היי..
אני ממש מבולבלת וקצת מתבאסת על עצמי..
הכירו לי בחור, נתנו לו את המס' שלי למרות שאני מבקשת שלא, אבל לא חשוב..
דיברנו והוא היה נשמע לי לא רע.. קבענו פגישה להיום..
אבל כשסיפרתי להורים שלי הם מסתבר מכירים את המשפחה שלו והם חושבים שזה ממש לא בשבילי.. בהתחלה לא הבנתי למה, כי הוא היה נשמע בסדר ודווקא רציתי להכיר, אבל הם הסבירו לי מי הבחור, וכשהבנתי מי זה באמת- אני קצת חושבת כמוהם (היינו גרים באותה שכונה ועברנו דירה לפני הרבה זמן.. אז אני מכירה פחות או יותר)
בקיצור.. ממש ממש לא באלי להיפגש..
אין לי מושג מה לעשות.. חברה הציעה לי שאם הוא יתקשר אליי כמה שעות לפני הפגישה אז לומר לו איכשהו שזה לא מתאים לי.. אבל זה נשמע לי מעליב ולא מכבד.. וחוצמיזה הוא לא יתקשר כי הוא אמר שיש לו מבחן היום ואחריו אנחנו נפגשים, לא באלי לבאס לפני המבחן..
ומצד שני זה נראה לי ממש אכזרי להיפגש כשבראש שלי אני בטוח הולכת להוריד.. 
ועוד דבר, אני חושבת על כל המצב, שאני מבואסת מהצעה וכו'.. ואני מתבאסת על עצמי שאני קצת כפוית טובה כלפי ה', הוא נותן לי ואני עם המצבי רוח שלי.. במקום לומר תודה...
אבל די! כמה אפשר לצפות ולהתאכזב?! כמה אפשר לשרוד תקופות יובש?! כמה אפשר לשמוע הצעות שהם בכלל לא בכיוון?! כמה אפשר להסביר להורים שזה בחור מסוג אחד ואני רוצה אחרת??! כמה אפשר להתפלל?
בסה"כ רוצה להתחתן.. עם בחור טוב וירא שמים, שרוצה חיי תורה... 
בקיצור.. אשמח לשמוע את דעתכם..


