בשבת..
(שהיתה מדהימה ב"ה!)
וחשבתי את מחשבותי..
לפתע נעמד לידי ילד קטן,
דוס שכזה,
פיאות בלונדיניות,
כיפה גדולה ציצית,
ובלנדסטונים קטנים..
נעמד לידי,
רואה לא רואה אותי,
ופתאום מתחיל לרקוד במעגלים סביבי,
תוך כדי שהוא שר:
"לכה דודי לקראת כלה, לכה דודי לקראת כלה ,
בואי כלה בואי כלה בואיי.."
חייכתי לעצמי.
הוא המשיך לשיר לכלה שלו..
שמן הסתם גם היא חושבת עליו,
בין הבובה לטופי..
אבל אז,
שמתי לב שהמילים טיפה שונות,
(מה שקצת קשה לומר על המנגינה..כי טוב נו, הוא זייף שם משהו..)
התאמצתי להבין מה הוא אומר בשיר שלו,
ושמעתי "אנחנו מאמינים בני מאמינים,
ואין לנו על מי להישען,
אלא אלא על אבינו שבשמיים,
בואי כלה בואי כלה...."
אז אמנם הוא היה בן 4..
אבל אם הוא יצליח לזכור ב-"בעיתו ובזמנו בעזרתו יתברך "
שכשהולכים לקראת כלה,
וכשמחפשים אחריה - בואי, בואי.
זה רק תוך כדי השענות על אבינו,
שבשמיים וגם בארץ כמובן! וגם בגן סאקר, גן הוורדים וכו וכו..
וזה יכול לקרות אך ורק אם אנחנו מאמינים בני מאמינים!
כי איך נאמר?
"קשה זיווגם של ישראל כקריעת ים סוף"
אצל מי יותר ואצל מי פחות..
אבל נראלי יש דברים בגו,
כי בכל יום ה' יתברך יושב ומזווג זיווגם של ישראל.
אז זהו,
אנחנו מאמינים בני מאמינים,
לכה דודי,
ו..בואי בואי כלה.


