זה גדלות אמיתית. וזה הכח של אישה אוהבת ותומכת. 

את הצרכים שלך אל תמחקי, רק שימי אותם במצב המתנה. 

ואת תראי שבעז"ה במשך הזמן כשהעסק יתייצב והשיגרה שלכם תתייצב אני מאמינה שהוא יתחיל להיות פנוי יותר לראות אותך ואת התמיכה הגדולה שנתת לו "זכרתי לך חסד נעורייך... "

יש הכנסות? יש פעילות?

תני לו עוד קצת זמן להתאקלם, ואם צריך תקחי עזרה חיצונית בתשלום לענייני הבית.

שהוא יכול פחות לתת.

בהמשך להודעות שפירטת יותר זה באמת הגיוני המצב הזה

תני לו את הזמן שלו. הציפיה להקשבה ממנו נשמעת לא כל כך מתאימה לתקופה שאתם עוברים כרגע. נסי להיות את זאת שמקשיבה לו ולא לצפות לזה ממנו. הוא מן הסתם חווה המון מתח. תני לו את הזמן שלו.

עזרה בסיסית - אם את באמת צריכה - נסי לחפש עזרה מבחוץ. 

יש תקופות בהן אחד מבני הזוג מהווה יותר היתד עליו הבית נתמך ונשען.

בתקופה כזו הוא לא פנוי, והוא עושה לביתו- הוא זקוק להיות זה שנשען יותר על גבייך ומכאן שאת תהיי הציר בבית של כוחות הנפש , האמון , כפי שאמרת שאת מאמינה בו, של העשייה והחריצות בבית וגם של ההקשבה ביניכם והתמיכה האישית והחברית . 

יהיו תקופות בו הוא יהיה לך למשענת ויחזק אותך, ועכשיו את נדרשת בצו השעה להיות החזקה יותר, והנזקקת פחות.

אם המצב היה הפוך ואת היית פותחת עסק ומלאת משימות ומטלות, מתח העתיד והאחריות הכלכלית שזה יצליח- אני בטוחה שהיית מצפה בתוך ליבך להיפך, שהוא יתמוך בכך , יבין אותך , ויתן לך את המרחב להיות קצת מתוחה ועצבנית עד שזה ירוץ הלאה. שיאפשר לך את המקום הזה, ויבין שככה את כרגע ואלו הנסיבות, וקשה להיות האסופה והמקשיבה כמו שאת תמיד, כי כרגע יש משהו אחר שגוזל ממך כוחות נפש ואנרגיות. 

היי בשבילו המקום הבטוח והיציב, לא התובעני והפגוע . הוא זקוק לך כעת כנראה יותר מאשר את זקוקה לו אעפ"י ששניכם זקוקים זה לזו . יש תקופות שצריך להיות יותר אצילי נפש וסטואים, ולקבל על עצמנו שהפעם נהיה בצל ונשים את עצמנו מקום שני כי כרגע זה מה שדרוש ממך בכוח המשותף .

המון הצלחה, תשתפי אותו אחד על אחת מתוך רוגע והבנה ולא מתוך טרוניה. ותסתפקי בזה בנתיים שהוא יודע ומבין ומודה בזה, אבל כרגע עוד לא מסוגל ופנוי לתת לך מענה ולספק פתרון למצב.. יקח זמן עד שתסתגלו למצב הקיים . בכל שינוי יש תקופת ביניים עד שמאזנים איפה עומדים מחדש

יהיה בסדר! היי סבלנית

יש לך תפקיד כל כך גדול עכשיו. לתמוך ולהבין ולהיות עוגן של יציבות וחום.

איך קטנה?! את ענקית.

בהצלחה!

גם תמיד אפשר פה בפורום לקבל חיזוקים וכוחות ולפרוק פה אם לא מול הבעל בתקופות קשות כשהוא פחות פנוי לזה כי יש לו הרבה על הראש. ותקבלי כאן בנתים את העידודים 

אני מאמינה שאתם רק תצמחו מזה בסופו של דבר. גם אם עכשיו זה מאוד קשה והוא קצת "השתנה לך"

יש לי חברה שהיא עצמה רופאה ובעלה פתח עכשיו סוג של עסק ועובד כמו משוגע, חוזר בשעות מאוחרות הביתה, והיא עצמה עובדת נורא קשה מן הסתם, והיא מגדלת את הילדים שלהם לבד. 4 ילדים, הוא שם אותם במסגרות בבוקר וזהו, לא רואה אותם עד הבוקר הבא. היא אוספת מבתי הספר והגנים, שמה בחוגים, מחזירה, דואגת לסידורים, מקלחת מאכילה ומשכיבה לישון- כל יום ללא יוצא מן הכלל. 

הוא גם אפילו לא מאלו שיש יום אחד בשבוע שיחזרו מוקדם יותר כדי לבלות עם הילדים קצת או לראות אותם לפני השינה. הוא רואה אותם בעיקר בשבת.

והיא לא מוציאה מילה. היא עושה את מה שדרוש ממנה כי היא מבינה שכרגע זה יחסי הכוחות והבית יותר עליה. היא עושה את זה כי היא מאוד אוהבת ומכבדת אותו, רוצה שיהיה לו טוב , שיהיה לו נחת יחסית כי העבודה שלו מלאת לחץ ודרישות, ואני כל פעם מתפעלת ממנה מחדש . מהרצון הטוב, הסבלנות, הנשיאה בעול בלי לרטון ובלי לבוא אליו בדרישות או לריב איתו שהוא "לא מספיק בבית, לא מספיק עוזר לא מספיק רואה את הילדים". הוא לפעמים לחוץ ומדבר פחות בנחת אבל הם שומרים על המון כבוד זה אל זו. וזה היופי. יש שם הרבה אהבה כבוד הדדי ושמירה אחד על האינטרסים של השני מתוך ראייה כוללנית של המשפחה שלי ואני יחד . אין אני ואתה. יש יחידה אחת. 

לא כולם בנוים ככה, ולפעמים אם הבעל "משפריץ" את הלחץ על אשתו כיחס פוגעני ומזלזל שחוצה קווים אדומים של חוסר כבוד- זה בעייתי ובוודאי שזה דורש התיחסות אחרת. אבל בגדול- זה אפשרי, הכל תלוי בך וביכולות שלך , להבין שזה כרגע חלוקת התפקידים וזה לא יכול להיות כרגע שווה או גם לא בדיוק מה שאת מצפה לקבל באופן עקרוני.

שוב- לא לכל אחת זה מתאים . לחברה שלי -כן. מישהי אחרת לא היתה נושאת את זה אולי.

שאם אישה מציקה לגבר בעניין העסק שלו, אז הגבר יבחר לעזוב את אשתו ולא את העסק

ואם בעל מציק לאישתו בעניין עסק שלה , אז היא תעדיף לסגור את העסק שלה ולהישאר עם בעלה...

אין לי מה להציע האמת. האם את בכלל מעוניינת בעסק הזה? שאל אותך לפני שפתח אותו , או החליט לבד?

לפני שפותחים עסק צריך יעוץ אם משתלם ואיך עושים את זה . זה לא ככה קופצים למים בלי תכנון. יש יעדים , מטרות מי הקורבנות בדרך.

זה רק בסרטים שפותחים עסק ומתעשרים רוב העסקים הקטנים בארץ נסגרים תוך חמש שנים תוך חורבן הבית הפרטי. חבל. תעשו חושבים מחדש . אולי שווב לסגור ולחזור להיות עצמאי

אנשים ש"קופצים למים" העצמאיים אכן סוגרים את העסק הראשון שלהם, אבל הרבה פעמים בא אחריו עוד אחד ועוד אחד.

כמו סטארטאפיסטים שיודעים שהרוב (90%+) נכשלים, אבל זה לא מפריע להם לנסות שוב ושוב כי בסוף נצליח עם משהו ובדרך יש להם ידע שעוזר לעסק הבא שלהם להצליח.

ואולי העסק הבא כן יצלח. השאלה כמה הרס מבחינת משפחה יש בדרך...??

ברור שניסיון ונפילה יכולים להצמיח. השאלה אם זה הוגן להיכשל על חשבון האישה

הגברים כשפותחים עסק לא מעניין אותם מה יהיה עם המשפחה. העסק מענין אותם

יש גברים שפותחים עסק כי הם דואגים למשפחה שלהם ומתוך החלטה משותפת ושיתוף פעולה ואז אין הרס של המשפחה בדרך אלא להפך. יש בניה זוגית ומשפחתית

על זה אין ספק. השאלה אם יש נזקים נפשיים

אם הכל בהסכמה והכל הולך טוב. אז אין בעיה. פה מדובר שהעסק פוגע במשפחה....

לא מעניין המשפחה הכוונה. זה שהוא לא יעזוב בחמש בשביל לעזור לאישתו שקצת קשה לה להשכיב את הילדים.

הוא לא יסכים לספוג נזקים לעסק. אותו מעניין בסוף יום כמה כסף נכנס. והילדים איכשהוא ירדמו

המשפחה שלהם והיא מבקשת תמיכה, כלים, שיעזרו לה אולי לשנות את נקודת המבט, לקבל פרספקטיבה אחרת על המצב

הגיוני שבשנה הראשונה לפתיחת העסק הוא יהיה ממוקד בעסק ולא יעזוב הכל בחמש בשביל לעזור לאשתו להשכיב את הילדים והרבה יותר חכם מצידה לתמוך בו, לקבל את השינוי, להבין שזה תקופה. להתאמץ גם היא קצת יותר ולהשכיב את הילדים בשמחה ובכיף בלי העזרה שלו ולהבין שבזה היא תומכת בו ובסופו של דבר זה לא "הוא" ו"אני" אלא שנינו יחד באותה סירה חותרים לעבר מטרה משותפת.

נכון שקצת קשה אבל - הלו, להרגיע. זה לא סוף העולם. 

קשה זה לא דוקא רע, דברים טובים באים בקושי, קשה בהתחלה ונהיה יותר קל בהמשך. לנשום עמוק ולהרגע.

אבל, אם זה מגיע למקום ,שהוא לא מדבר אליה יפה. מזלזל בה בחוסר סבלנות כמו שכתבה.

בשבילי, זה היה קו אדום. אבל שוב. אולי יש כאלו ,שלא אכפת להם לשאת חוסר סבלנות ,הכל למען העסק...

היא גם לא כתבה האם היא מעוניינת בכלל בעסק הזה

יש אדם שהוא באופי שלו מזלזל ואת רואה שזה בא מאטימות או מידות רעות ויחס כזה לא היתי מוכנה לסבול בשום אופן

אבל יש חוסר סבלנות שאת רואה שזה בא ממקום שהבנאדם עכשיו לחוץ, קשה לו, עמוס לו. אין לו את הפניות הנפשית להתייחס בדיוק לכל פיפס במצב רוח שלי ואת מבינה מאיפה זה בא ואת מעריכה ואוהבת את הבנאדם באופן כללי אז את מבינה שכאן המקום שלך להזיז את עצמך קצת הצידה, לתת לו את המרחב, לא להציק לו, לא להתקטנן איתו, בעיני - ככה מתנהגת אישה אוהבת. ומנסיון - זה חוזר אליך אחר כך בגדול. ההערכה והאהבה על איך שהתנהגת כשהיה קשה לו. לזה אני קוראת בניה זוגית ומשפחתית.

וזה לא למען העסק זה למען בעלי שעסוק עכשיו במשהו שחשוב לו ואני מכבדת את זה

(אלא אם כן מדובר במשהו מזיק/הרסני/מסוכן שאני מתנגדת והוא מתעלם ממה שחשוב לי ועושה רק מה שהוא רוצה וכדומה, זה כבר משהו אחר, אני לא מדברת על מצבים כאלה וגם לא התרשמתי שהפותחת מדברת על מצב כזה)

אם יש ,הערכה ואהבה והכלה ,אז נראה לי לא פותחים שרשור על מצוקה...

אני פה מבינה שונה. שיש התדרדרות גם מבחינה רוחנית גם מבחינת סבלנות אליה. גם מתקצר זמן האיכות של שתיהם...

אבל על זאת רק פותחת האשכול תדע להשיב. אנחנו סתם מנחשות

גם כשיש אהבה והערכה קורה שיש משהו שגורם לקושי ופותחים שרשור כדי לקבל פרספקטיבה חדשה, לקבל עוד דעות, להנות מ"חוכמת ההמונים" משהו בסגנון של "ותשועה ברוב יועץ"

ולא בהכרח שכל החיים שלהם מתדרדרים אל פי תהום

בעקבות הודעתך קראתי שוב את הודעת הפתיחה, רוב התאורים של הפותחת נשמעים לי מתאימים למצב נורמלי של שינוי כל כך גדול שגם טומן בחובו מתח רב, בעיקר בתקופה הראשונה (שיכולה לארוך גם שנה שנתיים ואפילו יותר) 

והנושא של החוסר סבלנות והקוצר רוח יותר נשמע לי כמו שאני אמרתי שהוא באמת פחות פנוי אליה רגשית בתקופה הזאת. לי נראה שאם היא תשכיל להכיל, לתת לו את הזמן, להמשיך לאהוב אותו ופחות לצפות ממנו - די ברור לי שזה יכול להוביך לשיפור גדול במשך הזמן.

אולי אני טועה ואולי אני צודקת. הפותחת יכולה להחליט אם מה שכתבתי מדבר אליה או לא

את חושבת ששנתיים אפשר לחיות במתח?

בשביל לעשות שינוי משפחתי צריך להיות ממש ערוכים לכך.

אם נשואים מעט שנים עם הרבה ילדים ובעז"ה בטח בקרוב עוד הריונות עוד לידות . לא נהיה קל.

אני חושבת על עצמי להיכנס לאתגר משפחתי שבעלי לא יהיה פנוי אלי צריך ממש מוכנות להקרבה. גם הקרבה מצד הבעל לעשות מאמצי על כן להתייחס לאישתו. אולי יחד לשבת ולקרוא את הווצאפים, יחד לשבת ולראות סרטים. למה הוא צריך להתאוורר לבד? זה שפותחים עסק זה לא אומר שלא יכולים להתאוורר יחד

פעם ב... אפשר להתאוורר לבד או עם חבר. (לדעתי פעם שבוע/עשרה ימים) אבל לא שזה נהפך על בסיס יומי(אלא אם כן זה עשר דקות) לחזור להתאוור בסרטים שמתארכים יותר מעבר

כל משפחה צריכה לשקול אם יש מקום להוסיף עוד מתחים

זה כמו שאני ארצה עכשיו לצאת ללימודים וזה ידרוש ממני ומבעלי ומהמשפחה שלוש שנים הקרבה אני אצטרך לחשוב לתכנן ולא לחזור ולחפש לי עוד איך להתרחק מהמשפחה

ובנוסף, בדר"כ עדיף להערך לכך ביחד.

אבל גם אם בדיעבד לא נערכנו מספיק טוב ומספיק ביחד אפשר תמיד לחשב מסלול מחדש ולהתייחס אחרת ונכון יותר למצב.

ולא להגיד לה תשבי בשקט. תשתקי. תוותרי. תדוני לכף זכות. תעלימי עין

שגם הוא יישב איתה ויחשוב איפה הוא מתקדם אליה

לקחת 100% אחריות על ה 50% שלו. אני לא יכולה להכריח את בעלי לקחת אחריות על החלק שלו, אני יכולה לקחת אחריות על החלק שלי. בדר"כ ברוב המקרים גם אם רק צד אחרת משתנה ולוקח אחריות על הצד שלו - הדינמיקה הזוגית כולה משתנה ואז רואים שינויים גם אצל הבן/ת זוג.

אם הוא היה פונה כאן הייתי אומרת לו מה הוא צריך לעשות בשבילה.

מכיוון שהיא זאת שפנתה אני אומרת מה לדעתי החלק שלה

ובכלל - אני לא אמרתי מילה אחת מכל מה שרשמת (תשבי בשקט. תשתקי. תוותרי. תדוני לכף זכות. תעלימי עין) איפה ראית את זה?! 

אני אמרתי - תסתכלי על המצב אחרת, תכילי, תביני את השינוי שעובר עליו, את המתח שהוא שרוי בו, תני לו את הזמן שלו, תביני מאיפה בא החוסר סבלנות שלו וקחי את זה בפרופורציות. כשאת מרכיבה משקפיים של אהבה דברים נראים אחרת וזו בחירה אישית להרכיב את המשקפיים האלה. זה ממש לא תשבי בשקט, להפך - תני לו אהבה וחום. תתמכי בו. קחי את זה כמטרה משותפת של שניכם.

את יכולה גם לשתוק ולוותר השאלה מאיזה מקום בתוכך את עושה את זה - ממקום של התקרבנות - את רק תעשי רע לך ולו. ממקום של אהבה והכלה - את תעשי טוב לך ולו. שניכם תרוויחו מזה.

את אומרת, ממקום של אהבה אז תתעלמי מעצמך ותתני לו אהבה וחום

המשפט הזה ממש מצמרר אותי. כאילו אם אוהבים מישהוא אז אפשר לההפך לקןרבן אבל לא לקרוא לזה קורבן אלא אהבה (אני לא מדברת על פותחת האשכול )

זה עכשיו ממש מזכיר לי את הסדרה הרמון . בשם אהבה לא מוכנים לספוג חוסר סבלנות מבין זוג. כשפותחים פה שירשור על אישה שבגלל הורמונים מתנהגת בחוסר סבלנות מיד מגיבים ואומרים שזה לא נורמלי. שעל אף ההורמונים היא צריכה לשלוט על עצמה ולהיות סבלנית.

והורמונים זה לא תלוי בה

אז לנהל עסק? אין בו טיפת הורמונים הכל בשליטה מה פתאום בגלל שהיא אוהבת אותו היא אמורה לסבול חוסר סבלנות.

אם העסק פה זה שניהם רוצים. שניהם באותו ראש. שניהם מוכנים להקריב מעצמם. אז אוקי אז שקצת תבלע את הצפרדע. אבל עדין אין תשובה מהפותחת ....

וכנ"ל לגבי הריון. אם ההריון רצוי על שני בני הזוג אז כן הבעל צריך לבלוע את הצפרדע

אם הריון שרק האישה רוצה ובעלה לא רצה בהריון, אז כן שלא תבוא בטענות לבעל שלא עוזר.

יש אהבה אבל אין הסכמה. כך שלא מספיק רק אהבה לנשואין.

זה נשמע כל כך פשוט. אם בעל/אישה באים הביתה. חסרי סבלנות. מדברים לא יפה. יושבים מתכתבים בווצאפ. רואים סרטים. אז איזה יופי פשוט לפרש שזה לא קשור אלי אלא שהצד השני במצב נפשי לא משהוא ולשחרר.

אוקי אז נגיד שצריך לשחרר. שלזה אני מסכימה

השאלה כמה לשחרר. זה שוב כל זוג צריך לחשוב עם עצמו. כמה חוסר סבלנות מוכן לספוג וכמה ריחוק. ומה שפותחת האשכול כותבת שהיא מבקשת רק מעט. לבקש רק מעט ולא לקבל לדעתי זה אומללות. הכונה מעט יחס אישי לא עזרה לילדים

ואם את שואלת אותי. לא רוצה כל הון שבעולם ששוה יחס לא יפה. מעדיפה לגור בספסל ברחוב ולא לקבל כסף עם חוסר סבלנות

וזה באמת אישי לכל אחד מה הקו האדום שלו.

ומה שכתבת פה - " אז איזה יופי פשוט לפרש שזה לא קשור אלי אלא שהצד השני במצב נפשי לא משהוא ולשחרר." - זה בדיוק זה, רק בלי הציניות.

אם למשל אראה את בעלי חסר סבלנות אלי.

פתאום יקבל טלפון מלקוח (זה סתם דוגמא אין לנו עסק) ויהיה סבלני אליו זה יפוצץ אותי.

איך אם זה קשור לעבודה אתה פתאום נהיה סבלני כי זה קשור לכסף ואלי שאני שווה הרבה הרבה יותר מכל כסף שבעולם אתה לא יכול להתעלות על עצמך ולדבר בסבלנות .

לשמור עלי לפחות כמו שאתה רוצה לשמור על לקוח ולדבר אליו בסבלנות

אני מסתכלת על דברים כאלה במבט כזה שהכל זה פרשנות שלנו.

אם אני אמשיך את הדוגמא שלך (גם לנו אין עסק ) אז נגיד שעכשיו בעלי חסר סבלנות אלי ואני קולטת אותו שהוא מותש מיום ארוך ולמרות שאני לא כל כך אוהבת את זה אני מקבלת את זה ונושמת עמוק. משתדלת אפילו לחייך אליו ולהציע לו כוס קפה.

ואז הוא מקבל טלפון מלקוח ומדבר אליו בשיא הסבלנות. 

אני ממש אעריך אותו על זה. למה מה, אני מעדיפה שהוא ידבר אל הלקוח כמו שהוא דיבר מקודם אלי? אני אשתו, אני יכולה להבין, נכון, אני יכולה גם להפגע קצת אבל בסוף נתגבר על זה. אם ללקוח הוא ידבר ככה הלקוח יגיד לו שלום ולא להתראות. אני לא רוצה שזה יקרה. 

זה לא אומר לי שהלקוח חשוב לו יותר ממני. זה אפילו אומר לי יותר מזה - איתי הוא מרגיש בטוח, איתי הוא יכול להתייחס בצורה יותר משוחררת. דוקא בגלל שאנחנו אוהבים ויש לנו בבסיס קשר טוב וחזק ויציב, אז עכשיו כשקשה לו הוא כאילו "מוריד את הנעליים הרשמיות ומתסתובב עם נעלי בית" יכול להיות שראוי שהוא גם קצת יתעלה על עצמו ויתייחס אלי יותר יפה. אולי גם נדבר על זה פעם בהזדמנות רגועה, שיחה טובה על כוס קפה ועוגה, אבל אני לא עושה השוואות בין היחס אלי ליחס ללקוח. אין פה מקום להשוואה.

אני מבינה אותך אם קשה לך להפוך את הראש בצורה כזאת, או שאת לא מתחברת לרעיון אבל את מסכימה איתי שאפשר להסתכל על זה גם ככה?

מבחינתי שבבית בעלי יעשה לי הצגה ולא יהיה אמתי איתי.שיעשהה פרצוף שמח

שירגיש בבית מבחינת שילך עם נעלי בית

בדיוק בבית "שלא ירגיש בבית" -הרגשה שיכול לזלזל לדבר לא יפה שיש הבנה לזה.

כן שבבית יעשה את ההצגה. מבחינתי שיצעק על כל האנשים ברחוב ולא יהיה לו פרנסה , כי אם הוא יבין בדרך הקשה ברחוב שאין לו פרנסה בגלל דיבור לא יפה אז הוא יתפוס את עצמו וישנה את ההתנהגות שלו ואז יצליח לעבוד ולהביא כסף.

אבל אם בבית יקבלו את זה בסלחנות שהוא לא מדבר יפה והוא חסר סבלנות אז למה שזה ישתנה? הוא לא מפסיד פה כסף... הוא מקבל פה אישה ששותקת.

אז אני מדברת אליה יפה. כי אני שמחה לשמוע אותה!!! כיף לי שמישהיא מתקשרת אלי. זוכרת את קיומי. אני מיד אומר לה. ואווו אני עצבנית רצח והטלפון שלך הרים לי את המצב רוח.

הדיבור היפה לא נובע מחוסר נעימות אליה אלא משמחה שלי לשמוע אותה!

ואם זה במקרה שכנה שלא בא לי עליה, אז יש מצב שאני אענה בחוסר סבלנות .אם אני כרגע באמת כך מרגישה . אני לא אתהפך לחלוטין.

אצלי הלא נעים זה קודם בבית אחרי זה אנשים בחוץ.

אז למה אם הבעל עצבני ובא הביתה כשהוא רואה את אשתו אז הוא לא נהיה שמח וזה מרים לו את המצב רוח?אם יש אהבה זה אמור ככה להיות. לא אמורים לרצות ריחוק

איפה אמרתי תתעלמי מעצמך?? 

ומפורשות אמרתי לא לפעול ככה ממקום של התקרבנות אלא ממקום של הבנה ואהבה.

את קוראת קריאה סלקטיבית.

וגם לגבי אישה עם הרומונים - אם האישה פונה היא תקבל את התשובות איך כן להשתדל להתייחס יותר בסבלנות. ואם בעל יפנה הוא יקבל את התשובות איך לקבל ולהבין את אשתו ההורמונלית. זה אותו עקרון שכל אחד אחראי ב 100% על ה 50% שלו.

לא מדריכים אישה איך בעלה צריך להתנהג ולא מדריכים בעל איך אשתו צריכה להתנהג. לכל אחד מבני הזוג יש את האחריות שלו על ההתנהגות שלו

תודה על המילים החמות.

הוא פשוט נמצא בשלב בחיים שיש לו איזה קושי שגורם לו לפחות פניות נפשית לזה..

די ברור לי שאם תצליחו להחזיר את הזוגיות שלכם לשגרת החיים,

גם את וגם הוא תרגישו כמה הוא היה זקוק לזה..

אם את מתקשה, אל תתביישו ללכת לייעוץ זוגי.

לא חייבים לחכות שהמצב יהיה חמור כדי ללכת לייעוץ,

ועדיף כמה שיותר מוקדם..

חברה הראתה לי בראשי - נרשמתי כי רציתי להגיד לך קודם כל, שאת מדהימה!!!

כל הכבוד לך שאת מגדלת 4 מתוקים בלי עין הרע .

ושאת עונה כל כך יפה לגולשים פה.  מהתגובות את נשמעת מאד נעימה וטובה, עם ראש על הכתפיים והרבה הרבה סבלנות. 

אני לא יודעת מה לייעץ, רק רציתי לשתף אותך ואולי זה יתן לך רעיון.

עד לפני חודשיים הייתי מעין שכירה באיזה מקום, ומסיבות שלא אכתוב את חתיכת העבודה הזו אני עושה כעצמאית.

לפני שעזבתי חשבתי שבעצם אפשר להרוויח יותר טוב בלי הנסיעות הארוכות, והמשפחה שלי תרוויח מכך שאני יותר בבית, אבל עכשיו אני רואה מפה, דברים שלא ראיתי משם.

קודם כל לצערי ההתחלה באמת באה על חשבון זמן משפחתי

התברר שאנשים קובעים ומבטלים, יש עבודת הכנה שלא הבאתי אותה בחשבון, והכי מסובך זה שבצורת עבודה כמו שכירה, ידעתי כמה כסף נכנס כל חודש, מתי, וגם כמה זמן מוקדש לעבודה -  ועכשיו זה פחות צפוי וכבר קרה כמה פעמים שעשיתי הכנה, שלקחה זמן וזה לא יצא לפועל. 

ממש קשה לי יותר להתארגן

למזלי, בעלי כל הזמן מפרגן, ושמח כל פעם שכן יוצא לפועל, וממש נותן לי הרגשה טובה שעשיתי בשכל כשהחלטתי לעזוב שם. (למרות שעדיין מדי פעם אני שואלת את עצמי אם זו הייתה החלטה נכונה). אף אחד לא מזכיר את הזמן שנעלם וגם הילדים מתחשבים (כבר לא פעוטות, התחתנתי צעירה מאד).

יש משהו בצורת העבודה הזו שכל הזמן מעסיק את המוח והנפש, ואין את השקט הזה שיש לשכירה שיודעת, שעכשיו העבודה הסתיימה ועד מחר לא צריך לחשוב עליה.

יש טלפונים מפתיעים - למשל היום הייתי בטוחה שיש לי 4 שעות שקט ואז פתאום צצה שאלה ממש מכיוון שלא חלמתי, והיא מעסיקה אותי ומטרידה אותי - אני יודעת שזמן התגובה צריך להיות ממש מהיר, ואין לי כוח להתחיל לנבור בקלסרים איפה התעסקתי בזה לפני כמה שנים.. כמובן אני אצטרך בקרוב לענות..

בקיצור - קשה לשים לזה גבולות!!!

אחרי שקראתי את  מה שכתבת  החלטתי לפחות עכשיו לפני פסח..!

אני מקווה שאעמוד בהחלטה שלי- זה לא פשוט לקחת פסק זמן כמו שאני מתכננת, אבל אני חייבת.

תודה שכתבת!!!!!!!!!

אני בטוחה שבעלך אוהב אותך מאד מאד וגם מעריך אותך מאד מאד !!!

אין כאן בכלל שאלה של "להכריח לב לאהוב יותר"! הוא אוהב וסומך עליך שאת רואה את הקושי הגדול שלו ומבינה אותו יותר טוב מכולם..

כששלומו יהיה טוב יותר הוא יזכור לשאול אותך מה שלומך. בינתיים הוא באמת טרוד ומבולבל ועוד אין לו ישוב הדעת. אני מאחלת לכם שבקרוב ממש!הוא ימצא את הדרך איך לתמרן בין העבודה והבית והעסק ישתלם.

שנה זה לא הרבה ללמידה כזאת גדולה ומשמעותית - אני התחלתי "טעימות" של סגנון עבודה כזה לפני כמה שנים, ב"ה, זאת הייתה הכנה לבאות -  אם זה היה נופל עלי בבת אחת בטוח ששנה לא מספיקה ללמוד.

אבל כן נראה לי שבקרוב הוא יסתגל לצורת העבודה הזאת ואז כל הטוב שנתת, יחזור אליך ובגדול!

שולחת לך חיבוק 

שיהיה לך ולכם המון הצלחה. שה' יתן לך הרבה כוחות. ותעלו על דרך המלך בעז"ה במהרה ובקלות.

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אין בזה משהו אסור מבחינה הלכתית

גם מבחינה רגשית לא רואה את הבעיה בזה

איני יכול לדמיין לעצמי מצב שבו משהו כזה היה מפריע לי (או לכל מי שאני מכיר) לכן איני רואה מה יש לעדכן כאן

וחתונה אינה סיבה לחתוך את כל קשרייך החברתיים, בחורך היקר אינו תמנון עם יכולת למלא את כל עולמך וצרכייך הרגשיים (ואני מניח שגם הוא אינו רוצה בכך)

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.