כל כך קרוב, כל כך רחוקמשלימה..
לגימה קטנה של יין מהמאגרים על השולחן.
והעיניים נתפסות על הבקבוקים הפזורים שם, הסגורים עדיין.
והדחף לקחת, לפתוח, לגמוע, מעט ואז כל כל הרבה.
אבל בסבלנות.
חכי, הרגעתי את עצמי.
כמה חבל שרק אחד מהחבורה הגדולה מסביבי שותה, וגם הוא סתם מתבשם.
אם הייתי גבר הייתי מזמן מפזזת שם בשכרון חושים.
אבל אני לא, אז אצטרך להיאזר בסבלנות...
וסעודת הפורים מתחילה, ולאט פותחים ונפתחים, ואני שותה בחמישיות כוס כל פעם, מבוקר וחשאי, כדי שלא יחשדו.
ואני שומעת בראשי את התגובות של כל החברות מסביב, הדחיה, ההתנגדות, מבטי הכעס המתון..
אבל הן לא היו שם, הן לא יודעות, הן לא מכירות את הצורך שלי, לשכוח, לברוח, להשתחרר מכבלי המציאות, רק לכמה שעות ודי...
רבע ועוד חצי ועוד רבע, והראש מתחיל לדפוק.
הגבר המבושם כבר מקפץ ושר בעליזות ברחבי הבית והחצר, והמשתתפים כולם אחריו, ואני נשארת ליד השולחן והמשקאות.
בוחנת את התוויות, 5.5%, 6.5%, 16.5%. זה קצת, כל כך קצת, אבל כמה כוסות יספיקו להשערתי.
והמוח דופק לאיטו, והמילים נגרסות, ואני נאבקת עם עצמי לדבר בבירור ובשיקול דעת. וזה עובד, ואף אחד לא חושד או שואל.
אני הולכת לכמה דקות לחדר ומרשה לעצמי להתנדנד ולהישען על קיר ועל השני, לצבור שניות של הנאה מהמצב לפני שאחזור לכולם ואשוב לניסיונות איזון מקסימלי. מזל שהסלון מוצף כיסאות.
ועוד חצי כוס והשיחה נהיית מאתגרת יותר, ואני מבינה שהזהירות מתחילה להגביל אותי.
בצער אני מבינה שעוד קצת ואהיה שם, ולכן עליי לעצור כאן. כל כך קרוב וכל כך רחוק.
וחברה נכנסת, שואלת בחצי חיוך אם שתיתי. אני משתיקה אותה ומבהירה בחיוך עקום שכן, קצת, אבל אני עוד מדברת בהיגיון.
היא מסכימה איתי, אבל חברה אחרת בטלפון כבר מסתייגת ממצבי.
ואני מבינה אותה, אבל יודעת כמה היא לא מבינה אותי.
כל כך קרוב, כל כך רחוק, והרצון מותח אל הבקבוק הבא.
רק בפורים, אני יודעת. אני יודעת שארצה גם אחכ, שזה לא חד פעמי, אבל אחרי כל הפעמים שצעקתי על ההיא שברחה לשם כל שבוע, ידעתי שזו ההזדמנות היחידה שלי, בחג היחיד שנותן לדבר לגיטימציה, וכמה חבל שגם אז היא משויכת בדרך כלל כאן רק למגדר הזכרי.
והנה הסעודה נגמרת, השולחן מפונה, ואני החמצתי את ההזדמנות שבחיים לא ניתנה לי באמת.
את אירועי סוף הסעודה אני זוכרת במעורפל בלבד, מתוסכלת, כל כך מתוסכלת.
זה היה כל כך קרוב, וכל כך רחוק.
האותיוץ מתבלבלות, העייפות גוברת, מתרסקת אל הספה..
כל כך קרוב וכל כך רחוק.
רציתי, באמת שרציתע!!
לשכוח, לברוח, למרוח..
העייפוצ הזאת, העירפול הזה, שמנשתלט ומשמל והלוואי שלךא היה כל כך יחידני..
כל כך קרובב..
למב לא ניצלתע אץ הפעם..
ופכם הבאה.. שנה הבאע..
כל כךך רחוקק..
כל כףך..
מזדהה ממקום אחרמחי
באמת כואב
ורציתי באמת שרציתי.נחמיה17

רציתי לקחת את החומר הנהדר הזה, הלבן המיוחד שצביקה הביא, צביקה הזה מאיפה הוא מביא הכל?

אין מצב, כל זה מאומן.

ואני לא רוצה שיראו שאני בהיי, אז אני לוקח 5 מ"ל. וואיי, אני מרגיש טוב.

זה יותר טוב מהירוק של שנה שעברה.

איך הוא אמר קוראים לזה? משהו כמו קוקאין וארואין אבל לא בדיוק. משהו אמריקאן. נחמד. נחמד מאוד.

אבל אני לא יכול כי כשאצא מהחדר אצטרך לטלפן לאבא ואמא לומר שבת שלום וגם להתארגן לשבת.

איזה קושי. רק במסיבות של צביקה זה קורה. פעמיים בשנה. עד הפעם הבאה. אוף כ"כ רציתי.

עוד 10 מ"ל, בחייאת.

רציתי כ"כ. וואיי, איך בא לי ללכת להודיה ו... אבל לא. זה יהרוג אותה. אפי' שזה לא משהו מי יודע מה גס. כולה נגיעה. אצל החילונים זה ברגיל.

לקחת מדוד מדוד. וואייי, איזה כייף!!

רגע עצור!

זה לא אתה. זה לא אני.

זורק ת'מזרק מוציא ת'פלאפון מהכיס ובורח לדלת. מתחיל לחייג "א בית" טו.. טו...

"ביי חבר'ה".

אני לא רוצה יותר , (לפחות לא עד הפעם הבאה).

..משלימה..
תודה ממש על השיתוף..(:
מבין ומשתתףnobody
במיוחד עם הרצון לברוח לעומת הפחד להתמכר לבריחה.

אבל קשה לי עם האמירה שפורים נותן לגיטימציה לבריחה, השתייה בפורים היא עם מטרה כל כך שונה!

אני אתן לזה משל מנקודה יפה ששמעתי השנה מחבר טוב: ילד בד"כ מתחפש למשהו ספציפי, הוא רוצה להיות שוטר (סתם דוגמא) אבל איכשהו כשמתבגרים התחפושת הופכת להיות סתם כובע מצחיק או כל מיני דברים לא ברורים העיקר לא להיות אני וזה כל כך לא פורים הבריחה הזו!
מצטער שנתפסתי לנקודה הזו שולית במה שכתבת מוזמנת להתעלם!
דווקא תודה שהגבת-משלימה..
אבל בסופו של דבר זה כן נטתן לגיטימציה לשתיה, ושתיה יש כאלו שיקחו אותה למקם של קיום מצווה וכו, אבל המטרה יכולה להיות שונה אבל באותה הדרך..
ברור שהמטרה של פורים היא מטרה מקודשת של מצווה, אבל זו היתה הפואנטה, שמהרגע ששתית טיפה יותר מדי זה לא תמיד ככ ברור מה היתה המטרה המקורית..
אז סוגשל 'התלבשתי' על המצווה לשתות, אבל השתמשתי בה לסיבה-גם אם הלא נכונה- שלי..

אגב לגבי המשל,יפה ממש, רק אני חושבת שהתחפושות די הפכו לפינת ביטוי עצמי ועזבו אתכם ונהפוכו או ונתיישרו..
ככה לדעתי..
נותן לגיטימציה לשתייה בדרך מאוד מסויימתnobody
ואם אנשים לוקחים את זה לכיוון אחר אז שלא ישתו...

אני אישית השנה היה לי הכי הרבה ממה לברוח (ותאמיני לי שבמשך השנה עשיתי את זה המון) ודווקא בפורים אחרי השתייה התמודדתי עם עצמי הכי הרבה, זה מה שצריך לקרות, לקלף קליפות ולטפל בפרי שבפנים לא לשקר על כולם ועל עצמי...

ותאמיני לי שההרגשה אח"כ פשוט טובה! (אירוני משהו להגיד את זה בידיעה שבחודש הקרוב אני כל כך הולך להמשיך לברוח מעצמי)
זה נכון מה שאתה אומר אבלמשלימה..
רק אם שותים מספיק. אני הייתי חייבת לעצור את עצמי כשהייתי עדיין מאופסת
וואלה? באסה.
אני לגמרי מבין את הקושי שלךnobody
מההתחלה הבנתי ואני שותף לו בגלל שאני מכיר אישית סיטואציות דומות.
אתה יכול לתייג 😎יבחוש חרצוליים
האומר דבר בשם אומרו...
חשבתי שאתה כבר לא כ"כ פהnobody
אז אין טעם...
אבל למה זה יהיה כל כך נורא אם תשתכרי?יבחוש חרצוליים

ואני לא יודע אם אני אמור להגיד את זה..
אבל נכון שלא כל יום פורים, אבל לפעמים סופ"ש הוא קצת...
אממשלימה..
התגובות לא יהיו נעימות בכלל..
וגם אני מפחדת ממה שאני עלולה לעשטת כשאאבד שליטה לחלוטיו, סתם כי בחיים לא יצא לי אז אני פשוט לא יודעת..
שאלה קטנהיחי המלך - גאה

לאבד שליטה, זה דבר שאף פעם לא עשית?

 

כי אני משתדלת, באופן מודע, ועם אזהרה לפני, מדי פעם, לאבד אותה.

 

יש לי חברה שלפעמים אנחנו פשוט יושבות אחת מול השניה ועושות את כל השטויות שעולות לנו בראש. כולל הכל (חוץ מסמים, בערך). אני מוכרחה קצת לאבד שליטה ופשוט להשתגע קצת. אחרת אני באמת אשתגע ואז (כמו שדובר בשירשור הזה) אתמכר למשהו...

 

אולי את רוצה לנסות לאבד שליטה מהצד הטוב?

 

כאילו: בחדר סגור, בלי אף אחד. או עם מישהו שלא יגלה ולא ילעג. ופשוט להתפרע עד שהדחף הזה נגמר...

 

 

נ.ב. טוב, זה לא ממש שאלה קטנה... אבל אשמח אם תקדישי לזה לפחות מחשבה קטנה.

כואבאפרסקאחרונה
לכי שנה הבאה למשתה נשים
באמת אפשר להשתחרר שם וגם לרקוד תוך כדי הסעודה
מה שמטריד זה הסיבה שבגללה את רוצה לשתות
כי מותר לשתות בפורים אבל בשביל לשמוח ולא לברוח..
חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

לצערי עירי אינה משתתפת טאביאחרונה

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משהאחרונה

כתבת יפה.

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה

לשחררlittle prince
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:26

עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:25

נשימות מתגברות

מתנשפות

מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע

הדבר שממנו אני מפחד

מנסה לעצור כדור שכבר נורה

להסדיר נשימה

כמה פשוט זה נשמע

רק להירגע

לשחרר

תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת

אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית

אתה צריך פשוט לשחרר

פשוט לשחרר

לעגתי לו בקרבי

פסיכולוג עאלק

אם היה פשוט לשחרר

פשוט לא הייתה לך פרנסה

ודווקא הנשימה

זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה

מכניסה ומוציאה אוויר

דווקא היא מבשרת לי בדרכה

ששוב זה מגיע

שוב, הגב אל הקיר

תהומות

תהומות שבי עולים מעלה

פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם

רק להתכנס אל עצמי

ולמנוע פגיעה באהובי

אין לי מנוחה

שעםליפא העגלון

כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית

עַל לוּחַ לִבִּי

וְחָלְפָה לָהּ,

הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ

וְחוֹר

חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת