אותי, מפעם.

השתקמתי! אני מצויין. תודה לאל

זה בעיקר הזמן, עושה את שלו.

והחיפוש אחר אמת, והשמחה, והנחמה במה שיש..

וההתבגרות.

זה דברים קטנים בדרך שבונים את הבנאדם.. הופכים אותו לחזק יותר (דוקא מהבלבול וכו')

בנחת אדון(: 

לא להבהל מידי, זה יעבור בעזרת ה'.

אולי מבט אחר על המציאות יעזור..?

אבל זו גם בחירה.

שמעתי משפט יפה שאומר: 'להזדקן זה מציאות, להתבגר זו בחירה'.

אתה יכול לשבת עם עצמך, ממליצה התבודדות במקום חסר אנשים ותנועה לא טבעית..

רק ציפורים ושמים ואתה וה'. גם עצים ופרחים אפשר, ואפילו הרים.

ולחשוב מה איך אני מעביר את החיים שלי, איפה אני עכשיו- האם זה מה שאני רוצה להיות?

והכי בכנות עם עצמך, כי זהו. אתה לבד. וכבר אין על מי לעבוד...

ושקט.

מותר לבכות. ולשקוע בהרוהרים ומחשבות נקיות כאלה. זה מדהים! זה מטורף.

איך הייתי רוצה לחיות? מה תלוי בי? מה לא? איך אפשר לשנות את מה שלא תלוי בי, אם אפשר..

ואם לא? אז איך אני יכול לשנות את ההסתכלות שלי לגביי זה..

לעיתים רחוקות, אני מוצאת זמן לכתוב לעצמי..

פשוט לכתוב, גם כשהכל מצויין.

וזה הזוי,!! כי כאילו, אני? יומן ושטויות כאלה?? אומייגד.. טעטע בחיים לא.

אבל זה פשוט מועיל בצורה מטורפתת

זה עובד ככה:

פשוט לכתוב לדף, כאילו יש לו אישיות. כןכן זה נשמע מטומטם בטירוף אבל אני ממליצה אתזה לכל מי שקורא אתזה עכשיו.

ולפרוק. ולדבר.. אני קוראת לזה 'דף פריקה'

כותרת: דף פריקה.

יוצרים הכירות איתו. להתחיל מהמפגר והשטחי.

היי אני ויפ. קוראים לי ככה כי אני מעריכה תעצמי, בנאדם חשוב ואנערףף

וואי אתמול היו לי מושלם! באמת, ואתה יודע למה?

ווייי וציפורים זה יפה!

חח זה חונק וגם.. זה היה קצת מוזר כי כאילו שנים... ואוף מה אני עובדת עליך?! רר זה מוזר הייתה הרגשה מוזרה טיפה. טוב לאמשנה.

אינלך מושג. ואנאערף. איזה מפגר זה לכתוב לדף?  כי כאילו מה?? מי צריך אותו?!

אבל פשוט הייתי חייבת לשתף.. 

קיצרררררר עד פה דוגמאא

לחפור לו. לא חייב לכתוב בשפה גבוהה. יותר כמו דיבור.

והכי חשוב? לא לספר לאפחד מה רשמת בו.

ככה תרגיש הכי בנוח מול עצמך. בעזרת ה'..

את כל התהיות, מחשבות

אפשר לחפור לו, לכתוב שטויות, לחרטט, לעבוד עליו, ואחכ להסביר שזה לא מכוונה רעה פשוט כי אני מבולבלת עם עצמי ו.. ומסקנות, ועל הזבוב שעשה לי הפרעות קשב. ועל כמה שהעולם מוזר ומיוחד. ובעיות, והרגשות פשוט הכלל

אקיצר.

מבטיחה שזה יעזור פיצוצים.

אפשר אחכ לשתף מסקנות.. אם ממש רוצים.

וזהו זה משחרר את נבכי הנפש(:

בהצלוחה.

סליחה על האורך. השקעתי

ו.. מחשב מסלול מחדש(:

תודה רבה על ההשקעה!
מעולם לא יצא לי לכתוב על דף אבל נשמע מעניין! הרבה זמן לא עשיתי את זה, באמת אני צריך

מצחיק שדיבור אמיתי כלפי עצמי או כלפי הקב''ה מגיע בסופו של דבר לאותו מקום. בגדול אני די מדבר עם עצמי/אחרים על מה קורה איתי ומה אני רוצה מעצמי. 

נראה לי שיש איזה עניין אחר כך לשרוף את מה שכותבים, זה יכול לעשות טוב.

בגדול אני בנקודת מפנה די משמעותית בחיים שלי ואני עושה הרבה מאמצים כדי לברר לי את העולם, מקווה להכוונה נכונה מלמעלה

ולסיום - להקה נפלאה ביותר שלא זכתה לבמה הראויה לה ועברה מהעולם - שרה על זה שיר נהדר

אעעאע כן! לשרוף. או להשמיד
שכחתי את הקונספט(:

לכתוב על דף זה חוויה אחרת לגמרי. (הסיוט אח"כ זה שאם זה ארוך אז יש המון מה להעתיק למחשב...)

אפשר לכתוב ישירות למחשב. רק שלא כדאי לשרוף אותו אח כך...

אבלל בדף יש משהו אחר.. אפשר לקשקש עליו, ולשרבט. ולמחוק, ולהתעצבןןן

ואע נראלי זה יותר תלוי בתנאים.

לקנות חוברת ומלא אותה רק בתיאור מפורט על החוברת עצמה.. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אבל מצד שני תמונה לא יכולה להעביר יותר מאלף מילים

לא לגמרי הבנתי(: אבל נשמע לי רעיון מדליק.

אבל אני גיליתי שיש ויש.

יש תמונות שיוציאו ממני בקושי 2 משפטים ויש תמונות שמא ועד אי שם...

תיאור מאוד מפורט של המראה, על כל מה שאני אצליח לחשוב עליו.. סתם איזה תרגיל שמתחשק לי לעשות ונראה לי יעשה לי טוב

אולי אני אאמץ אותו גם? (למרות שאם זה יקרה, זה יקרה עוד הרבה זמן...)

אפשר?

תודה!

אפשר לכתוב גם למחשב וגם לדף.

אצלי זה תלוי מה התנאים הטכניים וגם מה המצברוח וכאלה...

זה מדהים. ובע"ה...

קצת מזכיר לי כל מיני מקומות שהייתי בהם. וכן, זה מגיע יותר מהר מאיך שחושבים. וזה בדיוק אחד מהדברים שגורמים לזה לקרות- שאתה לא חושב עלזה שזה קורה עכשיו...

בהצלחה!

וממש תודה על זה!

קצת מצחיק/עצוב שמסתבר שכולם היו שם... 

אני די משתדל לא לחשוב על זה. זה יבוא כשזה יבוא

שהחזרת אותי לזה, אבל ממקום שונה

וכי זה כתוב ממש יפה, אז בכלל.

בע"ה.

וכן, מסתבר שכולנו עוברים דברים שונים בתקופות שונות.

מסתבר גם כנראה שזה נצרך... אולי.

בסופו של דבר זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו. טוב, לא רק, אבל בהחלט יש לדברים האלה משקל...

אכן זה בונה אותנו.. עוד מחשבה שהייתה לי - כשאנחנו מתמודדים עם קושי אנחנו  לא צריכים לחשוב איך אנחנו מתחזקים מזה או משהו כזה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לשרוד ולא ליפול. אם אנחנו נצא מהצד השני בהכרח אנחנו נהיה חזקים יותר

מסכימה.

(והסתייגות בסוגריים כי יש מצבים שבהם מה שמניע לצאת מצד השני, זה האמירה והשאלה של מה אני עושה עם מה שזה לא יהיה ואיך. אבל ככלל אני מסכימה ממש.)

אבל מה שצירך להדאיג אותי זה איך אני עובר את זה על הצד הטוב ביותר, בהכרח אם אני אצליח אני אהיה חזק יותר....... אבל לא באלי להיות חזק יותר..........

ולמען האמת, באופן אישי כשיש משהו לפעמים מה שהכי באלי זה לחזלש הכל ולחזור לפעם. ללפני הכל.

רק שאף אחד לא בא ושאל אותי אם יש לי כוח עכשיו להיות חזקה או בכללי אם יש לי כוח...

לפעמים כן עוזר לחשוב איך אני מתמודד אם זה בצורה טובה כמה שיותר.

ולפעמים צריך פשוט להרפות ולתת לעניינים לזרום ולתהליך לעשות את שלו...

פשוט? לא פשוט בכלל.

שום התמודדות היא לא פשוטה. אבל אף אחד לא שאל אותנו אם באלנו...

(אפשר לשלוח חיזוק ובהצלחה מכאן?

יהיה בסדר. באמת יהיה בסדר!)

יהיה טוב בע"ה.

והמון בהצלחה! זה אפשרי, מסתבר. גם אם נראה שלא...

ובלי קשר, נחמד לראות אותך מדי פעם כאן...

ואני לא זוכר מי זה מי 

"ההוא עם החולצה הלבנה"

ציטוט של האנשה על תקן אנונימי, מפגש פסיפס בחופש שםשם

עכשוי אתה זוכר?

זו אני.

מממ אני לא אגיד את שמי קבל עם ועדה

אה, הבאת לי לנגן בחלילית שלך!

לא אני הבאתי. אתה הבאת..

התיאור שלי עליך אי שם כי לא ידעתי מה הניק...

קדימה סיכוםם... - יוצרים

אלט זה לא חלילית?

יש לי כמה חליליות ואני  נוהגת לקרוא להם חליליות ולא חלילים

אני בראש של לפעמים כזה ואת הרוב לא

צמרמורותת.

דוגרי בכיתי. יפה וכ"כ כואב כמה שזה נכוןן

2. חדמ"ש.

3. לא ממש...

אני שם לב ש1 ו2 די דומים, רק ש1 הוא קונקרטי (משפט מסוים) ו2 הוא כללי (דמות או רעיון ספרותי).

זה מגניב שזה ככה! בזמן שאני כותב אני עוד לא יודע שלשם זה הולך

1. ברור, מאוד. מחשבות מה מי שאני כותבת עליו היה עושה בסיטואציה מסויימת שקוראת או איך הוא היה מגיב אם היה רואה אותי עושה את זה... וגם הסתכלות יותר רחבה על דברים, הבנה שלא הכל שחור או לבן ויש עוד צדדים לכל דבר...

2. אני כותבת כבר בערך ארבע שנים על אותן דמויות אז הן גדלות יחד איתי כזה... יש דברים שכתבתי לפני שלוש שנים שאני לא מסוגלת לקרוא כי זה ממש לא אני עכשיו אבל זה כן אני של פעם...

כששואלים אותי על מה אני כותבת אני עונה שעל עצמי כי גם אם זה לא השם שלי שם-עדיין אני כותבת את החיים שלי, הרצונות, החוויות, הפחדים... לכן אני לא מסיימת סיפורים, סוג של כל עוד החיים שלי ברוך ה' ממשיכים-גם הדמויות ימשיכו לחיות...

3. האמת שלא לגמרי הבנתי את השאלה אז כאילו, כנראה שלא...😅

4 שנים??? זה המון, מדהים. איזו התמדה, אני מקנא בך...

וממש מסכים עם המשפט בסוף סעיף 2 - יצירה אמיתית לא יכולה להסתיים בשרירותיות של הכותב... היא חיה כמו שהוא עצמו חי

לגבי 3 - @ימח שם עראפת אני עונה גם לך- יש כתיבה עוצמתית, חיה, יכולה להיות מלאת שמחה ודאות ואור ויכולה להיות מלאת כאב פחד וחרדה, אבל בין כך ובין כך הסיבה שבסופו של דבר יצא שיר/טקסט מוצלח זה העוצמה הרגשית שלו, גם אם נכתבו כבר שירים/טקסטים דומים בעבר.

אבל יש כתיבה שבה *פיצחתי משהו* - טקסט שבו נגעתי בנקודה משמעותית. לא רק אפקט רגשי אלא ממש "פואנטה", זיהוי, הבנה על החיים...

מה שמלווה אותי הוא מה שמלווה את הכתיבה שלי. הכאב ממנו אני ניזון בשביל המשמעות.

המילים השונות כמו כן המסקנות - מתחלפות כל הזמן.

מהסיפא אני מבין יותר טוב את הרישא. איזו גישה קודרת!!! אפילו המסקנות לא משנות ומתחלפות באופן קבוע. "אני כואב משמע אני קיים"

תודה

א. לפני שנים, כשהכתיבה הייתה לי מזור אקוטי, הייתי זוכרת כל אות וכל שורה משיר, הייתי משננת אותם כאילו היו תפילה או לחש. לאט שכחתי אותם, כעת לא יכולה לצטט שיר אחד בעל פה או לזכור מהיכן נלקחה שורה. הם עדיין עשויים ללוות אותי.

ב. פעם בעקבות שיתופי פרוזה כאן בפורום החלטתי להתנסות בכתיבת ספר, למעשה כתבתי ארבעה פרקים בלבד, אך הדמויות תפסו אותי כה חזק שחלמתי עליהם תקופה ארוכה. רק בדיעבד של כמה שנים יכולתי לזהות כי את סיפור חיי כתבתי אז אל תוך דמויות אחרות. (מדהים כמה עיוורים אל ההווה אנחנו עשויים להיות)

ג. שיר או טקסט שיש בו חוזק ועמקות יחד הוא כזה שמתנגן ומנגן באותו הניגון של מה שהוא מתאר ומספר. אצל חלק עצם היכולת להלום עד כדי כך זו ההשתאות, למשל גרוסמן או גורי שהמוזיקה של שיריו עקובה מדם. ואצל כותבים כמו צייטלין, אליעזר שטיינמן, בובר ועוד שאיני זוכרת, זו ההארה שהם מצליחים לנבא מתוך ההלימה הזו של התרוממות רוח, שברון לב, השתנקות, השתוקקות, אהבה.

נ.ב. תחושה של עניתי אבל לא על השאלות שנשאלתי עליהן

א- יפה. מעניין מה את מרגישה כלפי זה. וגם שאלה - האם את כותבת כיום פחות או יותר מבעבר, כשהיא היוותה "מזור אקוטי"? מפתיע שנשכחו המשפטים! אני זוכר טקסטים מלפני 8 שנים, חלק אפילו כמעט בעל פה.

ב- נפלא! קודם כל בראבו על עצם כתיבת ארבעת הפרקים... זה קשה אימים וגם מההיכרות עם הכתיבה שלך לא נראה לי שקל לך במיוחד להישאר בגבורת הפרוזה הקונקרטית והמדודה ולא לברוח אל הלירי האבסטרקטי המופשט הדו-משמעי.

ולגבי זה שבסופו של דבר כתבת את עצמך - זה נפלא! כי זה אכן מה שקורה, ולמרבה המבוכה זה קורה והכותב לא מודע לזה בזמן אמת. כמה וכמה מהשלדים שבניתי לסיפורים שכתבתי ינקו אחד לאחד מנקודות יסודיות בחיי. "אמת, כי אתה הוא יוצרם"

ג- רק על ג' לא ענית בדיוק כפי השאלה.

מסכים לגמרי... אני קורא עכשיו ספר קצת מעל לרמתי אבל בכל זאת מסתקרן, של המשורר הגרמני פרידריך הלדרלין, הנקרא "על מהלך הרוח השירית" והוא מנסה לבנות שם מודל פוסט-פילוסופי להגיע ל"אמת" דרך האסתטיקה. הוא מזהה את הכתיבה והשירה כפתח להגיע לשלמות אסתטית...

לכן מסכים שההלימה הזו בין אווירה לתוכן, בין חומר לצורה כל כך קריטית...

אבל בשירים שלך (את וכתיבתך מעניינות במיוחד לשאלה דידן!) את מרגישה שעיקר האפקט שלהם הוא בתוכן, או באווירה? האסתטיקה של העברית הגבוהה ומשחקי המילים האבסטרקטיים היא עניין אחד; האווירה והאפקט הרגשי-חווייתי הן עניין שני; והתוכן, כלומר הפואנטה היא ענין שלישי. מה עבורך הוא העיקר?

ג. מרתק! מעניין מה המהלך שהוא עושה שם. זה מתחבר לי לגבורת ההתמדה שכתבת עליה. מה הופך את הספר למעל לרמתך?

עכשיו ספציפית אני לא מרגישה שום אפקט. רק כאוס הדוק כמו המחוך של שלגייה. האווירה המסגרתית היא לדעתי מכורח הסופר אגו, לו ידעתי לגבור עליו. לעיתים רוצה את החיטוט באות ובזריית הנפש (אפשר לומר אסתטיקה). התוכן הוא העיקר, אבל הוא לא נקודת המוצא, הוא תגמול ולתחושתי אינו שלי.

שמא המרירות הכתיבה את דבריי כעת.

באותו האופן שאני החומר והשיר צורה כך השיר הוא חומר ופירושו צורה. וכל אחד בא ועושה בו כבשלו. קריטי אבל האם לא בלתי נמנע? שלמות אסתטית? האמנם?

מה עבורך העיקר?