אותי, מפעם.

השתקמתי! אני מצויין. תודה לאל

זה בעיקר הזמן, עושה את שלו.

והחיפוש אחר אמת, והשמחה, והנחמה במה שיש..

וההתבגרות.

זה דברים קטנים בדרך שבונים את הבנאדם.. הופכים אותו לחזק יותר (דוקא מהבלבול וכו')

בנחת אדון(: 

לא להבהל מידי, זה יעבור בעזרת ה'.

אולי מבט אחר על המציאות יעזור..?

אבל זו גם בחירה.

שמעתי משפט יפה שאומר: 'להזדקן זה מציאות, להתבגר זו בחירה'.

אתה יכול לשבת עם עצמך, ממליצה התבודדות במקום חסר אנשים ותנועה לא טבעית..

רק ציפורים ושמים ואתה וה'. גם עצים ופרחים אפשר, ואפילו הרים.

ולחשוב מה איך אני מעביר את החיים שלי, איפה אני עכשיו- האם זה מה שאני רוצה להיות?

והכי בכנות עם עצמך, כי זהו. אתה לבד. וכבר אין על מי לעבוד...

ושקט.

מותר לבכות. ולשקוע בהרוהרים ומחשבות נקיות כאלה. זה מדהים! זה מטורף.

איך הייתי רוצה לחיות? מה תלוי בי? מה לא? איך אפשר לשנות את מה שלא תלוי בי, אם אפשר..

ואם לא? אז איך אני יכול לשנות את ההסתכלות שלי לגביי זה..

לעיתים רחוקות, אני מוצאת זמן לכתוב לעצמי..

פשוט לכתוב, גם כשהכל מצויין.

וזה הזוי,!! כי כאילו, אני? יומן ושטויות כאלה?? אומייגד.. טעטע בחיים לא.

אבל זה פשוט מועיל בצורה מטורפתת

זה עובד ככה:

פשוט לכתוב לדף, כאילו יש לו אישיות. כןכן זה נשמע מטומטם בטירוף אבל אני ממליצה אתזה לכל מי שקורא אתזה עכשיו.

ולפרוק. ולדבר.. אני קוראת לזה 'דף פריקה'

כותרת: דף פריקה.

יוצרים הכירות איתו. להתחיל מהמפגר והשטחי.

היי אני ויפ. קוראים לי ככה כי אני מעריכה תעצמי, בנאדם חשוב ואנערףף

וואי אתמול היו לי מושלם! באמת, ואתה יודע למה?

ווייי וציפורים זה יפה!

חח זה חונק וגם.. זה היה קצת מוזר כי כאילו שנים... ואוף מה אני עובדת עליך?! רר זה מוזר הייתה הרגשה מוזרה טיפה. טוב לאמשנה.

אינלך מושג. ואנאערף. איזה מפגר זה לכתוב לדף?  כי כאילו מה?? מי צריך אותו?!

אבל פשוט הייתי חייבת לשתף.. 

קיצרררררר עד פה דוגמאא

לחפור לו. לא חייב לכתוב בשפה גבוהה. יותר כמו דיבור.

והכי חשוב? לא לספר לאפחד מה רשמת בו.

ככה תרגיש הכי בנוח מול עצמך. בעזרת ה'..

את כל התהיות, מחשבות

אפשר לחפור לו, לכתוב שטויות, לחרטט, לעבוד עליו, ואחכ להסביר שזה לא מכוונה רעה פשוט כי אני מבולבלת עם עצמי ו.. ומסקנות, ועל הזבוב שעשה לי הפרעות קשב. ועל כמה שהעולם מוזר ומיוחד. ובעיות, והרגשות פשוט הכלל

אקיצר.

מבטיחה שזה יעזור פיצוצים.

אפשר אחכ לשתף מסקנות.. אם ממש רוצים.

וזהו זה משחרר את נבכי הנפש(:

בהצלוחה.

סליחה על האורך. השקעתי

ו.. מחשב מסלול מחדש(:

תודה רבה על ההשקעה!
מעולם לא יצא לי לכתוב על דף אבל נשמע מעניין! הרבה זמן לא עשיתי את זה, באמת אני צריך

מצחיק שדיבור אמיתי כלפי עצמי או כלפי הקב''ה מגיע בסופו של דבר לאותו מקום. בגדול אני די מדבר עם עצמי/אחרים על מה קורה איתי ומה אני רוצה מעצמי. 

נראה לי שיש איזה עניין אחר כך לשרוף את מה שכותבים, זה יכול לעשות טוב.

בגדול אני בנקודת מפנה די משמעותית בחיים שלי ואני עושה הרבה מאמצים כדי לברר לי את העולם, מקווה להכוונה נכונה מלמעלה

ולסיום - להקה נפלאה ביותר שלא זכתה לבמה הראויה לה ועברה מהעולם - שרה על זה שיר נהדר

אעעאע כן! לשרוף. או להשמיד
שכחתי את הקונספט(:

לכתוב על דף זה חוויה אחרת לגמרי. (הסיוט אח"כ זה שאם זה ארוך אז יש המון מה להעתיק למחשב...)

אפשר לכתוב ישירות למחשב. רק שלא כדאי לשרוף אותו אח כך...

אבלל בדף יש משהו אחר.. אפשר לקשקש עליו, ולשרבט. ולמחוק, ולהתעצבןןן

ואע נראלי זה יותר תלוי בתנאים.

לקנות חוברת ומלא אותה רק בתיאור מפורט על החוברת עצמה.. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אבל מצד שני תמונה לא יכולה להעביר יותר מאלף מילים

לא לגמרי הבנתי(: אבל נשמע לי רעיון מדליק.

אבל אני גיליתי שיש ויש.

יש תמונות שיוציאו ממני בקושי 2 משפטים ויש תמונות שמא ועד אי שם...

תיאור מאוד מפורט של המראה, על כל מה שאני אצליח לחשוב עליו.. סתם איזה תרגיל שמתחשק לי לעשות ונראה לי יעשה לי טוב

אולי אני אאמץ אותו גם? (למרות שאם זה יקרה, זה יקרה עוד הרבה זמן...)

אפשר?

תודה!

אפשר לכתוב גם למחשב וגם לדף.

אצלי זה תלוי מה התנאים הטכניים וגם מה המצברוח וכאלה...

זה מדהים. ובע"ה...

קצת מזכיר לי כל מיני מקומות שהייתי בהם. וכן, זה מגיע יותר מהר מאיך שחושבים. וזה בדיוק אחד מהדברים שגורמים לזה לקרות- שאתה לא חושב עלזה שזה קורה עכשיו...

בהצלחה!

וממש תודה על זה!

קצת מצחיק/עצוב שמסתבר שכולם היו שם... 

אני די משתדל לא לחשוב על זה. זה יבוא כשזה יבוא

שהחזרת אותי לזה, אבל ממקום שונה

וכי זה כתוב ממש יפה, אז בכלל.

בע"ה.

וכן, מסתבר שכולנו עוברים דברים שונים בתקופות שונות.

מסתבר גם כנראה שזה נצרך... אולי.

בסופו של דבר זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו. טוב, לא רק, אבל בהחלט יש לדברים האלה משקל...

אכן זה בונה אותנו.. עוד מחשבה שהייתה לי - כשאנחנו מתמודדים עם קושי אנחנו  לא צריכים לחשוב איך אנחנו מתחזקים מזה או משהו כזה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לשרוד ולא ליפול. אם אנחנו נצא מהצד השני בהכרח אנחנו נהיה חזקים יותר

מסכימה.

(והסתייגות בסוגריים כי יש מצבים שבהם מה שמניע לצאת מצד השני, זה האמירה והשאלה של מה אני עושה עם מה שזה לא יהיה ואיך. אבל ככלל אני מסכימה ממש.)

אבל מה שצירך להדאיג אותי זה איך אני עובר את זה על הצד הטוב ביותר, בהכרח אם אני אצליח אני אהיה חזק יותר....... אבל לא באלי להיות חזק יותר..........

ולמען האמת, באופן אישי כשיש משהו לפעמים מה שהכי באלי זה לחזלש הכל ולחזור לפעם. ללפני הכל.

רק שאף אחד לא בא ושאל אותי אם יש לי כוח עכשיו להיות חזקה או בכללי אם יש לי כוח...

לפעמים כן עוזר לחשוב איך אני מתמודד אם זה בצורה טובה כמה שיותר.

ולפעמים צריך פשוט להרפות ולתת לעניינים לזרום ולתהליך לעשות את שלו...

פשוט? לא פשוט בכלל.

שום התמודדות היא לא פשוטה. אבל אף אחד לא שאל אותנו אם באלנו...

(אפשר לשלוח חיזוק ובהצלחה מכאן?

יהיה בסדר. באמת יהיה בסדר!)

יהיה טוב בע"ה.

והמון בהצלחה! זה אפשרי, מסתבר. גם אם נראה שלא...

ובלי קשר, נחמד לראות אותך מדי פעם כאן...

ואני לא זוכר מי זה מי 

"ההוא עם החולצה הלבנה"

ציטוט של האנשה על תקן אנונימי, מפגש פסיפס בחופש שםשם

עכשוי אתה זוכר?

זו אני.

מממ אני לא אגיד את שמי קבל עם ועדה

אה, הבאת לי לנגן בחלילית שלך!

לא אני הבאתי. אתה הבאת..

התיאור שלי עליך אי שם כי לא ידעתי מה הניק...

קדימה סיכוםם... - יוצרים

אלט זה לא חלילית?

יש לי כמה חליליות ואני  נוהגת לקרוא להם חליליות ולא חלילים

וגם למה אתה מכנה את עצמך: אדון, מאלף, שולט. זה קשור לעולמות הפי דידי?

פשוט בלתי צפוי.

כואב, עצוב.

ההתנצלות מתקבלת למרות שאני עוד תוהה למה להקדיש לי אתזה😅🫣🫣

סתם, רציני רגע, אני לא מנתחת אותך או משו(או שכן אבל זה משפט טוב...😅) אבל נשמע שכתבת על ההסתכלות שלך על העולם, על ראייה "שגויה" (במרכאות כי אין דבר כזה באמת...), הסתכלות כל הזמן על השלילי, הסוף עוד יותר מדגיש אתזה, הוא מבין שיש גם טוב אבל כל כך מותש ממה שעבר עד שגרם לטוב הזה להגיע שלא מרגיש שהוא מסוגל להמשיך לחיות, אולי בגלל שמרגיש לו שלא מעריכים את מה שהוא עשה בשביל שיהיה שקט וטוב, אולי כי הוא עוד בטראומה....

אבל אנחנו לא בשוטל, זה פורום כתיבה והכתיבה מטורפת, ממש, הניגוד בין החד קרן הלבן הורוד והלבוש שלו האדום והלבן, (אולי כאילו הוא הבין שאפשר לשלב בין הדם של המוות לטוב... אולי לא...) התיאורים היו לי קצת קשים לקריאה אבל זה כבר באג שלי😜

בקיצור, כתיבה מהממת, תמשיך כך👏👏

ככה. מנסיון. רק תארו לעצמכם, רגע לפני המיתה, יש אפשרות לסכם את החיים.

כך רוצים לסכם את החיים? היה נורא ואיום ואיכס ומריר ופויה (מחילה)?

צריך לעבוד, ולפעמים לבד קשה, על ראייה ותפישה כזו של החיים.

ואת כל מה שעומד מנגד למטרתו הטובה (אולי)

זה לא אומר שהאדם בעין רעה על מה שעובר עליו, אלא בעיקר שהוא לא מוכן להיות שבוי בקונספציה ופשוט לפזר נצנצים על כל הרע שבעולם.

זה יכול להיות ראוי לשבח, וככה לוחם צריך להיות בשדה הקרב.

אם הייתי נותן לו להנהיג מדינה? לא. אבל מה צריכה ממלכה יותר מאנשי לוחמה כאלה בחזית?

אגב @ימח שם עראפת הזכרת לי מעט את בני צרויה. אנשים עזים שלא נותנים לשום דבר לסנוור אותם ולעמוד בדרכם, שהמלך רוצה קרוב אליו, למרות שהם ממהרים להוציא להורג את מי שמסכן לדעתם את המלך אפילו נגד דעת המלך ממש.

אם נצנזר רגע את הדם והקטל והחרב והגופות- כתיבה יפה ממש ימקצוען!

והוא לא יתן לאדם להרוס אותו. לא.

לא קראתי הכל, רק ריפרפתי אבל זה ממש ממש עצוב🥺🥺

אולי תכתוב משו קצת יותר שמח?🙏🙏

תיקון...?

אולי קצת לצאת מהדיכאון של המצב...?

לגרום לחיוך במקום לדמעות...?

מונהג מלמעלה, וזה כנראה תלוי בנו אם לא תעבור חרב בארצנו. יש הבטחה כזו, נכון?

מה  יצא לנו מעצבים והתלהמות? (למרות שזה כל כך מובן ומתבקש, הרי אפשר לפעמים

לצאת מהדעת בכלל חוסר צדק, חוסר אונים....)

נתנהג יפה, אז העולם יתנהג יפה.

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

תמונה שווה יותר מאלף מילים

היה שם 2 טקסטים.

1.

הלכתי לפארק הפיראטים

היתה שם ספינה גדולה מעץ

ולידה נדנדה יפה לשניים

נראתה כמו כרכרה של נסיכות

עליתי עליה ראשונה

ואז אתה הופעת

חשבת אתה פיטר פן

ואני וונדי

"נעוף ונברח לארץ לעולם לא " אמרת

נחיה בטבע בחופש, רחוק

בלי חוקים של אף אחד ומגבלת זמן

נעוף על החיים ונראה עולם.

בהתחלה זה היה נשמע קסום

אבל מהר מאד גיליתי

שלעוף לא אהבתי

אז מהנדנדה ירדתי

ואותך שם לבד השארתי

הרי עליה עליתי לחפש נסיך על סוס

שיקח את המושכות לאיזה ארמון על צוק

והרי פיטר פן אינו נסיך אז

נכנסתי כאן לתסביך.

2.

הנדנדה הזאת

עשתה לי בחילה

פעם כן.

פעם לא.

פעם אני דוחפת, פעם אתה.

פעם אני למעלה, פעם אתה.

פעם אתה עוצר באבחה אחת וגורם לי כמעט להתרסק,

ופעם אני גורמת לך להתנדנד על מקומך, היי שם למעלה.

​רצינו לשחק.

התיישבנו יחד על הנדנדה.

התכוונו ליהנות.

אבל –

התחילו משום מה משחקי כוחות.

​ניסיתי לרדת.

אולי גם אתה.

אבל –

היינו כבר בתנופה.

זה היה קשה ומלחיץ.

אבל –

קפצתי.

אתה המשכת להתנדנד לבד,

וכן, איבדת קצת את שיווי המשקל

ראיתי שחור ולא הצלחתי להמשיך ללכת

אז נשארתי שם לידה יושבת

ירדת מסוחרר, מבולבל

אמרת לי -

"היה כייף

בואי נמשיך".

"לא". עניתי

"את פחדנית?!" שאלת קבעת

"לא אני פשוט לא יודעת להקיא.

מעלה הרבה מחשבות וכיוונים אבל סוף סוף כתיבה שמעיזה משהו

תכתבי יותר

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

בהצלחה!

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.

(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)

להיות אותנטי. לא להשתמש במילים וביטויים גבוהים כי נראה לך שזה יפה.

להיות אמיתי. ממש. לא להתייפיף,  שיהיה סלנג אבל שיהיה אמיתי;

להוריד את כל המיותר ולכתוב פשוט. כמו שמתאים לך. ללא יומרות.

ואז, דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.

אפשר לראות כתיבה אמיתית אצל תמימה'לה (בפרוזה) ואצל

מגיבה נוספת שאיני מוצאת כרגע את תגובתה. סיפור פשוט

במובן הטוב של העניין. בלי התחכמויות לשוניות-ספרותיות.

כמובן, שאם הדרך שלך היא מילים של בית מרקחת וזה

לגמרי אתה, לאורך כל הכתיבה - זה בסדר.

הכוונה לא לכתוב למשל: תמהני במרום הייתי רוצה לדעת -

זה בסדר. בכל זאת, אנו כותבים ולא מדברים.

אלא יותר מכך. לעשות מאמץ מיוחד כדי שהדברים

ייראו יפה במיוחד, מילים גבוהות.

מקווה שהבנת.

בהצלחה רבה!

ממש מחמיא לקרוא את זה, ועוד שזה הגיע בעקיפין כזה😅

תודה רבה🙏🥰

אני אף פעם לא עושה בכוח. בייחוד לא בכתיבה

זה צריך לבוא לבד וכשזה בא זה בא

כוונתי שיהיה מאוד מביך לנסות בכוח וכך בזמן תקיעות עלול לברוח משהו שלא במקומו, וזה מאוד מוזר ללכת ככה ברחוב, לקוות שאף אחד לא שם לב, אבל גם לא להסתכל יותר מדי על אף אחד, כדי שלא יתהו לעצמם: למה הוא מביט בכולם? יש לו משהו להסתיר? אז למקרה כזה.

זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד

לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)

בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום

התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה

את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"

גם התחבר לי מאוד)