שלום לכם שמי רון.
אנחנו זוג דתי (היא מבית, ואני חזרתי בתשובה בגיל 14 בערך).
אני באמת לא יודע מאיפה להתחיל, אז אני אתחיל מההתחלה.
תמיד אני ואשתי רבנו, והיו לנו ריבים, גם כשהיינו ידידים, בהמשך שהיינו חברים וגם בתור נשואים.
אנחנו עוד מעט נשואים 3 שנים. ויש לנו ילד מתוק מדבש בן שנה וחצי עוד מעט.
היא כל הזמן קוראת לי ואומרת לי שאני איטי, שאני חסר-קליטה, בכנות היא משהו מטורף, היא עושה דברים בו זמנית, והיא תקתקנית ברמות, אבל היא גם מאוד לחוצה ועצבנית עקב כך.
היא מהבחורות שיש להם יומן והן כותבות בו ומסמנות וי על דברים. אני איני כך.
עכשיו כיוון שהיא ממש i7 אני קורא לה, והיא קולטת מהר ואשת שיחה, אני לא כמוה כלל. הקב"ה לא זיכה אותי בכך מה לעשות.
והיא מתעצבנת עליי שהיא מבקשת 4 פעמים ב-"טון נמוך" היא קוראת לזה, ואחרי זה בפעם ה-5 היא צועקת ואז אני מבצע מה שהיא ביקשה.
היא כל יום ראשון הולכת לים לחשוב עם עצמה, כן גם היום היא יצאה, וכמעט כל הזמן אנחנו רבים.
העבר שלנו טעון בטראומות אחד לשנייה. ובמילים לא פשוטות האחד לשנייה.
אני באמת אוהב אותה, היא אומרת לי שהיא כבר לא אוהבת אותי, שאני בעל טמבל וחסר קליטה, שאי אפשר לדבר איתו שיחה בסיסית.
אני באמת לא העיפרון הכי חד בקלמר כנראה, אבל אני כן מקשיב לה, רק לא תמיד מבצע ישר את מה שהיא רוצה, אני כן רוצה להביע את הדיעה שלי..
למשל היום רבנו על שהיא ביקשה שאכבה את המזגן ולא כיביתי, כי אמרתי לה אולי... ואולי.. ואולי.. הסיבות שלי שרציתי שיישאר דלוק, והיא התחילה לכעוס ולקלל (בפעם ה-4) ואז עשיתי זאת.
אין לי מושג למה זה מגיע לטונים הללו. אני נותן את כולי בטיפול הבית וניקיונותיו וטיפול בילד.
היא הלכה לים ואמרה לי (הערב) תביא לי 5 סיבות למה אתה לא קולט ברדאר הנמוך על מנת שנעבוד עליהם.
ובאמת אין לי מושג מה היא רוצה. חשבתי אולי לכתוב את כל הבקשות שלה ביומן שכל הזמן אסתכל בו שהיא לידי. ואני לא בטוח אם זו התנהלות נורמלית, האם ככה כל החיים אני אהיה חייב לעשות זאת?
אין לנו תקשורת טובה, אין לנו הערכה האחד לשנייה, היא מעדיפה את הסלולרי והסדרות עליי, ואני גם מתחיל להעדיף את השקט ואת אלו שכתבתי עליה.
מה ניתן לעשות? האם הקב"ה טעה בזיווגנו?
גם היא כשהיא כועסת, היא אומרת שהיא מחרת/יים מפרידה חשבונות, ושהיא תיתן לי לראות את הילד, אבל איתי היא לא רואה שום עתיד, ואז היא נרגעת בתקווה אחרי כמה שעות. והכל חוזר למסלול הנורא.
אני כרגע חסר עבודה ואין לי שום חשק לשלוח קו"ח או להתפלל אפילו תפילה אחת כשהיא ואני בזוגיות גרועה, שבשנה האחרונה זה ככה כמעט לרוב, כמה ימים טובים, ואז מריבה קלה או קשה, אבל בטוח מריבה.
יש לנו ספרי זוגיות בבית, אבל אנחנו לא מוצאים את עצמנו קוראים אותם ביחד, כי אנחנו משתדלים לא להתראות כמה שיותר ביחד. אני לא יודע מה קרה לנו. פעם היא באמת אהבה אותי ואני אהבתי אותה יותר. האם זה הסוף?
בבקשה עזרה.
תודה
