ש שיקראו לזה להתבגר, אני קורא לזה להזדקן
אני ממש מעריץ את אני של לפני שנה, אז הכל היה כ"כ ברור
אם זה רצון ה'???? איזה הווא אמינה יש לעשות אחרת?!?!?!?
ומה אכפת לי שזה מסוכן או שיסתכלו עלי מוזר או אפילו שזה סתם קשה, זה!!!! רצון!!!!! ה'!!!!!!!!!
היום אני מוצא את עצמי עם אידאל אחד חשוב של לימוד תורה, והבעיה היא שיש עוד אידאלים שתכלס אין לי כח אליהם עכשיו בתקופה זו של חיי, ואני דוחה אותם בטיעונים של ביטול תורה.
מסופר על החסידים של האדמור הזקן שכשהיו אוכלים קיגל, הם היו לוקחים חתיכה קטנה ואומרים "זה לכבוד ה' יתברך" ואוכלים, ואז היו לוקחים עוד צלחת ענקים גדושה בקיגלים ואומרים "וזה לכבוד הכרס שלייי"
די לשקר לעצמי, אני משתמש בתורה כדי לבטל דברים שאין לי כח אליהם, התלמוד אצלי הוא בכדי שלא להגיע למעשה. ולמה? כי פשוט הזדקנתי, או שמא אני פחות מאמין בצדקת הדרך? לא יודע כבר
אני מתגעגע ללהיות בוער, מתגעגע לכך שתפילה הייתה יוצאת מדם לבי ממש, מתגעגע לעצמי, מתגעגע לה'