מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ביישנית אבל עם שמחת חיים שכולם אוהבים..
במהלך השנים אני לא יודעת לאן זה הדרדר
אני מרגישה כבר רע עם עצמי..מרגישה שלא אוהבים אותי..שמרכלים עליי ואומרים "מי זאת המוזרה הזאת" אין לה חברים..וזה פשוט תסכול
אני כבר בכיתה ח אחרי ששנתיים הייתי עם אותה כיתה שלי.
שנה שעברה הייי ממש ביישנית אז לא ממש התחברתי לילדות. פחדתי שיחשבו אני נדחפת.
ועוד היו לי שני חברות שנותרו מהיסודי שדאגו להוריד לי תביטחון.
אבל לא אהבתי לריב איתם. לא רציתי להיות לבד.
כשהן רבו קצת אהבתי את זה כי לא הייתי צריכה לסבול חפירות ולא לצאת רע.
בחצי שנה ראשונה רבתי עם חברה אחת..ומאז כל החודשיים האלו אנחנו לא חברות..מצד אחד חשבתי שזה טוב לעצמי. כי וואלה היא פידחה אותי ברמות..והייתה עושה כל מה שבראש שלה..פעם אחת דפקה לי בקבוק בראש כשדיברתי עם ילדות וזה גרם לי לצאת רע.
אמרתי לעצמי אולי זה טוב..ככה אתחבר לעוד ילדות..
אבל מאז בכיתה נותרה לי חברה אחת..שבזמן האחרון אני מרגישה שהיא ממש מנצלת אותי
יש לה עוד חברה אחת מקובלת שאוהבים..אז היא נדחפת אליה והיא מכירה יותר.
היא גם יותר מדברת וזה..
וכשהיא באה אליי יש לי הרגשה שהיא חןשבת שאני שפוטה שלה..כשאנחנו מתקרבות כזה אז היא באה כמובן עם הילדותיות שלה או כשאני הולכת היא שרה לי.. השם שליי ואז הזונה אני חושבת שהיא יותר מושפעת מהחברה שלה
היא מתחילה יותר לקלל ולהגיד זונה כלבה ודברים כאלו.
הנה התחברתי לעוד ילדה..מרגישה שאנחנו חושבות על אותו דבר..אנחנוכמו תאומות והיא כמובן בהתחלה קינאה. היא כל הזמן אומרת שאני שפוטה שלה וזה מציק. בהתחלה היא נדחפה לשתינו ולא סבלתי את זה.
כל פעם אמרתי לה חלאס להידחף
כשאת מנסה להתחבר אני לא נדחפת
אחרי זמח נראלי הבינה..אני יכולה יותא להיות עם הילדה..
אבל אני מקנאה בה שהיא מתחברת
אני בסך הכל ילדה ביישנית שלא מסוגלת לדבר.הביטחון שלי נמוך ירד במהלך השנים.
אני יודעת שיש כאלו שיגידו תעזי לכי אליהם !
אבל ילדות מהכיתה שלי שונות..
בהתחלה כשבאתי יותר אליהם החברה מהיסודי באה לידי כאילו ניסתה למנוע.
בגללה אמא שלי ואחותי חושבות שאני שפוטה של הילדה החדשה !
כל דבר שאני אוהבת חושבות שאמרו לי.
אני לא רוצה לריב איתה. כי אין לי עוד ממש חברות מהכיתה..וגם יש לה תשיטות לה לגרום איך לקנא
היא לפעמים מוציאה אותי רע וזה נמאס.
למשל קרה לי מקרה אחד בשיעור שמבחינתי זה הוריד לי תביטחון ובגלל זה התחלתי לזלזל ולאחר.
היה שיעור היסטוריה והמורה שלי נתנה עבודה קבוצתית
בסוף 2 ילדות דפקו אותי ונותרתי לבד.
הרגשתי רע עם זה שהמורה אמרה תשם שלי בין הילדים שלא היו בקבוצות ולא יכולתי יותר
כל השבועות האלו שהיה לי תמקצוע שיקרתי לאמא שלי שהייתי חולה.
כבר המשפחה שלי חושבים שהתחלתי לזלזל והם בכלל לא יודעים מה עובר עליי.אני לא טיפוס שמשתף להורים זה איכשהו מפדח אותי.
אז קיצר החברה שלי יודעת שלא עשיתי תעבודה כי לא היה לי קבוצה אז היא כל פעם אומרת לי דברים כאלו ; "את תקבלי בזה נכשל " "לא עשית תעבודה "
וזה פוגע
לפעמיפ אני תוהה לעצמי
למה אני עוד חיה
ישלי חברות שהכרתי מהאינסטה והן ממש חמודות
זה מבאס אותי
אני בין הילדות שלא מקובלות
וכשאני בכיתה של חברה החדשה שהכרתי אני מרגישה כיף ! יש להם כיתה כיפיית !
אני לא יודעת מה עוד לעשות
נמאס לי כבר
בקושי ישלי חברות וזה עוד יותר מבאס
נמאס נמאס נמאס😿
במהלך השנים אני לא יודעת לאן זה הדרדר
אני מרגישה כבר רע עם עצמי..מרגישה שלא אוהבים אותי..שמרכלים עליי ואומרים "מי זאת המוזרה הזאת" אין לה חברים..וזה פשוט תסכול
אני כבר בכיתה ח אחרי ששנתיים הייתי עם אותה כיתה שלי.
שנה שעברה הייי ממש ביישנית אז לא ממש התחברתי לילדות. פחדתי שיחשבו אני נדחפת.
ועוד היו לי שני חברות שנותרו מהיסודי שדאגו להוריד לי תביטחון.
אבל לא אהבתי לריב איתם. לא רציתי להיות לבד.
כשהן רבו קצת אהבתי את זה כי לא הייתי צריכה לסבול חפירות ולא לצאת רע.
בחצי שנה ראשונה רבתי עם חברה אחת..ומאז כל החודשיים האלו אנחנו לא חברות..מצד אחד חשבתי שזה טוב לעצמי. כי וואלה היא פידחה אותי ברמות..והייתה עושה כל מה שבראש שלה..פעם אחת דפקה לי בקבוק בראש כשדיברתי עם ילדות וזה גרם לי לצאת רע.
אמרתי לעצמי אולי זה טוב..ככה אתחבר לעוד ילדות..
אבל מאז בכיתה נותרה לי חברה אחת..שבזמן האחרון אני מרגישה שהיא ממש מנצלת אותי
יש לה עוד חברה אחת מקובלת שאוהבים..אז היא נדחפת אליה והיא מכירה יותר.
היא גם יותר מדברת וזה..
וכשהיא באה אליי יש לי הרגשה שהיא חןשבת שאני שפוטה שלה..כשאנחנו מתקרבות כזה אז היא באה כמובן עם הילדותיות שלה או כשאני הולכת היא שרה לי.. השם שליי ואז הזונה אני חושבת שהיא יותר מושפעת מהחברה שלה
היא מתחילה יותר לקלל ולהגיד זונה כלבה ודברים כאלו.
הנה התחברתי לעוד ילדה..מרגישה שאנחנו חושבות על אותו דבר..אנחנוכמו תאומות והיא כמובן בהתחלה קינאה. היא כל הזמן אומרת שאני שפוטה שלה וזה מציק. בהתחלה היא נדחפה לשתינו ולא סבלתי את זה.
כל פעם אמרתי לה חלאס להידחף
כשאת מנסה להתחבר אני לא נדחפת
אחרי זמח נראלי הבינה..אני יכולה יותא להיות עם הילדה..
אבל אני מקנאה בה שהיא מתחברת
אני בסך הכל ילדה ביישנית שלא מסוגלת לדבר.הביטחון שלי נמוך ירד במהלך השנים.
אני יודעת שיש כאלו שיגידו תעזי לכי אליהם !
אבל ילדות מהכיתה שלי שונות..
בהתחלה כשבאתי יותר אליהם החברה מהיסודי באה לידי כאילו ניסתה למנוע.
בגללה אמא שלי ואחותי חושבות שאני שפוטה של הילדה החדשה !
כל דבר שאני אוהבת חושבות שאמרו לי.
אני לא רוצה לריב איתה. כי אין לי עוד ממש חברות מהכיתה..וגם יש לה תשיטות לה לגרום איך לקנא
היא לפעמים מוציאה אותי רע וזה נמאס.
למשל קרה לי מקרה אחד בשיעור שמבחינתי זה הוריד לי תביטחון ובגלל זה התחלתי לזלזל ולאחר.
היה שיעור היסטוריה והמורה שלי נתנה עבודה קבוצתית
בסוף 2 ילדות דפקו אותי ונותרתי לבד.
הרגשתי רע עם זה שהמורה אמרה תשם שלי בין הילדים שלא היו בקבוצות ולא יכולתי יותר
כל השבועות האלו שהיה לי תמקצוע שיקרתי לאמא שלי שהייתי חולה.
כבר המשפחה שלי חושבים שהתחלתי לזלזל והם בכלל לא יודעים מה עובר עליי.אני לא טיפוס שמשתף להורים זה איכשהו מפדח אותי.
אז קיצר החברה שלי יודעת שלא עשיתי תעבודה כי לא היה לי קבוצה אז היא כל פעם אומרת לי דברים כאלו ; "את תקבלי בזה נכשל " "לא עשית תעבודה "
וזה פוגע
לפעמיפ אני תוהה לעצמי
למה אני עוד חיה
ישלי חברות שהכרתי מהאינסטה והן ממש חמודות
זה מבאס אותי
אני בין הילדות שלא מקובלות
וכשאני בכיתה של חברה החדשה שהכרתי אני מרגישה כיף ! יש להם כיתה כיפיית !
אני לא יודעת מה עוד לעשות
נמאס לי כבר
בקושי ישלי חברות וזה עוד יותר מבאס
נמאס נמאס נמאס😿
לדעתי אם ההורים יידעו, הם ינסו לעזור לך. ויבינו אותך יותר, ולא יכעסו שאת לכאורה מזלזלת.