מכירים את זה ש
הממ
ש..
אני חושבת שאפשר להכניס את זה תחת הכותרת של מועקה.
שבראש רצות המון מחשבות אבל כולן מעורפלות מדי כדי לשים עליהן את האצבע ולגרום להן להפסיק לרוץ, שהגוף מסורבל, מגושם כזה, ושקצת שחור בעיניים, רק קצת. שכל מה שאתם רוצים זה שמשהו יקרה, אבל אנחנו לא באמת יודעים מה.
מכירים את זה שאין סיבה להרגיש רע אבל בכל זאת?
אז ככה.
מן בור שחור כזה
תמידי
שמדמם ללא הפסקה
מן רצון כזה להסיר את המסכות, להתקלף מהשקרים והכאב, להוציא את הטלטלה הזאת החוצה דרך העיניים.
מכירים את זה שאתם אוהבים?
במובן הכי פשוט של המושג. יש בכם המון אהבה. כל כך הרבה אהבה שבא לכם לבכות.
וכואב לכם כל כך
כי היא תופסת כל כך הרבה מקום בלב, שהיא לא נותנת לאור של הבוקר להכנס לתוכו.
ומה זה עוזר שהלב מלא אהבה אם הוא חשוך כל כך?
