לק"י

להדביק מדבקות על קו.

לצייר קווים/ ציורים פשוטים בטוש בהיר/ קווקווים, והוא יעבןר עליהם בטוש.

לצבוע או להדביק מדבקות לפי דגם של 2 צבעים.

התאמת צבעים, לעשות קוים בצבעים ושידביק מדבקות לפי צבע

צורות מקווקוות שהוא חוזר עליהן ומשלים את הצורה

לצבוע מספרים

את מציירת לה משהו והיא גוזרת מסביב, תלוי ברמה שלה, אם קשה אז רק לצייר קו ישר לגזור על הקו. 

גזירת קווים קטנים בצד הדף.

אפשר לגלגל נחשים מברבצק, לשטח פיתה

להתנסות בצביעה בתוך שטח מסויים- ברור שיצא מהקווים, אבל שינסה להתמקד בשטח ולא סתם לקשקש.

השחלת חרוזים על מנקה מקטרות.

גואש, פנדה, צבעי מים, פלסטלינה, חימר, חול, דבק לבן.

לצייר את הנוף או משחקים. מפתח יכולת להעביר מתלת מימד לדו מימד, חיקוי, דיוק ועוד.

להתאים בין מספר לכמות

לבנות בתלת מימד - קופסאות, גלילים, פלסטלינה וכו'

קיפולי נייר - מניפה, כובע

מבוך

ציור חופשי מאוד מפתח בגיל הזה, עדיף עם צבעים ולא טושים.

בצד אחד ים, שני כביש

למעלה עננים ואיפשהו פסי רכבת

מביאה לו מדבקות של כלי תחבורה והוא מדביק במקום המתאים (כבת על הפסים, מכונית בכביש, אונייה בים ומטוס בשמיים)

אפשר אולי בכמה דפים שונים, אני עשיתי באחד גדול.

כנל גם עם חיות, מה בכלוב כי מסוכן, מה מטייל מה על העץ ומה באגם

ועם כל מיני משימות חשיבה ומוטוריקה

במקס סטוק למינהם

מדבקות

בצק

וכו

אחד מהם של הדבקת מדבקות צורניות במקום מתאים

והשני של צביעה בצבע מתאים לפי קווי מיתאר

לק"י

ואז כבר עברתי בחנות בגדים באחת הפעמים.

אבל זה לא היה בילוי לשעות.

כן יצא לנו לנסוע לשבת או ללכת לארוחה אצל שכנים בגיל כמה ימים ובגיל שבוע וחצי- שבועיים.

לק"י

מה שהבנתי שאת שואלת לא על להסתובב רגלית עם תינוק, אלא להיות איתו מחוץ לבית.

וזה משהו שאני עושה לפי החשק שלי.

היה קר ולא רציתי להוציא אותו, אבל באיזשהו שלב כבר הייתי חייבת לצאת מהבית ולא היה איך להשאיר אותו

גיליתי שזה דווקא לא נורא

מלבישים טוב ויוצאים

מגיל שבוע טיילתי בשכונה

מהר מאוד התחלתי ללכת איתו לנקות את הראש לשתות קפה בקניון לקנות שטויות

פעם הייתי באירוע עם תינוק בגיל ארבעה ימים  שאלו איך קוראים לו ואמרנו שעוד לא הייתה הברית.

ספגתי מבטי הלם.

לא אכפת לי

מבחינתי זה היה צורך נפשי ועשה לי טוב הרבה יותר מלהיות במיטה או בבית. אחרי תשעה חודשים של אשפוזים - אני מטיילת עם התינוקות מגיל יומיים.

לכולם שלום.  

שניה אחרי לידה...

אני העזתי לצאת שבוע אחרי לקניון וכמעט נפלתי שם, ראיתי שחור...

קיצור לא מומלץ 

אבל אני גם לא ממש בכוחות..

כן יצאתי לראשונה בגיל חודש לכך מיני מקומות..השתדלתי שיהיה בעגלה או במנשא עם בד מעל , כמובן בזהירות שינשום אבל שלא יהיה ממש חשוף ..

היה לי בגיל 4 ימים לטרם

בגיל שבועיים וחצי לברית של אחיין מרחק שעתיים נסיעה

בגיל שלושה שבועות מרחק כנל.

זה מה שאני זוכרת...

אהה נזכרתי גם

בגיל שבוע וחצי הלכתי לשחרר את אחותי (שילדה שבוע אחרי) מהבי"ח,

הסתובבנו בעיר, נענו לבקר את הסבתות שלהם וכו' יום שלם

זה היה יום שנגמרתי בו בסוף.

אותי אישית זה מאוד מעייף ומתיש, לא הייתי עושה את זה אחרי לידה אלא אם כן משהו דחוף כמו שאוטוטו פסח וצריך בגדים לילדים. 

אבל גם יש הבדל בין לצאת לקפה או לצאת לערוך סידורים 

שאני בבית אז אני יכולה לשבת לנוח, בקניון רק הולכים

לסידורים אני משתדלת להימנע כמה שאני יכולה לדחות, לביקורים בקרב משפחה קרובה שאפשר לרבוץ גם בגיל כמה ימים.

נראה לי הכי מוקדם היה בגיל 10 ימים לברית של אחיין אחר, כמובן לא כולל יציאות לטיפת חלב, מעקב צהבת וכו

הייתי מאד מסוחררת. וככל שזזתי הדימום התגבר...

אבל יש נשים שחייבות לצאת בשביל לחזור לעצמן.

מבחינת הבייבי-

אני באופן אישי מעדיפה לא להוציא תינוק עד גיל חודש מהבית

לא יודעת להסביר למה, ככה מקובלני מבית אמא....

גם יש כ"כ הרבה מחלות שמסתובבות, נכון שנעים עכשיו אבל עדיין חורף ופחות מאוורר וכו'

אבל שוב- אם לך זה טוב, תצאי!

לא משנה מה טוב ונכון בעיני האחרת

ומזל טוב יקרה

גידול קל בבריאות ובשמחה

בחמישה חודשים....

נולדה בדצמבר אז היה קר לפני וגם סתם לא היה כל כך כוח להתארגן וכו עד שקלטתי שהחופשת לידה מסתיימת בלי שניצלתי אותה בכלל חחח

תמיד יכולים לפנות גם גברים שמתחזים לנשים או נשים עם שריטות.

וזה נכון לשני הצדדים.

התייעצות כללית

תודה

בשניהם צריך להזהר.

אני לא מכירה, מקפיצה ובהצלחה

על לימור טורקל. מקבלת באריאל, אם רלוונטי

יש הרבה טוב ב"ה. 

ויודעת לראות ולהתמקד בטוב (שבאמת יש, ובאמת זה כל כך מרגש, ועדיין המון אנשים במצבך היו מתמקדים בקושי ובמה שעוד לא הולך, וזה מיוחד שאת תמיד יודעת לזכור ולהסתכל כמה טוב יש לך...).

תודה שאת משתפת אותנו!

זה נדנדת רגשות... 

אז טוב שיש איפה לפרוק

הפשטות והאמת שזועקת ממך

מאחלת לכם רק טוב ושמח תמיד!!!!

יש רבנים ספרדים שמתירים 2 אצבעות

(הרב עובדיה אם אני לא טועה)

לא מצאתי רק אשכנזי שמתיר

אבל קודם כל ממה שזכור לי כבר בגמרא אומרים שמותר להוציא מעט שערות מקדימה (ברמת ה"שוונצים", עדיין משתמשים במילה הזאת?), חוץ מזה מכירה דעה שמותר 2 אצבעות מקדימה, ועוד דעה (אולי הרב פיינשטיין?) שמותר סהכ בכל השיער טפח על טפח גלוי, מקדימה או מאחורה או ביחד. טפח זה בין 8-10 סמ, אז טפח על טפח זה די הרבה.

מכירה גם דעות יותר מתירניות או פחות אבל מבינה שזה לא מה שאת מחפשת 

לא יודעת לבגיד בשם מי

מה שכן זה מוזר לי קצת מה שאת אומרת על הטפח על טפח

כי זה בערך השטח של כל הראש..

אשמח אם תוכלי לכתוב מקור כי זה מעניין אותי (אם תמצאי כמובן וזה לא בטירחה גדולה)

זה יוצא בערך רוחב 2 אצבעות

שמדובר על טפח מרובע

כלומר שסה"כ יש טפח גלוי

אבל לא בדקתי את זה..

לא זוכרת מקורות

מודה שאני מצד אחד לא מוציאה הרבה יחסית

מצד שני לא מודדת ולא מדקדקת כי זה גדול עלי

אז ממה שמוצאת

זה בכיוונים של מה שכבר אמרו פה

הרב עובדיה (ילקוט יוסף אוצר דינים עמ' שס"ח) 2 אצבעות: "נשים הנוהגות לגלות אצבע או שתיים משערות ראשן כלפי פנים, אין למחות בידן, שכן מנהגינו"

והרב פיינשטיין זה ארוך יותר לצטט, תחפשי אם זה מעניין אותך (אגרות משה אבן העזר נ"ח): "אבל הוא רק ערך ב' אצבעות בגובה שהפנים הוא ערך אורך ב' טפחים ויהיה בצרוף פחות מטפח ויותר אסורה"

תודה לקלסרים מהמדרשה שהביאוני עד הלום 😅

ומרפרוף קל מגוגל נראה שתוכלי למצוא גם שם הפניות.

הי,

לי היתה חווית לידה טובה

מראש רציתי לידת מים ואפשרי שם.

בפועל כשנסעתי ללדת שם ידעתי כבר שמן הסתם אני לא עומדת בתנאים לזה כבר וכך היה. ילדתי בחדר לידה רגיל.

זכור לי לטובה שהרופא רצה להיכנס והמיילדות העיפו אותו כי הייתי כבר די פתיחה מלאה

האשפוז בביות מלא/טפס הפרדה

רוב הבדיקות ליד המיטה

מה שלא היה כיסא או שאפשר לקחת מקרוב

האוכל לא משהו.  חמגשיות

אוכל פחות חשוב לי כי אני גם ככה לא אוכלת בבתי חולים.

בעיקר חשובה לי הלידה עצמה ויחס אנושי.

אז היה בלאגן כי בדיוק העבירו את חדרי הלידה לתת קרקע...

לידה ראשונה שלי במאיר, בפעמים קודמות גרנו באזור אחר אז לא יודעת איך זה בד"כ אבל-

המילדות היו מדהימות! גם המיילדת בקבלה, וגם ה2 שפגשתי (הייתה החלפת משמרת) היו נעימות וקשובות ומכבדות ממש, באמת הרגשתי בידיים טובות. הייתה רופאה בשביל התפר שהיה צריך בסוף. גם, נעימה. מרחב נשי ממש.

לא היה כדור/גז צחוק/מקלחת/לידת מים בגלל המצב וכשויתרתי על לידה ללא אפידורל לקח למרדים מעל שעה להגיע.

במחלקה היה ממש ממש ממש לא טוב. עשו לי קליטה וחיסונים בערך 10 שעות מאז שהגעתי למחלקה וקיבלתי חדר. העירו אותי באזור 2 וחצי לפנות בוקר כי נזכרו בי פתאום.

החדר היה ממש נעים, יש להם כמה סוויטות והמילדות בקשו מהם לתת לי חדר פרטי אם יש, אז לגמרי זכיתי. מקלחת ושירותים בתוך החדר, מקרר קטן, עמדת קפה, כיור ועמדת החתלה מאובזרת. היתה גם ספה נפתחת למלווה וכורסת הנקה הבדיקות נעשו בתוך החדר איתי, גם שקילה וחיסונים. נח ממש. לא הייתי בתינוקיה בכלל.

לקחו יוזמה ושלחו יועצת הנקה - שנכנסה ובכלל לא ראתה אותו יונק וניסתה לשכנע לתת בקבוק כי אמרה שאולי אני לא יודעת להניק... מזל שזה לא ילד ראשון וזיהיתי שהוא עם לשון קשורה. כשאמרתי להם אמרו שישלחו יועצת הנקה שלא הגיעה,

אחות ילודים אחת שהייתה שם אמרה שאין לה הרבה נסיון אבל אם אני יודעת אז כדאי אולי ללכת למרפאת לשון קשורה באיכילוב לבדוק.

ואז ביום השחרור נכנסו בנפרד, אחת אחרי השניה- 3 או 4 אחיות שלמדו ייעוץ הנקה וכל אחת מסתכלת עלי מניקה (הוא ינק די ברצף כי היה מתעייף ונרדם ומסכני כזה.) ואומרת לי שאין שום בעיה ותראי הכל בסדר, ורק תלמדי להניק, ונראה שאת מחזיקה אותו טוב, אז תדעי שככה זה , הנקה כואבת בהתחלה...

ב"ה אמא שלי הייתה איתי ואמרה לי לשחרר ולא להתייחס, ושאני יודעת שיש אצלנו לשון קשורה אז נטפל בזה ויעבור.

הרופאה שבדקה אותו לפני השחרור אמרה שהמצב לא חמור, והחיך נמוך ותנועת הלשון טובה ואמרה שאין סיבה להתיר כי המיתר דק.

באמת ישר אחרי השחרור הלכנו לרופאה שהיא גם יועצת הנקה שעושה התרת לשון , אמרה שהחיך גבוה, המיתר עבה, רואים שאין מספיק מרחב תנועה ללשון וברור ללא ספק שכדאי לעשות התרה. ירדו לי דמעות הקלה שמישהו סופסוף רואה אחרי שהצוות שם אמר לי שאני מדברת שטויות.

ישר מרגע ההתרה כל הכאב נעלם כלא היה והבחורצ'יק ינק מדהים. ב"ה.

האוכל היה בחמגשיות קטנות, שניצל אחד בינוני, כמות של 3 כפות ירקות מבושלים וקצת אורז, מזל שבעלי הביא לי ירקות ופירות יבשים לנשנש כי ידעתי מלידות קודמות שאני רעבה בתחילת הנקה גם בלילות, כשסיימתי את האוכל שהבאנו אמא שלי ראתה שאני רעבההה ובקשה בשבילי חמגשית נוספת ונתנו לה.

בגלל המלחמה גם לא הסכימו לעשות בדיקות סקר שמיעה בכלל, אז בגיל חודש נסעתי עם ניובורן שצורח בנסיעות את כל הדרך שוב, בשביל 3 דקות של בדיקה. (ובלידות קודמות במקום אחר עשו את הבדיקה בגיל 36 שעות יחד עם בדיקות הסקר האחרות..  אז עקרונית היה אפשרי לעשות.)

אם תהיה לי ברירה אני לא אחזור לשם, תמיד חשבתי שהדבר החשוב זה חדרי הלידה, שהמחלקה זה גם ככה יומיים והביתה אז למה זה משנה? פה השתחררנו מוקדם בגלל המלחמה, ורציתי לברוח הרבה לפני פשוט חיכיתי לבדיקות הסקר של גיל 36 שעות.

לי בעיקר חשוב החדר לידה,

אני אחת כזאת שרוצה רק ללכת הביתה אחרי יום. ממש לא מרגישה בנוח בבית חולים

לגבי הנקה זה בעז"ה תהיה לידה 4 והנקתי את כולם אז מאמינה שאסתדר בעז"ה.

שוב תודה רבה! 🙏

ממליצה לך לחפש בגוגל בתגובות שעולות בחיפוש על בתי החולים... 

ילדתי לפני שנתיים בדיוק שם

הייתי מרוצה בסה"כ, כל מה שחשוב לי היה.

מה את רוצה לדעת? מה חשוב לך?

בעיקר על חווית הלידה והיחס של הצוות.

דיי קשה לי עם בית חולים ואני רוצה להגיע הביתה כמה שיותר מהר.

אבל יחס סופר קשוב ומכבד של הצוות

כל דבר הסבירו לי, שיתפו אותי, הייתי צד בהחלטות וגם בדברים שהיו חד משמעיים הייתי צד- לא עשו דברים מעל הראש שלי ולא דיברו מעליי.

את סוף הלידה 'ביליתי' בחדר ניתוח(מסיבות מאוד טובות וקריטיות).. וגם שם הרופא *המדהים* אמר שלדעתו יש תנאים לוואקום ו*שאל* אם אני מוכנה שננסה וואקום לפני שעושים ניתוח.

גם בלחץ הזה שום דבר לא קרה בלעדיי, וגם הצוות של חדרי ניתוח היו רגישים וקשובים אלי מאוד. המלווים שלי לא הורשו להיכנס אבל דאגו שאהיה מוקפת בצוות נשי רגיש שהכירו בזה שזו סיטואציה קשה.

גם באשפוז ידעו שאני אחרי לידה מורכבת ומאוד הכילו את זה וגם הגיעה אלי מיילדת לעיבוד באשפוז.

כזו

אם הבעל לא עושה ואת מתמרמרת, את יכולה להקל על עצמך

את לא חייבת לעשות הכל לבד

תיעזרי באופציות שיקלו עלייך ותורידי סטנדרטים

חוץ מזה שלדעתי, המרמור נוגע בשורש של חוסר שותפות ותחושה שלא רואים אותך ומתבטא בחוסר עזרה בבית אבל הוא לרוב עמוק יותר, ולדעתי משם צריך להתחיל, במקביל למה שכתבתי למעלה

הערת אגב - לדעתי לא נכון לשתף את אמא במה שקורה בזוגיות. חכמה וניטרלית ככל שתהיה, היא עדיין אמא שלך ונגועה בדבר

חיבוק♥️

היא שזה לא באמת הכלים או המקלחות של הילדים. זה רק טריגר/ סיבה חיצונית למרמור שלך

אישה שמרגישה שלבעלה אכפת ממנה ורואה אותה, לא תישבר מדבר כזה. זה יכול להפריע אבל לא להיות גורם עיקרי לתסכול כי יש הרבה פתרונות טכניים לכל מיני עניינים כאלה

הנכון הוא להסתכל על הזוגיות כמכלול. האם במכלול - את מרגישה שבעלך רואה אותך? אכפת לו ממך? את חשובה לו?

חשיבות לא מגיעה רק בעזרה בבית. כלומר גם, אבל לא רק. זה גישה כללית לזוגיות והתייחסות לפרטים קטנים.

לפעמים מה שיכול לשנות את התמונה זה התבוננות שלך בפרטים קטנים, ולפעמים באמת יש בעיה בדינמיקה הזוגיות שצריך לטפל בה

ורוצה להתחיל טיפול מקצועי.

אבל ספציפית לשאלה שלך זו מורכבות, כי אני כן מרגישה שהוא רואה אותי ואכפתי אלי, לא ב100 אחוז, אבל בדרך שלו..

ובכל זאת החוסר עזרה בבית אפילו שלפעמים אני מבינה שזה לא ביכולתו ואנחנו אנשים שונים עם יכולות שונות מציקה לי מאד.

בתור נשואה לגבר עם קש"ר - שההתיחסות אל אדם כבעל מוגבלות, מקבעת את המוגבלות שלו

אני לא חושבת שצריך לכעוס ולצעוק עליו שהוא יכול, כן? אבל הרבה פעמים הטייטל הוא תירוץ לחוסר התמודדות, והביקורת שלנו גורמת לכך שהוא מרגיש שמה שהוא לא יעשה זה לא יהיה טוב, ובעצם נוצר דפוס של הימנעות

ולכן, אל תצפי מ0 ל100 אבל כן תבקשי עזרה במה שאת צריכה ותני לו לעשות כמו שהוא יודע (ולא כמו שאת יודעת) ותשחררי

אצלי זה עבד ובעלי עושה היום המון דברים שבעבר הייתי יכולה רק לחלום עליהם

תחושת המסוגלות שלו נבנתה מהצלחות קטנות ומזה שלא עשיתי לו הנחות ושחררתי המון דברים

מנסיון

שיכולות קשב מאד מושפעות מהמצב הרגשי והאוירה הכללית.

אדם מאותגר קשב שחווה ביקורת על התפקוד שלו, גם אם היא לא נאמרת אלא רק נמאת ברקע - זה מחמיר מאד את תסמיני הקשב, גלגל קסמים שכזה.

יעשה לכם ממש טוב...

חבל לחיות ככה אתן יכולים להנות מעצמכם ומהחיים הרבה יותר..

אם את רוצה המלצה יכולה לתת לך בשמחה!

כי היא מתארת מצב שחור לבן

או לקבל או לא

אפשר לא לקבל אבל גם לא להיפרד

לא שזה מצב טוב

אבל גם לקבל/ להיפרד

לא אומר מצב טוב

כולנו אנשים פגומים

לכל בן זוג יהיו תכונות בלתי נסבלות

הקושי תמיד יהיה שם

ההבדל הוא בדינמיקה הכוללת

אם היא בוויב חיובי

אם התועלת מהזוגיות עולה על העלות

הזוגיות תהיה יותר טובה

בעלי עושה המון בבית

יותר ממני

זה לא הופך את החיים שלי למאושרים

יש דברים הרבה יותר חשובים מעשייה בבית

לא שזה לא חשוב

זה חשוב

ומובן הבאסה שלך

לא חושבת שיש לזה פתרון באמת

זה המורכבות של החיים

לחיות כל הזמן במרמור? באשמות? בציפיות שלא מתממשות? אני חיה ככה כבר הרבה זמן זה פוגע גם בי וגם בו ואין לנו באמת זוגיות שמחה בגלל זה.

אפשר לא לקבל

אבל להפחית ציפיות/ מרמור/ האשמות

לא כל דבר אפשר לקבל

גם אם רוצים

גם אם מאמינים שמקבלים

זה יכול להמשיך להציק

אפשר להבין שזה מציק/ כואב

ולהניח לזה

למצוא דרכים עוקפות

זה לא ימחק את הכאב

אולי יקהה אותו

ואולי לא

לפני כמה שנים חמי עליו השלום התארח אצלנו. בשיחת ווידאו חמותי נתנה לו הרבה עצות מועילות . הוא הקשיב בעניין , רשם הכל על הדף. בשניה ששיחת ווידאו הסתיימה , הוא שם את הדף הזה לפח. בשביל מה אני כותבת את זה ? כי אנחנו לא יכולות לחנך בן אדם בוגר שאולי אפילו בוגר מאיתנו. זה לא יקרה.

כן , בעלי בגיל 45 יודע לעשות הרבה דברים שלא ידע בגיל 25 אבל זה תהליך התבגרות טבעי. בגדול הוא נשאר אותו בן אדם כמו שהוא היה בגיל 25...

מה הוא עושה ביומיום?

מה הוא כן נותן לך ולזוגיות?

מה הוא נותן לילדים כאבא?

האם הוא עושה קניות/ תיקונים?

לפעמים קשה לראות אם היש,

צריך לחפש אותו ומשם להמשיך למקומות האחרים.

לדעתי להתגרש בגלל כלים בכיור או מי מקךח את הילדים זה ממש חבל,

כי בסוף הילדים גדלים והם מתקלחים לבד,

כלים אפשר לשים במדיח

ואפשר להביא מנקה.

מבינה שאם את עם שלושה קטנים זה שיא הקושי והעומס שלך בבית, אבל זו לא סיבה לעזוב.

כדאי להתחיל ייעוץ זוגי.

לפעמים להגיד את אותו דבר באותו אופן לא מביא תוצאות, אבל גישה שונה יכולה לעשות פלאים.

וחושבת שלא כדאי לשתף את אמא שלך בדברים כאלו, תלכו לטיפול מקצועי.

בהצלחה!

שלכל אחד מאיתנו יש מטלות שהוא עיוור אליהן, פשוט כי הוא לא מודע אליהם

יש מטלות שבן הזוג עושה ואנחנו לא שמות לב, זה יכול להיות קניות, או טסט לרכב, מילוי דלק, חשבונות או מין העבר השני מקלחות, ארוחות ערב ועוד ועוד...

יכול להיות שהוא עושה דברים שאת אפילו לא רואה?

ואשאל עוד, מה את רואה בו שטוב? למה התחתנת? מה הוא כן נותן לך?

שנית - שאלה:

הדבר שקשה לך הוא שהוא לא שותף בבית. אם תיפרדי ממנו - גם לא יהיה לך שותף בבית, נכון? אז בעצם מה תרוויחי?

אז דבר ראשון נראה לי שכדאי שתערכי שתי רשימות: אחת - מה את כן מרוויחה ממנו במצב הנוכחי (כלומר, איזה טוב יש בו ואיזה טוב הוא נותן לך או לילדים), והשנייה - מה תרוויחי אם תיפרדו.

אולי זה קצת יעשה לך סדר...❤️

יש ימים כאלו

קבלי אותם, ותנסי לעשות דברים נעימים שעושים לך רק טוב ושמח.

והלוואי ואכן הסיבה תהיה הריון....

(כמובן יכול להיות שנכנסת להריון בע"ה, אבל זה לא קשור... יותר סביר שאת סביב ביוץ)

תנשמי עמוק, תעשי דברים מרגיעים. קורה לפעמים