אני צריכה ללכת לישון
ולהתעודד קצת
מחר יום שני וזה מייאש ממש
אנשים שאני אוהבת:
אני צריכה ללכת לישון
ולהתעודד קצת
מחר יום שני וזה מייאש ממש
אנשים שאני אוהבת:


מה באמת שלומך?
נשמע מקסים, איך נקלעת לסיטואציה הזאת?
(שלוש ימים זה יוצא עד רביעי!)
זיויק
הללי~
לצערי
אותו דבר כמוך
יופידו! איזה אח שווה יש לך.
אומרים די להפקרות! איכשהו יש לי יותר מדי חברות(טוב נו, את ועוד אחת) שמסנג'רים אותן בלי הפסקה. די!
כלומר עד שלישי?
הללי~
סתם, אני באמת מאוהבת באחיינים שלי ואין כמו לשמור עליהם. (עד שזה מגיע ללקום בלילה
)אומרים די להפקרות! די לניצול דודות צעירות!

יואו כל הכבוד לך
שורדת?
כי ההטרלות שלך מדי חכמות לי לשעות האלה
אני לא אבין את ההקשרים
אאולי נשתתף בה מחר
באיזה נושא?
נהדרים כתמיד.
למרות שלפעמים הם יכולים להיות נהדרים קצת יותר
אני לא מבינה
נגד מה אתה בעצם?
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)