בדידות
לבד, בודד בין ים אנשים.
לא מסוגל להתחבר לכלום.
הכל פוגע בי ומצליף. כאבים.
הלב כואב, בוכה, ממאן לעכל.
כ"כ עצוב לו שם לבד.
כ"כ היה לו טוב ביחד.
והשכל צועק,
האומנם זהו טוב?
בניית החיים על ריגושים רגעיים.
קשר הבנוי על יסודות רעועים.
קום!
הוא צועק.
חיה את חייך הקשים. קשים מאוד.
אבל אלו הם חייך.
והלב לא נותר חייב,
ריגושים רגעיים?! יסודות רעועים?!
אז למה היה כ"כ טוב?
למה הרגשתי את הכי טוב שיש לי בעולם?!
כאילו ליבי הרדום 16 שנה התעורר לתחיה.
ועכשיו,
עכשיו הכל צף.
כל הרגשות מפעם. הדמעות.
לבד. בודד בין ים אנשים.
...|לא מפסיק לבכות|...
...|לא רוצה להפסיק לבכות|...
...|לא מסוגל להפסיק לבכות|...
והובטח לי!
"הטוב שלך ינצח את כל השברים"
טוב?! איזה?!
ינצח?!
החיים יגידו...
מתי אקום לתחיה?