שכחת את טעם ההצלחה

תזכרי שיש לך שליחות תזכרי את זה שצריכים אותך למטרה גדולה

אבל אנחנו רוצים להתקדם ...

שם הירואי ומפוצץ שאני לא הבנתי עד הסוף

ולמה ככה ולא אחרת

אני בסהכ יצור אנושי ומוגבל ...


ההיגיון בלברוא עולם חסר זה כדי שבני האדם יקבלו את האתגר (והכיף) לתקן אותו

את מדברת מיאוש

השכל לא יכול לקבל חיים ללא משמעות

לא מצאתי ...

אולי גמרא

אמר5נן את המחשבה ואני מהטלפון ולא יכול לראות את התגובות הבאות....

בעיקר כי אין מה לומר, יש מקומות שנגמר מה להגיד ושותקים בהדרת כבוד, אולי כי לא רוצים להרוס או לפגוע או בגלל שלא מוצאים את המילים הנכונות


לידע כללי לקחתי מהשרשור הזה הרבה נקודות למחשבה

זה רק ההתחלה.

כל האגדות מתחילות ככה. היה רע. המשיך גרוע.
נגמר נהדר.

הדרך קשה אבל. אני מזדהה.

 

 

 

 

 

 

אני לא בטוח שזה תשובה חכמה אבל היא ממש מגניבה אז לא התאפקתי...

עצלנים שלא רוצים להתמודד,
ואנוכיים שלא אכפת להם מהצער של הסביבה.

זה מה שהייתי אומרת לעצמי תמיד.
אני לא עצלנית אנוכית.

כן, גם אני עצלנית
זו הסיבה שהמחשבה לנטוש עולה מלכתחילה.

אני מעריכה את זה שאת לא נוטשת.

כמו שאנחנו לא בוחרים מתי הוא יתחיל ואיך הוא יימשך.

אנחנו כמו דמות בספר, לא מודעים למה שהסופר מתכנן לנו בהמשך.

אולי יוצאים מהסיפור הזה, אבל נכנסים לסיפור אחר, שלא בטוח מה יש בו בכלל, ואם כדאי להיכנס אליו מלכתחילה.

אמרת שלא תעשי את זה.

אהי מנסה לשכנע אותך שיהיה טוב.

מניסיון.

אם זה ככה, אל תהרסי לעצמך.

איך את הורסת בדיוק?

זה מובן לגמרי.
את לא הורסת. את הרוסה.

משתקמים לאט לאט.
תמצאי סיבה לחזור, ותראי שהעצלנות תעלם.

תני לעצמך זמן.

אין פתרונות זבנג וגמרנו.

את קודם צריכה להאמין שמגיע לך טוב.

אחר כל את צריכה למצוא את הדרך שטובה לך.

אחר כך את צריכה מקל הליכה טוב, שיתמוך בך בדרך.

ואז הרגליים שלך יתחילו ללכת לבד.

את צריכה להאמין בזה.

ככה תמצאי את הדרך. איך תדעי שהיא קיימת אם לא מצאת כזו?

יש מקל ויש קרקע.

והם יעזרו גם לכאלה בלי רגליים בכלל.

אבל בעז"ה אני מקווה שיהיה טוב..
כי,איכשהו תמיד בסוף יש טוב,זה די מוזר.

לפעמים פשוט נמאס מהחיים האלה ולמה לא לזרוק אותם?
אבל..
המטרה הייתה אחרת כשאלוקים שם אותנו פה.
כן,הוא די תקע אותנו בעולם הזה..
אבל הגענו לפה לאיזושהי מטרה מסויימת ואנחנו צריכים להתמודד ולא לברוח.
בריחה זה לא פיתרון..זו פשוט הדחקה של המציאות ויש לזה השלכות.

ואני לא בטוחה עד כמה הדברים שאמרתי לך פה ישכנעו אותך אם בכלל..
הראש שלי די מבולבל.

אז רק רציתי לומר שבקטע הזה אני ממש מזדהה איתך..
ותנסי לחפש לך מטרה בעולם הזה.
משו שחשוב לך מספיק בשביל להחזיק אותך.
ובסופו של דבר..הכל יסתדר,באמת.

וירטואלי?
וכוחות..
לילה טוב!

רק מה שדיברת עם חוני.
מאוד כואב לי שנערים ונערות（גם אני +- בגיל שלך,שנה שנתיים יותר）מיואשים ומרגישים שאין להם מטרה.זה נכון שעולמנו הוא עולם חסר,אבל יש צפקיד שרק אצ יכולה לעשות,לא אף אחד אחר בעולם.נכון שאחרי שנמות השמש תזרח בבוקר,אבל העולם ישתנה,בני האדם ישתנו,זה מה שחשוב.
אם יש,לל דברים שמציקים,אפשר לדבר עם מורה/חברה.
בעז"ה הקב"ה יאיר דרכך!
בטוחני שיש בך כוחות אדירים,תשתמשי בהם

תבררי מי את באמת,את בגיל המתאים.יש בך כוחות גדולים,שיש רק לך…

עם כוחות לתקן את העולם,נולדת איתם,אל תתכחשי לכוחות האלה,רק לך יש אותם

ויימצאו לך מייד

אולי את מכסה את עצמך בכיסויים לא לך,מתכחשת לעצמיות שלך,וממילא.את לא מוצאת את כוחותיך.
אולי את מכוונת את עצמך נכון,ואת רק צריכה לאתר אותם בעצמך לאחר מחשבה אמיתית עם עצמך.
יש לרב זצ"ל באורות הקודש חלק ג',פסקה צ"ז שנקראת בקשת האני העצמי（את הניק בחרתי לפני שהכרתי את הפסקה,כמו שלהורים יש נבואה בבחירת ילד,כך גם לי…）בכל מקרה,הרב מדבקת על לחפש ולבדוק מי זה אני,לברר עם עצמנו לעומק.
יש באורות התורה פרק ו' פסקה ט',או פרק ט' פסקה ו'-（ בגלל שאני לא חוזר מספיק אני לא זוכר）,הרב מדבר על לימוד התורה,שכל אדם צריך למצוא המקום שלו בעבודת ה' הפרטית,מה שמתאימה לו ולנפשו,תבררי עם עצמך,שיחות ומחשבות,ותבררי מי את באמת.
כתבתי מקורות מדויקים ואיפה הם נמצאים כדי שתעייני（באורות התורה הפסקה מאוד ברורה,באורות הקודש דורש קצת מאמץ）,מסתמא יש עוד,אני לא בקיא בכתבי הרב.
בהצלחה רבה רבה

אם אין לך רצון וחשק פנימי לגלות ולחפש את עצמך,אין לי יותר מדי מה לעשות.
אני נזכרתי,באורות התורה זה פרק ו' פסקה ט'

יותר מזה אין לי מה לעזור

פעם גם הייתי במצב שלך

ובהצלחה

שבאורות התורה פרק ט' פסקה ו'