זה גדלות אמיתית. וזה הכח של אישה אוהבת ותומכת. 

את הצרכים שלך אל תמחקי, רק שימי אותם במצב המתנה. 

ואת תראי שבעז"ה במשך הזמן כשהעסק יתייצב והשיגרה שלכם תתייצב אני מאמינה שהוא יתחיל להיות פנוי יותר לראות אותך ואת התמיכה הגדולה שנתת לו "זכרתי לך חסד נעורייך... "

יש הכנסות? יש פעילות?

תני לו עוד קצת זמן להתאקלם, ואם צריך תקחי עזרה חיצונית בתשלום לענייני הבית.

שהוא יכול פחות לתת.

בהמשך להודעות שפירטת יותר זה באמת הגיוני המצב הזה

תני לו את הזמן שלו. הציפיה להקשבה ממנו נשמעת לא כל כך מתאימה לתקופה שאתם עוברים כרגע. נסי להיות את זאת שמקשיבה לו ולא לצפות לזה ממנו. הוא מן הסתם חווה המון מתח. תני לו את הזמן שלו.

עזרה בסיסית - אם את באמת צריכה - נסי לחפש עזרה מבחוץ. 

יש תקופות בהן אחד מבני הזוג מהווה יותר היתד עליו הבית נתמך ונשען.

בתקופה כזו הוא לא פנוי, והוא עושה לביתו- הוא זקוק להיות זה שנשען יותר על גבייך ומכאן שאת תהיי הציר בבית של כוחות הנפש , האמון , כפי שאמרת שאת מאמינה בו, של העשייה והחריצות בבית וגם של ההקשבה ביניכם והתמיכה האישית והחברית . 

יהיו תקופות בו הוא יהיה לך למשענת ויחזק אותך, ועכשיו את נדרשת בצו השעה להיות החזקה יותר, והנזקקת פחות.

אם המצב היה הפוך ואת היית פותחת עסק ומלאת משימות ומטלות, מתח העתיד והאחריות הכלכלית שזה יצליח- אני בטוחה שהיית מצפה בתוך ליבך להיפך, שהוא יתמוך בכך , יבין אותך , ויתן לך את המרחב להיות קצת מתוחה ועצבנית עד שזה ירוץ הלאה. שיאפשר לך את המקום הזה, ויבין שככה את כרגע ואלו הנסיבות, וקשה להיות האסופה והמקשיבה כמו שאת תמיד, כי כרגע יש משהו אחר שגוזל ממך כוחות נפש ואנרגיות. 

היי בשבילו המקום הבטוח והיציב, לא התובעני והפגוע . הוא זקוק לך כעת כנראה יותר מאשר את זקוקה לו אעפ"י ששניכם זקוקים זה לזו . יש תקופות שצריך להיות יותר אצילי נפש וסטואים, ולקבל על עצמנו שהפעם נהיה בצל ונשים את עצמנו מקום שני כי כרגע זה מה שדרוש ממך בכוח המשותף .

המון הצלחה, תשתפי אותו אחד על אחת מתוך רוגע והבנה ולא מתוך טרוניה. ותסתפקי בזה בנתיים שהוא יודע ומבין ומודה בזה, אבל כרגע עוד לא מסוגל ופנוי לתת לך מענה ולספק פתרון למצב.. יקח זמן עד שתסתגלו למצב הקיים . בכל שינוי יש תקופת ביניים עד שמאזנים איפה עומדים מחדש

יהיה בסדר! היי סבלנית

יש לך תפקיד כל כך גדול עכשיו. לתמוך ולהבין ולהיות עוגן של יציבות וחום.

איך קטנה?! את ענקית.

בהצלחה!

גם תמיד אפשר פה בפורום לקבל חיזוקים וכוחות ולפרוק פה אם לא מול הבעל בתקופות קשות כשהוא פחות פנוי לזה כי יש לו הרבה על הראש. ותקבלי כאן בנתים את העידודים 

אני מאמינה שאתם רק תצמחו מזה בסופו של דבר. גם אם עכשיו זה מאוד קשה והוא קצת "השתנה לך"

יש לי חברה שהיא עצמה רופאה ובעלה פתח עכשיו סוג של עסק ועובד כמו משוגע, חוזר בשעות מאוחרות הביתה, והיא עצמה עובדת נורא קשה מן הסתם, והיא מגדלת את הילדים שלהם לבד. 4 ילדים, הוא שם אותם במסגרות בבוקר וזהו, לא רואה אותם עד הבוקר הבא. היא אוספת מבתי הספר והגנים, שמה בחוגים, מחזירה, דואגת לסידורים, מקלחת מאכילה ומשכיבה לישון- כל יום ללא יוצא מן הכלל. 

הוא גם אפילו לא מאלו שיש יום אחד בשבוע שיחזרו מוקדם יותר כדי לבלות עם הילדים קצת או לראות אותם לפני השינה. הוא רואה אותם בעיקר בשבת.

והיא לא מוציאה מילה. היא עושה את מה שדרוש ממנה כי היא מבינה שכרגע זה יחסי הכוחות והבית יותר עליה. היא עושה את זה כי היא מאוד אוהבת ומכבדת אותו, רוצה שיהיה לו טוב , שיהיה לו נחת יחסית כי העבודה שלו מלאת לחץ ודרישות, ואני כל פעם מתפעלת ממנה מחדש . מהרצון הטוב, הסבלנות, הנשיאה בעול בלי לרטון ובלי לבוא אליו בדרישות או לריב איתו שהוא "לא מספיק בבית, לא מספיק עוזר לא מספיק רואה את הילדים". הוא לפעמים לחוץ ומדבר פחות בנחת אבל הם שומרים על המון כבוד זה אל זו. וזה היופי. יש שם הרבה אהבה כבוד הדדי ושמירה אחד על האינטרסים של השני מתוך ראייה כוללנית של המשפחה שלי ואני יחד . אין אני ואתה. יש יחידה אחת. 

לא כולם בנוים ככה, ולפעמים אם הבעל "משפריץ" את הלחץ על אשתו כיחס פוגעני ומזלזל שחוצה קווים אדומים של חוסר כבוד- זה בעייתי ובוודאי שזה דורש התיחסות אחרת. אבל בגדול- זה אפשרי, הכל תלוי בך וביכולות שלך , להבין שזה כרגע חלוקת התפקידים וזה לא יכול להיות כרגע שווה או גם לא בדיוק מה שאת מצפה לקבל באופן עקרוני.

שוב- לא לכל אחת זה מתאים . לחברה שלי -כן. מישהי אחרת לא היתה נושאת את זה אולי.

שאם אישה מציקה לגבר בעניין העסק שלו, אז הגבר יבחר לעזוב את אשתו ולא את העסק

ואם בעל מציק לאישתו בעניין עסק שלה , אז היא תעדיף לסגור את העסק שלה ולהישאר עם בעלה...

אין לי מה להציע האמת. האם את בכלל מעוניינת בעסק הזה? שאל אותך לפני שפתח אותו , או החליט לבד?

לפני שפותחים עסק צריך יעוץ אם משתלם ואיך עושים את זה . זה לא ככה קופצים למים בלי תכנון. יש יעדים , מטרות מי הקורבנות בדרך.

זה רק בסרטים שפותחים עסק ומתעשרים רוב העסקים הקטנים בארץ נסגרים תוך חמש שנים תוך חורבן הבית הפרטי. חבל. תעשו חושבים מחדש . אולי שווב לסגור ולחזור להיות עצמאי

אנשים ש"קופצים למים" העצמאיים אכן סוגרים את העסק הראשון שלהם, אבל הרבה פעמים בא אחריו עוד אחד ועוד אחד.

כמו סטארטאפיסטים שיודעים שהרוב (90%+) נכשלים, אבל זה לא מפריע להם לנסות שוב ושוב כי בסוף נצליח עם משהו ובדרך יש להם ידע שעוזר לעסק הבא שלהם להצליח.

ואולי העסק הבא כן יצלח. השאלה כמה הרס מבחינת משפחה יש בדרך...??

ברור שניסיון ונפילה יכולים להצמיח. השאלה אם זה הוגן להיכשל על חשבון האישה

הגברים כשפותחים עסק לא מעניין אותם מה יהיה עם המשפחה. העסק מענין אותם

יש גברים שפותחים עסק כי הם דואגים למשפחה שלהם ומתוך החלטה משותפת ושיתוף פעולה ואז אין הרס של המשפחה בדרך אלא להפך. יש בניה זוגית ומשפחתית

על זה אין ספק. השאלה אם יש נזקים נפשיים

אם הכל בהסכמה והכל הולך טוב. אז אין בעיה. פה מדובר שהעסק פוגע במשפחה....

לא מעניין המשפחה הכוונה. זה שהוא לא יעזוב בחמש בשביל לעזור לאישתו שקצת קשה לה להשכיב את הילדים.

הוא לא יסכים לספוג נזקים לעסק. אותו מעניין בסוף יום כמה כסף נכנס. והילדים איכשהוא ירדמו

המשפחה שלהם והיא מבקשת תמיכה, כלים, שיעזרו לה אולי לשנות את נקודת המבט, לקבל פרספקטיבה אחרת על המצב

הגיוני שבשנה הראשונה לפתיחת העסק הוא יהיה ממוקד בעסק ולא יעזוב הכל בחמש בשביל לעזור לאשתו להשכיב את הילדים והרבה יותר חכם מצידה לתמוך בו, לקבל את השינוי, להבין שזה תקופה. להתאמץ גם היא קצת יותר ולהשכיב את הילדים בשמחה ובכיף בלי העזרה שלו ולהבין שבזה היא תומכת בו ובסופו של דבר זה לא "הוא" ו"אני" אלא שנינו יחד באותה סירה חותרים לעבר מטרה משותפת.

נכון שקצת קשה אבל - הלו, להרגיע. זה לא סוף העולם. 

קשה זה לא דוקא רע, דברים טובים באים בקושי, קשה בהתחלה ונהיה יותר קל בהמשך. לנשום עמוק ולהרגע.

אבל, אם זה מגיע למקום ,שהוא לא מדבר אליה יפה. מזלזל בה בחוסר סבלנות כמו שכתבה.

בשבילי, זה היה קו אדום. אבל שוב. אולי יש כאלו ,שלא אכפת להם לשאת חוסר סבלנות ,הכל למען העסק...

היא גם לא כתבה האם היא מעוניינת בכלל בעסק הזה

יש אדם שהוא באופי שלו מזלזל ואת רואה שזה בא מאטימות או מידות רעות ויחס כזה לא היתי מוכנה לסבול בשום אופן

אבל יש חוסר סבלנות שאת רואה שזה בא ממקום שהבנאדם עכשיו לחוץ, קשה לו, עמוס לו. אין לו את הפניות הנפשית להתייחס בדיוק לכל פיפס במצב רוח שלי ואת מבינה מאיפה זה בא ואת מעריכה ואוהבת את הבנאדם באופן כללי אז את מבינה שכאן המקום שלך להזיז את עצמך קצת הצידה, לתת לו את המרחב, לא להציק לו, לא להתקטנן איתו, בעיני - ככה מתנהגת אישה אוהבת. ומנסיון - זה חוזר אליך אחר כך בגדול. ההערכה והאהבה על איך שהתנהגת כשהיה קשה לו. לזה אני קוראת בניה זוגית ומשפחתית.

וזה לא למען העסק זה למען בעלי שעסוק עכשיו במשהו שחשוב לו ואני מכבדת את זה

(אלא אם כן מדובר במשהו מזיק/הרסני/מסוכן שאני מתנגדת והוא מתעלם ממה שחשוב לי ועושה רק מה שהוא רוצה וכדומה, זה כבר משהו אחר, אני לא מדברת על מצבים כאלה וגם לא התרשמתי שהפותחת מדברת על מצב כזה)

אם יש ,הערכה ואהבה והכלה ,אז נראה לי לא פותחים שרשור על מצוקה...

אני פה מבינה שונה. שיש התדרדרות גם מבחינה רוחנית גם מבחינת סבלנות אליה. גם מתקצר זמן האיכות של שתיהם...

אבל על זאת רק פותחת האשכול תדע להשיב. אנחנו סתם מנחשות

גם כשיש אהבה והערכה קורה שיש משהו שגורם לקושי ופותחים שרשור כדי לקבל פרספקטיבה חדשה, לקבל עוד דעות, להנות מ"חוכמת ההמונים" משהו בסגנון של "ותשועה ברוב יועץ"

ולא בהכרח שכל החיים שלהם מתדרדרים אל פי תהום

בעקבות הודעתך קראתי שוב את הודעת הפתיחה, רוב התאורים של הפותחת נשמעים לי מתאימים למצב נורמלי של שינוי כל כך גדול שגם טומן בחובו מתח רב, בעיקר בתקופה הראשונה (שיכולה לארוך גם שנה שנתיים ואפילו יותר) 

והנושא של החוסר סבלנות והקוצר רוח יותר נשמע לי כמו שאני אמרתי שהוא באמת פחות פנוי אליה רגשית בתקופה הזאת. לי נראה שאם היא תשכיל להכיל, לתת לו את הזמן, להמשיך לאהוב אותו ופחות לצפות ממנו - די ברור לי שזה יכול להוביך לשיפור גדול במשך הזמן.

אולי אני טועה ואולי אני צודקת. הפותחת יכולה להחליט אם מה שכתבתי מדבר אליה או לא

את חושבת ששנתיים אפשר לחיות במתח?

בשביל לעשות שינוי משפחתי צריך להיות ממש ערוכים לכך.

אם נשואים מעט שנים עם הרבה ילדים ובעז"ה בטח בקרוב עוד הריונות עוד לידות . לא נהיה קל.

אני חושבת על עצמי להיכנס לאתגר משפחתי שבעלי לא יהיה פנוי אלי צריך ממש מוכנות להקרבה. גם הקרבה מצד הבעל לעשות מאמצי על כן להתייחס לאישתו. אולי יחד לשבת ולקרוא את הווצאפים, יחד לשבת ולראות סרטים. למה הוא צריך להתאוורר לבד? זה שפותחים עסק זה לא אומר שלא יכולים להתאוורר יחד

פעם ב... אפשר להתאוורר לבד או עם חבר. (לדעתי פעם שבוע/עשרה ימים) אבל לא שזה נהפך על בסיס יומי(אלא אם כן זה עשר דקות) לחזור להתאוור בסרטים שמתארכים יותר מעבר

כל משפחה צריכה לשקול אם יש מקום להוסיף עוד מתחים

זה כמו שאני ארצה עכשיו לצאת ללימודים וזה ידרוש ממני ומבעלי ומהמשפחה שלוש שנים הקרבה אני אצטרך לחשוב לתכנן ולא לחזור ולחפש לי עוד איך להתרחק מהמשפחה

ובנוסף, בדר"כ עדיף להערך לכך ביחד.

אבל גם אם בדיעבד לא נערכנו מספיק טוב ומספיק ביחד אפשר תמיד לחשב מסלול מחדש ולהתייחס אחרת ונכון יותר למצב.

ולא להגיד לה תשבי בשקט. תשתקי. תוותרי. תדוני לכף זכות. תעלימי עין

שגם הוא יישב איתה ויחשוב איפה הוא מתקדם אליה

לקחת 100% אחריות על ה 50% שלו. אני לא יכולה להכריח את בעלי לקחת אחריות על החלק שלו, אני יכולה לקחת אחריות על החלק שלי. בדר"כ ברוב המקרים גם אם רק צד אחרת משתנה ולוקח אחריות על הצד שלו - הדינמיקה הזוגית כולה משתנה ואז רואים שינויים גם אצל הבן/ת זוג.

אם הוא היה פונה כאן הייתי אומרת לו מה הוא צריך לעשות בשבילה.

מכיוון שהיא זאת שפנתה אני אומרת מה לדעתי החלק שלה

ובכלל - אני לא אמרתי מילה אחת מכל מה שרשמת (תשבי בשקט. תשתקי. תוותרי. תדוני לכף זכות. תעלימי עין) איפה ראית את זה?! 

אני אמרתי - תסתכלי על המצב אחרת, תכילי, תביני את השינוי שעובר עליו, את המתח שהוא שרוי בו, תני לו את הזמן שלו, תביני מאיפה בא החוסר סבלנות שלו וקחי את זה בפרופורציות. כשאת מרכיבה משקפיים של אהבה דברים נראים אחרת וזו בחירה אישית להרכיב את המשקפיים האלה. זה ממש לא תשבי בשקט, להפך - תני לו אהבה וחום. תתמכי בו. קחי את זה כמטרה משותפת של שניכם.

את יכולה גם לשתוק ולוותר השאלה מאיזה מקום בתוכך את עושה את זה - ממקום של התקרבנות - את רק תעשי רע לך ולו. ממקום של אהבה והכלה - את תעשי טוב לך ולו. שניכם תרוויחו מזה.

את אומרת, ממקום של אהבה אז תתעלמי מעצמך ותתני לו אהבה וחום

המשפט הזה ממש מצמרר אותי. כאילו אם אוהבים מישהוא אז אפשר לההפך לקןרבן אבל לא לקרוא לזה קורבן אלא אהבה (אני לא מדברת על פותחת האשכול )

זה עכשיו ממש מזכיר לי את הסדרה הרמון . בשם אהבה לא מוכנים לספוג חוסר סבלנות מבין זוג. כשפותחים פה שירשור על אישה שבגלל הורמונים מתנהגת בחוסר סבלנות מיד מגיבים ואומרים שזה לא נורמלי. שעל אף ההורמונים היא צריכה לשלוט על עצמה ולהיות סבלנית.

והורמונים זה לא תלוי בה

אז לנהל עסק? אין בו טיפת הורמונים הכל בשליטה מה פתאום בגלל שהיא אוהבת אותו היא אמורה לסבול חוסר סבלנות.

אם העסק פה זה שניהם רוצים. שניהם באותו ראש. שניהם מוכנים להקריב מעצמם. אז אוקי אז שקצת תבלע את הצפרדע. אבל עדין אין תשובה מהפותחת ....

וכנ"ל לגבי הריון. אם ההריון רצוי על שני בני הזוג אז כן הבעל צריך לבלוע את הצפרדע

אם הריון שרק האישה רוצה ובעלה לא רצה בהריון, אז כן שלא תבוא בטענות לבעל שלא עוזר.

יש אהבה אבל אין הסכמה. כך שלא מספיק רק אהבה לנשואין.

זה נשמע כל כך פשוט. אם בעל/אישה באים הביתה. חסרי סבלנות. מדברים לא יפה. יושבים מתכתבים בווצאפ. רואים סרטים. אז איזה יופי פשוט לפרש שזה לא קשור אלי אלא שהצד השני במצב נפשי לא משהוא ולשחרר.

אוקי אז נגיד שצריך לשחרר. שלזה אני מסכימה

השאלה כמה לשחרר. זה שוב כל זוג צריך לחשוב עם עצמו. כמה חוסר סבלנות מוכן לספוג וכמה ריחוק. ומה שפותחת האשכול כותבת שהיא מבקשת רק מעט. לבקש רק מעט ולא לקבל לדעתי זה אומללות. הכונה מעט יחס אישי לא עזרה לילדים

ואם את שואלת אותי. לא רוצה כל הון שבעולם ששוה יחס לא יפה. מעדיפה לגור בספסל ברחוב ולא לקבל כסף עם חוסר סבלנות

וזה באמת אישי לכל אחד מה הקו האדום שלו.

ומה שכתבת פה - " אז איזה יופי פשוט לפרש שזה לא קשור אלי אלא שהצד השני במצב נפשי לא משהוא ולשחרר." - זה בדיוק זה, רק בלי הציניות.

אם למשל אראה את בעלי חסר סבלנות אלי.

פתאום יקבל טלפון מלקוח (זה סתם דוגמא אין לנו עסק) ויהיה סבלני אליו זה יפוצץ אותי.

איך אם זה קשור לעבודה אתה פתאום נהיה סבלני כי זה קשור לכסף ואלי שאני שווה הרבה הרבה יותר מכל כסף שבעולם אתה לא יכול להתעלות על עצמך ולדבר בסבלנות .

לשמור עלי לפחות כמו שאתה רוצה לשמור על לקוח ולדבר אליו בסבלנות

אני מסתכלת על דברים כאלה במבט כזה שהכל זה פרשנות שלנו.

אם אני אמשיך את הדוגמא שלך (גם לנו אין עסק ) אז נגיד שעכשיו בעלי חסר סבלנות אלי ואני קולטת אותו שהוא מותש מיום ארוך ולמרות שאני לא כל כך אוהבת את זה אני מקבלת את זה ונושמת עמוק. משתדלת אפילו לחייך אליו ולהציע לו כוס קפה.

ואז הוא מקבל טלפון מלקוח ומדבר אליו בשיא הסבלנות. 

אני ממש אעריך אותו על זה. למה מה, אני מעדיפה שהוא ידבר אל הלקוח כמו שהוא דיבר מקודם אלי? אני אשתו, אני יכולה להבין, נכון, אני יכולה גם להפגע קצת אבל בסוף נתגבר על זה. אם ללקוח הוא ידבר ככה הלקוח יגיד לו שלום ולא להתראות. אני לא רוצה שזה יקרה. 

זה לא אומר לי שהלקוח חשוב לו יותר ממני. זה אפילו אומר לי יותר מזה - איתי הוא מרגיש בטוח, איתי הוא יכול להתייחס בצורה יותר משוחררת. דוקא בגלל שאנחנו אוהבים ויש לנו בבסיס קשר טוב וחזק ויציב, אז עכשיו כשקשה לו הוא כאילו "מוריד את הנעליים הרשמיות ומתסתובב עם נעלי בית" יכול להיות שראוי שהוא גם קצת יתעלה על עצמו ויתייחס אלי יותר יפה. אולי גם נדבר על זה פעם בהזדמנות רגועה, שיחה טובה על כוס קפה ועוגה, אבל אני לא עושה השוואות בין היחס אלי ליחס ללקוח. אין פה מקום להשוואה.

אני מבינה אותך אם קשה לך להפוך את הראש בצורה כזאת, או שאת לא מתחברת לרעיון אבל את מסכימה איתי שאפשר להסתכל על זה גם ככה?

מבחינתי שבבית בעלי יעשה לי הצגה ולא יהיה אמתי איתי.שיעשהה פרצוף שמח

שירגיש בבית מבחינת שילך עם נעלי בית

בדיוק בבית "שלא ירגיש בבית" -הרגשה שיכול לזלזל לדבר לא יפה שיש הבנה לזה.

כן שבבית יעשה את ההצגה. מבחינתי שיצעק על כל האנשים ברחוב ולא יהיה לו פרנסה , כי אם הוא יבין בדרך הקשה ברחוב שאין לו פרנסה בגלל דיבור לא יפה אז הוא יתפוס את עצמו וישנה את ההתנהגות שלו ואז יצליח לעבוד ולהביא כסף.

אבל אם בבית יקבלו את זה בסלחנות שהוא לא מדבר יפה והוא חסר סבלנות אז למה שזה ישתנה? הוא לא מפסיד פה כסף... הוא מקבל פה אישה ששותקת.

אז אני מדברת אליה יפה. כי אני שמחה לשמוע אותה!!! כיף לי שמישהיא מתקשרת אלי. זוכרת את קיומי. אני מיד אומר לה. ואווו אני עצבנית רצח והטלפון שלך הרים לי את המצב רוח.

הדיבור היפה לא נובע מחוסר נעימות אליה אלא משמחה שלי לשמוע אותה!

ואם זה במקרה שכנה שלא בא לי עליה, אז יש מצב שאני אענה בחוסר סבלנות .אם אני כרגע באמת כך מרגישה . אני לא אתהפך לחלוטין.

אצלי הלא נעים זה קודם בבית אחרי זה אנשים בחוץ.

אז למה אם הבעל עצבני ובא הביתה כשהוא רואה את אשתו אז הוא לא נהיה שמח וזה מרים לו את המצב רוח?אם יש אהבה זה אמור ככה להיות. לא אמורים לרצות ריחוק

איפה אמרתי תתעלמי מעצמך?? 

ומפורשות אמרתי לא לפעול ככה ממקום של התקרבנות אלא ממקום של הבנה ואהבה.

את קוראת קריאה סלקטיבית.

וגם לגבי אישה עם הרומונים - אם האישה פונה היא תקבל את התשובות איך כן להשתדל להתייחס יותר בסבלנות. ואם בעל יפנה הוא יקבל את התשובות איך לקבל ולהבין את אשתו ההורמונלית. זה אותו עקרון שכל אחד אחראי ב 100% על ה 50% שלו.

לא מדריכים אישה איך בעלה צריך להתנהג ולא מדריכים בעל איך אשתו צריכה להתנהג. לכל אחד מבני הזוג יש את האחריות שלו על ההתנהגות שלו

תודה על המילים החמות.

הוא פשוט נמצא בשלב בחיים שיש לו איזה קושי שגורם לו לפחות פניות נפשית לזה..

די ברור לי שאם תצליחו להחזיר את הזוגיות שלכם לשגרת החיים,

גם את וגם הוא תרגישו כמה הוא היה זקוק לזה..

אם את מתקשה, אל תתביישו ללכת לייעוץ זוגי.

לא חייבים לחכות שהמצב יהיה חמור כדי ללכת לייעוץ,

ועדיף כמה שיותר מוקדם..

חברה הראתה לי בראשי - נרשמתי כי רציתי להגיד לך קודם כל, שאת מדהימה!!!

כל הכבוד לך שאת מגדלת 4 מתוקים בלי עין הרע .

ושאת עונה כל כך יפה לגולשים פה.  מהתגובות את נשמעת מאד נעימה וטובה, עם ראש על הכתפיים והרבה הרבה סבלנות. 

אני לא יודעת מה לייעץ, רק רציתי לשתף אותך ואולי זה יתן לך רעיון.

עד לפני חודשיים הייתי מעין שכירה באיזה מקום, ומסיבות שלא אכתוב את חתיכת העבודה הזו אני עושה כעצמאית.

לפני שעזבתי חשבתי שבעצם אפשר להרוויח יותר טוב בלי הנסיעות הארוכות, והמשפחה שלי תרוויח מכך שאני יותר בבית, אבל עכשיו אני רואה מפה, דברים שלא ראיתי משם.

קודם כל לצערי ההתחלה באמת באה על חשבון זמן משפחתי

התברר שאנשים קובעים ומבטלים, יש עבודת הכנה שלא הבאתי אותה בחשבון, והכי מסובך זה שבצורת עבודה כמו שכירה, ידעתי כמה כסף נכנס כל חודש, מתי, וגם כמה זמן מוקדש לעבודה -  ועכשיו זה פחות צפוי וכבר קרה כמה פעמים שעשיתי הכנה, שלקחה זמן וזה לא יצא לפועל. 

ממש קשה לי יותר להתארגן

למזלי, בעלי כל הזמן מפרגן, ושמח כל פעם שכן יוצא לפועל, וממש נותן לי הרגשה טובה שעשיתי בשכל כשהחלטתי לעזוב שם. (למרות שעדיין מדי פעם אני שואלת את עצמי אם זו הייתה החלטה נכונה). אף אחד לא מזכיר את הזמן שנעלם וגם הילדים מתחשבים (כבר לא פעוטות, התחתנתי צעירה מאד).

יש משהו בצורת העבודה הזו שכל הזמן מעסיק את המוח והנפש, ואין את השקט הזה שיש לשכירה שיודעת, שעכשיו העבודה הסתיימה ועד מחר לא צריך לחשוב עליה.

יש טלפונים מפתיעים - למשל היום הייתי בטוחה שיש לי 4 שעות שקט ואז פתאום צצה שאלה ממש מכיוון שלא חלמתי, והיא מעסיקה אותי ומטרידה אותי - אני יודעת שזמן התגובה צריך להיות ממש מהיר, ואין לי כוח להתחיל לנבור בקלסרים איפה התעסקתי בזה לפני כמה שנים.. כמובן אני אצטרך בקרוב לענות..

בקיצור - קשה לשים לזה גבולות!!!

אחרי שקראתי את  מה שכתבת  החלטתי לפחות עכשיו לפני פסח..!

אני מקווה שאעמוד בהחלטה שלי- זה לא פשוט לקחת פסק זמן כמו שאני מתכננת, אבל אני חייבת.

תודה שכתבת!!!!!!!!!

אני בטוחה שבעלך אוהב אותך מאד מאד וגם מעריך אותך מאד מאד !!!

אין כאן בכלל שאלה של "להכריח לב לאהוב יותר"! הוא אוהב וסומך עליך שאת רואה את הקושי הגדול שלו ומבינה אותו יותר טוב מכולם..

כששלומו יהיה טוב יותר הוא יזכור לשאול אותך מה שלומך. בינתיים הוא באמת טרוד ומבולבל ועוד אין לו ישוב הדעת. אני מאחלת לכם שבקרוב ממש!הוא ימצא את הדרך איך לתמרן בין העבודה והבית והעסק ישתלם.

שנה זה לא הרבה ללמידה כזאת גדולה ומשמעותית - אני התחלתי "טעימות" של סגנון עבודה כזה לפני כמה שנים, ב"ה, זאת הייתה הכנה לבאות -  אם זה היה נופל עלי בבת אחת בטוח ששנה לא מספיקה ללמוד.

אבל כן נראה לי שבקרוב הוא יסתגל לצורת העבודה הזאת ואז כל הטוב שנתת, יחזור אליך ובגדול!

שולחת לך חיבוק 

שיהיה לך ולכם המון הצלחה. שה' יתן לך הרבה כוחות. ותעלו על דרך המלך בעז"ה במהרה ובקלות.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב