אני דווקא חושבת שמי שרואה את החיים בצורה אופטימית מעיד על

כך שהוא שמח במה שיש לו.. ואפילו נהנה מזה...

לראות הכל בצורה עצובה זה רק ליפול לייאוש ולא לראות כמה העולם שלנו

הוא בעצם מקום יפה וטוב לחיות בו...

אי אפשר להתכחש למציאות.
אם יש מציאות לא טובה - א"א לומר שהכל טוב. זה פשוט לא זה.
אבל - אפשר להסתכל בכלליות על החיים כ - יפים , כ - אופטימיים. אני חושב שזה חשוב מאוד.

יש מקרים שבהם "אופטימיות" או "פסימיות" - מראה על הבן אדם.
האם הוא אדם טוב או לא. אדם בוגר או לא. אדם עם כוח או לא.
אבל - יש מקרים שלא. כי האדם פשוט מראה רק את הצד שבוער בו עכשיו.
"אופטימיות" אין פירושו לשקר על עצמך.

לדוגמא , היה פיגוע. זה עצוב. מה? להיות אופטימי?
כן ו...לא. יש את המובן שבו אנחנו עצובים - כי המצב שלנו במילים עדינות לא "מזהיר".
יש את המובן [שגם או רק בגלל שאנחנו יהודים] - צריך להסתכל לא רק יבש על המקרה.
שם בד"כ נמצא את ה"אופטימיות" שבדבר.

בשורות טובות!

מגניב- זה כן. מי שאומר שהכל רע והוא שונא את זה ואת זה ואת זה- הוא ממש מגניב! [לפחות ככה זה נראה]

בוגר- לראות את העולם בצורה רצינית אבל אופטימית. מי שטוב לו בחיים הרבה יותר בוגר [לדעתי] ממי שאומר שלא טוב לו בחיים. זה מראה שהוא יודע לקחת משברים, ובכללי את העולם, בפרופורציות.

דבר ראשון, כל הכבוד! שבעז''ה נצליח להעלות את הרמה.

אני חושבת שאדם שמסתכל בחיוך על החיים, יהיה לו קל יותר להתגבר על הקושי, אבל לא חושבת שהוא תמים. אדם שמסתכל על החיים בצורה אופטימית, יהיה לו יותר קל גם. השאלה היא אם הוא באמת מודע למה שקורה סביבו, ולא חיי באיזה מן אשליה שהכל טוב. אולי הוא ילד קטן, אבל הייתי קוראת לו יותר ילד אופטימי, אדם שמסתכל בצורה מאוד חיובית על חייו, ות'אמת להגיד בסוף שאפחד לא ישמע, הרבה יותר נחמד להיות ככה...

אני לא חושבת שזה בוגר ומגניב להיות עצוב, אפשר להגיד שכשכולם בדיכי, וכולם רוצים להתאבד- אז יש סוג של רצון עז להצטרף לחבורה. אבל אני לא חושבת שזה מדוייק במיוחד.. לדעתי המצב הוא שפשוט יותר קל להיות בדיכי, ועצם זה שכולם מדוכאים סביבך רק מחזק את התחושות הרעות שיש לך.

וזאת דעתי

הרבה יותר קל להתלונן ולהתבכיין על כל דבר- וזה מה שילדים קטנים עושים...

ולעומת זאת הבוגרים יותר מצליחים להתמודד ולא להתבאס מכל דבר....

תשדורת כזאת: "תגדל, תבין שהעולם הוא דבר מסובך ומעיק" עם מבט מיוסר על הפנים...

משפטים נפוצים: "תשמח על הילדות שלך", "אין אמת בעולם, הכל שקר", "אין לי סיכוי להגיע לשום מקום"...

זה נחשב "מגניב"?

בד"כ אני יותר מידי מהמגניבים הראליסטים הבוגרים הר-צינים.

ואני מכיר יותר מידי אנשים אופטמים מידי (בנוסח "היה לא תהיה" וגם "היה יש" לא ישנה להם.)

ושתי הגישות לא נכונות צריך לשמור על פרופורציות.

לראות את החיים בצורה אופטימית אבל בוגרת..

לחשוב בהגיון ובחכמה ובכל זאת לראות את חצי הכוס המלאה..

זה לא קשה.. (מנסיון =) )

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות