הייתי צריך לכתוב מאמר (יחד עם אשתי) ולהשתמש בכל מיני מילים גבוהות ומושגים מסוימים.
אשמח לדעתכם על התוכן והעיקרון ופחות לסגנון העריכה ולמילים המחורטטות האלה. (אם לא הבנתם אותם הרב גוגל יכול לעזור)
בס"ד
תפיסת העולם השמאלנית- סיפור חיינו ביהודה ושומרון ומלחמת התודעה בה אנו נמצאים.
מושגים שאשתמש בחיבור זה- אשמה קיומית, דיסוננס, "לא תרצח" של לוינס, טיפוס פנטזמטי, רצון.
שמי ****** ואני גרה ב''שטחים הכבושים'' במעוז ההתנחלות ********** . אספר לכם על המציאות בה אני חיה מנקודת מבטי. אחת התופעות העיקריות איתה אני נפגשת ביום יום היא השמאל הישראלי. ישנן קבוצות רבות של שמאלנים המגיעות ל****** כדי לראות את הערבים המסכנים, את פשעי הצבא, פשעי המתנחלים ועוד. שאלתי את עצמי, כיצד אנשים אלו מצדיקים את "לוחמי החופש" הערבים ומגלים כלפיהם הבנה, כאשר הם רוצחים יהודים על לא עוול בכפם. וכיצד אינם מצליחים להבין שחייהם של היהודים הגרים פה, אף הוא אינו פשוט. הן מצד יחס המדינה אליהם, והן מצד יחס השכנים הערבים אליהם .
ניסיתי להתחקות אחר הלך המחשבה שלהם, ולדעתי, מצאתי תשובה. היהודי, בתור היותו יהודי, חש אשמה קיומית. אשמה על עצם היותו יהודי ולא כתוצאה ממעשים שביצע. היהודים חיו אלפיים שנה בגלות, וכשהיו היהודים עניים, הגויים האשימו אותם בהיותם טפילים על החברה. כשהיו עשירים הואשמו בהשתלטות על משאבי החברה ועשיקת העניים. כשהיהודים היו חכמים הם היוו סכנה וכשהיו טיפשים לא היו ראויים לחיים. אנו רואים שאין זה משנה המעשים שביצעו או לא ביצעו, היהודים תמיד אשמים בעיני החברה. אנו, כעם, הפנמנו את המסר ואנו מרגישים אשמה על עצם קיומנו.
היהודים שסבלו בגלות מגזענות ואנטישמיות החליטו על הקמת מדינה בה לא יהיה מקום לגזענות, שם יהיה שוויון לכולם, כך הוקמה מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. אכן, הייתה זו שאיפה יפה אך בעייתית, הדיסוננס בין המושג מדינה יהודית למדינה דמוקרטית הינו "צועק לשמיים". חוק השבות במדינת ישראל הינו אנטי דמוקרטי במהותו, הקושי הגדול יהיה במקרה בו רוב תושבי המדינה לא יהיו יהודים. המדינה תצטרך להכריע האם היא יהודית (למרות שרוב תושביה אינם יהודים ואינם מעוניינים במדינה יהודית) או שהיא דמוקרטית(ואז תהפוך למדינת כל אזרחיה( .
השמאל הישראלי, הקורא להפקרת שטחי מדינת ישראל למחבלים וחזרה לגבולות 48 ,חוטא למעשה ביוהרה, ועובר על "לא תרצח" לפי לוינס. אותם אנשים, נטולי זיקה וקשר לארצם ומולדתם ההיסטורית, אינם מחשיבים פיסת אדמה בארץ, מבחינתם כאשר יש כסף, נוחות, שקט ושלום הכל טוב, ואם קצת קשה כאן-נרד לברלין. כי שם טוב יותר. הם אינם מבינים את הקשר העמוק של אדם לאדמתו. ובפרט בהקשר הערבי. הם מזלזלים בערבים וחושבים כי אם נתן להם עוד קצת שטחים, נשפר להם את הכלכלה ונתן להם קדמה מערבית הם יגיעו להרגשת שלימות, הרגשה שאין להם עוד צורך, וכבר לא יבקשו ולא ירצו ממנו דבר, מן נירוונה שכזו. אך זו בדיוק הטעות שלהם. הערבים הם אנשי כבוד, כבוד לעצמם וכבוד לאדמתם. מבחינתם אדמתם זה פלסטין כולה, כולל תל אביב הרצליה חיפה וראשון לציון.
הטעות הזו מובילה למודל הפנטזמתי, לפיו השמאל חושב שכשניתן לערבים כמה דברים יהיה שלום. הנה כמה דוגמאות מהעבר. "ניתן רק את סיני ויהיה שלום". "אם יהיה שלום עם ירדן לא יהיו פיגועים", ואם נקים בהסכמי אוסלו רשות פלסטינאית וניתן להן שליטה בארץ, יחד עם משטרה משלהם, שאותה אנחנו נקים ואף נחמש אותם- או אז יעלם להם הצורך לעוד. הן לא ירצו מאתנו כלום ויהיה שלום.
אבל, גישה זו בטעות יסודה. שלום אינו יכול להיות בין עם שנמצא באדמתו לבין קבוצת אנשים שהחליטו שהם עם, והם הבעלים של אדמה זו. גישה זו אינה מבינה ששלום כזה יכול להתרחש רק כאשר בשני הצדדים יהיו אנשים שלא רואים חשיבות לאדמה ולארץ. אך למעשה הערבים מייחסים חשיבות רבה ל'פלסטין'' והיהודים הדתיים והמסורתיים מאמינים כי זו היא הארץ הקדושה. שלום יכול להיות רק במקרה של הכרעה ברורה והכרה של אחד הצדדים ששאיפתו לא תוכל להתממש לעולם. אני מבינה שהשמאל מחזק את הטרור ומנציח את הסכסוך בכך שהוא מחזק את התקווה בלב הערבים למדינה משלהם. כשתקווה זו תיעלם רק אז ניתן יהיה לדבר על שלום. וכמו שכתוב בתורה הקדושה כציווי לעם ישראל בספר דברים פרק כ
" כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה. ונתנה י-ה אלוקיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב. רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן י-ה אלוקיך לך. כן תעשה לכל הערים הרחקת ממך מאד אשר לא מערי הגוים האלה הנה."
אנו מבינים ששלום אמתי יכול להתרחש לאחר שהאויב נכנע בלבד, ומבין את מעמדו ש"הוא לך למס", דבר שיקרה בגאולה האמתית, תהיה שלמות. כרגע -אין שלום וכל השאיפות הם בגדר חלום בלבד.
אשמח לדעתכם על התוכן והעיקרון ופחות לסגנון העריכה ולמילים המחורטטות האלה. (אם לא הבנתם אותם הרב גוגל יכול לעזור)
בס"ד
תפיסת העולם השמאלנית- סיפור חיינו ביהודה ושומרון ומלחמת התודעה בה אנו נמצאים.
מושגים שאשתמש בחיבור זה- אשמה קיומית, דיסוננס, "לא תרצח" של לוינס, טיפוס פנטזמטי, רצון.
שמי ****** ואני גרה ב''שטחים הכבושים'' במעוז ההתנחלות ********** . אספר לכם על המציאות בה אני חיה מנקודת מבטי. אחת התופעות העיקריות איתה אני נפגשת ביום יום היא השמאל הישראלי. ישנן קבוצות רבות של שמאלנים המגיעות ל****** כדי לראות את הערבים המסכנים, את פשעי הצבא, פשעי המתנחלים ועוד. שאלתי את עצמי, כיצד אנשים אלו מצדיקים את "לוחמי החופש" הערבים ומגלים כלפיהם הבנה, כאשר הם רוצחים יהודים על לא עוול בכפם. וכיצד אינם מצליחים להבין שחייהם של היהודים הגרים פה, אף הוא אינו פשוט. הן מצד יחס המדינה אליהם, והן מצד יחס השכנים הערבים אליהם .
ניסיתי להתחקות אחר הלך המחשבה שלהם, ולדעתי, מצאתי תשובה. היהודי, בתור היותו יהודי, חש אשמה קיומית. אשמה על עצם היותו יהודי ולא כתוצאה ממעשים שביצע. היהודים חיו אלפיים שנה בגלות, וכשהיו היהודים עניים, הגויים האשימו אותם בהיותם טפילים על החברה. כשהיו עשירים הואשמו בהשתלטות על משאבי החברה ועשיקת העניים. כשהיהודים היו חכמים הם היוו סכנה וכשהיו טיפשים לא היו ראויים לחיים. אנו רואים שאין זה משנה המעשים שביצעו או לא ביצעו, היהודים תמיד אשמים בעיני החברה. אנו, כעם, הפנמנו את המסר ואנו מרגישים אשמה על עצם קיומנו.
היהודים שסבלו בגלות מגזענות ואנטישמיות החליטו על הקמת מדינה בה לא יהיה מקום לגזענות, שם יהיה שוויון לכולם, כך הוקמה מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. אכן, הייתה זו שאיפה יפה אך בעייתית, הדיסוננס בין המושג מדינה יהודית למדינה דמוקרטית הינו "צועק לשמיים". חוק השבות במדינת ישראל הינו אנטי דמוקרטי במהותו, הקושי הגדול יהיה במקרה בו רוב תושבי המדינה לא יהיו יהודים. המדינה תצטרך להכריע האם היא יהודית (למרות שרוב תושביה אינם יהודים ואינם מעוניינים במדינה יהודית) או שהיא דמוקרטית(ואז תהפוך למדינת כל אזרחיה( .
השמאל הישראלי, הקורא להפקרת שטחי מדינת ישראל למחבלים וחזרה לגבולות 48 ,חוטא למעשה ביוהרה, ועובר על "לא תרצח" לפי לוינס. אותם אנשים, נטולי זיקה וקשר לארצם ומולדתם ההיסטורית, אינם מחשיבים פיסת אדמה בארץ, מבחינתם כאשר יש כסף, נוחות, שקט ושלום הכל טוב, ואם קצת קשה כאן-נרד לברלין. כי שם טוב יותר. הם אינם מבינים את הקשר העמוק של אדם לאדמתו. ובפרט בהקשר הערבי. הם מזלזלים בערבים וחושבים כי אם נתן להם עוד קצת שטחים, נשפר להם את הכלכלה ונתן להם קדמה מערבית הם יגיעו להרגשת שלימות, הרגשה שאין להם עוד צורך, וכבר לא יבקשו ולא ירצו ממנו דבר, מן נירוונה שכזו. אך זו בדיוק הטעות שלהם. הערבים הם אנשי כבוד, כבוד לעצמם וכבוד לאדמתם. מבחינתם אדמתם זה פלסטין כולה, כולל תל אביב הרצליה חיפה וראשון לציון.
הטעות הזו מובילה למודל הפנטזמתי, לפיו השמאל חושב שכשניתן לערבים כמה דברים יהיה שלום. הנה כמה דוגמאות מהעבר. "ניתן רק את סיני ויהיה שלום". "אם יהיה שלום עם ירדן לא יהיו פיגועים", ואם נקים בהסכמי אוסלו רשות פלסטינאית וניתן להן שליטה בארץ, יחד עם משטרה משלהם, שאותה אנחנו נקים ואף נחמש אותם- או אז יעלם להם הצורך לעוד. הן לא ירצו מאתנו כלום ויהיה שלום.
אבל, גישה זו בטעות יסודה. שלום אינו יכול להיות בין עם שנמצא באדמתו לבין קבוצת אנשים שהחליטו שהם עם, והם הבעלים של אדמה זו. גישה זו אינה מבינה ששלום כזה יכול להתרחש רק כאשר בשני הצדדים יהיו אנשים שלא רואים חשיבות לאדמה ולארץ. אך למעשה הערבים מייחסים חשיבות רבה ל'פלסטין'' והיהודים הדתיים והמסורתיים מאמינים כי זו היא הארץ הקדושה. שלום יכול להיות רק במקרה של הכרעה ברורה והכרה של אחד הצדדים ששאיפתו לא תוכל להתממש לעולם. אני מבינה שהשמאל מחזק את הטרור ומנציח את הסכסוך בכך שהוא מחזק את התקווה בלב הערבים למדינה משלהם. כשתקווה זו תיעלם רק אז ניתן יהיה לדבר על שלום. וכמו שכתוב בתורה הקדושה כציווי לעם ישראל בספר דברים פרק כ
" כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה. ונתנה י-ה אלוקיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב. רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן י-ה אלוקיך לך. כן תעשה לכל הערים הרחקת ממך מאד אשר לא מערי הגוים האלה הנה."
אנו מבינים ששלום אמתי יכול להתרחש לאחר שהאויב נכנע בלבד, ומבין את מעמדו ש"הוא לך למס", דבר שיקרה בגאולה האמתית, תהיה שלמות. כרגע -אין שלום וכל השאיפות הם בגדר חלום בלבד.
