זה גדלות אמיתית. וזה הכח של אישה אוהבת ותומכת. 

את הצרכים שלך אל תמחקי, רק שימי אותם במצב המתנה. 

ואת תראי שבעז"ה במשך הזמן כשהעסק יתייצב והשיגרה שלכם תתייצב אני מאמינה שהוא יתחיל להיות פנוי יותר לראות אותך ואת התמיכה הגדולה שנתת לו "זכרתי לך חסד נעורייך... "

יש הכנסות? יש פעילות?

תני לו עוד קצת זמן להתאקלם, ואם צריך תקחי עזרה חיצונית בתשלום לענייני הבית.

שהוא יכול פחות לתת.

בהמשך להודעות שפירטת יותר זה באמת הגיוני המצב הזה

תני לו את הזמן שלו. הציפיה להקשבה ממנו נשמעת לא כל כך מתאימה לתקופה שאתם עוברים כרגע. נסי להיות את זאת שמקשיבה לו ולא לצפות לזה ממנו. הוא מן הסתם חווה המון מתח. תני לו את הזמן שלו.

עזרה בסיסית - אם את באמת צריכה - נסי לחפש עזרה מבחוץ. 

יש תקופות בהן אחד מבני הזוג מהווה יותר היתד עליו הבית נתמך ונשען.

בתקופה כזו הוא לא פנוי, והוא עושה לביתו- הוא זקוק להיות זה שנשען יותר על גבייך ומכאן שאת תהיי הציר בבית של כוחות הנפש , האמון , כפי שאמרת שאת מאמינה בו, של העשייה והחריצות בבית וגם של ההקשבה ביניכם והתמיכה האישית והחברית . 

יהיו תקופות בו הוא יהיה לך למשענת ויחזק אותך, ועכשיו את נדרשת בצו השעה להיות החזקה יותר, והנזקקת פחות.

אם המצב היה הפוך ואת היית פותחת עסק ומלאת משימות ומטלות, מתח העתיד והאחריות הכלכלית שזה יצליח- אני בטוחה שהיית מצפה בתוך ליבך להיפך, שהוא יתמוך בכך , יבין אותך , ויתן לך את המרחב להיות קצת מתוחה ועצבנית עד שזה ירוץ הלאה. שיאפשר לך את המקום הזה, ויבין שככה את כרגע ואלו הנסיבות, וקשה להיות האסופה והמקשיבה כמו שאת תמיד, כי כרגע יש משהו אחר שגוזל ממך כוחות נפש ואנרגיות. 

היי בשבילו המקום הבטוח והיציב, לא התובעני והפגוע . הוא זקוק לך כעת כנראה יותר מאשר את זקוקה לו אעפ"י ששניכם זקוקים זה לזו . יש תקופות שצריך להיות יותר אצילי נפש וסטואים, ולקבל על עצמנו שהפעם נהיה בצל ונשים את עצמנו מקום שני כי כרגע זה מה שדרוש ממך בכוח המשותף .

המון הצלחה, תשתפי אותו אחד על אחת מתוך רוגע והבנה ולא מתוך טרוניה. ותסתפקי בזה בנתיים שהוא יודע ומבין ומודה בזה, אבל כרגע עוד לא מסוגל ופנוי לתת לך מענה ולספק פתרון למצב.. יקח זמן עד שתסתגלו למצב הקיים . בכל שינוי יש תקופת ביניים עד שמאזנים איפה עומדים מחדש

יהיה בסדר! היי סבלנית

יש לך תפקיד כל כך גדול עכשיו. לתמוך ולהבין ולהיות עוגן של יציבות וחום.

איך קטנה?! את ענקית.

בהצלחה!

גם תמיד אפשר פה בפורום לקבל חיזוקים וכוחות ולפרוק פה אם לא מול הבעל בתקופות קשות כשהוא פחות פנוי לזה כי יש לו הרבה על הראש. ותקבלי כאן בנתים את העידודים 

אני מאמינה שאתם רק תצמחו מזה בסופו של דבר. גם אם עכשיו זה מאוד קשה והוא קצת "השתנה לך"

יש לי חברה שהיא עצמה רופאה ובעלה פתח עכשיו סוג של עסק ועובד כמו משוגע, חוזר בשעות מאוחרות הביתה, והיא עצמה עובדת נורא קשה מן הסתם, והיא מגדלת את הילדים שלהם לבד. 4 ילדים, הוא שם אותם במסגרות בבוקר וזהו, לא רואה אותם עד הבוקר הבא. היא אוספת מבתי הספר והגנים, שמה בחוגים, מחזירה, דואגת לסידורים, מקלחת מאכילה ומשכיבה לישון- כל יום ללא יוצא מן הכלל. 

הוא גם אפילו לא מאלו שיש יום אחד בשבוע שיחזרו מוקדם יותר כדי לבלות עם הילדים קצת או לראות אותם לפני השינה. הוא רואה אותם בעיקר בשבת.

והיא לא מוציאה מילה. היא עושה את מה שדרוש ממנה כי היא מבינה שכרגע זה יחסי הכוחות והבית יותר עליה. היא עושה את זה כי היא מאוד אוהבת ומכבדת אותו, רוצה שיהיה לו טוב , שיהיה לו נחת יחסית כי העבודה שלו מלאת לחץ ודרישות, ואני כל פעם מתפעלת ממנה מחדש . מהרצון הטוב, הסבלנות, הנשיאה בעול בלי לרטון ובלי לבוא אליו בדרישות או לריב איתו שהוא "לא מספיק בבית, לא מספיק עוזר לא מספיק רואה את הילדים". הוא לפעמים לחוץ ומדבר פחות בנחת אבל הם שומרים על המון כבוד זה אל זו. וזה היופי. יש שם הרבה אהבה כבוד הדדי ושמירה אחד על האינטרסים של השני מתוך ראייה כוללנית של המשפחה שלי ואני יחד . אין אני ואתה. יש יחידה אחת. 

לא כולם בנוים ככה, ולפעמים אם הבעל "משפריץ" את הלחץ על אשתו כיחס פוגעני ומזלזל שחוצה קווים אדומים של חוסר כבוד- זה בעייתי ובוודאי שזה דורש התיחסות אחרת. אבל בגדול- זה אפשרי, הכל תלוי בך וביכולות שלך , להבין שזה כרגע חלוקת התפקידים וזה לא יכול להיות כרגע שווה או גם לא בדיוק מה שאת מצפה לקבל באופן עקרוני.

שוב- לא לכל אחת זה מתאים . לחברה שלי -כן. מישהי אחרת לא היתה נושאת את זה אולי.

שאם אישה מציקה לגבר בעניין העסק שלו, אז הגבר יבחר לעזוב את אשתו ולא את העסק

ואם בעל מציק לאישתו בעניין עסק שלה , אז היא תעדיף לסגור את העסק שלה ולהישאר עם בעלה...

אין לי מה להציע האמת. האם את בכלל מעוניינת בעסק הזה? שאל אותך לפני שפתח אותו , או החליט לבד?

לפני שפותחים עסק צריך יעוץ אם משתלם ואיך עושים את זה . זה לא ככה קופצים למים בלי תכנון. יש יעדים , מטרות מי הקורבנות בדרך.

זה רק בסרטים שפותחים עסק ומתעשרים רוב העסקים הקטנים בארץ נסגרים תוך חמש שנים תוך חורבן הבית הפרטי. חבל. תעשו חושבים מחדש . אולי שווב לסגור ולחזור להיות עצמאי

אנשים ש"קופצים למים" העצמאיים אכן סוגרים את העסק הראשון שלהם, אבל הרבה פעמים בא אחריו עוד אחד ועוד אחד.

כמו סטארטאפיסטים שיודעים שהרוב (90%+) נכשלים, אבל זה לא מפריע להם לנסות שוב ושוב כי בסוף נצליח עם משהו ובדרך יש להם ידע שעוזר לעסק הבא שלהם להצליח.

ואולי העסק הבא כן יצלח. השאלה כמה הרס מבחינת משפחה יש בדרך...??

ברור שניסיון ונפילה יכולים להצמיח. השאלה אם זה הוגן להיכשל על חשבון האישה

הגברים כשפותחים עסק לא מעניין אותם מה יהיה עם המשפחה. העסק מענין אותם

יש גברים שפותחים עסק כי הם דואגים למשפחה שלהם ומתוך החלטה משותפת ושיתוף פעולה ואז אין הרס של המשפחה בדרך אלא להפך. יש בניה זוגית ומשפחתית

על זה אין ספק. השאלה אם יש נזקים נפשיים

אם הכל בהסכמה והכל הולך טוב. אז אין בעיה. פה מדובר שהעסק פוגע במשפחה....

לא מעניין המשפחה הכוונה. זה שהוא לא יעזוב בחמש בשביל לעזור לאישתו שקצת קשה לה להשכיב את הילדים.

הוא לא יסכים לספוג נזקים לעסק. אותו מעניין בסוף יום כמה כסף נכנס. והילדים איכשהוא ירדמו

המשפחה שלהם והיא מבקשת תמיכה, כלים, שיעזרו לה אולי לשנות את נקודת המבט, לקבל פרספקטיבה אחרת על המצב

הגיוני שבשנה הראשונה לפתיחת העסק הוא יהיה ממוקד בעסק ולא יעזוב הכל בחמש בשביל לעזור לאשתו להשכיב את הילדים והרבה יותר חכם מצידה לתמוך בו, לקבל את השינוי, להבין שזה תקופה. להתאמץ גם היא קצת יותר ולהשכיב את הילדים בשמחה ובכיף בלי העזרה שלו ולהבין שבזה היא תומכת בו ובסופו של דבר זה לא "הוא" ו"אני" אלא שנינו יחד באותה סירה חותרים לעבר מטרה משותפת.

נכון שקצת קשה אבל - הלו, להרגיע. זה לא סוף העולם. 

קשה זה לא דוקא רע, דברים טובים באים בקושי, קשה בהתחלה ונהיה יותר קל בהמשך. לנשום עמוק ולהרגע.

אבל, אם זה מגיע למקום ,שהוא לא מדבר אליה יפה. מזלזל בה בחוסר סבלנות כמו שכתבה.

בשבילי, זה היה קו אדום. אבל שוב. אולי יש כאלו ,שלא אכפת להם לשאת חוסר סבלנות ,הכל למען העסק...

היא גם לא כתבה האם היא מעוניינת בכלל בעסק הזה

יש אדם שהוא באופי שלו מזלזל ואת רואה שזה בא מאטימות או מידות רעות ויחס כזה לא היתי מוכנה לסבול בשום אופן

אבל יש חוסר סבלנות שאת רואה שזה בא ממקום שהבנאדם עכשיו לחוץ, קשה לו, עמוס לו. אין לו את הפניות הנפשית להתייחס בדיוק לכל פיפס במצב רוח שלי ואת מבינה מאיפה זה בא ואת מעריכה ואוהבת את הבנאדם באופן כללי אז את מבינה שכאן המקום שלך להזיז את עצמך קצת הצידה, לתת לו את המרחב, לא להציק לו, לא להתקטנן איתו, בעיני - ככה מתנהגת אישה אוהבת. ומנסיון - זה חוזר אליך אחר כך בגדול. ההערכה והאהבה על איך שהתנהגת כשהיה קשה לו. לזה אני קוראת בניה זוגית ומשפחתית.

וזה לא למען העסק זה למען בעלי שעסוק עכשיו במשהו שחשוב לו ואני מכבדת את זה

(אלא אם כן מדובר במשהו מזיק/הרסני/מסוכן שאני מתנגדת והוא מתעלם ממה שחשוב לי ועושה רק מה שהוא רוצה וכדומה, זה כבר משהו אחר, אני לא מדברת על מצבים כאלה וגם לא התרשמתי שהפותחת מדברת על מצב כזה)

אם יש ,הערכה ואהבה והכלה ,אז נראה לי לא פותחים שרשור על מצוקה...

אני פה מבינה שונה. שיש התדרדרות גם מבחינה רוחנית גם מבחינת סבלנות אליה. גם מתקצר זמן האיכות של שתיהם...

אבל על זאת רק פותחת האשכול תדע להשיב. אנחנו סתם מנחשות

גם כשיש אהבה והערכה קורה שיש משהו שגורם לקושי ופותחים שרשור כדי לקבל פרספקטיבה חדשה, לקבל עוד דעות, להנות מ"חוכמת ההמונים" משהו בסגנון של "ותשועה ברוב יועץ"

ולא בהכרח שכל החיים שלהם מתדרדרים אל פי תהום

בעקבות הודעתך קראתי שוב את הודעת הפתיחה, רוב התאורים של הפותחת נשמעים לי מתאימים למצב נורמלי של שינוי כל כך גדול שגם טומן בחובו מתח רב, בעיקר בתקופה הראשונה (שיכולה לארוך גם שנה שנתיים ואפילו יותר) 

והנושא של החוסר סבלנות והקוצר רוח יותר נשמע לי כמו שאני אמרתי שהוא באמת פחות פנוי אליה רגשית בתקופה הזאת. לי נראה שאם היא תשכיל להכיל, לתת לו את הזמן, להמשיך לאהוב אותו ופחות לצפות ממנו - די ברור לי שזה יכול להוביך לשיפור גדול במשך הזמן.

אולי אני טועה ואולי אני צודקת. הפותחת יכולה להחליט אם מה שכתבתי מדבר אליה או לא

את חושבת ששנתיים אפשר לחיות במתח?

בשביל לעשות שינוי משפחתי צריך להיות ממש ערוכים לכך.

אם נשואים מעט שנים עם הרבה ילדים ובעז"ה בטח בקרוב עוד הריונות עוד לידות . לא נהיה קל.

אני חושבת על עצמי להיכנס לאתגר משפחתי שבעלי לא יהיה פנוי אלי צריך ממש מוכנות להקרבה. גם הקרבה מצד הבעל לעשות מאמצי על כן להתייחס לאישתו. אולי יחד לשבת ולקרוא את הווצאפים, יחד לשבת ולראות סרטים. למה הוא צריך להתאוורר לבד? זה שפותחים עסק זה לא אומר שלא יכולים להתאוורר יחד

פעם ב... אפשר להתאוורר לבד או עם חבר. (לדעתי פעם שבוע/עשרה ימים) אבל לא שזה נהפך על בסיס יומי(אלא אם כן זה עשר דקות) לחזור להתאוור בסרטים שמתארכים יותר מעבר

כל משפחה צריכה לשקול אם יש מקום להוסיף עוד מתחים

זה כמו שאני ארצה עכשיו לצאת ללימודים וזה ידרוש ממני ומבעלי ומהמשפחה שלוש שנים הקרבה אני אצטרך לחשוב לתכנן ולא לחזור ולחפש לי עוד איך להתרחק מהמשפחה

ובנוסף, בדר"כ עדיף להערך לכך ביחד.

אבל גם אם בדיעבד לא נערכנו מספיק טוב ומספיק ביחד אפשר תמיד לחשב מסלול מחדש ולהתייחס אחרת ונכון יותר למצב.

ולא להגיד לה תשבי בשקט. תשתקי. תוותרי. תדוני לכף זכות. תעלימי עין

שגם הוא יישב איתה ויחשוב איפה הוא מתקדם אליה

לקחת 100% אחריות על ה 50% שלו. אני לא יכולה להכריח את בעלי לקחת אחריות על החלק שלו, אני יכולה לקחת אחריות על החלק שלי. בדר"כ ברוב המקרים גם אם רק צד אחרת משתנה ולוקח אחריות על הצד שלו - הדינמיקה הזוגית כולה משתנה ואז רואים שינויים גם אצל הבן/ת זוג.

אם הוא היה פונה כאן הייתי אומרת לו מה הוא צריך לעשות בשבילה.

מכיוון שהיא זאת שפנתה אני אומרת מה לדעתי החלק שלה

ובכלל - אני לא אמרתי מילה אחת מכל מה שרשמת (תשבי בשקט. תשתקי. תוותרי. תדוני לכף זכות. תעלימי עין) איפה ראית את זה?! 

אני אמרתי - תסתכלי על המצב אחרת, תכילי, תביני את השינוי שעובר עליו, את המתח שהוא שרוי בו, תני לו את הזמן שלו, תביני מאיפה בא החוסר סבלנות שלו וקחי את זה בפרופורציות. כשאת מרכיבה משקפיים של אהבה דברים נראים אחרת וזו בחירה אישית להרכיב את המשקפיים האלה. זה ממש לא תשבי בשקט, להפך - תני לו אהבה וחום. תתמכי בו. קחי את זה כמטרה משותפת של שניכם.

את יכולה גם לשתוק ולוותר השאלה מאיזה מקום בתוכך את עושה את זה - ממקום של התקרבנות - את רק תעשי רע לך ולו. ממקום של אהבה והכלה - את תעשי טוב לך ולו. שניכם תרוויחו מזה.

את אומרת, ממקום של אהבה אז תתעלמי מעצמך ותתני לו אהבה וחום

המשפט הזה ממש מצמרר אותי. כאילו אם אוהבים מישהוא אז אפשר לההפך לקןרבן אבל לא לקרוא לזה קורבן אלא אהבה (אני לא מדברת על פותחת האשכול )

זה עכשיו ממש מזכיר לי את הסדרה הרמון . בשם אהבה לא מוכנים לספוג חוסר סבלנות מבין זוג. כשפותחים פה שירשור על אישה שבגלל הורמונים מתנהגת בחוסר סבלנות מיד מגיבים ואומרים שזה לא נורמלי. שעל אף ההורמונים היא צריכה לשלוט על עצמה ולהיות סבלנית.

והורמונים זה לא תלוי בה

אז לנהל עסק? אין בו טיפת הורמונים הכל בשליטה מה פתאום בגלל שהיא אוהבת אותו היא אמורה לסבול חוסר סבלנות.

אם העסק פה זה שניהם רוצים. שניהם באותו ראש. שניהם מוכנים להקריב מעצמם. אז אוקי אז שקצת תבלע את הצפרדע. אבל עדין אין תשובה מהפותחת ....

וכנ"ל לגבי הריון. אם ההריון רצוי על שני בני הזוג אז כן הבעל צריך לבלוע את הצפרדע

אם הריון שרק האישה רוצה ובעלה לא רצה בהריון, אז כן שלא תבוא בטענות לבעל שלא עוזר.

יש אהבה אבל אין הסכמה. כך שלא מספיק רק אהבה לנשואין.

זה נשמע כל כך פשוט. אם בעל/אישה באים הביתה. חסרי סבלנות. מדברים לא יפה. יושבים מתכתבים בווצאפ. רואים סרטים. אז איזה יופי פשוט לפרש שזה לא קשור אלי אלא שהצד השני במצב נפשי לא משהוא ולשחרר.

אוקי אז נגיד שצריך לשחרר. שלזה אני מסכימה

השאלה כמה לשחרר. זה שוב כל זוג צריך לחשוב עם עצמו. כמה חוסר סבלנות מוכן לספוג וכמה ריחוק. ומה שפותחת האשכול כותבת שהיא מבקשת רק מעט. לבקש רק מעט ולא לקבל לדעתי זה אומללות. הכונה מעט יחס אישי לא עזרה לילדים

ואם את שואלת אותי. לא רוצה כל הון שבעולם ששוה יחס לא יפה. מעדיפה לגור בספסל ברחוב ולא לקבל כסף עם חוסר סבלנות

וזה באמת אישי לכל אחד מה הקו האדום שלו.

ומה שכתבת פה - " אז איזה יופי פשוט לפרש שזה לא קשור אלי אלא שהצד השני במצב נפשי לא משהוא ולשחרר." - זה בדיוק זה, רק בלי הציניות.

אם למשל אראה את בעלי חסר סבלנות אלי.

פתאום יקבל טלפון מלקוח (זה סתם דוגמא אין לנו עסק) ויהיה סבלני אליו זה יפוצץ אותי.

איך אם זה קשור לעבודה אתה פתאום נהיה סבלני כי זה קשור לכסף ואלי שאני שווה הרבה הרבה יותר מכל כסף שבעולם אתה לא יכול להתעלות על עצמך ולדבר בסבלנות .

לשמור עלי לפחות כמו שאתה רוצה לשמור על לקוח ולדבר אליו בסבלנות

אני מסתכלת על דברים כאלה במבט כזה שהכל זה פרשנות שלנו.

אם אני אמשיך את הדוגמא שלך (גם לנו אין עסק ) אז נגיד שעכשיו בעלי חסר סבלנות אלי ואני קולטת אותו שהוא מותש מיום ארוך ולמרות שאני לא כל כך אוהבת את זה אני מקבלת את זה ונושמת עמוק. משתדלת אפילו לחייך אליו ולהציע לו כוס קפה.

ואז הוא מקבל טלפון מלקוח ומדבר אליו בשיא הסבלנות. 

אני ממש אעריך אותו על זה. למה מה, אני מעדיפה שהוא ידבר אל הלקוח כמו שהוא דיבר מקודם אלי? אני אשתו, אני יכולה להבין, נכון, אני יכולה גם להפגע קצת אבל בסוף נתגבר על זה. אם ללקוח הוא ידבר ככה הלקוח יגיד לו שלום ולא להתראות. אני לא רוצה שזה יקרה. 

זה לא אומר לי שהלקוח חשוב לו יותר ממני. זה אפילו אומר לי יותר מזה - איתי הוא מרגיש בטוח, איתי הוא יכול להתייחס בצורה יותר משוחררת. דוקא בגלל שאנחנו אוהבים ויש לנו בבסיס קשר טוב וחזק ויציב, אז עכשיו כשקשה לו הוא כאילו "מוריד את הנעליים הרשמיות ומתסתובב עם נעלי בית" יכול להיות שראוי שהוא גם קצת יתעלה על עצמו ויתייחס אלי יותר יפה. אולי גם נדבר על זה פעם בהזדמנות רגועה, שיחה טובה על כוס קפה ועוגה, אבל אני לא עושה השוואות בין היחס אלי ליחס ללקוח. אין פה מקום להשוואה.

אני מבינה אותך אם קשה לך להפוך את הראש בצורה כזאת, או שאת לא מתחברת לרעיון אבל את מסכימה איתי שאפשר להסתכל על זה גם ככה?

מבחינתי שבבית בעלי יעשה לי הצגה ולא יהיה אמתי איתי.שיעשהה פרצוף שמח

שירגיש בבית מבחינת שילך עם נעלי בית

בדיוק בבית "שלא ירגיש בבית" -הרגשה שיכול לזלזל לדבר לא יפה שיש הבנה לזה.

כן שבבית יעשה את ההצגה. מבחינתי שיצעק על כל האנשים ברחוב ולא יהיה לו פרנסה , כי אם הוא יבין בדרך הקשה ברחוב שאין לו פרנסה בגלל דיבור לא יפה אז הוא יתפוס את עצמו וישנה את ההתנהגות שלו ואז יצליח לעבוד ולהביא כסף.

אבל אם בבית יקבלו את זה בסלחנות שהוא לא מדבר יפה והוא חסר סבלנות אז למה שזה ישתנה? הוא לא מפסיד פה כסף... הוא מקבל פה אישה ששותקת.

אז אני מדברת אליה יפה. כי אני שמחה לשמוע אותה!!! כיף לי שמישהיא מתקשרת אלי. זוכרת את קיומי. אני מיד אומר לה. ואווו אני עצבנית רצח והטלפון שלך הרים לי את המצב רוח.

הדיבור היפה לא נובע מחוסר נעימות אליה אלא משמחה שלי לשמוע אותה!

ואם זה במקרה שכנה שלא בא לי עליה, אז יש מצב שאני אענה בחוסר סבלנות .אם אני כרגע באמת כך מרגישה . אני לא אתהפך לחלוטין.

אצלי הלא נעים זה קודם בבית אחרי זה אנשים בחוץ.

אז למה אם הבעל עצבני ובא הביתה כשהוא רואה את אשתו אז הוא לא נהיה שמח וזה מרים לו את המצב רוח?אם יש אהבה זה אמור ככה להיות. לא אמורים לרצות ריחוק

איפה אמרתי תתעלמי מעצמך?? 

ומפורשות אמרתי לא לפעול ככה ממקום של התקרבנות אלא ממקום של הבנה ואהבה.

את קוראת קריאה סלקטיבית.

וגם לגבי אישה עם הרומונים - אם האישה פונה היא תקבל את התשובות איך כן להשתדל להתייחס יותר בסבלנות. ואם בעל יפנה הוא יקבל את התשובות איך לקבל ולהבין את אשתו ההורמונלית. זה אותו עקרון שכל אחד אחראי ב 100% על ה 50% שלו.

לא מדריכים אישה איך בעלה צריך להתנהג ולא מדריכים בעל איך אשתו צריכה להתנהג. לכל אחד מבני הזוג יש את האחריות שלו על ההתנהגות שלו

תודה על המילים החמות.

הוא פשוט נמצא בשלב בחיים שיש לו איזה קושי שגורם לו לפחות פניות נפשית לזה..

די ברור לי שאם תצליחו להחזיר את הזוגיות שלכם לשגרת החיים,

גם את וגם הוא תרגישו כמה הוא היה זקוק לזה..

אם את מתקשה, אל תתביישו ללכת לייעוץ זוגי.

לא חייבים לחכות שהמצב יהיה חמור כדי ללכת לייעוץ,

ועדיף כמה שיותר מוקדם..

חברה הראתה לי בראשי - נרשמתי כי רציתי להגיד לך קודם כל, שאת מדהימה!!!

כל הכבוד לך שאת מגדלת 4 מתוקים בלי עין הרע .

ושאת עונה כל כך יפה לגולשים פה.  מהתגובות את נשמעת מאד נעימה וטובה, עם ראש על הכתפיים והרבה הרבה סבלנות. 

אני לא יודעת מה לייעץ, רק רציתי לשתף אותך ואולי זה יתן לך רעיון.

עד לפני חודשיים הייתי מעין שכירה באיזה מקום, ומסיבות שלא אכתוב את חתיכת העבודה הזו אני עושה כעצמאית.

לפני שעזבתי חשבתי שבעצם אפשר להרוויח יותר טוב בלי הנסיעות הארוכות, והמשפחה שלי תרוויח מכך שאני יותר בבית, אבל עכשיו אני רואה מפה, דברים שלא ראיתי משם.

קודם כל לצערי ההתחלה באמת באה על חשבון זמן משפחתי

התברר שאנשים קובעים ומבטלים, יש עבודת הכנה שלא הבאתי אותה בחשבון, והכי מסובך זה שבצורת עבודה כמו שכירה, ידעתי כמה כסף נכנס כל חודש, מתי, וגם כמה זמן מוקדש לעבודה -  ועכשיו זה פחות צפוי וכבר קרה כמה פעמים שעשיתי הכנה, שלקחה זמן וזה לא יצא לפועל. 

ממש קשה לי יותר להתארגן

למזלי, בעלי כל הזמן מפרגן, ושמח כל פעם שכן יוצא לפועל, וממש נותן לי הרגשה טובה שעשיתי בשכל כשהחלטתי לעזוב שם. (למרות שעדיין מדי פעם אני שואלת את עצמי אם זו הייתה החלטה נכונה). אף אחד לא מזכיר את הזמן שנעלם וגם הילדים מתחשבים (כבר לא פעוטות, התחתנתי צעירה מאד).

יש משהו בצורת העבודה הזו שכל הזמן מעסיק את המוח והנפש, ואין את השקט הזה שיש לשכירה שיודעת, שעכשיו העבודה הסתיימה ועד מחר לא צריך לחשוב עליה.

יש טלפונים מפתיעים - למשל היום הייתי בטוחה שיש לי 4 שעות שקט ואז פתאום צצה שאלה ממש מכיוון שלא חלמתי, והיא מעסיקה אותי ומטרידה אותי - אני יודעת שזמן התגובה צריך להיות ממש מהיר, ואין לי כוח להתחיל לנבור בקלסרים איפה התעסקתי בזה לפני כמה שנים.. כמובן אני אצטרך בקרוב לענות..

בקיצור - קשה לשים לזה גבולות!!!

אחרי שקראתי את  מה שכתבת  החלטתי לפחות עכשיו לפני פסח..!

אני מקווה שאעמוד בהחלטה שלי- זה לא פשוט לקחת פסק זמן כמו שאני מתכננת, אבל אני חייבת.

תודה שכתבת!!!!!!!!!

אני בטוחה שבעלך אוהב אותך מאד מאד וגם מעריך אותך מאד מאד !!!

אין כאן בכלל שאלה של "להכריח לב לאהוב יותר"! הוא אוהב וסומך עליך שאת רואה את הקושי הגדול שלו ומבינה אותו יותר טוב מכולם..

כששלומו יהיה טוב יותר הוא יזכור לשאול אותך מה שלומך. בינתיים הוא באמת טרוד ומבולבל ועוד אין לו ישוב הדעת. אני מאחלת לכם שבקרוב ממש!הוא ימצא את הדרך איך לתמרן בין העבודה והבית והעסק ישתלם.

שנה זה לא הרבה ללמידה כזאת גדולה ומשמעותית - אני התחלתי "טעימות" של סגנון עבודה כזה לפני כמה שנים, ב"ה, זאת הייתה הכנה לבאות -  אם זה היה נופל עלי בבת אחת בטוח ששנה לא מספיקה ללמוד.

אבל כן נראה לי שבקרוב הוא יסתגל לצורת העבודה הזאת ואז כל הטוב שנתת, יחזור אליך ובגדול!

שולחת לך חיבוק 

שיהיה לך ולכם המון הצלחה. שה' יתן לך הרבה כוחות. ותעלו על דרך המלך בעז"ה במהרה ובקלות.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע