בס"ד
תמיד שמעתי שלהיות גננת זו עבודה קשה,
ונכנסתי ללימודים האלו כשאני יודעת שאני בוחרת במקצוע לא קל.
אבל הסטאז' הזה שוחק אותי לגמרי.
היום חשבתי איך אני אגדיר את התקופה הזו וזה פשוט-
הישרדות.
יש לי המונמון על הראש,
כל הזמן לתכנן, לתכנן, לתכנן
ולהכין ולהכין..
ובאמת שהגן שלי לא פשוט בכלל!
לפעמים אני לא יודעת מה לעשות או איך להגיב..
הילדים מנסים אותי כל הזמן וזה מעייף!
ומורכב מאוד עם הסייעת
ולפעמים אני מרגישה שאני עדיין לא מבינה את העבודה הזו בכלל...
חברות שלי ממש תומכות וכל הזמן מפרגנות שיש לי את זה בענק..
ואני יודעת שבסה"כ מרוצים ממני ושומעים עלי דברים טובים ב"ה..
אבל בהרגשה שלי שהינה הנושא של פורים, ופשוט נכשלתי..!
זה נושא שאמור להיות ככ כייף! ואני לא עשיתי מספיק..
כל מי שאומר לי שאני גננת חדשה ולא מצפים ממני- אני אומרת לו שזה לא תירוץ בעיני, וזה לא מספק אותי בכלל..
ואולי הבעיה בי שאני משקיענית מידי ולא משנה כמה אני אעשה וכמה אני אהרוג את עצמי אני עדיין ארגיש שלא עשיתי מספיק...... :/
נוסף לכל זה אני עדיין בלימודים, ופשוט קשה לשלב הכל ביחד..
היום נשארתי בבית כי לא הרגשתי טוב, ופשוט ישבתי על עבודה סיוטית שהייתי כבר אמורה לסיים ועם כל העומס פשוט לא הצלחתי....
וההרגשה הכי מבאסת היא-
שהנה החיים שלי ממש עמוסים ויש הרבה עבודה ועשייה, ועם כל זה אני מרגישה שמשהו בחיים שלי תקוע לגמרי... באיזשהו מקום זה פשוט להיות בתוך מעגל שמתגלגל ולא נגמר- אני מרגישה שהוא זז אבל תקועה כל הזמן באותו המקום.
בתחילת השנה שאלו אותנו עם איזה כובע נרצה לצאת מהשנה הזו-
ואני בחרתי כתר ואמרתי שאני רוצה לצאת מהשנה הזו מלכה.
מקווה שאני ארגיש שזה משתנה בקרוב כי בינתיים אני עדיין לא שם....
