותר כמו דיבור.

והכי חשוב? לא לספר לאפחד מה רשמת בו.

ככה תרגיש הכי בנוח מול עצמך. בעזרת ה'..

את כל התהיות, מחשבות

אפשר לחפור לו, לכתוב שטויות, לחרטט, לעבוד עליו, ואחכ להסביר שזה לא מכוונה רעה פשוט כי אני מבולבלת עם עצמי ו.. ומסקנות, ועל הזבוב שעשה לי הפרעות קשב. ועל כמה שהעולם מוזר ומיוחד. ובעיות, והרגשות פשוט הכלל

אקיצר.

מבטיחה שזה יעזור פיצוצים.

אפשר אחכ לשתף מסקנות.. אם ממש רוצים.

וזהו זה משחרר את נבכי הנפש(:

בהצלוחה.

סליחה על האורך. השקעתי

ו.. מחשב מסלול מחדש(:

בעיה רצינית שככה זה כאב

בעיה רצינית שככה זה כאב

לכתוב על דף זה חוויה אחרת לגמרי. (הסיוט אח"כ זה שאם זה ארוך אז יש המון מה להעתיק למחשב...)

אפשר לכתוב ישירות למחשב. רק שלא כדאי לשרוף אותו אח כך...

אבלל בדף יש משהו אחר.. אפשר לקשקש עליו, ולשרבט. ולמחוק, ולהתעצבןןן

ואע נראלי זה יותר תלוי בתנאים.

לקנות חוברת ומלא אותה רק בתיאור מפורט על החוברת עצמה.. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אבל מצד שני תמונה לא יכולה להעביר יותר מאלף מילים

לא לגמרי הבנתי(: אבל נשמע לי רעיון מדליק.

אבל אני גיליתי שיש ויש.

יש תמונות שיוציאו ממני בקושי 2 משפטים ויש תמונות שמא ועד אי שם...

תיאור מאוד מפורט של המראה, על כל מה שאני אצליח לחשוב עליו.. סתם איזה תרגיל שמתחשק לי לעשות ונראה לי יעשה לי טוב

אולי אני אאמץ אותו גם? (למרות שאם זה יקרה, זה יקרה עוד הרבה זמן...)

אפשר?

תודה!

אפשר לכתוב גם למחשב וגם לדף.

אצלי זה תלוי מה התנאים הטכניים וגם מה המצברוח וכאלה...

זה מדהים. ובע"ה...

קצת מזכיר לי כל מיני מקומות שהייתי בהם. וכן, זה מגיע יותר מהר מאיך שחושבים. וזה בדיוק אחד מהדברים שגורמים לזה לקרות- שאתה לא חושב עלזה שזה קורה עכשיו...

בהצלחה!

וממש תודה על זה!

קצת מצחיק/עצוב שמסתבר שכולם היו שם... 

אני די משתדל לא לחשוב על זה. זה יבוא כשזה יבוא

שהחזרת אותי לזה, אבל ממקום שונה

וכי זה כתוב ממש יפה, אז בכלל.

בע"ה.

וכן, מסתבר שכולנו עוברים דברים שונים בתקופות שונות.

מסתבר גם כנראה שזה נצרך... אולי.

בסופו של דבר זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו. טוב, לא רק, אבל בהחלט יש לדברים האלה משקל...

אכן זה בונה אותנו.. עוד מחשבה שהייתה לי - כשאנחנו מתמודדים עם קושי אנחנו  לא צריכים לחשוב איך אנחנו מתחזקים מזה או משהו כזה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לשרוד ולא ליפול. אם אנחנו נצא מהצד השני בהכרח אנחנו נהיה חזקים יותר

מסכימה.

(והסתייגות בסוגריים כי יש מצבים שבהם מה שמניע לצאת מצד השני, זה האמירה והשאלה של מה אני עושה עם מה שזה לא יהיה ואיך. אבל ככלל אני מסכימה ממש.)

אבל מה שצירך להדאיג אותי זה איך אני עובר את זה על הצד הטוב ביותר, בהכרח אם אני אצליח אני אהיה חזק יותר....... אבל לא באלי להיות חזק יותר..........

ולמען האמת, באופן אישי כשיש משהו לפעמים מה שהכי באלי זה לחזלש הכל ולחזור לפעם. ללפני הכל.

רק שאף אחד לא בא ושאל אותי אם יש לי כוח עכשיו להיות חזקה או בכללי אם יש לי כוח...

לפעמים כן עוזר לחשוב איך אני מתמודד אם זה בצורה טובה כמה שיותר.

ולפעמים צריך פשוט להרפות ולתת לעניינים לזרום ולתהליך לעשות את שלו...

פשוט? לא פשוט בכלל.

שום התמודדות היא לא פשוטה. אבל אף אחד לא שאל אותנו אם באלנו...

(אפשר לשלוח חיזוק ובהצלחה מכאן?

יהיה בסדר. באמת יהיה בסדר!)

יהיה טוב בע"ה.

והמון בהצלחה! זה אפשרי, מסתבר. גם אם נראה שלא...

ובלי קשר, נחמד לראות אותך מדי פעם כאן...

בעיה רצינית שככה זה כאב

"ההוא עם החולצה הלבנה"

ציטוט של האנשה על תקן אנונימי, מפגש פסיפס בחופש שםשם

עכשוי אתה זוכר?

זו אני.

מממ אני לא אגיד את שמי קבל עם ועדה

אה, הבאת לי לנגן בחלילית שלך!

לא אני הבאתי. אתה הבאת..

התיאור שלי עליך אי שם כי לא ידעתי מה הניק...

קדימה סיכוםם... - יוצרים

אלט זה לא חלילית?

יש לי כמה חליליות ואני  נוהגת לקרוא להם חליליות ולא חלילים

וזה בסדר גם לצעוק שאת לא יודעת מה להגיד או לא מצליחה להתפלל.

זה חלק מהמשחק.

לוואי ואדעך - לקראת נישואין וזוגיות

ומהיכן הוא יודע זאת בכזאת פסקנות.

אתמהה.

סוקרטס אומר ב'פיידון' של אפלטון שאנחנו למדים כל דבר מההפך שלו.

בגלל שיש עצב יש גם אושר, בלי עצב האושר היה מצב סטטי שלא היה מופרד מהשכבה הבסיסית ביותר של הקיום שלנו. הוא גם לא היה מקבל שם או כינוי.

הוא היה פשוט חלק בלתי נפרד מהטבע.

שאלתי את עצמי, מה עם נצח? הרי הוא ההפך של זמני. אבל אנחנו חיים בעולם שכולו זמני. מתי בכלל זכינו להכיר נצח?

הבנתי שלא חשבתי על זה נכון, כל בן אדם רואה בגבולות הדמיון שלו את גבולות העולם.

הדבר היחיד שנצחי בשבילנו הוא ה'אני', הוא הדבר היחיד שמלווה אותנו לאורך כל הדרך. הוא מעין 'נצח' פרטי שיש לכל אחד מאיתנו.

בשבילי, אני קיים לנצח במובן המסוים הזה. ואתה קיים לנצח במובן דומה, אבל אחר, אחד שאיש מלבדך לא יכיר.

הרי כולנו חיים באותו עולם, אבל כל אחד מקבל חתיכה אחרת ממנו, והיא 'נצחית' בשבילו.

מי שרוצה מוזמן לנסות להרחיב את הרעיונות האלו, השיר פשוט מבטא אותם בתמציתיות.

לגבי החלק הראשון אינני מקבל את הנחת היסוד. ברור אמנם שהעולם כפי שאנינו מכירים אותו בנוי באופן של יחסות אבל לוּ הייתה מציאות של אור, זה לא שלא היה אור. אולי לא היה מושג של בוקר (לבקר ולהפריד) ביחס ללילה.

גם הקיום שלנו, יש מושג ברור של קיום ואי־קיום. ואפשר באופן מוחשי מאוד להרגיש את הקיום שלנו, למרות שאין לנו מושג מהו היעדר תודעה. הניגוד בין ה"אני" לאחר מבליט את הפלא אבל זה הכיוון שאני נוטה לקבל.

נצח הוא מושג מופשט, כמו האינסוף. אולי אין שום נצח כלל והכל יתקפל בעוד מיליארדי שנה. או לא יתקפל. או גם יתקםל וגם לא יתקפל.

למרות האפיל הפילוסופי קשה לי לתפוש את האני כיחידה של נצח.

אבל אני מקבל את מה שאתה אומר, בהחלט עניינה אותי החוויה הסובייקטיבית של כל אחד מאיתנו, שבה הדבר היחיד שתמיד קיים הוא האני שלנו.

משהו מעין אני חושב משמע אני קיים - משהו שמעמיד את הקיום על בסיס האני, עוד לפני הפילוסופיה והשירה.

אבל להבא תדע שדברים כאלה אני חייב להעביר למשטרה אם הייתי רואה אותם בזמן.

כתבתי את הסיפור הזה אחרי שקראתי את מכתב ההתאבדות של אקוטגאווה ריונוסוקה (אקוטגאווה ריונוסוקה – ויקיפדיה

המכתב (באנגלית) כאן:

https://sites.socsci.uci.edu/~cjmayer/papers/cmayer_note_to_an_old_friend.pdf

אז אין מה לדאוג

תודה

אהבתי את סגנון הכתיבה