כשהחיים זורמים,
כשהכל פורח, זורח ומאיר,
מקרין חום, אהבה, שלום.
למה בדיוק אז זה קורה?
בום!! זהו זה נגמר.
שגרת החיים נקטעה,
מכאן, הכל כבר לא יהיה אותו הדבר.
משהו בי לא יהיה שלם יותר.
הלב שלי פשוט חלול.
יש בו חור. בור.
כן, כך אתה מרגיש כשמישהו ממך הולך,
שהבן אדם הכי טוב בעולם
שכ"כ הייתה רגיל אלו,
ראית בו את האור ואת החיבור לחיים.
והוא, דווקא כבר הוא לא יהיה אתך יותר.
הוא ישאיר לך חלל עצום בלב,
חלל שננסה למלאות באישיות שלו.
נמשיך למלא את חיינו במעשים הטובים
שאפינו אותו.
בשמחת החיים הגדולה שהייתה לו-
נמשיך לקדש את חיינו, ואת חייו.
